חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א קעב

יהי' עד שונא שלא דיבר ג' ימים עמה מחמת איבה יהי' פסול להעיד שמת בעלה כיון דנאמן רק משום עבידא לגלויי מדרבנן ובעד כשר יש לדחות דעובר בל"ז אלא תענה כיון שראוי להצטרף עם עוד א' ויהי' נאמן בתורת עדות ושייך לא נחשדו עו'. אך בעד פסול שהוא נאמן לעדות אשה אם הוא שונא יהי' פסול כנ"ל ואנן סתמא קי"ל דשונא כשר כנ"ל. וכל שאר פסולין כשרים לעדות אשה כו'. ולמ"ש תוס' שם ד"ה חוץ כו' י"ל דהוא קצת נגיעה ע"ש. אך בש"ס כמים הפנים כו' מבואר דמשום שנאה לחוד פסולה כנ"ל ע"ש. וגם א"ל דדוקא בב' עדים אף שא' שונא מ"מ הא הב' לא הי' מעיד משא"כ התם דאין רק אשה לחוד. ז"א דא"כ באחד שונא הי' נכי ריבעא אפומא דחד וע"כ דגם השונא לחוד הוא כשר בפ"ע ג"כ. וגם אין לחלק דדוקא עד כשר לא נחשד בשביל שנאה משא"כ פסולים י"ל דמשקרים בשביל שנאה. דז"א דא"כ גם שאר פסולים לא יהיו נאמנים בעדות אשה כשהם שונאים שלא דברו ג' ימים ובאמת משמע דדוקא אותן ה' נשים פסולין. וע"כ צ"ל כדברי מהרש"ל דבאמת שונא גדול פסול לעדות אף לרבנן רק גם בלא דיבר ג' ימים לא מחזיקינן לשונא גדול בסתמא כנ"ל ולכך שפיר באותן ה' נשים שמו חכמים דשונאות כל כך דחשודים להעיד שקר בשביל שנאתם כנ"ל משא"כ שאר פסולין ומוכח דיש חילוק בין שונא גדול כנ"ל. ויש לדחות בדוחק

ובתומים הקשה דלמהרש"ל מאי פריך הש"ס (סנהדרין כ"ט) לרבנן האי לא אויב לו מאי דרשי ומשני לענין דין דפסול ולא משני דקאי לא אויב כו' שהוא שונא גדול דפסול לעדות כנ"ל ע"ש. ולע"ד לא קשה מידי דבספרי יליף לה הא דלא דיבר ג' ימים מחמת איבה הוי שונא מהא דכתיב והוא לא שונא לו מתמול שלשום הוי ג' ימים כו' ע"ש. וא"כ קאי קרא אשונא זה שלא דיבר ג' ימים כו' וכיון דלרבנן כשר להעיד פריך שפיר דליכא למימר דקאי אשונא גדול דא"כ לא בעינן ג' ימים ולמה לי' מתמול שלשום ופריך שפיר כנ"ל. ולכך פסק הטור לעיל ז' דשונא שלא דיבר ג' ימים פסול הדין אפילו בדיעבד וכשאינו שונא כ"כ אסור לכתחלה ע"ש. והיינו כנ"ל כיון דקרא קאי אשונא דג' ימים כנ"ל ופסול מדאוריי' כיון דלרבנן קאי אדין והוי כמו בעדות לר"י דיליף מהאי קרא ופוסל גם דיעבד וכן לרבנן קאי אדין כנ"ל וכשאינו שונא כ"כ דלא מוכח מקרא הוא אסור רק לכתחלה דלא לדון איניש כנ"ל

ולדברי רש"ל מיושב קושית תוס' (נדה ד"נ) והפוס' דתנן כל הפסול להעיד כו' ויש שכשר להעיד ופסול לדון ואמר דהיינו סומא כנ"ל והקשו תוס' דלא אמר דקאי אשונא דג"כ לדידן כשר להעיד ופסול לדון ולהנ"ל י"ל כיון דיש שונא שפסול להעיד ג"כ לכך לא תני לי' כנ"ל

