חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א קעה

בשעת ראי' נ"כ לא הי' העדות שייך כלל לו רק לבניו ואינו כלל תחלתו בפסול דגם אז לא היו פסולים לעדות זה דהא חזינן בכמה דותי גבי קרובי נרצח ונאמן בעל המקח כו' ומוכר ללוקח כו' היכא שאינו נוגע גם הם עצמם כשרים ע"ש. ולכך מסיק מהרי"ט דאיירי במתנה במקצת בקנין דחל מחיים ואעפ"כ מכשירין כיון דלבנים כשרים. אך גם ע"ז הקשה דראוי להיות כשר לדעת הרמב"ן ז"ל שכתב הטעם בפיסול ממון דלא בעינן תחילתו וסופו בכשרות משום דלאותו איש שמעיד עכשיו גם מקודם הי' כשר וכיון שנסתלק קרובו מאותו ממון כשר וכן הכא כיון שמת הש"מ והוי סילוק ולמה לא יוכשר ע"ש דעוד הקשה דלמה נקיט ש"מ שציוה הא כיון שהוא בקנין הוי מתנת בריא ממש שהוא מחיים כנ"ל

ותמיה' הראשונה אפשר ליישב דברי הפוסקים דאיירי במתנה בכולה כפשטא דלישנא רק למאי דקי"ל סי' ר"מ דאם הוציא ב' שטרי מכר או מתנה ביטל אחרון את הראשון היכא שלא הוסיף בו כלום דאודויי אודי או מחל ע"ש. וא"כ אם נתן לו מקודם כל נכסיו במתנת בריא ואח"כ נתן לו במתנת ש"מ וזה עצמו ביטל הב' את הא' ואינו גובה מחיים כלום רק לאחר מיתה היכא שאין יפוי כח יותר במתנה זו מהראשונה וכנ"ל. וא"כ בעדות זו שמעידים שנתן מתנת ש"מ בכולה לזה נהי דלחוב הש"מ אין העדות שייך לו כלל מ"מ יש בעדותם גם צד זכות לו דאם נתן מקודם לזה עצמו במתנת בריא וכיון שהם מעידים שנתן לו עכשיו במתנת ש"מ מעידים בעדות זה שנתבטל מתנה הא' ולא יגבה מחיים כלום היכא שנתן לו עתה בפניו דשייך אודויי אודי כו' וא"כ כיון שהי' עדו' זכות לש"מ ג"כ ולענין זה ודאי בטל עדותם דהם קרובים לו ואם הי' מוציא שטר הקודם הי' גובה בו מחיים דלא הי' מועיל עדותם דאודויי אודי דזה שייך להש"מ עצמו וכיון שהי' גם אז צד עדות ונתבטל שוב גם עכשיו בטל מטעם דלא הי' תחלתו וסופו בכשרות. ואף דעכשיו אין אנו יודעים כלל שיש עוד שטר קודם מ"מ כיון דכל קושית מהרי"ט הוא דהא גם בחיי הש"מ היו כשרים להעיד עדות זה ונקרא והוא עד ע"ש. וכיון דקי"ל (סי' ל"ז) גבי מעמידה בפני בע"ח כו' דאף שאין אנו יודעין כלל שיש לו בע"ח מ"מ עדותו בטל דחוששין שמא יש לו בע"ח ומעיד כדי להעמידו כו' ע"ש. וכן הכא אם היו מעידין בחיים הי' חיישינן שמא יש לו מתנת בריא ומעידים כדי לבטלה שלא יגבה מחיים וכיון שלא היו אז ראויים כו' לא מיקרי בכשרות. ואף שיש לדחות כיון דעכשיו ממ"נ אם הי' לו מתנת בריא א"כ ממ"נ אם הב' אמת יגבה בה ואם הב' שקר לא ביטל הא' ואם אין לו מתנת בריא א"כ נתברר דגם אז היו כשרים דלא הי' שייך כנ"ל. מ"מ י"ל כיון דהי' אופן דשייך לש"מ ונתבטל עדותם לענין זה ועם לא היו ראוים להגיד דהי' חשש נגיעה שמעידים לזכות כנ"ל. ולכך שוב גם עכשיו בטל כנ"ל

