חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א קפו

יכול להזימו. ועוד דלהרמב"ן ז"ל הנ"ל י"ל שאין העדים נפסלין כלל ג"כ כשהוזמו כיון שכ' שאינו עדות כלל ולא הרשיעו כלום ע"ש. וכמו שאינם חייבים מלקות משום דלא הי' עדות כלל כמו כן י"ל שאינם נפסלין ע"ש. ורק משום רשע יש לפוסלן וזה ודאי לא מיקרי מיקיימא הזמה דהוא רק מחשש שקר ע"ש. וא"כ קשה עדיין כנ"ל דאיך פסול מדאורייתא הא הוי עשאאי"ל כנ"ל. ובשלמא היכא שמעידים באמת לחייבו מלקות א"ש דהא על החיוב מלקות שייך שפיר הזמה וכיון שחייב מלקות ממילא פסול אבל כשמעידים שעבר עבירה כו' ולא התרו בו דאינו חייב מלקות ואעפ"כ פסול לעדות מה"ת כמבואר ברמב"ם וש"ע וא"כ כיון שאינו חייב מלקות והעדות הוא רק לפוסלו שפיר קשה כנ"ל. וכשמעידים לפוסלו אחר שכבר העיד ג"כ א"ש דאז שייך כבר הזמה רק במקודם קשה כנ"ל

ויש לומר כמו שתירצו תוס' תירוץ הא' גבי בן גרושה כו' דכיון דאימעט בהאי קרא דכאשר זמם דלא משכחת כו' לכך לא בעינן כלל יכול להזימו בעדות דב"ג ע"ש. וכמו כן י"ל בעדות דלפסול לעדות כיון דלא שייך כאשר זמם כיון שאין נוגע לו כנ"ל ולא נקרא הרשיעוהו כנ"ל לכך לא בעינן כלל יכול להזימו כנ"ל. וא"כ נראה דכשאומרים א"י בחקירות מ"מ אין עדותן בטלה כיון דלא בעינן יכול להזימו כלל כנ"ל ושפיר פסול מן התורה כנ"ל

ובזה יש לישב קושית תוס' סנהדרין פ"ו שהקשו דיכולין לומר לפוסלו לעדות באנו ע"ש ותירצו דוחק. גם ברמב"ם ז"ל קשה איך נקיט סתם גבי עדי גניבה בנפש ומשמע גם היכא דהי' כשר מקודם הא קשה קושית תוס' דיכולין לומר לפוסלו באנו ולמ"ש מיושב דאם באו לפוסלו הי' להם לומר א"י על החקירות כששאלו אותם כיון דבאמת המעשה שקר שהוזמו למה הי' להם לומר באיזה יום כו' הי' להם לומר א"י ואעפ"כ הי' פסולין כיון דלא בעינן יכול להזימו לענין לפוסלו כנ"ל וע"כ דבאו לחייבו מיתה ובשלמא למ"ד לאו הניתן לאזהרת מיתה לוקין כו' אמר שפיר דיכולין לומר להלקותו באנו דגם לענין מלקות צריכין לומר החקירות משא"כ למ"ד אין לוקין רק לפוסלו וע"ז הי' יכולין לומר א"י כנ"ל. וי"ל דהתוס' אזלו לטעמייהו דסברי דלא כהרמב"ן ז"ל רק דלוקין כשהעידו לפסול לעדות וא"כ שפיר לתי' א' שתירצו במכות דמה דמיקיים במלקות נקרא יכול להזימו כו' א"כ גם בעדות זה לפסול לעדות י"ל תירוץ הנ"ל דג"כ יתחייבו מלקות וא"כ לא אימעיט כלל ובעינן שפיר יכול להזימו שיתקיים עכ"פ במלקות וא"כ ממילא כשאומרים א"י בחקירות עדותן בטלה גם לענין לפסול לעדות ולכך הקשו תוס' שפיר דיכולין לומר לפסלו באנו ואעפ"כ הי' צריכין לומר החקירות כנ"ל. אבל לרמב"ן ז"ל הנ"ל דאינם לוקין א"כ לא יהי' שייך הזמה כלל וע"כ דאימעט ולא בעינן כלל יכול להזימו א"כ גם כשאומרים א"י בחקירות יהי' פסול וע"כ לא בא לפוסלו וא"ש כנ"ל

