חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א קצב

להכחיש העדים כיון שבאמת פטור ולכך תלינן דבאמת חייב [אך עדיין קשה למ"ש תוס' כתובות ט' דאמרינן ס"ס שמא אין תחתיו כו' או אונס ואף שהיא מכחשת לא אמרינן מדלא טענה האמת כו' שבושה רק במוכת עץ שייך הנ"ל ע"ש וגם כאן י"ל דאין רוצה לומר מזיד כו' ויש לחלק]

ובזה מיושב קושית תוס' ריש ב"מ ובכריתות שם שהקשו דאמר ומה אם ירצה לומר מזיד הייתי יפטר כו' והקשו הא אף אם יאמר מזיד כו' לא יהי' נאמן דאין אדם משים עצמו רשע כו' ע"ש. ולמ"ש מיושב דהא באמת גם בסתם הי' לנו לתלות שהי' מזיד כמו כאן רק דאמרינן מדאינו אומר כן כנ"ל. וא"כ אם אומר באמת מזיד הייתי ושוב ליכא ראי' הנ"ל ממילא גם בלא נאמנותו חולין שהי' מזיד כנ"ל ופטור דבשלמא באותן שצריכין להאמין לו כמו אנוסים מחמת ממון וכה"ג דרק מחמת אמירתו יהי' נאמן ע"ז אמרינן אין אדם משים עצמו רשע ואינו נאמן אבל הכא שגם בלא דבורי' תלינן שהי' מזיד רק כשאינו אומר ומכחיש יש ראי' להיפוך וכשאומר מזיד כו' שוב ליכא ראי' להיפוך וממילא תולין שהי' מזיד כמו בסתמא ופטור מקרבן כנ"ל. וממילא כשמתרץ דבורי' לא אכלתי שוגג אלא מזיד שפיר נאמן כיון שלא הכחיש כלל כנ"ל וא"ש

סעיף ז' גנב וכן גזלן היו פסולין לעדות מעת שגנב או גזל ואע"פ שהחזירו עד שיעשו תשובה (החולק עם גנב אינו נפסל)

(יא) גנב וגזלן כו'. לכאורה יש לעיין למה דמבואר לעיל סי' א' ג' בהג"ה די"א דגזיל' גמורה אין דנין דאנן הדיוטו' אנן ואין דנין מילתא דלא שכיח ודוקא כופר בפקדון דשכיח ע"ש. וא"כ כיון דמבואר ברא"ש ב"ק דגם לקבל עדות אין יכולין דהדיוטות אנן וקבלת עדות בעי ב"ד מומחין רק משום דבמילתא דשכיחא תקנו למעבד שליחותייהו דקמאי כו'. וא"כ גם זה שמקבלין עדות על אדם שעבר עבירה כדי לפוסלו לעדות גם זה אינו מועיל דלא מהני קבלת עדות שלנו רק במילתא דשכיח ומטעם הנ"ל. וא"כ בגזילה גמורה דלא שכיח כנ"ל ולמה נימא בגזלן גמור דפסול לעדות ואיך מקבלין עדות על זה לפוסלו משום שגזל הא הוי לא שכיח ולא תקנו למיעבד שליחותייהו וכמו דאין דנין גזילה גמורה לענין ממון כמו כן לא מהני הקבלת עדות לפוסלו כנ"ל. וא"ל דאף דגזילה לא שכיח מ"מ זה שכיח שיפסל לעדות מחמת שאר דברים. ז"א דגם שם חיוב ממון שכיח רק כיון שנעשה באופן דלא שכיח אין דנין כנ"ל

ויש לישב דהא מבואר בנ"י שם הובא בש"ע לעיל שם דאף דגזילה גמורה אין דנין מ"מ אם הגזילה קיימת מחויבין להחזירו והיינו דלענין אפרושי מאיסורא יכולין לקבל עדות אף במילתא דלא שכיח ע"ש. וא"כ כאן כיון שהתורה אמרה אל תשת רשע עד והדיינים המקבלים עדות הרשע עוברים בלאו ע"ש ברמב"ם. וא"כ מה שמקבלין עדות לפוסלו הוי לאפרושי מאיסורא וכמו גזילה קיימת שם. ושפיר יכולין לקבל עדות לפוסלו כדי שלא יעברו הב"ד בלאו כנ"ל