וקושיא ב' שהקשה דגם במתנה במקצת בקנין יהי' כשר לטעם הרמב"ן ז"ל. י"ל בפשיטות דהרמב"ן לא קאמר רק במה דאיירי התם או במ"ש הב"י בשם ר"י דידע עדות על שדה לקרובו ואח"כ מכרו כו' והיינו משום דהתם העדות זה שמעיד עתה שאינה גזולה הי' ראוי להעיד גם בשעת ראי' לזה האיש דכיון דהי' אפשר שיסתלק קרובו בשעת ראי' ג"כ ואם הי' אז נותנו לזה שהוא שלו עכשיו גם אז הי' ראוי להעיד עדות זה שאינה גזולה ואף שלא נסתלק מ"ט כשר עכשיו דלא הי' פסול לזה שמעיד גם בעדות זה כיון שהי' אפשר גם אז להעיד לו אותו עדות. אבל הכא שמעיד שנתן הש"מ בקנין וזה הוא העדות וזה לא הי' אפשר בשעת ראי' שיהי' ראוי להעיד כלל זה העדות שנתן קרובו במתנה ואם הי' מסתלק לא הי' זה העדות כלל י"ל שפיר דמודה הרמב"ן ז"ל דהוי תחילתו בפסול דהי' שפיר פסול. די"ל ב' טעמים א' דהי' פסול לאיש זה כמו בחתנו כו' ב' דפסול הי' על עדות זה ולא נקרא והוא עד כו' כנ"ל. וכ' הרמב"ן ז"ל שפיר דהתם בשדה לא שייכי שתיהם דטעם ב' לא שייך דלא נקרא כלל פסול לעדות זה דהי' אפשר גם אז שיעיד אם יסתלק ואף דבחתנו ג"כ לא שייך טעם הב' דג"כ אפשר הי' שיעיד עדות זה אם הי' מסתלק ולא הי' נקרא פסול ע"ז העדות מ"מ הא פסול מטעם הא' דמ"מ לזה האיש הי' פסול לזה שמעיד עכשיו וכנ"ל. ולכך כתב הרמב"ן שפיר דכשנסתלק קרובו שמכרה כו' שפיר מעיד בכה"ג דע"ז עדות לא הי' נקרא פסול שהי' אפשר שיסתלק רק טעם הא' ג"כ לא שייך דהא לזה האיש שמעיד עכשיו לא הי' פסול כלל גם אז ולכך כשר אבל הכא נהי דלא שייך טעם הא' דלזה שמעיד הי' כשר מ"מ פסול מטעם הב' דעל עדות זה שמעיד עכשיו הי' פסול דהכא לא הי' אפשר כלל להסתלק ולהעיד עדות זה שמעיד עכשיו אז בשעת ראי' ושפיר י"ל דמודה דפסול כנ"ל. ובל"ז לדעת הראב"ד דהטעם בממון שלא הי' נקרא עד רק בע"ד ע"ש ודאי פסול בכה"ג דהי' שפיר עד קרוב כנ"ל. וכן לטעם שכתבו שאר פוסקים משום שהי' בידו להסתלק גם אז ג"כ פסול הכא דלא הי' בידו ודוקא בבע"ד עצמו שייך טעם הנ"ל שבידו להסתלק משא"כ בקרוב וכנ"ל. ולכאו' הי' אפשר לומר דגם במתנת ש"מ בכולה י"ל קושית מהרי"ט דהא דאמרינן במתנת ש"מ דדעתו הי' לאחר מיתה הוא משום חזקה דאין אדם נותן שלו לאחרים וכשיעמוד יחזור על הפתחים ע"ש בש"ס ובש"ע (סי' ר"נ) דלכך אמרינן אומדנא דהי' כוונתו אלאחר מיתה וא"כ הכא י"ל בהיפוך דהי' כוונתו שפיר מחיים ואעפ"כ אם יעמוד הא לא יהי' מועיל דנגדו הם קרובים. וי"ל שפיר דכוונתו סי' מחיים דליכא אומדנא הנ"ל וא"כ שהי' כוונתו מחיים שוב אינו מועיל העדות גם לאחר מיתה דלא הי' תחילתו וסופו בכשרות כיון שהי' נוגע גם לו ונתבטל מטעם קרוב והוי כמו מתנה במקצת וכנ"ל. אך ז"א דמ"מ שייך האומדנא דהא באמת מתנת ש"מ קונה אף בלא עדים כלל ושייך שפיר חזקה דאטו סומך עצמו שיוכל לכפור ולגזול כיון שבאמת קנה אף שהם קרובים כנ"ל