אך אעפ"כ אין לדמות מסברא איזהו שונא גדול דהא חזינן דפלוני רבעני לאונסי מצטרפין להרגו ואינו שונאו כל כך שנפסל לעדות רק בהרגו כמ"ש תוס' (סנהד' ט') ואפשר דגם בעובדא דרש"ל שרודף אחריו להרגו ג"כ לא מיקרי שונא כ"כ דאין לדמות שכבר הרגו לרודף אחריו להרגו דאף דמצילין היינו שלא יהרג אבל שיעיד עליו שקר בשביל זה שירצה להנקם כשעדיין לא הרגו זו לא שמענו כנ"ל

סעיף ב' אלו הם הפסולים דאחים זה עם זה בין מן האם בין מן האב הרי הם ראשון בראשון כו' וי"א דג' בראשון פסול (וכן ראוי להורות וי"א דאינו פסול רק מדרבנן ונ"מ לענין עדי קדושין כו' וי"א דקרובי אם נמי אינן פסולין אלא מדרבנן)

(ב) ונ"מ לענין עדי קדושין. וכ' הסמ"ע פי' אם קידש בפניהם אשה ואחר כך קבלה קדושין מאחר דצריכה גט מראשון ומשני. ולשונו אינן מובן כלל למה לי' נ"מ בקבלה קדושין מאחר זה הי' צריך אם היו מחולקים אי הוי קדושי דאוריי' או דרבנן דבין כך וב"כ מקודשת צריך לומר נ"מ בקבלה קדושין מאחר כנ"ל אבל כאן הוא להיפוך דלהסוברים דפסול מדאוריי' א"כ לא הוי קדושין כלל ומותרת לשוק כפנוי' ולהסוברים דפסול מדרבנן אסורה וצריכה גט דהוי קדושין מדאוריי' ומאי צורך לקבלה קדושין מאחר ואפשר לפרש דבריו למ"ש בעל העיטור דכמו דיוצא בשאר אברים אמר בש"ס (גיטין מ"ב) דצריך גט שיחרור הואיל ומדרש חכמים הוא והיינו משום שאינו ידוע להמוני עם ולכך צריך גט שחרור וכמו כן קרובי אם ג"כ אינו ידוע לכל דפסולים ולכך צריך גט אף שהם פסולי דאוריי' כנ"ל ע"ש. וא"כ לכאורה אין נ"מ כלל בין אי פסול מה"ת או דרבנן דב"כ וב"כ צריכה גט להנ"ל והנ"מ שכ' רמ"א קאי גם אקרובי אם כמ"ש הש"ך. אמנם י"ל נ"מ דאי הם פסולי דאוריי' רק שצריכה גט משום שאינו ידוע וסוברים דקרובי אם כשר א"כ אם קבלה קדושין מאחר ג"כ בפני קרובי אם נראה דמהשני אינה צריכה גט כלל דהא מדינא הם פסולי דאוריי' ולא הוי קדושין רק שאינו ידוע א"כ ממ"נ אם ידעו דקרובי אם פסולים ידעו שהיא פנוי' ואם יסברו דכשרים א"כ ג"כ ידעו דאין קדושי הב' כלום דכיון שסוברי' דכשרים א"כ הי' קדושי הא' קדושין דקדשה ג"כ לפני קרובי אם וממילא לא תפסי קדושי ב' קודם שנתן הא' גט וא"כ ידעו ממ"נ דקדושי ב' אינם קדושין כלל וממילא אינם צריכ' גט רק מראשון כנ"ל. אבל להסוברים דהם פסולים מדרבנן שפיר צריכה גט משניהם כמ"ש הב"י אה"ע סי' מ"ב ובב"ש סי' ט"ו דאם קידש לפני פסולי דרבנן ואח"כ קידשה אחר ג"כ לפני פסולי דרבנן צריכה גט משניהם דכיון דקדושין הא' אינו פסול רק מדרבנן ויש מקום לקדושי הב' לחול ג"כ שהם קדושי תורה והחכמים שפסלו הא' תקנו שיהי' מקום לקדושי ב' ע"ש וכן הכא כנ"ל. ושפיר הוצרך לומר. הנ"מ בקבלה קדושין מאחר דבל"ז אין נ"מ כנ"ל וא"ש. אף שאין פשטות דבריו כן כנ"ל

