חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א יח

ולא קנס שאם לא יתן לו הרי חסרון ממון שהוא מתרפא בו ובטל ממלאכתו כו' ע"ש. ומבואר דנזק קנס ואין בו ח"כ כנ"ל

אמנם שדבריו ז"ל תמוהים מאד כמ"ש הה"מ שם מכמה דוכתי בש"ס דממון הוא ריש ב"ק וכתובות ס"פ א"נ ושבועות ר"פ שה"פ דאדם משלם בו"פ עפ"י עצמו. והרמב"ם עצמו פסק דמשלם בושת ופגם עפ"י עצמו כו' ופגם היינו נזק. וגם מגמ' הנ"ל פרק החובל דפריך אדם באדם דממונא הוא. ועל זה כ' הה"מ די"ל דאדברים שהן ממון פריך ע"ש. ותמוה מאד לע"ד דא"כ כל הקושיא הי' אשבת וריפוי וע"ז משני אדם באדם דלא שכיח וא"כ ע"כ (שאין דנין שבת וריפוי. וא"כ למה פ' הרמב"ם דשבת וריפוי דנין. דלא שייך תירוץ הב"י דרק אנזק שנישום כעבד. דהא לא הי' הפירכא כלל אנזק דאמר להדיא דממונא הוא כו'. והה"מ הניח בצ"ע וכ' שלא מצא מקום שישען עליו רק שנסמך על דברי רבו ע"ש שגם הרי"ן מג"ש כ' כן והטור סוף סי' צ' כ' ג"כ כדברי רמב"ם ז"ל דנזק קנס ע"ש. וחובה עלינו לישב דברי הגדולי ראשונים שודאי לא נעלם מהם דברי הגמ' בכמה דוכתי. וראיתי בר"י וסמ"ג פ' ג"כ כרמב"ם דנזק קנס. ומהרש"ל שם בביאוריו כ' תי' נכון לחלק בין פגם דאונס ומפתה דשם שוש קנם חוץ מזה משמע מהתורה שהפגם ממון אף דשמין משא"כ חבלה ע"ש, ונרא' לע"ד פשוט דהא אמר פ' החובל פ"ה ע"ב ת"ר שבת רואין אותו כאלו הוא שומר קישואין וא"ת לקתה מדת הדין דכי מתפח האי גברא כו' דלי דולא ושקיל אגרא כו' לא לקחה שכבר נתן לו דמי ידו כו' ואח"כ אמר רבא קטע ידו נותן לו דמי ידו ושבת כאלו הוא שומר קישואין כו' ע"ש. ומבואר דהא דחייבה תורה שבת על בטול מלאכתו דחשוב ממון גמור דאף שבת לחוד דהדקי' באדרינא ג"כ חייב וא"כ הי' ראוי להיות באדם נוקב מרגליות שקטע ידו שישלם לו שבת ומלאכה דנוקב מרגליות. רק משום דכבר נתן לו דמי ידו א"צ לשלם רק כאלו הי' בלי יד ושומר קישואין וע"י חוליו עד שיתרפא גם זה אינו יכול ומשלם לו עד שיתרפא. ובזה השבת הי' ראוי ליתן לו כל יום השכר בטול מלאכה רק דאנו מקילין בשומא ושמין מיד כמה ראוי להיות נמשך החולי והביטול מלאכה ונותן לו מיד כדאמר בש"ס ומבואר ברמב"ם פ"ב מה' חובל שזה תקנה וקולא למזיק ואם אינו רוצה רק ליתן כל יום ויום רשות בידו ע"ש. וא"כ נראה דאם לא הי' חייב נזק כלל לשום כעבד כנ"ל ממילא הי' הדין דחייב שבת כל ימיו על ביטול מלאכתו הראשונה שהי' יכול לעשות ואם נוקב מרגליות הי' חייב ליתן לו שבת תמיד על שקטע ידו ומבטל ממלאכתו שהי' עושה אם הי' לו יד דאל"כ לקתה מדת הדין כנ"ל כיון שאינו נותן לו דמי ידו ממילא חיוב השבת על מלאכה גמורה שהפסידו כנ"ל. ובש"ס פ' החובל פ"ו ע"א בהכהו על ידו וצמתה וסופה לחזור קרי לי' שבת גדולה ושבת קטנה ולאביי משלם דמי ידו דחשוב לזמן שבת גדולה ולרבא לא חשוב נזק בסופו לחזור אמר דנותן לו שבת שבכל יום ויום ופרש"י ז"ל כמו שנשכרים פועלים בחוק ולא כשומר קישואין דהא לרבא לא יהיב לי' דמי ידו ע"ש. והרי מפורש כנ"ל דאי לא יהיב דמי ידו מחויב שבת מכל המלאכה. וממילא בקטע ידו לגמרי אם לא הי' חייב נזק הי' החיוב שבת לעולם כל ימי חייו כהפסד פועל הנשכר בשוק כנ"ל