ומ"ש עוד מהרי"ט דאי קאי אמתנת ש"מ במקצת למה נקיט במתנת ש"מ הא גם במתנת בריא יהי' הדין כן. י"ל בפשיטות דהא ע"כ טעם הגאון דמכשיר הוא דסובר כרמב"ן ז"ל הנ"ל כיון דלאותו שמעיד עכשיו הי' כשר גם מתחלה מיקרי תחלתו בכשרות. והנה בש"ס פ"ב דכתובות גבי אלו נאמנין להעיד בגדלן כו' אמר דגבי עכו"ם ועבד לא מהני אחר שנתגיירו או נשתחררו ואף במילי דרבנן דלא בעינן תחלתו וסופו בכשרות מ"מ פסול בעבד כיון דאין בידו לשחרר עצמו לא דייק והוי אז בשעת ראי' מילתא דלא רמי' עלי' ולאו אדעתי' וכן בעכו"ם אף דדעתו להתגייר ע"ש וכן בש"ע לקמן סי' ל"ה. והמשנה למלך פ' י"ד מה"ע כתב בשם מהרי"ט שנסתפק ברשע ועשה תשובה אי דמי לקטן או לעכו"ם ועבד דפסולין אף בדרבנן דג"כ לא דייק כנ"ל ע"ש. וא"כ לכאורה בקרובים ג"כ נהי דלדעת הרמב"ן הנ"ל אינו פוסל מטעם תחלתו בפסול כנ"ל. אבל מ"מ הא יש לפוסלו מטעם דלא דייק דאז הוי לא רמי' עליו דלא ידע שיתכשר דבשלמא בפסול נוגע כיון שבידו להסתלק שפיר דייק כנ"ל אבל הכא שאינו בידו להיות כשר לא דייק כנ"ל. ובעובדא שכ' הרמב"ן אף דגם שם אינו בידו מ"מ הי' אז נוגע העדות גם לאחרים שמה שידע שאינו גזולה שייך גם לאחרים או כיון שהי' ביד האחר עכ"פ להסתלק ויהי' הוא ממילא כשר שפיר דייק משא"כ במתנת ש"מ במקצת דאז בעת ראי' לא הי' שייך רק לו ונגדו הם קרובים ולא דייקי ופסול מטעם לא רמי' עלי' כנ"ל אך במתנת ש"מ ודאי לא שייך זה דאף דקנה מעכשיו שהוא בקנין מ"מ כיון שהוא מצוה מחמת מיתה א"כ ודאי הוי רמי' עלי' דהא ידע דיפלו נכסיו קמי בניו ולהם הוא כשר ושפיר דייק וכשר. וממילא מיושב הנ"ל דלא נקיט בבריא דאם במתנת בריא שפיר הי' פסול מטעם דלא רמי' עלי' ולא דייק דאף שמת אח"כ מ"מ לא ידע אז שימות ולא הי' תועלת כלל בעדותו והי' מודה דפסול כנ"ל. ואף לטעם הרמב"ן דהא גם במידי דלא בעי תחלתו וסופו בכשרות פסול משום לא דייק כנ"ל. ואף שיש לחלק בין קרוב לכותי ועבד דקרוב כיון שהוא ישראל כשר דייק. מ"מ אינו מוכרח דהא חזינן גבי לא עברתי בצד עמוד פ' (שבועות ל"ד) דאמרינן מילתא דלא רמיא כו' ופירשו קצת פוסקים דקאי אעדים ע"ש. וי"ל דסובר הגאון כנ"ל וא"ש

סעיף ט"ו בפיסול ממון לא בעינן תחלתו וסופר בכשרות שאם הי' נוגע בדבר