חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א קצג

כנ"ל כיון דמ"מ עשו עבירה: או י"ל בפשיטות דהוי הטעם דאין נפסלין בשטר הא דעד זומם חידוש ואין לך אלא חידושו בעדות על פה אבל לא בשטר. וא"כ עכ"פ בעדות בשטר הוי הכחשה אי כתוב בזמנו דזה הוא מדינא גם בלא חידוש רק משום מאי חזית כשרים וא"כ שייך שפיר לאוקמי אחזקת כשרות דהא אף דכשרים היינו משום דבשטר אינם נאמנים לפוסלן כמו בהכחשה אבל עכ"פ כת אחת בודאי פסולין אם לא איחרוהו או הם או המזימין ושוב מועיל החזקת כשרות דנימא איחרוהו ומתרצין שלא יהיו מוכחשין. וכמו דאמרינן בחקירות דכל מה דאפשר לתרץ דבורייהו שלא יהיו מוכחשין ויהי' אחד מהן פסול מתרצין וכמו כן כאן כיון דכת א' יהיו פסולין כנ"ל

ובזה יש ליישב גם ראי' הא' דתני עדיו כשרים משום שמא איחרוהו הא בל"ז כשרים. ולמ"ש שפיר י"ל דאף דכשרים מ"מ הא הוי הכחשם עכ"פ ונהי דקי"ל זו באה בפני עצמה ומעידה מ"מ א' מכת זו וא' מכת זו קי"ל דפסולין דודאי חד מנייהו פסול ולכך תני דהעדים כשרים לגמרי היינו גם להצטרף עם המזימין לעדות אחרת וכה"ג וזה הוא משום דתלינן באיחרוהו ושניהם אומרים אמת וליכא פסול כלל כנ"ל. או די"ל דתני הכא עדיו כשרים אף דבכל מקום כשרים בלא איחרוהו מ"מ תני לי' כאן לרבותא דס"ד להיפוך כיון דעדים כשרים גם בלא איחרוהו א"כ יהי' השטר פסול דליכא חזקת כשרות כנ"ל ולכך קמ"ל דאף דעדיו כשרים מ"מ השטר כשר ותלינן באיחרוהו וכנ"ל

ובמ"ש יש ליישב קושיית תוס' שם פ' אד"מ וריש מס' ראש השנה על רש"י ז"ל שפירש דמספק נתלה שהוא מוקדם שכתבו שטר ללוה בלא מלוה ע"ש. ותמהו דהא מבואר כאן דמספק מכשירין השטר שהוא מאוחר וכן בשטר דזמנו כתוב בשבת תולין במאוחר ע"ש. ולמ"ש מיושב דהכא שפיר תולין במאוחר משום דאל"ה יהיו העדים פסולין עכ"פ כת א' ומכש"כ אי אמרינן דלא כרז"ה רק כרוב הפוסקים ודאי א"ש דכיון שיהיו פסולין מועיל החזקת כשרות שלהם וכתירוץ הט"ז הנ"ל ולכך מתרצין דיבורם. משא"כ התם דאמרינן שכתבו שטר ללוה בלא מלוה. ומבואר בר"ן פ' איזהו נשך דבכה"ג גם לר' אסי אינם נפסלין דאף בשטר דלא הקנאה מ"מ מאן דלא גמיר הא דר"א לאו רשע הוא וכן כתבו הפוסקים ע"ש. וא"כ גם אם נאמר שהוא מוקדם שכתבו ללוה כו' מ"מ אינם נפסלין. א"כ שוב תולין שהוא מוקדם דבסתם דנין כמכחישין והמוציא מחבירו עליו הראי' וכנ"ל בבדיקות ופרש"י ז"ל שפיר דניתלה במוקדם כנ"ל. וכן לא קשה מהא דזמנו כתוב בשבת דהתם שפיר תולין במאוחר דאם נאמר מוקדם ע"כ הקדימו זמנו בכוונה דלא שייך התם כתבו ללוה דמ"מ אין זמנו בשבת וכיון שהקדימו בכוונה הם פסולין וממילא אמרינן דמאוחר הוא כנ"ל. וגם קושיתם עוד שהקשו שם ריש ר"ה ג"כ מיושב להנ"ל

