חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א קצא

מדברי הרשב"א ז"ל שכ' הטעם דהא הוי מושבע ועומד מהר סיני ואעפ"כ עובר חשוד ג"כ עתה לעבור על השבועה ע"ש. וממילא מיושב הנ"ל דבעובר עבירות פסול לשבועה שפיר מדאוריי' דהוי חשוד לאותו דבר דהא כיון שעובר עבירה עבר על השבועה דמושבע ועומד כו' וכיון שעכשיו אין איסור רק מצד השבועה וע"ז חשוד והוא ממש כמו התם כנ"ל ולכך פסול דגם חשוד לשאר עבירה חשוד שה אשבועה ג"כ כנ"ל

אמנם לדעת רש"י ז"ל הנ"ל דחשוד אלהבא אינו חשוד אלשעבר א"כ עדיין קשה כנ"ל למה נפסל בעובר עבירה נהי דחשוד אשבועה דמושבע ועומד מ"מ אינו רק שבועה דלהבא ולמה נפסל אשבועה דלשעבר. וצ"ל כסברת הש"ך ז"ל סי' קי"ט שם ס"ק כ"א דכיון דעבר על השבוע' שמושבע ועומד ועבר עבירה ג"כ גרע טפי ע"ש. ולכך א"ש דפסול בעובר עבירה אף לשבועה דלשעבר כיון שעבר על שבועת סיני ועבר עבירה ג"כ חשוד גם אלשעבר כנ"ל. אמנם בעובר על שבועת בטוי כיון שהעבירה רק מחמת השבועה אמרינן שפיר דאינו חשוד אשבועה דלשעבר דחשוד על הקל אינו חשוד על החמור ואף דהוא כמו שאר עבירות מ"מ בזה לא שייך דמושבע ועומד כו' דמה בכך הא גם שבועה זו הוא רק שבועה דלהבא. ואין לומר דעבר עבירה ג"כ. ז"א דכאן העבירה הוא רק מחמת השבועה ושפיר כ' רש"י ז"ל דאינו חשד אלשעבר כנ"ל. וכל זה הוא לשבועה דהטעם משום חשוד כנ"ל אבל לעדות דאף שאינו חשוד פסול מגזה"כ כנ"ל ממילא גם עובר אשבועה דלהבא למה לא יפסל כמו בכל עבירות כל"ל. וי"ל שפיר דמודים להריב"ש דבעבר בקום ועשה שפיר פסול מדאורייתא כנ"ל. ובאמת לא נמצא מבואר כלל לרש"י ז"ל ושאר פוסקים שיסברו גם לענין עדות דלא נפסל בשבועה דלהבא רק לשבועה ע"ש. רק במרדכי סנהדרין הביא מחלקותם גם נענין עדות ע"ש. ואפשר דוקא רק בעבר בשב ואל תעשה ולענין זה דומה לשבועה כנ"ל ע"ש

ובמ"ש נתישב לי דהטור ז"ל כאן סתם דעובר על שבועת שוא ושקר ובטוי פסול לעדות ולא הביא שום חולק. ולקמן סי' צ"ב הביא דעת רש"י ז"ל ורי"ף ז"ל דדוקא בשבועת בטוי דלשעבר נפסל אבל לא בלהבא ע"ש ולמה לא הביאם כאן. ולמ"ש מיושב שפיר דסובר ג"כ כנ"ל דלענין עדות כ"ע מודים דפסול כמו בכל עבירות ולכך לא הביא כאן כלל דעתם רק לקמן סי' צ"ב לענין חשוד טל השבועה כנ"ל וא"ש