ואין להקשות איך משכחת לה עכשיו פסולי תורה הא אנן הדיוטות אנן ולא יכולין לקבל עדות מדאורייתא דבעינן מומחין ולא מהני הקבלת עדות שלנו לפוסלם רק מדרבנן ונ"מ לענין קדושין כנ"ל. אך ז"א כמ"ש לעיל סי' א' דהא. כל העדיות שיעידו אלו העדים לפנינו ג"כ לא יועיל רק מדרבנן. וא"כ הם אמרו והם מרו דהא גם העדות שמעידים שנתקדשה ג"כ אין יכולין לקבל מן התורה כנ"ל

ולכאורה י"ל דהא מה דמהני בממון לדון באינם מומחין הוא דוקא במידי דאית בהו חסרון כיס כמבואר לעיל סי' א'. ולכך בושת אין דנין דחייבה התורה מה שבאמת אינו חייב וליכא ח"כ ע"ש. וא"כ מה שמקבלין עדות לפוסלו לעדות ממון אף שאינם מומחין הוא ג"כ מדרבנן ודוקא באיכא ח"כ כנ"ל. וא"כ לכאורה ברשע דלאו דחמס דאמרינן ודאי דאינו משקר באמת רק שהוא גזה"כ דאף שאומרים אמת יהיו פסולין וכמ"ש תוס' גבי חתם עד שלא נעשה גזלן כו' דבלאו דחמס אין חוששין שהקדים הזמן משום דאינו חשוד לשקר וכמו קרובים כו' ע"ש (בב"י סי' מ"ו). וא"כ איך מקבלין עדות העדים המעידין עליו שהוא רשע דלאו דחמס הא לענין זה אין כאן חסרון כיס דהא באמת אומרים אמת רק גזה"כ לפוסלן אף שהוא אמת וליכא חסרון כיס. וכמו בושת דאין דנין אף שחייבו התורה משום שבאמת אינו חייב כנ"ל. וכן הכא דגם אם לא נקבל עדות לפוסלו לא יהי' ח"כ והפסד כיון שמעיד אמת כנ"ל. אך באמת ז"א דדוקא בבושת וכה"ג דגם אחר שחייבתו התורה מ"מ אין כאן ח"כ דלא חייבה התורה רק אף שאינו חייב כנ"ל אבל בפסולי עדות דציותה התורה לפוסלו ושנאמר שמעיד שקר וא"כ שפיר הוא ח"כ עכשיו כיון דכך הוא הפסול שנחזיק אותו למעיד שקר כנ"ל. ועוד גוף הענין הוא מידי דאית בי' ח"כ אם חייב או אינו חייב משא"כ סתם בבושת דאין בדבר גופי' שום ח"כ כנ"ל. ועוד כיון שצריכין לפוסלו לענין כל הדברים ממילא פסול הוא לענין ממון ג"כ כנ"ל

(ה) ל"ש אם עבר לתיאבון ל"ש עבר להכעיס כו'. והיינו דקיי"ל כאביי ולא כרבא דסבר רשע דחמס בעינן ולכך מומר אוכל נבילות להכעיס כשר לעדות ע"ש (סנהדרין כ"ז). וקשיא לי טובא איך סבר רבא דמומר להכעיס כשר לעדות הא קי"ל בהוריות י"א ועכו"ם פ"ב כ"ו ע"ב דמומר לעבודת כוכבים להכעיס מימעט מדכתיב אחיך והאי לאו אחיו הוא וכן לענין ריבית דכ' וחי אחיך עמך כו' ומומר לע"ג להכעיס אינו אחיו וכן פסקו כל הפוסקים דגם במומר לדבר א' ג"כ הדין כנ"ל ולא בעינן בלהכעיס מומר לכל התורה כמבואר להדיא פ"ב דהוריות שם ע"ש. והנה ב"ק פ' החובל פ"ח אמר אלא מעתה יהי' עבד כשר לעדות לרבנן דכתיב והנה עד שקר כו' ענה באחיו והא רבנן סברי דעבד אחיו הוא במצות כו' ע"ש. ומבואר להדיא דאי לאו אחיו הוא מימעיט דפסול לעדות מדכ' ענה באחיו כו' ולכך כותי פסול לעדות משום דלאו אחיו כו' וא"כ כיון דמומר לע"ג להכעיס מימעט מאחיו א"כ ממילא פסול לעדות מדכ' ענה באחיו ונהי דבעינן רשע דחמס מ"מ פסול מטעם דלא אחיו הוא ומימעט כנ"ל. ולמה מכשיר רבא במומר להכעיס כנ"ל

