חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א קעא

דאיגלאי מילתא אף אחר הזמם דפסולין היו בשעת עדות לא הוי הזמה כלל דהוא רק טעות שהב"ד טעו ופסקו הדין ע"פ פסולין ע"ש וא"כ הכא כיון דחזינן לענין גלות כיון דאתרע חזקה דודאי נהרג שוב אמרינן דודאי הי' שונאו כ"כ שהרגו בשנאה רק בעדות כשר משום דליכא ריעותא ובסתם אינו שונאו כ"כ לעשות איסור וא"כ לכאורה פסול העדות דשונא דה וי עדות שאי אתה יכול להזימו דאם יוזמו וא"כ חזינן דהעיד שקר ועשה האיסור וכיון דאיתרע שוב אמרינן דודאי הי' שונא כזה שמעיד שקר ג"כ בשביל שנאה דהוא ממש כמו בהרוג לפנינו וא"כ ממילא איגלאי מילתא דכי אסהיד פסול הוי דגם בלא הזמה הי' פסול כיון דהוא שונא כזה ששונאו כ"כ ואם היו יודעין זה גם בלא הזמה הי' פסול רק שטעו ועכשיו דאיתרע איגלאי דגם מקודם הי' פסול כנ"ל ולא תועיל ההזמה כמו התם בטביחה כנ"ל וממילא גם עכשיו דלא איתרע בטל עדות דשונא משום עדות שאאי"ל כנ"ל. וי"ל דתוס' מפרשים דפליגי ר"י ורבנן רק אי פסול מצד עצמו שונא דר"י סבר דנחשד אף דלא איתרע כנ"ל ולרבנן אינו פסול דלא נחשד כיון דלא איתרע כנ"ל. אבל לרבנן ג"כ פסול מטעם עדות שאאי"ל כנ"ל. ובממון דלא בעינן יכול להזימו כשר ממילא כנ"ל. ולכך כ' תוס' שפיר דהרוג יציל משום שונא. וכן מה שהקשו מר' יוסף מפלוני רבעני כו' דהוי שונא היינו ג"כ כנ"ל כיון דבדיני נפשות שפיר בעינן יכול להזימו ממילא פסול אף לרבנן כנ"ל. אך באמת נראה דליתא דדוקא היכא דאיגלאי מילתא בלא ההזמה דהיו פסולים כמו התם דהוזמו על הגניבה כו' משא"כ הכא דגם מה שנתברר דבלא הזמה הי' פסול זה הבירור הוא ג"כ רק ע"י הזמה כנ"ל ואינו מוכרח. אך בסתמא משמע דכשר שונא גם לעדות נפשות דבעי יכול להזימו משום דכיון דהדין הוא דכשר ולא מחזקינן לי' לשונא גדול כנ"ל ממילא מועיל אח"כ הזמה עליו והוי שפיר יכול להזימו וקשה כנ"ל גם אם הי' הטעם רק משום עשאאי"ל א"כ בפלוני רבעני או בנרצח דמה שהוא שונאו הוא רק מחמת העדות א"כ שפיר יכול להזימו דאם יוזמו א"כ לא הי' שונא כלל ולא שייך איגלאי מילתא כנ"ל