וממילא לרמב"ם ז"ל באין עדים ומודה דפטור מנזק שהוא קנס שוב י"ל דהשבת שמשלם הוא לעולם כמו פועל כיון דלא יהיב דמי ידו כנ"ל. וכן מבואר בש"ס ב"ק מ"ג גבי כופר שלא בכוונה דאינו משלם כופר שוב חייב בתורת דמים ע"ש. ורמב"ם וראב"ד פ"י מה' נזקי ממון נחלקו בב"ח בתם דפטור מכופר אי חייב בתורת דמים ע"ש. ולרמב"ם שפ' דב"ח לית לי' דמים אפשר דדוקא נגד היורשים ע"ש. וא"כ מיאה דאף דבשבת לדידן שמין פעם א' לשלם ביחד להקל על המזיק כמ"ש הרא"ש דילפינן מובער בשדה אחר דהשומא להקל. מ"מ היינו בשבת דחולי שיתרפא שמין כמה ימשוך שהוא דבר דשייך אומדנא ואף אם נמשך יותר א"צ להוסיף ע"ש. אבל שבת הנ"ל בקטע ידו וכה"ג שהוא לעולם לא שייך לשלם פעם א' ההפסד של כל ימי חייו שאין שייך בו שומא כמה יחי' וע"כ שיתן כל יום ויום כנ"ל

ואף דלכאורה היינו זה שומא כעבד הנמכר דהקונה קונהו לכל ימי חייו ועל ידי קטיעת ידו נותן פחות בשביל השבת דלעולם ממלאכת ידו כנ"ל. מ"מ הא ודאי דאין זה שומא דאטו הקונה יודע. דבשלמא החיוב דנזק שגוף החיוב על פחת דמיו למכור שפיר זה השומא כמה שנפחת במכירה אבל החיוב שבת דלעולם דלא שייף בי' שומא שאינו ידוע ודאי דלא מהני מה שהלוקח נותן כך וכך שג"כ אינו יודע כנ"ל. וא"כ ממילא נראה דמטעם זה סבר הרמב"ם ז"ל דנזק חשוב קנס דהא אין כאן שום הפסד ממון וח"כ מאחר דכ' שבתו יתן כו' וזה חיוב נפרד מנזק. וא"כ כמו אם הי' נשכר לא' לעולם ליתן לו שכר בטלה. דלא הי' שום ח"כ והפסד בנזק דהא יש לו שכר ביטול מלאכתו כמו אם הי' ידו שלימה כן ממילא סיון שיש לו חיוב זה על המזיק ליתן לו לעולם שבת ממלאכתו הראשונה שוב למה אמרה תורה לשלם נזק כעבד נמכר שנפחת ע"י קטיעת ידו הא אינו נפסד כלל שעדיין יהי' לו כל יום שכר המלאכה מחיוב שבת כנ"ל. ורק מטעם קנס לשלם בב"א הפחת ידו כעבד כנ"ל. ושוב ממילא כיון שחייב משום קנס ממילא א"צ ליתן לו שבת גדולה ממלאכה ראשונה דכבר נתן לו דמי ידו ונכלל בזה כנ"ל. והוי ממש כמו בל' של עבד שם ב"ק מ"ג דאין משלם דמים אף דהיכא דאינו משלם קנס משלם דמים מ"מ היכא דמשלם קנס כבר נכלל בו הדמים ופטור מדמי שוי' מאחר שגם אם פחות משלם שלשים כו' ע"ש. וכן גבי נזק אף דאם לא משלם נזק הי' משלם שבת גדולה של כל יום מ"מ היכא דמשלם דעי ידו שוב פטור משבת גדולה דלא לקתה מה"ד כנ"ל. והוי ג"כ קנס כמו ל' של עבד שאמרה תורה בין שוה פחות או יותר הוי קנס אף שיש הפסד שוי' כן בנזק מאחר שאמרה תורה לשלם כעבד בין יחי' הרבה ויהי' השבת יותר מפחת הנמכר ובין יהי' השבת מועט חייבתו התורה ליתן בב"א כשומת העבד. והוי לענין השבת שאינו משלם כמה שהזיק וכל שאינו משלם כמה שהזיק הוי קנס אף שהוא בין פחות בין יותר כדמסיק סוף פ"ק דב"ק. ושפיר כ' הרמב"ם דהוי קנס. ודייק לה מהש"ס דגיטין מ"ב ע"ב דפשיט על מעוכב גט שיחרור אם קנס לרבו מהא דסימא עינו ואח"כ הפיל שינו דיוצא לחרות ונותן לו דמי שינו או להיפך ואי ס"ד קנס לרבו השתא חבלו בי' אחריני יהבי לי' לרבו חביל בי' איהי גופי' מבעיא דמשמע להדיא דנזק קנס הוא. ותוס' נדחקו הרבה דמה לי קטלי' כולי' ומה לי פלגא ולכך אף דמעשה ידיו לעצמו ראוי לפטור ע"ש. ואינו מובן כלל דקטלי' כולי' אינו בתורת דמים שפיר לרבו משא"כ חבלה דהיא הפסד דמיו שהוא שלו. וע"כ שהוא קנס כנ"ל ופריך שפיר נהי דבאמת יתן לו שבת שכל יום אבל עכ"פ מהנזק בב"א שהוא קנס יפטור ולמה תני נותן לו דמי כו'