ועוד קשה היאך מהני עדותו הא הוי עדות שאי אתה יכיל להזימו שאינו בזוממי זוממין דהא המזימין אותם לא יתחייבו כשהוזמו דכאשר זמם לעשות לאחיו כתיב והאי לאו אחיו הוא כנ"ל. אף דמשני בש"ס שם פ"ח דפריך לר"י זוממי עבד לא יהרגו דלעשות לאחיו כתיב כו' ומשני דאמר קרא ובערת הרע כו' ומבואר דאף דלא שייך כו' מ"מ נהרגין ע"ש. אך באמת תמוה שם דהא גבי טריפה שהרג כו' קי"ל דבפני ב"ד חייב משום ובערת הרע כו' אבל בפני עדים פטור כו' ע"ש סנהדרין ע"ח דלא שייך ובערת הרע היכא שאינו חייב באמת רק בפני ב"ד כיון שראו בעצמם כו' וע"כ דלא משני התם רק לר"י די"ל דסבר כן דשייך גם בזה ובערת הרע אבל לא לדידן כנ"ל

ועוד דאף אי נימא דגם היכא דאינו אחיו חייבים בהזמה מ"מ קשה דכשמעיד בדיני נפשות ודאי לא יתחייבו המזימין מיתה בשביל שרצו לחייב את המומר לע"ג להכעיס דהא גרע ממעידים על טריפה כו' דהוי כאלו נגמר דינו כבר מחמת שהוא מומר לע"ג להכעיס כנ"ל. וגם בעדות ממון ג"כ הוי עשאאי"ל דאף דקי"ל ממון מלשין בידי עו"ג אסור לאבדו ביד דילמא נפיק מיני' זרעא מעליא. מ"מ לדעת הרבה פוסקים לקמן סי' תכ"ה דדוקא לאבד את ממונו אסור ע"ש ומכש"כ שאינם חייבים בהזמה מה שזממו ליטול מזה וליתן לזה ובל"ז גם להחולקין ודאי דבהזמה פטורין. גם אפשר כיון דהטעם דממונו אסור הוא רק משום דילמא נפיק מיני' זרעא מעליא ממילא לענין הזמה י"ל דהוי כאשר זמם לעשות לו ולא לזרעו כדאמר בש"ס (ריש מכות) גבי בן גרושה כו' וא"כ קשה כנ"ל שאינם בזוממי זוממין כו'. וא"ל דמדרבנן לא בעינן בממון עשאי"ל. ז"א חדא דקשה לדעת הש"ך ז"ל דגם בממון בעינן ע"ש. ועוד דמשמע דסבר רבא דכשר מדאורייתא ע"ש

והנה זה אפשר ליישב דרבא לטעמי' אזיל דס"ל סנהדרין ע"ח דעידי טריפה שהוזמו נהרגין דלא בעינן בזוממי זוממין משום דהזמה חידוש הוא ולא בעינן גבי' עשאי"ל כמו שפירש"י ז"ל ע"ש. וממילא סבר הכא שפיר דכשר להכעיס אף שאינו בזוממי זוממין דלא בעינן כלל כנ"ל. ולדידן דקי"ל התם כר' אשי דבעינן בזוממי זוממין כו' באמת פסול להכעיס דקי"ל כאביי אך זה דוחק דהא דפליג הוא מטעמא אחרינא דלא בעינן חמס כו'. עוד אפשר לומר למ"ש תוס' סנהדרין פ"א גבי מי שנגמר דינו למיתה קלה אח"כ חמורה נידון בחמורה והקשו תוס' דהוי עשאאי"ל דגברא