חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א קעז

בו מהו כו' ואמר רבה הא הוי כפירת דברים כיון דאיכא עדים ע"ש. וקשה דהא אמר התם (פ' שה"ע) גבי קרובים בנשותיהם והיו גוססות כו' דחייב כיון דבשעת כפירה הי' כפירת ממון אע"ג דעכשיו קיימא שני' ע"ש נענין שבועות עדות וא"כ מאי פריך רבה הא משכחת לה שהיו אז נוגעים כשהשביעם ועכשיו נסתלקו וא"כ הי' אז כפירת ממון דלא היו עדים אז שהיו נוגעים ועכשיו כשרים לחייבו מלקות דהא נסתלקו ואף שהיו פסולים בשעת ראי' מ"מ הא בפסול ממון לא בעינן תחילתו וסופו בכשרות כנ"ל. ולמ"ש א"ש דלענין מלקות דלא מהני ידיעה בלא ראי' שוב בעינן אף בפיסול ממון תחלתו וסופו בכשרות כנ"ל. אך י"ל דלא בעינן אף בד"נ דמאי דקאמר (פ' שה"ע) דלא משכחת בד"נ בלא ראי' היינו ידיעה בלא ראי' כלל שלא ראו מעולם והיינו אומדנא כדאמר התם אבל בכה"ג גם הידיעה דעכשיו הוא ע"י ראי' וי"ל דמועיל גם בד"נ כנ"ל. אך י"ל בד"נ דבעינן עדים בשעת מעשה וכיון דאז היו פסולין לא מהני וכמ"ש הפוסקים לענין עידי הודאה דלא מהני סילוק ע"ש. ולא הי' קשה גם מהא דשבועת הפקדון דהוא לענין מלקות כנ"ל. ויש לחלק בין עידי הודאה לזה

והנה הרמב"ן ז"ל כתב טעם אחר דדוקא היכא שהי' פסול לזה האיש שמעיד עכשיו אבל בסילוק דגם בשעת ראי' הי' כשר לזה שמעיד עכשיו ע"ש. עוד כתבו טעם ג' משום דגם בשעת ראי' הי' בידו להסתלק ולהיות כשר לא נקרא עציו שם פסול ע"ש. ויש נ"מ בין אלו הטעמים בידע עדות לקרובו ונסתלק קרובו מאותו ממון דלטעם הראב"ד פסול דשפיר הי' נקרא עד ולא בע"ד וכן לטעם הג' ג"כ פסול דלא הי' ביד העד להסתלק. אבל לרמב"ן ז"ל גם בכה"ג כשר וכן מבואר שם ע"ש. ונראה דיש עוד נ"מ בהא דקי"ל כשידע עדות כשהי' חתנו ומתה בתו דפסול ואם הי' נוגע ג"כ בשעת ראי' ואחר שמחה בתו נסתלק מהנגיעהם נראה דלדעת הראב"ד שפיר כשר ואף דאם לא הי' נוגע רק קרוב לחוד הי' פסול מ"מ עתה טוב יותר דכיון שהי' נוגע ג"כ לא הי' עליו שם עד רק בע"ד והתחיל להיות עד כשנסתלק ואז כבר מתה בתו ומיקרי תחלתו בכשרות משעה שהי' עד כנ"ל. אבל לטעם הרמב"ן ז"ל ודאי פסול דהי' פסול גם לזה שמעיד עכשיו מטעם קרוב וכן לטעם הג' נהי דהי' בידו להסתלק מ"מ פסול מטעם קורבה כנ"ל או אפשר י"ל דגם הראב"ד מודה בזה די"ל דסובר ג"כ טעם הג' רק דאינו מספיק להכשיר דמ"מ עכשיו לא נסתלק. ולכך כ' טעם הנ"ל ואז ממ"נ כשר דקודם הסילוק אינו עד רק בעל דבר ואי נאמר דנקרא עד משים שבידו להסתלק א"כ שוב נקרא עד כשר שכשיסתלק יהי' כשר ומהני ממ"נ כנ"ל. אבל כשהוא קרוב ג"כ י"ל בהיפוך דיש עליו שם עד שבידו להסתלק ואעפ"כ פסול מטעם קרוב ושוב פסול לגמרי דהי' עליו שם עד פסול. אך זה דוחק דכיון שאינו מועיל טעם הנ"ל להכשיר אף שבידו כיון דעדיין לא נסתלק ממילא כמו כן אינו מועיל גם לפסול משום בידו דהא עדיין לא נסתלק ואינו נקרא עד רק בע"ד ואינו פוסל כנ"ל. וכמו לענין נמצא א' כו' דאף דנרצח קרוב לרוצח ג"כ אינו פוסל הכשרים משום שהוא בע"ד כמ"ש הרא"ש מכות ע"ש