אך לע"ש הי' מקום עיון במאי דקי"ל (סי' מ"ו) חתם בשטר עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו לא בעינן הוחזק כתב ידו בב"ד משום דאינו חשוד לשקר רק דפסול מטעם גזה"כ כו' אבל חתם עד שלא נעשה גזלן כו' בעינן הוחזק דחיישינן שמא הקדים כו'. וכ' תוס' דדוקא גזלן דהוא רשע דחמס אבל כשאינו רשע דחמס דג"כ אינו מטעם שקר רק מגזה"כ דאל תשת רשע כו' והוא כמו קרובים דלא בעינן הוחזק כ"י בב"ד כו' ע"ש. וא"כ למ"ש קשה גם בגזלן הא כיון דקי"ל דלא כר"מ דחשוד לדבר א' אינו חשוד לכל התורה וא"כ אף מאי דמיפסל גזלן לעדות ולא אמרינן נהי דחשוד אגזל אינו חשוד לעדות שקר ע"כ הוא ג"כ מטעם הנ"ל דמ"מ פסול מטעם אל תשת רשע כו' וכמ"ש תוס' שם. וא"כ שוב למה בעינן הוחזק כתב ידו בב"ד הא ג"כ אינו חשוד לשקר דאינו חשוד לכל התורה רק מטעם גזה"כ והוא כמו רשע דלאו דחמס כנ"ל וכמו קרובים כנ"ל ולא חיישינן שהקדימו הזמן כו' וכן בפסול לעדות בשאר עבירות חוץ מעד זומם שהוא חשוד לאותו דבר כו' דבזה יש חשש שקר כנ"ל משא"כ בשאר פסולין כנ"ל

אך י"ל למאי דמבואר ברא"ש שם בכורות דחשוד לדבר החמור ודאי חשוד לקל ומבואר ביו"ד קי"ט שם דאינו תלוי בחומר האיסור באמת רק מה שהוא חמור וקל בעיני העולם ע"ש וי"ל דחשוד אגזל חשוד לעדות שקר ג"כ כנ"ל. או י"ל כיון דהוא גזלן ופסול עכ"פ מטעם גזה"כ דאל תשת רשע כו' וא"כ שוב אף שהקדים הזמן וחתם שקר כו' אינו עובר אלאו דלא תענה כו' כיון שאינו עד כלל והוא פסול כנ"ל רק דעובר מטעם גזל שמפסיד לחבירו בהקדמה שלא כדין וע"ז הוא חשוד לאותו דבר כיון דחשוד אגזל כנ"ל משא"כ קרובים דאינו חשוד כלל לשקר אף בלא עדות לכך בעי הוחזק כנ"ל

(י) אינו נאמן לומר שוגג הייתי להכשיר עצמו כו'. לכאורה י"ל למאי דאמר בערכין פ' שום היתומים דלמ"ד יש שאלה בהקדש אינו צריך שידור הנאה כשמגרש את אשתו דלא חיישינן לקנוניא כו' משום דאי בעי מיתשיל עלי' כו' ע"ש. וא"כ כיון דקי"ל גם אכלה כולה נשאלין עליו אף שכבר עבר וא"כ להימן מאי דאמר שוגג הייתי במיגו דאי בעי מתשיל על שבועתו ויהי' כשר למפרע. וע"ז אין ראיית הרשב"א ראי' מה שהביא דא"כ אין לך חשוד אפילו בשבועת העדות. ולמ"ש י"ל דהתם ליכא מינו משא"כ בשבועת ביטוי דלהימן במיגו כנ"ל. וי"ל למ"ש תוס' שם דקנוניא מועטת עושה ולא ישאול רק קנוניא מרובה שיגרש את אשתו אינו עושה כיון שיכול לשאול כו' ע"ש. וגם כאן י"ל כנ"ל דמשקר ולא ישאל. אך לא דמי דהתם אינו רוצה לבטל ההקדש לגמרי ולישאל משא"כ כאן דכבר עבר ולמה לא ישאל. ובשלמא היכא דשייר עדיין ולא עבר לגמרי י"ל דאינו רוצה לבטל השבועה על מה שנשאר שלא עבר עדיין דמסתמא נדר בשביל איזה טעם אבל היכא שעבר לגמרי ולא שייר כלום שפיר קשה כנ"ל דאית לי' מינו דאכלה כולה נשאלין כו'. אמנם למ"ש לעיל דמזיד ובלא התראה אינו יכול לישאל באכלה כולה א"ש דכיון דאנו אומרים שמשקר במה שאומר שוגג הייתי וא"כ הי' מזיד וכיון שהי' בלא התראה א"כ שוב אינו יכול לשאול כלל ולא שייך מיגו דאי משקר ישאל דהא אי משקר והי' מזיד אינו יכול כלל לשאול כנ"ל. והיכא דשייר בל"ז לא קשה דאינו רוצה לשאול כנ"ל