וממילא מיושב הכל בעזה"י. דבשור דאזיק אדם אמר ג"כ להדי' ריש סנהדרין שהוא מטון וכתובות מ"א במשנה דמשלם עפ"ע התשלומי נזק והיינו כמ"ש דמאחר דשור אינו משלם ד' דברים רק נזק לחוד שוב הוי שפיר ממון ולא קנס דהוי פחת ממש מחמת ששוה פחות בשביל ביטול מלאכתו והפסידו דהא אין לו על המזיק שום חיוב מביטול מלאכתו. שוב נפחת דמיו ומשלם כמו שהזיק שהוא ממון. וכן בושת ופגם דאונס ומפתה דאין שם שבת כלל רק בין שפחה בתולה כו' שנמכרת בפחות שפיר פגם דהיינו נזק הוי ממון. ושפיר פ' גם הרמב"ם שם באונס ופתוי דמשלם עפ"י עצמו דהוי כמו שהזיק כנ"ל. וממילא גם באדם דאזיק אדם שלא בכוונה דפטור מד' דברים רק נזק לחוד חייב כמבואר ב"ק כ"ו ע"ב ג"כ הוי ממון כיון דמשבת פטור ממילא הוי פחת הפסד ממש כמו שהזיק והוי ממון כנ"ל. וממילא א"ש ריש ב"ק דאמר בממונא קמיירי בקנס לא קמיירי דתני לה' ניזקין נזק וצער כו' ושפיר מיירי בנזק היכא דלא מחייב בשבת וריפוי ואז הוי ממון. וכן על הפגם דאונס אמר דהיינו נזק כנ"ל דג"כ ליכא שבת כנ"ל. וממילא מיושב גם כאן פ' החובל דפריך אדם באדם דממון הוא והיינו שלא בכוונה היכא דפטור משבת ושפיר איכא ח"כ אם לא נד דין הנזק ומשני דלא שכיח היינו באופן זה שיהי' הנזק ממון שהוא רק שלא בכוונה בגווני דמפטר מד' דברים הא ודאי לא שכיח והכוונה בלא זה הוא קנס ולית בי' ח"כ כלל דגם אם לא נדין