ונראה די"ל עוד טעם אחר דלא בעינן בנוגע תחלתו וסופו כשרות דלכאורה קשה נהי דאמרה תורה דכשהראי' הי' בפסול פסול מ"מ הא בממון אינו צריך עדים רק נודע אמיתת הדבר ואם באמת לוה אף בלא עדים חייב וא"כ כיון דהאמינה התורה לעדים כשרים דודאי אינם משקרים רק כאן משום דהראי' הי' בפסול פסלה התורה אף שמעידים בכשרות. וקשה דהא אם הוא שקר ולא ראו כלל בפסול א"כ מעיד שקר בכשרות כשהוא עד כשר ועדים כשרים הא ודאי אינם משקרים וממ"נ אם אומרים אמת שראו שלוה כשהיו פסולים א"כ ודאי חייב דנהי דנתבטל מ"מ מאי בכך כיון שלוה חייב גם בלא עדים ואם הוא שקר א"כ לא ראו ולא נתבטל והם עדים כשרים ואין לחוש שיעידו שקר כמו בכל עדים כשרים ולמה יהי' פסול בתחלתו בפסול כנ"ל. וצ"ל דכמו דאמרינן ביבמות מ"ז דא"ל לדבריך נכרי אתה ואין עדות לנכרי ואף דאי משקר כשר מ"מ לדבריו פסול כמו כן הכא כנ"ל. ונראה הטעם דהא בכל אלו הפסולים פסלה התורה אף שהוא אמת דבקרובים מבואר בש"ם (ב"ב קנ"ט) להדיא וכן בפסולי עבירה ג"כ מלבד החשש שקר פסולים ג"כ מגזירת הכתוב אף שהוא אמת לדעת קצת פוסקים שם דהא אף שאינו רשע דחמס פסול אף שאינו חשוד לשקר ע"ש והיינו דהתורה ציוותה דאף שאומרים אמת לא נסמוך עליהם ונאמר שהוא שקר וכמ"ש לעיל ע"ש. וא"כ א"ש דלכך פסול דאמרינן אף שבאמת ראו המעשה בפסול מ"מ הא אמרה תורה שלא לסמוך עליהם אף שהוא אמת וכיון שהוא אמת באמת נתבטל דהי' תחנתו בפסול ולכך אינם נאמנים כנ"ל. וכן בהא דלדבריך נכרי אתה ג"כ כנ"ל כיון דאם אמת נתבטל ויש כאן הגזה"כ ובטל כנ"ל וזה הוא בשאר פסולים אבל בנוגע דכ' סמ"ע וש"ך לקמן סי' ל"ז דאיו פיסולו רק מחשש שקר שמעיד שקר בשביל הנאה ולא משום גזה"כ ע"ש ואם הוא אמת שפיר כשר דאינו כלל גזה"כ לפוסלו. וא"כ שפיר לא בעינן תחלתו בכשרות דכיון שמעיד לאחר שנסתלק א"כ מהני ממ"נ אם אומר אמת שראה אז בהיותו נוגע א"כ שפיר חייב דאם אמת לא הי' פסול כלל ואין גזה"כ. ואם הוא שקר ולא ראה זה אי אפשר דהא עכשיו אינו נוגע והוא עד כשר ולא הי' מעיד שקר כמו דסמכינן אכל עדים כשרים כיון שלא ראה כלל ולא נתבטל כנ"ל דלא שייך לדבריך פסול אתה כו' דהא אם אמת אינו פסול כלל כנ"ל וא"ש