ומה שתמה התומים דא"כ דנפסלים א"כ שייך הזמה ולמה עדים קרובים כשרים. י"ל בפשיטות דהא הטעם דפסולין קרובים הוא משום דהוי עדות שאאי"ל דלא יקבלו הזמה כו' ואף שיכולין להזימם בב"ד אחר מ"מ גם בב"ד אחר לא יועיל כיון דאין עדים נעשין זוממין עד שיגמר הדין א"כ משלמין ע"י קרובים. וכמו בקרובים זה לזה דאמר (סנהדרין כ"ח) הגע עצמך נמצא נהרג בעדות אחיו כיון דאין משלמין ונהרגין עד שיוזמו שניהם וכמו כן בקרובים לדיינים ע"ש בר"ן סוף פ"ב דכתובות ועיין מ"ש לעיל סי' ל"ג וא"כ כל זה לענין תשלומי ממון דאז אין משלמין עד שיגמר הדין אבל בעדות בשטר דלא שייך הזמה לשלם רק לפסלם ואם כן כיון דודאי נפסלין כשהעידו שקר אף שלא נגמר הדין כלל ולכך שפיר מועיל כשעדי השטר קרובים לדיינים דנהי דהם לא יקבלו מ"מ לענין לפוסלם שוב יכולים להזימם בב"ד אחר דע"ז לא שייך מפיהם כו' דהא גם בלא גמ"ד נפסלין וא"ל דע"י מה שהעידו לפניהם נפסלין. ז"א דבשלמא בגמר דין הב"ד גמרו הדין ושייך הנ"ל משא"כ במה שהעידו לפניהם לא עשו הב"ד שום מעשה ולא שייך הנ"ל

עוד נראה דבאמת מ"ש הש"ך ז"ל דבמה שנפסלים מיקרי יכול להזימם. הדברים תמוהים דאטו מכאשר זמם נפסלין ואינם פסולים רק משום שחשודין להעיד שקר כיון שהעידו שקר ואף בלא נגמר הדין נפסלין. ולכך נראה די"ל דגם הרז"ה. סובר דבשביל מה שנפסלין לא מיקרי יכול להזימם רק דאעפ"כ כשר דהא ב"ב פ' ג"פ קס"ה כ' הרא"ש בשם הר"י ושאר פוסקים כתבו ג"כ הטעם דכשר שטר אף דהוא מפי כתבם הוא דגלי קרא ואקח ספר המקנה וכתוב בספר וחתום כו' פ"ש. וא"כ לכאורה כיון דשטר הוי עשאאי"ל שיכולין לומר איחרוהו א"כ לכאורה הא גלי קרא דכשר עדות שבשטר אף שאין יכול להזימו ז"א דהא משכחת לה בכתוב בשטר בזמנו כ כתבנוהו דשפיר מועיל ובכה"ג הוא דהכשירה התורה ולא מוכח כנ"ל. אמנם להרז"ה דלא משכחת בשום עדות שבשטר הזמה וא"כ ע"כ מדהכשירה התורה שטר גלי קרא דבשטר לא בעינן כלל עדות שיכול להזימו כיון דלא משכחת כלל שיהי' יכול להזימו ואעפ"כ הכשירה התורה וגלי קרא כמו לדברי הר"י לענין מפי כתבם. ואף דרז"ה לא ס"ל לענין מפי כתבם טעם הנ"ל רק משום מפי כתבו מ"מ ע"ז אינו חולק דהא ודאי גלי קרא דכשר שטר הנכתב מדעת שניהם רק לענין מפי כתבם נתן טעם אבל לענין זה שפיר אמרינן דהא גלי דכשר ולא בעינן עשאי"ל כנ"ל. ולכך שפיר כשר כל השטרות מה"ת אף דאאי"ל ומאי דנפסלין באמת לא מיקרי כלל קיום הזמה רק דמ"מ כשר כנ"ל