(ג) לענין עדי קדושין כו'. דאי פסול רק דרבנן צריכה גט כו'. לכאורה יש לעיין למאי דפסק אה"ע סי' מ"ב דאם קדש קדושי דרבנן לפני פסולי עדות דרבנן לא הוי קדושין כלל כיון דמה"ת בל"ז לא הוי קדושין כו' ע"ש. והנה קי"ל דמדאוריי' ודאי בעינן דו"ח בעדי קדושין וגם עדות שאתה יכול להזימו רק מדרבנן לא בעי לדעת הפו' ע"ש. ובשבועות ריש פ' שבועות העדות קי"ל כמ"ד למעוטי משחק בקוביא דפטור מקרבן שבועה אף דמדאוריי' מחזי חזי רק דרבנן פסלוהו מ"מ כיון דחכמים פסלוהו שוב לא נקרא עד מדאוריי' וכתיב והוא עד גבי קרבן שבועה ע"ש. ובפ' מרובה אמר בש"ס דהיכא דאיגלאי מילתא דהיו פסולים לא שייך דין הזמה דכתיב והנה עד שקר וכיון שבל"ז הי' פסול לא הי' עד כלל ולא שייך הזמה. וא"כ ממילא נראה דבפסולי עדות דרבנן לא שייך דין הזמה ג"כ כשהעידו והוזמו דכיון דפסול מדרבנן שוב לא נקרא עד גם מדאוריי' וא"כ ממילא בפסולי דרבנן יש להם להיות פסולים מדאוריי' דהא הוי עשאאי"ל דגם מדאורייתא לא יועיל דין הזמה כיון שפסולים מדרבנן כנ"ל. וא"כ בקידש לפני פסולי עדו' דרבנן לא תצטרך גט דהא הוי עדות שאאי"ל כנ"ל כיון דפסולי' דרבנן וא"כ מדאורייתא לא מהני דמה"ת בעינן יכול להזימו רק דמדרבנן לא בעי ומדרבנן הא הם פסולים והוי כמו קידש קדושין דרבנן לפני פסולים דרבנן דגם הכא מה"ת לא מהני כנ"ל. אך באמת זה טעות דבשלמא התם גבי ק"ש לענין שאר עדות דממון דכיון דפסלו אותו חכמים ממילא אינו נאמן כלל א"כ ממילא לא קרינן בי' והוא עד מדאורייתא דאינו עד כלל כיון שתקנו חכמים דאינו מועיל אבל הכא גבי קדושין דאינו מועיל הפסול דרבנן לבטל הקדושין לגמרי בלא טעם הנ"ל ושפיר צריכה גט ומועיל עדותו להצריכה גט א"כ שפיר ממילא נקרא עד מדאוריי' דהא עדיין הוי עד שלא בטל לגמרי עדותו דמועיל להיות קדושין מדאורייתא ושפיר יהי' יכול להזימו כיון דהי' עד כנ"ל וממילא מועיל באמת כנ"ל

אמנם בזה יש לישב דעת הרי"ף ז"ל הובא בב"ש באה"ע (סי' מ"ב ס"ק י"ט) דמקדש לפני פסולי עדות דרבנן לא הוי קדושין כלל ואינה צריכה גט ע"ש שתמהו למה יעקרו חכמים ד"ת כיון דמדאורייתא הוי מקודשת גמורה והיכן מצינו שהפקיעו חכמים הקדושין בזה הא לא היתה התקנה על הקדושין רק אעדים דעלמא ע"ש

ולמ"ש י"ל למאי דמשמע מדברי רשב"א ריש שבת דהיכא דאם יתקנו חכמים לא יהי' עקירה דבר מה"ת אחר התקנה