סעיף ט"ו עדים הקרובים לערב פסולים ללוה ל"ש אם הלוה בא ליפטר בטענת כפירה והם מעידים עליו שלוה או אם טוען שפרע והם מעידים עליו שהודה שלא פרע (קרובי נרצח יכולין להעיד על הרוצח וכן קרובי מוכה על המכה לגרשו מבה"כ)

(ח) קרובי הנרצח כו'. ואפילו הנרצח עצמו כל זמן שהוא חי ואינו טריפה יכול להעיד כ"כ המרדכי. וכ' הב"י משמע מכאן דטריפה פסול להעיד ע"ש. וכ' הד"מ דדוקא בד"נ דבעינן עשאי"ל. אבל בממון דלא בעינן עשאי"ל וכן כ' הנ"י דעדים קרובים לדיינים כשרים כו' י"ל דגם טריפה כשר כו' ע"ש. וכ' הש"ך ז"ל דטעו ואישתמיט לכולם ש"ס סנהדרין דעדי טריפה פסולים רק משום עדות שאאי"ל ולא פסול הגוף ע"ש. והנה דברי הב"י לענ"ד פשוטים דמש"ס הנ"ל אין ראי' כלל די"ל דאיירי שנטרפו אחר שהעידו וכ"כ הט"ז ע"ש. וכוונת הב"י הוא דהא ע"כ המרדכי לא איירי בד"נ שיהי' הנרצח עצמו כשר להעיד לחייבו מיתה זה ודאי אינו דהא הוי אף שאינו טריפה ג"כ עדות שאאי"ל דממ"נ כל זמן שהוא חי לא יתחייב מיתה בהזמה דהא גם הרוצח לא הי' חייב מיתה וכי זה מהלך בחוץ וזה נהרג רק אחר שימוה רצה לחייבו מיתה ואז לא שייך הזמה עליו וממ"נ לא שייך הזמה וודאי אין עדותו מועיל לחייב הרוצח מיתה. רק צ"ל כוונת המרדכי בהרג בשוגג לחייבו גלות לענין זה שפיר מהני עדות הנרצח לחייבו גלות כשימות דלגלות לא בעינן עשאי"ל לתירוץ ב' שכ' תוס' ריש מכות דלא קאי עליו כאשר זמם ע"ש. או לשאר דברים דלא בעינן יכול לאזימו. וא"כ למה כ' המרדכי כל זמן שאינו טריפה הא גם טריפה מהני עדותו כיון דלא בעינן י"ל. וע"כ דסובר המרדכי דטריפה פסול להעיד מצד עצמו שהוא פסול הגוף ואף היכא דלא בעינן יכול להזימו וכ' הב"י שפיר דמשמע דטריפה פסול להעיד היינו גם במה דלא בעי יכול להזימו כנ"ל. רק דברי הד"מ באמת תמוהים מה שתלה הטע' דבממון לא בעינן יכול להזימו כו' הא גם אי בעי יכול להזימו מ"מ שפיר ראוי להזמה בעדות ממון דמה בכך שהוא טריפה וכי בשביל זה לא יתחייב כשמוזם. וי"ל דבריו שלא יהיו תמוהים כל כך דכוונתו כמ"ש הירושלמי הביאו הרי"ף והרא"ש סנהדרין פ' ז"ב גבי עדים קרובים זה לזה הגע עצמך אם הוזמו כו' ומנין לדיינים כו' אמרה תורה הרוג ע"פ עדים ואמרה הרוג ע"פ דיינים כו' ע"ש דחזינן דאף במה דפסול בעדים קרובים זה לזה הוא רק משום עשאאי"ל ובדיינים לא שייך כלל טעם זה מ"מ אמרינן ההיקש דפסול גם בדיינים כיון דאיתקש לעדים אף דלא שייך הטעם ע"ש ועיין בס' שו"ת נו"ב אה"ע סי' ע"ב. וי"ל גם כאן כיון דקי"ל דממשפט א' יהי' לכם ילפינן דאיתקיש דיני ממונות לד"נ ולכך אמרינן פ' ז"ב דקרובים