או י"ל למ"ש דאף דנשאל אח"כ על שבועתו מ"מ העדות שהעיד קודם שנשאל פסול ולא מתכשר למפרע א"כ י"ל כמו דבעל שאמר גרשתי אשתי למפרע אינו נאמן אף מכאן ולהבא דבידו לגרשה דלא פלגינן דיבורי' ולא הוי מיגו דרוצה שתהי' מגורשת למפרע וכן פ' הרבה פוסקים ע"ש (באה"ע סי' קנ"ב). וא"כ גם כאן אף דאי ישאל על שבועתו מ"מ יהי' בטל העדות שהעיד קודם השאלה והוא אומר שוגג הייתי וכשר למפרע ושוב אינו נאמן גם אלהבא כנ"ל דהוי מיגו לחצי טענה כנ"ל

או י"ל דלא הוי מינו דאיך נוכיח מזה שאומר אמת שהי' שוגג דאל"ה הי' לו לשאול על שבועתו אלא ודאי שאומר אמת. הא מאי בכך אף אם אמת הוא מ"מ ישאל על השבועה אף שעבר בשוגג וע"כ דאינו רוצה לישאל או שאינו יודע מזה ושוב לא הוי מיגו. דבשלמא גשי קנוניא דמגרשה בהקדש כו' א"ש דאם הי' רוצה לעשות קנוניא ולחזור מההקדש ישאל כו' וע"כ שאינו קנוניא ולכך אינו שואל דאינו רוצה לבטל על השאר כו' וכן בעל שאמר גרשתי אמרינן דאומר אמת ולכך אינו מגרשה עכשיו כיון שכבר גרשה משא"כ הכא אף שאומר אמת שהוא שוגג מ"מ ישאל כנ"ל וע"כ כנ"ל וליכא מיגו וא"ש. ואף דבכריתות י"ב ע"ב אמר ומודה ר"מ לחכמים באומרים לנזיר נטמאת והוא אומר לא נטמאתי נאמן מיגו דאי בעי אמר נשאלתי על נזירותי כו' ע"ש. היינו רק לענין קרבן לתרץ דבורי' לפטור מקרבן אבל הכא לענין עדות משמע דאף שאומר נשאלתי כו' דאינו נאמן להכשיר עצמו כו'

ולכאורה קשה דהכא תלינן בסתמא כשראו שעבר עבירה תלינן שהי' מזיד ואינו נאמן אף באומר שהי' שוגג וכנ"ל ובפ' אמרו לו כריתות י"ב אמרינן סתמא דאמרו אכלת חלב והוא אומר לא אכלתי חייב קרבן וכופין אותו ע"ש. והוא נהי דהכחשתו אינו מועיל נגד העדים, מ"מ הא גם בסתם תלינן שהוא מזיד ואיך נחייבו בקרבן ולמה אמרינן בסתם שהי' שוגג לחייבו קרבן מספק והכא מוציאין אותו מחזקת כשרות בזה דאמרינן ודאי מזיד הי' כנ"ל והתם לאו דוקא בחלב רק בכל האיסורין ע"ש. ודוחק לומר דהתם איירי באותן דברים שאינו פשוט בישראל שהוא עבירה וכמבואר לקמן סעיף כ"ד דגם לפסול לעדות אינו פסול באותן שאינו פשוט ע"ש דזה דוחק דמשמע סתמא התם דבכל איסורים הדין כן ע"ש. ולמה אמר מה אם ירצה לומר כו' הא גם בלא אמירתו נימא כנ"ל

וצ"ל דהתם הטעם כיון שמכחיש העדים אמרינן דאם הי' באמת מזיד ופטור מקרבן הי' לו לומר האמת שהי' מזיד ומה לו