ומיושב ממילא קושית התומים הנ"ל די"ל שפיר דנפסלין רק אעפ"כ כ' הרז"ה דעדי השטר קרובים כשר והיינו דאף דנפסלין מ"מ הא הוי עשאאי"ל דזה לא מיקרי הזמם כנ"ל. וע"כ דהכשירה התורה בשטר עדות שאאי"ל וא"כ ממילא כשר בקרובים דטעם פוסילם הוא רק דהוי עשאאי"ל והא בשטר לא בעינן יכול להזימם כלל וא"כ לא קשה הנ"ל דאם יוזמו לא יקבצו הזמה על קרוביהם לפוסלם דז"א מאי בכך באמת לא יקבלו והוי עכשיו עדות שאאי"ל והא כשר בשטר וא"ש. וזה הוא למ"ש דלא כש"ך רק דבמאי דנפסלים לא מיקרי יכול להזימם דאי הוי מיקרי יכול להזימו א"כ לא מוכח דגלי קרא דהא ראוי להזמה לפסול ועדיין קשה הנ"ל רק כמ"ש. ושוב אין יכולין לומר ג"כ דסובר כפי' הראב"ן בקושית הש"ס דר"פ אד"מ דהא לא בעינן כלל יכול להזימו בשטר גם לפוסלם רק דסובר כפי' רש"י ז"ל דאף דגני מ"מ כיון דבעי דו"ח ומהדרינן לבעוה לא נתלה במאוחר כנ"ל וא"ש

ולטעם הר"ן ז"ל משום דאין לך בו אלא חידושו ע"כ דאינם נפסלין ג"כ דהא גם לענין פסול חידוש הוא ובשטר לא נפסלו כנ"ל. אך באמת אינו מובן טעם הר"ן ז"ל דמאי בכך דאינו אלא חידושו הא כיון דעדות בשטר כשר והוא כע"פ למה לא יחול הזמה. ועיין תוס' ריש ב"מ דגם בעד אחד היכא דמועיל עדותו לחייב ממון שייך ג"כ הזמה עליו. וי"ל הטעם דהא לדעת רוב הפוסקים הטעם דשטר כשר אף שהוא מפי כתבם היינו משום שנעשה מדעת שניהם יש לו דין שטר אבל בלא"ה הוי מפי כתבם ואינו מועיל וכן דעת תוס' ובעה"מ ושאר פוסקים. ולכאורה קשה הא כשהלוה אומר להד"מ א"כ מכחיש ואומר שלא נעשה מדעתו כלל א"כ אומר שאין עדותם מועיל כלל שהוא מפי כתבם ואיך מועיל עדותם הא גם זה שמעידים שנעשה מדעת שניהם גם זה הוא מפי כתבם. וע"כ צ"ל כמ"ש לעיל סי' כ"ח דכיון שאין הפסול מטעם שקר רק שהוא גזה"כ לפוסלם כמו קרובים וכיון שהם מעידים שאינו כלל גזה"כ לפוסלם א"כ ממילא נאמנים דכיון שאומרים אמת אין כאן גזה"כ לפוסלם וע"ש היטב. וא"כ כיון דאמר בש"ס ב"ק פ' מרובה דהיכא דאיגלאי מילתא דכי אסהדי פסולין הוו לא שייך הזמה ע"ש. א"כ גם הכא כיון שהוזמו ואיגלאי שלא הי' כלל מדעת הלוה א"כ הוי מפי כתבם ולא הי' עדות כלל גם בלא הזמה ושוב לא שייך ההזמה כלל כיון דלא הי' עדות כלל כנ"ל. ואח"כ ראיתי שקצת כעין זה כתב בתומים ע"ש. ויש לדחות כיון דמה דאיגלאי הוא ג"כ רק מחמת ההזמה משא"כ התם כנ"ל

עוד י"ל להרמב"ם ז"ל ה' עדות (פי"ח) דהיכא דיש הכחשה והזמה אין ההזמה מועלת ע"ש. ולכאורה בכל עדות שמעידים שהם ראו שהלוה וכשהוזמו הא לא ראו וע"כ צ"ל דהא אין זה צורך להעדות דאף שהם לא ראו הא מ"מ יכול להיות המעשה אמת שזה לוה מזה וכנ"ל. אך לכאורה בעדי קדושין וכה"ג דמקדש בלא עדים לא מהני א"כ גם זה מכלל העדות שקדשה בפני עדים