חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א קצ

תחלתו וסופו בכשרות ויהי' קדושי הראשון מועילים וע"כ דגם בעדות קדושין אמרינן כיון שנפסק הדין שוב אינו מועיל אחר כך כנ"ל. אך יש לדחות דבזה הטעם משום דכיון דמוקמינן לה אחזקת פנוי' שלא נתקדשה ואין עדות הפסולי' מועיל וכיון שהיו בשעת הגדה פסולין אמרינן דמשקרים וא"כ על זה עצמו מוקמינן ג"כ אחזקה דכיון דמשקרים א"כ כשיתכשרו לא יעידו כלל דכשיהיו כשרים ודאי לא יעידו שקר וכמו בעדים פסולין מעידין שנתקדשה לפני כשרים דלא חיישינן שמא יבאו הכשרים ויעידו מטעם הנ"ל גם כן דאמרינן ודאי לא יעידו כיון שהוא שקר וכמו כן בזה ג"כ כנ"ל משא"כ הכא. ועוד י"ל דאף דאמרינן משום נפסק הדין מ"מ זה שייך רק בפסולין דאף שיהיו כשרים אח"כ מ"מ אז היו פסולין ודאי בשעת הגדה ואין מבטלין הפסק דין שהי' כדין אז משא"כ הכא דכשמתירין אח"כ השבועה א"כ מועיל למפרע גם ההגדה הראשונה דגם אז היו כשרי' ונתבטל הפסק למפרע כנ"ל. ובאמת למ"ש הרמ"א אה"ע סי' מ"ב דאף מקדש לפני פסולי עדות דאורייתא שהם פסולי עבירה צריכה גט שמא הרהרו תשובה בלבם ע"ש. ממילא גם כה"ג צריכה גט ואין נ"מ רק לדיעה הב' שם ע"ש. עוד י"ל דהא אף שמתירים אח"כ מ"מ חייבים מכות מרדות כמבואר בתוספתא הנ"ל וא"כ פסולין מדרבנן עכ"פ בודאי. ולדעת הרי"ף ז"ל גם מקדש לפני פסולין דרבנן אינה צריכה גט דאפקעינהו כו' רק דעת החולקין הוא כיון דמקודשת אז מדאורייתא למה יפקיעו ע"ש. ובזה י"ל דכ"ע מודים כיון דאז באמת היו פסולים מדאוריי' וגם אח"כ יהיו פסולין דרבנן עכ"פ כנ"ל. וגם זה ודאי לא קשה דניחוש שמא יתירו אח"כ דזה הוא רק חשש דרבנן ומדרבנן יהיו פסולין גם אז והוי כמו מקדש קדושין דרבנן לפני פסולין דרבנן דאין חוששין כלל ע"ש. ויש לחלק דמ"מ שייך החשש כיון שיהיו קדושי דאורייתא כשיתיר כנ"ל. והמחוור כנ"ל בטעם הראשון דלא יועיל כלל אף כשמתירים אח"כ כנ"ל

וגם בעדות ממון יש לעיין אם כשמתירים להם אחר כך השבועה אי מועיל עדותם למפרע מה שהגידו קודם ההתרה כנ"ל. וי"ל דהוי עדות שאאי"ל כמו בזרק כלים מראש הגג והיו תחתיהם כרים וכסתות וקדם הוא עצמו וסילקן דפטור דבשעה שזרק לא הי' ראוי להזיק ואחר כך במה שסילקם לא עשה בגוף הדבר ע"ש לקמן סי' שפ"ח לענין דינא דגרמי וכן הזמה שוה ג"כ לגרמי עיין בריטב"א ריש מכות וא"כ כיון דבשעה שהגידו לא הי' מועיל ולא הזיקו ואינם חייבים בהזמה רק על מה שהתירו אחר כך השבועה וע"ז ודאי פטורים והוי כנ"ל. ויש לדחות. אך בל"ז לענין ממון אין נפקא מינה דהא עכ"פ פסולין מדרבנן כנ"ל אף שמתירין וממילא אינו מועיל לענין ממון כנ"ל. ואף דפסול דרבנן בעי הכרזה היינו משום פסידא וכאן הי' אז פסול מדאורייתא באמת רק עכשיו נעשה למפרע פסול דרבנן וע"ז שפיר לא בעי הכרזה כנ"ל וא"ש