או י"ל כיון דחזינן דתפס לא מפקינן מיני' אף במאי דאין דנין כיון שיודעין שהאמת אתו רק דאין יכולין לחייבו ע"ש. וגם כאן איך יקבלו עדותן אח"כ כיון שבאמת פסולין דגם להיפוך אין נזקקין וכמו בתפס אין נזקקין להוציא ג"כ כיון שיודעין האמת וגם כאן אין נזקקין לקבל עדותם ג"כ אח"כ כיון שבאמת פסולין כנ"ל. ומכש"כ להוציא אח"כ בעדותן ודאי אינו מועיל דהא הוי תפס ומועיל כנ"ל

או י"ל דהא מה דמקבלין עדות הוא מטעם שליחותייהו דקמאי עבדינן וא"כ ממילא פסולין אח"כ לעדות דשוב אין יכולין גם אח"כ לקבל עדותן דהא הדיוטות אנן ולא שייך שליחותייהו דקמאי דהא לפני מומחין ודאי לא היו מקבלין עדותן דהיו פסולין ואף שלא הי' מועיל הקבלת עדות שלנו מ"מ הי' למפרע נפסל וכמו בתפיסה ע"ש. ועוד דהא מקבלין דוקא היכא דאיכא חסרון כיס והיינו כדי שלא יפסיד מאילו הי' לפני מומחין וכאן העדיות שמעידים אח"כ שוב ליכא ח"כ דלפני מומחין ג"כ לא הי' גובה כנ"ל. וא"כ כיון דלפסול לעדות אין מחייבין אותם שום דבר רק שפוסלין שלא יועיל מדותם במילתא דשכיח ואיכא ח"כ דבל"ז בלא"ה אינו מועיל וא"כ הוי הקבלת עדות רק על מילתא דשכיח כנ"ל. עוד י"ל

סעיף ט' אין עדי השטר נעשים זוממים עד שיאמרו בב"ד שטר זה בזמנו כתבנוהו ולא איחרנוהו. אבל אם (לא) אמרו כן אע"פ שזמנו של שטר בא' בניסן בירושלים ובאו עדים שעדי השטר היו עמהם כו' השטר כשר והעדים כשרים שאפשר שכתבוהו ואחרוהו כו' ואם אמרו בזמנו כתבנוהו והוזמו אם יש עדים שיודעים יום שחתמו כו' נפסלו למפרע

