חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א קעד

מ"מ יכולים אחר כך הכשרים לחזור ולהעיד בע"פ אם זוכרין. ונראה די"ל בפשיטות למאי דאמר בש"ס ערכין י"ז דפריך אר"י דסבר ואם מך הוא כו' עד שיהי' מכותו מתחילה ועד סוף אלא מעתה והוא עד עד שיהי' כשר מתחילה ועד סוף וכ"ת ה"נ אלמה תניא סי' יודע עדות עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו ומתה בתו כו' כשר ומשני שאני התם דאמר קרא או ראה אם לא יגיד בראי' והגדה תלי' כו' היינו דהתורה אמרה דלא נק' עד רק בשעת ראי' והגדה ואז צריך להיות כשר אבל שלא בשעת הנ"ל לא נקרא עד כלל ע"ש. וא"כ ממילא הכא כשהעיד בב"ד בהיותו קרוב א"כ שפיר פסול גם אח"כ כשנתרחק מטעם הנ"ל דהא כתיב והוא עד דבשעה שהוא עד צריך להיות כשר וכיון דבשעת הגדה שפיר נקרא עד ואז הי' פסול כשהעיד א"כ שוב פסול לגמרי גם אח"כ דבעינן מראי' ועד הגדה יהי' כשר בשעה שנקרא עד וכיון שהגיד בהיותו פסול שפיר פסול כנ"ל וי"ל דגם רבנן דר"י מודו בהא כיון דתלי' בראי' והגדה כנ"ל וא"ש. ויש לדחות. או יש לחלק דדוקא הכא שלא ידעו שהוא קרוב כשהעיד א"כ העיד בתורת עדות שיועיל ולכך שפיר עביד איניש כו' דאם יודה דשקר העיד הוי רשע שהעיד שקר בתורת עדות שהי' גורם שהב"ד יוציאו ממון על פיו אם לא סי' נודע אח"כ משא"כ התם שלא הועיל עדותו כלום בתחלה ואף רם שקר העיד אינו רשע ולא שייך עביד איניש כו' כיון שלא הי' ש עדות כלל

או י"ל דלקמן בשטר שחתם עליו קא"פ דיכולין לחזור ולהגיד בע"פ כו' היינו משום דהא ודאי דכשמעידים חוץ לב"ד יכולין אח"כ לחזור ולהגיד בב"ד ולא שייך עביד איניש כו' רק כשהעיד בב"ד עכ"פ אף שהי' פסול כנ"ל

והנה הא דקי"ל עדים החתומים על השטר כנחקרה בב"ד דמי היינו דוקא בשטר כשר אבל בשטר פסול לא הוי כלל כנחקרה כו' כמ"ש הפוסקים ובפרט להרמב"ם דהוא משום נעילת דלת דבפסול לא שייך כנ"ל. וא"כ התם דחתום עליו קרוב או פסול ונתבטל השטר א"כ לא הוי כלל כנחקרה עדותן בב"ד כיון שהשטר בטל מחמת הצירוף וא"כ לא העידו כלל בב"ד מעולם והוי כחוץ לב"ד ויכולין אח"כ שפיר לחזור ולהעיד בב"ד דלא שייך עביד אינש אבל בהעידו בע"פ בב"ד שפיר י"ל כנ"ל. ובמ"ש מיושבים דברי הסמ"ע לקמן סי' מ"ה וע"ש מה שהשיג הש"ך עליו