(ט) וי"א שאינו נפסל אלא דוקא בשבועה דלשעבר דבשעה כו' אבל להבא לא כו'. והוא דעת רש"י ז"ל פ' כ"ה דלא קתני שבועת בטוי כו' ע"ש והריב"ש הכריע דבנשבע שלא לאכול ואכל פסול ע"ש ובסמ"ע

ולענ"ד נראה די"ל דגם רש"י ושאר פוסקים מודים לענין עדות דפסול גם בשבועה דלהבא דנראה דיש חילוק גדול בין שבועה לעדות. דהא בש"ס בכורות ל"ו אמר דאפי' מוחזק עובר על דבר א' אינו חשוד לכל התורה ודלא כר"מ. וכתבו התוס' ד"ה אומר כו' דלמה קי"ל לענין עדות כאביי דאף עובר על הקל חשוד לחמור ותירצו דשאני עדות כיון דאמר רחמנא אל תשת רשע כו' והוא גזה"כ כיון שהוא רשע פסול אף שאינו חשוד ע"ש וכ"כ הרא"ש שם ע"ש. ולכאורה קשיא לי למה קי"ל (סי' צ"ב) דכל הפסול לעדות מחמת עבירה פסול לשבועה הא לענין שבועה עדיין קשה קושית תוס' ורא"ש הנ"ל הא עובר על דבר א' אינו חשוד לדבר אחר דבשלמא לענין עדות כיון דהוא רשע ממילא גזה"כ לפוסלו משא"כ לשבועה דהוא רק משום חשש שישבע לשקר ולמה ניחוש הא אינו חשוד כלל לדבר אחר וקשה כנ"ל ואף בפסולי עבירה דאוריי' הי' ראוי להיות כשרים לשבוע'. ולכך נראה דצ"ל כמ"ש תוס' ב"מ ה' ע"ב ד"ה דחשוד כו' שהקשו למה גזלן פסול לשבועה הא קי"ל חשוד אממון לא חשוד אשבועה ותירצו דרק מדרבנן מיפסל לשבועה ולעדות הוא דפסול מדאורייתא דכ' אל תשת רשע כו' ע"ש. ונרא' דלמ"ש צ"ל דבכל הפסולי עבירה שפסול לשבועה הוא רק מדרבנן ומדאוריי' באמת כשרים לשבועה. ואין להקשות מדאמר ר"פ כל הנשבעין שכנגדו חשוד כו' כיצד העובר על השבועה כו' הי' א' משחק בקוביא כו' ופריך הא תו למה לי ומשני מעיקרא תני פסולי דאוריי' והדר תני פסולי דרבנן. ומוכח לכאורה דוקא משחק בקוביא וכה"ג שהם עבירות דרבנן אז הוי פסול דרבנן משא"כ בעבירה דאוריי'. אך ז"א דא"כ קשה לתוס' הנ"ל דגזלן פסול רק מדרבנן לשבועה ולמה תני רק גזל דרבנן הא גם גזלן דאורייתא פסול רק מדרבנן וע"כ צ"ל דאדרבה רבותא קמ"ל דאף משחק בקובי' וכה"ג שהעבירה דרבנן אעפ"כ פסול לשבועה מדרבנן כנ"ל. ואדרבה משם יש להוכיח כמ"ש דלכאורה קשה למה תני שכנגדו חשוד כו' העובר על השבועה כו' ולמה לא נקיט שאר עבירות דאורייתא שהוא רבותא טפי אך שהוא דבר אחר פסול מה"ת כנ"ל. וע"כ צ"ל כמ"ש א"ש דכיון דתני פסולי דאוריי' ובחשוד על שאר עבירות אף דאורייתא מ"מ אינו פסול רק מדרבנן דחשוד על דבר א' אינו חשוד לשאר כנ"ל ולכך תני רק עובר על השבועה דזה הוא חשוד לאותו דבר עצמו זה שפיר פסול לשבועה מן התורה דבחשוד לאותו דבר כ"ע מודים דפסול שפיר כנ"ל. ואח"כ תני משחק בקוביא כו' דאף בעבירה דרבנן פסול מדרבנן לרבותא כנ"ל