(יב) אין עדי השטר כו'. ודעת הרז"ה דבעדות בשטר לא שייך כלל הזמה אף שכתוב בו בזמנו כתבנוהו כו'. וכ' הב"ח דהרז"ה מודה דנפסלין לעדות עכ"פ רק דאין משלמין מדין הזמה. והש"ך ז"ל הביא ראי' לדבריו מהא דר"פ אד"מ דפריך על הא דשטר שזמנו כתוב א' בניסן בשמיטה כו' ומפרש הראב"ן דקושית הש"ס הוא דהוי עדות שאאי"ל ע"ש. ומוכח דבעינן יכול להזימו בשטר וע"כ דנפסלין והוי יכול להזימו כנ"ל וכ"כ הש"ך ז"ל לקמן סי' ל"ח ע"ש. ובתומים דחה דבריהם דאין ראי' משם דהתם מפרש כפירש"י ז"ל דקושית הש"ס מכדי לבטולי סהדותייהו מהדרינן כיון דבעי דרישה וחקירה למה ניתלה באיחרוהו כו' ולא כפי' ראב"ן הנ"ל. ועוד תמה דא"א לומר כדבריהם בהרז"ה דהא כ' דלכך עדים קרובים לדיינים בשטר כשר דלא שייך טעמא דהזמה בשטר דלא יועיל הזמ' בשטר וא"כ לדבריה' עדיין שייך בשטר הזמ' לפסול לעדו' וג"כ הדיינים לא יקבלו הזמה לפסול קרוביהם ומוכח דאינם נפסלין ג"כ לרז"ה כנ"ל ע"ש. ולענ"ד מוכח כדבריה' מגופי' דבריי' התם דתני שטר שזמנו כו' הוא כשר ועדיו כשרים דשמא איחרוהו וכתבוהו כו' ע"ש. וא"כ אי נימא דאין נפסלין ג"כ אף שכ' בו בזמנו כתבנוהו כנ"ל למה תני עדיו כשרים משום שמא איחרוהו כו' הא גם בודאי לא איחרוהו ג"כ עדיו כשרים דלא שייך כלל הזמה בשטר גם לפוסלם ולמה לי' טעמא דאיחרוהו על עדיו כשרים. ומוכח בפשיטות דודאי נפסלין עכ"פ ולכך הוצרך לטעמא דאיחרוהו כנ"ל. ומהתימה על הש"ך ז"ל שהביא ראי' מקושית הש"ס ולא מגופא דברייתא כנ"ל. ודוחק לומר דטעמא דאיחרוהו הוא רק על השטר כשר אבל על עדיו כשרים באמת לא קאי. דזה דוחק דלמה תני כלל כאן עדיו כשרים כיון שזה הדין הוא בכל שטרות גם שלא איחרוהו ומה ענין לכאן וע"כ דנפסלין כנ"ל. ועוד דמשמע פשטא דלישנא דקאי אתרווייהו כנ"ל

עוד יש ראי' לכאורה למאי דמבואר לעיל סי' ל' דבסתם דנין אותם כמכחישין להקל דהמוציא מחבירו ע"ה וראייתם מהודאה אחר הודאה ע"ש. והקשה בט"ז שם הא מבואר דמתרצינן דבורייהו כל מה דאפשר כדי שלא יהיו מוכחשים וכן ב' כתי עדים כו' זו באה בפ"ע ומעידה כו'. ותירץ הט"ז דדוקא היכא שאם לא נתרץ דבורייהו יהיו נפסלין אז מתרצין דחזקות כשרות של העדים מסייע שלא יהיו פסולין משא"כ התם בבדיקות דאף אי דנין כמכחישין מ"מ אינם נפסלין רק שבטל ע"ז שפיר דנין כמכחישין להקל דהמוציא מחבירו כו' ע"ש. וא"כ הכא בשטר דאמרינן איחרוהו וכתבוהו ומתרצין דבורייהו וקשה ג"כ מהאי דהתם דהא בסתם דנין כמכחישין ונימא המוציא מחבירו ע"ה וע"כ צ"ל ג"כ כתירוץ הט"ז הנ"ל. וא"כ כל זה הוא אי נימא כדברי הב"ח ז"ל דהיכא דלא איחרוהו גם העדים פסולין ולכך שפיר גם השטר כשר משום דאמרינן איחרוהו ומתרצין דיבורם דאם לא איחרוהו א"כ הם פסולין ושוב מסייע חזקת כשרות שלהם כנ"ל כתירוץ הט"ז. אבל אי נימא דאין הזמה כלל בשטר גם לפוסלם אף שלא איחרוהו א"כ קשה למה השטר כשר אדרבה נדון כמכחישין כיון שהוא ספק דהמע"ה והכא אף אם נדון כמכחישים שלא איחרוהו מ"מ אינם נפסלין ולא מסייע חזקת כשרות והוא כמו בדיקות התם ולמה יהי' השטר כשר וע"כ כנ"ל דשפיר פסולין בכתוב בזמנו כנ"ל

אך יש לדחות דדוקא בבדיקות דאמרינן עבידי דטעו ואף אם דנין כמכחישין מ"מ לא העידו שקר כלל במתכוון רק שטעו ולכך דנין כמכחישין משא"כ הכא דאף דאין נפסלין בשטר מ"מ אי לא איחרוהו העידו שחר בכוונה ושייך שפיר חזקת כשרות דאיחרוהו