ובתומים הקשה דבשלמא באותן הפסולים משום חשש שקר י"ל עביד איניש כו' אבל בקרובים שאינו שקר רק גזה"כ כו' איך שייך עביד איניש כו' הא גם מקודם אמרו אמת רק גזה"כ כו' ועכשיו שכשרים למה לא יהיו נאמנים ע"ש. ולמ"ש לעיל לא קשה כלל דהא הגזירת הכתוב הי' דנחשוב אותם למשקרים וא"כ כיון שעדות של עכשיו אינו מועיל שהם נוגעים דעביד איניש כו' ועל עדות הראשון הוא גזה"כ שלא נאמין להם ואין כאן עדות ממילא כנ"ל. ואדרבה י"ל להיפך דדוקא בקרובים דאף שפסלה התורה מ"מ באמת אנו מחזיקים אותם לאומרים אמת ולא שקר שפיר שייך אח"כ עביד איניש דגנאי להם שאמרו שקר משא"כ בפסולין מטעם שקר שהי' מחזיקים אותם לשקר. ומיושב מה שהקשה מדפ' הרמ"א בהעידו כשהיו נוגעים דיכולין אח"כ לחזור ולהעיד דנוגע פסול מטעם שקר כנ"ל

או י"ל קושייתו כמ"ש לעיל דעכשיו דפסלה התורה קרובים א"כ הוי עדות שאי אתה יכול להזימו ממילא כיון שלא הי' עדות כלל וא"כ ממילא י"ל דמשקרים ושייך שפיר עביד איניש עכשיו כיון די"ל דגם אז אמרו שקר ועכשיו הם נוגעים דעביד איניש כנ"ל וא"ש כמו בשאר פסולין כנ"ל. ואף דלא בעינן בממון יכול להזימו לרוב הפוסקים היינו מדרבנן משום נעילת דלת וכיון שהם קרובים דבל"ז פסול ולא שייך נ"ד שוב קאי הדין דאורייתא דפסול משום עשאאי"ל כיון שבל"ז לא יוכל לגבות כנ"ל ולש"ך ז"ל גם בממון בעינן כנ"ל

ובזה י"ל דלכך לעיל גבי שלא בפני בע"ד יכולין לחזור ולהגיד דהא שם כ' הד"מ דאף בחלה אחר שקבלו עדות וכה"ג היכא דאי אפשר לקבל עדות מומיל עדות הראשון שלא בפני בע"ד וא"כ שפיר כשהעידו הי' יכול להזימו כמ"ש תוס' סנהדרין פ"א דהיכא דמשכחת לה הזמה באיזה אופן הוי יכול להזימו ע"ש וגם כאן בשעת עדות הוי משכחת הזמה כשלא יהי' אפשר לקבל עדות דמועיל והי' יכול להזימו רק אח"כ דאפשר ואינו מועיל א"כ שוב אין הטעם דאינו מועיל משום שקר דהי' שפיר יכול להזימו רק משום שלא בפני בע"ד. וזה הוא ג"כ גזירת הכתוב ולא משום שקר ולכך יכולין לחזור ולהגיד כיון שהוא אמת כסברת התומים הנ"ל. או י"ל כמ"ש לעיל סי' כ"ח דהתם אי נימא דעביד איניש ואינו יכול להגיד אח"כ בפני בע"ד א"כ יועיל ההגדה ראשונה בעצמה דהא הוי כחלו אח"כ אי הלכו למדה"י דמהני העדות שהעידו שלא בפני בע"ד כמ"ש הד"מ. וכן כאן אם לא יועיל עוד בפני בע"ד הוי אי אפשר ומהני שלא בפני בע"ד ולכך מהני ולא אמרינן עביד איניש משא"כ בקרובים וכה"ג ועיין מ"ש לעיל סי' כ"ח בז"ה