ובזה מיושב היטב דעת (תוס') ר"ת אהא דפריך דלא תני שבועה בטוי ומשני כי תני דכי משתבע לשיקר' משתבע משא"כ שבועת בטוי כו' ופי' ר"ת דאף דגם בשבועת בטוי מיפסל מ"מ לא תני לי' ע"ש. והוא תמוה למה באמת לא תני לי' כיון דמיפסל. ולמ"ש מיושב כיון דכי משתבע בקושטא משתבע א"כ שוב לא הוי חשוד לאותו דבר לענין שיעבור אשבועה דלשעבר לישבע בשקר רק דמ"מ פסול באמת כמו עובר על שאר עבירות של תורה רק דשוב אינו פסול אלא מדרבנן וממילא לא תני לי' בהדי פסולי דאוריי' דלא תני רק מידי דכי משתבע בשקרא משתבע והוי חשוד לאותו דבר עצמו משא"כ שבועת בטוי כנ"ל. ואח"כ בהדי פסולין דרבנן ג"כ לא תני לי' כמו דלא תני כל עבירות של תורה רק דקמ"ל גם באיסורי דרבנן מיפסל כנ"ל. אבל לענין פסול פסול כמו בכל איסורי תורה דפסול לשבועה מדרבנן כמ"ש ולעדות פסול שפיר מן התורה כנ"ל. ולדעת רש"י ז"ל י"ל דסובר כיון דבשאר עבירות של תורה פסול ג"כ רק מדרבנן והיינו שראו חכמים דכמו שעובר אאיסור יעבור ג"כ אשבועה אבל בשבועת בטוי כו' לא פסלו דלא יעבור על שבועה דלשעבר כיון דהטעם בשבועה הוא רק משום חשש שיעבור על שבועת שקר כנ"ל. ולכך סובר רש"י ז"ל דלא פסול לשבועה בעובר על שבועת בטוי. אבל לענין עדות דהא חזינן דגם עובר שאר עבירות דקי"ל אינו חשוד לדבר אחר ואעפ"כ פסול לעדות מדאוריי' ואין הטעם משום חשד רק דגזה"כ כנ"ל דכ' אל תשת רשע דכיון שהוא רשע פסול א"כ ממילא גם עובר על שבועת בטוי שהוא חייב מלקות והוא רשע ולא גרע מכל עבירות ונהי דאינו חשוד אלשעבר מ"מ פסול מטעם גזה"כ כמו בכל עבירות דג"כ אינו חשוד ואעפ"כ פסול כנ"ל. וי"ל שפיר דגם רש"י ז"ל ושאר פוסקים דסוברים דלא מפסל בש"ב היינו לשבועה אבל לעדות כ"ע מודים דפסול כנ"ל. ואח"כ מצאתי בט"ז שהביא בשם הריב"ש סי' רס"ו שמחלק בעצמו בין עדות לשבועה כמ"ש ע"ש וספר הריב"ש אינו ת"י

ובמ"ש מיושב מה דפ' הש"ך כהריב"ש דבנשבע שלא לאכול ואכל דחייב מלקות פסול ובלאכול ולא אכל דאין בו מלקות דהוי לאו שאין בו מעשה לא נפסל ע"ש. וקשה הא הרמ"א פסק דאף באין בו מלקות פסול עכ"פ מדרבנן ולמה יהי' כשר ולמ"ש א"ש כיון דפסול רק מדרבנן והיינו משום חשש שקר ולא מגזה"כ א"כ שוב הוא כמו לשבועה דאמרינן אף דחשוד אשבועה דלהבא אינו חשוד אלשעבר וכן לענין עדות ג"כ אינו חשוד ובפסולי דרבנן הוא רק משום חשד דלכך בעינן חימוד ממון ע"ש. אך הש"ך ז"ל פ' גם לענין שבועה כן ע"ש

או י"ל קושיא הנ"ל מה דפסול בעבירות של תורה פסול לשבועה אף דקי"ל חשוד לדבר א' כו'. וי"ל למאי דקי"ל ביו"ד סי' קי"ט ס' ח' דחשוד על הדבר אינו נאמן עליו אפילו בשבועה והוא