וזה אין לומר דנקיט דוקא נפסק הדין והטעם משום דקם דינא וכדעת תה"ד גבי סחורה ע"ש וכיון שנפסק קם דינא. דז"א דהתם הטעם משום מחילה או הפקר ב"ד והיינו משום דלו עצמו הוא ספק וכן בספק ויבם ומתיאש משא"כ הכא דיודע בבירור שהוא חייב והוי כמו רבעת שורך דאמר בכריתות (כ"ד) דלא מייאש כיון שיודע האמת ע"ש. ועוד דאטו אם לא היו עדים ונפסק הדין דפטור ואח"כ הביא עדים נימא קם דינא ויפטר הא ודאי בורכא דבשלמא התם זה הדין עצמו שיש עכשיו הי' ג"כ מקודם ואעפ"כ פסקו ושייך קם דינא אבל כה"ג הא אם היו אותם עדים גם מקודם היו פוסקין שחייב כנ"ל וכן ממש כאן דאז שפסקו היינו משום שלא הי' עדים כשרים רק קרובים ואלו היו כשרים הי' חייב ועכשיו שיש כשרים למה לא יתחייב. וע"כ אין הטעם כנ"ל רק משום עביד איניש לאחזוקי דיבורי' כנ"ל

עוד הקשו על דין הנ"ל מהא דאמר בסנהדרין (ד"ל) אליבא דרבנן דר"נ גמרו מכניסין את העדים כו' והיינו דאף שהעיד כל אחד לבדו ולא הי' מועיל מעידין אח"כ שניהם יחד שיועיל ע"ש וקשה ג"כ נימא עביד איניש לאחזוקי כו' כנ"ל. וגם כשמעידים יחד לא יועיל כנ"ל כיון שכבר העיד ולא הועיל. ולע"ד לא קשה דהא טעמא דרבנן דאין שומעין דבריו של זה היום כו' מפרש התם בסנהדרין משום דסבר עד אחד כי אתי לשבועה אתי ולא לממון ע"ש דלכך אינו מחייב ממון במעיד זה היום כו' משום דמתחילה כשבא להעיד לא בא כלל לחייב ממון רק לחייב שבועה ע"ש והטעם דעביד איניש כו' אף דגנאי לו שיאמר עכשיו להיפך מדבריו הראשונים מ"מ לא יאמר כלל ולא יעיד עכשיו רק דהטעם הוא דגנאי לו שיתבטל דבריו וכיון שהעיד בהיותו קרוב ולא הי' נאמן מעיד עכשיו כדי שיתקיים כנ"ל. וא"כ התם לרבנן דר"נ שפיר יכול להעיד גם אח"כ ולא שייך עביד איניש כו' כיון דכשהעיד לבדו לא אתי רק לשבועה ולענין שבועה באמת לא נתבטל דחייבו שבועה על ידו ולמה יעיד עכשיו הא נתקיימו דבריו כמו שרצה ושפיר לא יעיד כלל. ולכך מועיל גם לחייב ממון עכשיו שמעיד ביחד עם עד הב' דמועיל ממ"נ אם גם בראשונה בא להעיד לחייב ממון ושייך עביד איניש אך א"כ אינו צריך כלל לעדות הב' כיון שבא לממון שפיר שומעין דבריו של זה היום כו' ואם לא בא רק לשבועה א"כ שוב מועיל עדות הב' דלא שייך עביד איניש כו' שהועיל למה שכיוון כנ"ל. משא"כ בקרוב שבא להעיד לחייב ולא הועיל שייך שפיר עביד איניש כנ"ל

סעיף י"ד ש"מ שצוה בפני עדים הקרובים לו ורחוקים מבניו אין הצוואה כלום כיון שהיו קרובים בשעה שנמסר להם העדות ויש מי שמכשיר

(ו) ש"מ שציוה כו' אין הצואה כלום. ופי' הט"ז ושאר פוסקים דאיירי במתנת ש"מ בכולה ולכך יש מכשירין כיון שאינו נוגע כלל לש"מ עצמו דהא אם עמד חוזר וגם בהיותו ש"מ יכול לחזור. רק לבנים שייך העדות ולהם רחוקים. אבל מתנת ש"מ במקצת בקנין כ"ע מודים דפסול כיון דשייך עדותם לש"מ עצמו ע"ש. ועיין בתומים ובכל דבריו קדמו מהרי"ט בתשובה סי' ק"ה שהרבה להשיג למה יפסל במתנת ש"מ בכולה כיון דגם