ואפשר לומר למ"ש בס' ש"ש ש"ד פ"ח דהא דאזלינן בדיני נפשות בתר רובא היינו דוקא היכא דהוחזק ע"י הרוב קודם שבא לדיני נפשות כמו באיילונית דהוקבע מקודם שאינה איילונית קודם שקדשה ע"י הרוב וממילא כשבא אח"כ לדיני נפשות הורגין ע"י הרוב וכן במכה אביו שהוחזק זה לאביו ע"י הרוב קודם שהכהו ולא הי' נוגע עדיין לנפשות כנ"ל. אבל היכא שלא הוחזק מקודם רק כשנולד הספק של דיני נפשות אז נדון מחמת הרוב בזה אין מחייבין מיתה משום הרוב ע"ש. והפוסקים כ' גבי שונא ג"כ דאף דודאי יש שונא גדול שמעיד שקר בשביל שנאה רק דלא חיישינן להכי דרוב פעמים אינו שונאו כ"כ ולכך כשר לעדות ע"ש. וא"כ י"ל שפיר דבשלמא לענין שאר עדות שפיר שונא כשר כיון דקודם שהעיד הוחזק זה שאינו שונא גדול מחמת הרוב ואז לא הי' נוגע עדיין לנפשות וא"כ ממילא אח"כ כשר גם לעדות נפשות כיון שכבר הוחזק ע"י הרוב כנ"ל קודם לכן. אבל הכא שנרצח יעיד שהרגו דפריך הרוג יציל דכיון שנצטרף בראי' יהי' נמצא א' קא"פ כו' א"כ אמרינן שפיר דפסול מטעם שונא דכיון שהרגו ודאי שונאו ואולי הוא שונא גדול שמעיד שקב בשביל שנאה ואף דרוב אינו כן מ"מ הא כאן לא נולד הרוב קודם לכן כיון דמה שהוא שונא הוא בשביל שהרגו ונולד הספק כשהרגו ואז הוא דיני נפשות דאם הי' פסול מציל ופטור וא"כ אין הולכין אחר הרוב דבשלמא לשאר עדות נפשות שפיר גם שונא כשר מטעם הרוב כנ"ל כיון שהוחזק משא"כ לעדות זה עצמו שהרגו ונעשה שונא דלא הוחזק מקודם ונולד הספק כשנוגע כבר לנפשות דמיד שראה שהרגו הספק הוא שמא הוא שונא שפסול לעדות ואינו מועיל הרוב וכן בפלוני רבעני כו' ולכך כתבו שפיר הטעם דשונא אבל לשאר עדיות שפיר כשר שונא כרבנן כנ"ל ולמסקנא י"ל דגם הנרצח עצמו כשר גם לעדות זה שהרגו די"ל דג"כ כבר הוחזק ע"י הרוב דמה שנוגע לנפשות הוא כשמעיד בב"ד וכבר הוחזק ע"י הרוב קודם שהעיד שאינו שונאו כ"כ כנ"ל וקודם שהעיד לא הי' עדיין דיני נפשות רק דעכשיו לס"ד דפריך הרוג יציל הוי ס"ד דקרוב או פסול פוסל בצירוף דראי' לחוד וא"כ מיד כשהרגו נולד הספק בדיני נפשות ושפיר לא הועיל הרוב ופריך דמציל. אבל למסקנא דבמקיימי דבר הכתוב מדבר וצריך שיעיד דוקא בב"ד כמ"ש התוס' א"כ י"ל דאף שמעיד אח"כ בב"ד ג"כ כשר כיון דקודם שהעיד לא הי' נפשות דראי' לחוד אינו פוסל והוחזק ע"י הרוב וממילא מהני אח"כ עדותו כנ"ל. ופסק שפיר בש"ע והמרדכי דגם נרצח עצמו נאמן להעיד כנ"ל

אמנם מדברי תוס' סנהדרין ט' משמע כדברי הרש"ל שכתב והוכיחו מדר"י דפלוני רבעני לאונסי כשר כ' דמוכח דברובעו אינו שונאו כמו בהורגו ע"ש דמשמע להדיא דבהרגו דהוא שונא גדול דוקא פסול אבל ברובע כשר אף ששונאו ע"ש. ואי אפשר ג"כ לדברי מהרש"א דקאי לר"י דא"כ כל שונא פסול ומאי בכך שאינו שונאו כמו הרוג וע"כ דקאי לרבנן ואעפ"כ פסול בשונא גדול כנ"ל

ובתומים הקשה ממ"ש המרדכי והובא לקמן בש"ע דגם הנרצח עצמו יכול להעיד על הרוצח שהרגו לגרשו מבה"כ וכה"ג ע"ש ומבואר דכשר ע"ש. וי"ל בפשיטות דלכאורה קשה שפי' תוס' הטעם דהרוג יציל משום שונא ע"ש והא הטעם דשונא פסול אף לר"י הוא משום דמשקר משום שנאה וא"כ היינו במי שהוא שונא אבל התם בהרוג שאין אנו יודעין כלל שהוא שונא רק משום שהרגו אנו אומרים שבודאי שונאו וא"כ איך נאמר כיון שהוא שונא משקר מה שאומר שהרגו ובאמת לא הרגו כלל הא אם לא הרגו אינו שונא כלל והוא עד כשר ועד כשר ודאי אינו משקר ואיך נאמר דפסול משום שונא. ואף דבש"ס יבמות מ"ז אמר לדבריך כותי אתה ואין עדות לכותי ואף דג"כ אם מעיד שקר הוא ישראל וא"כ ישראל אינו משקר. היינו התם משום דכותי הוא גזירת הכתוב לפסלו ואף כשאומר אמת פסול כמו כל הפסולין ואמרינן שפיר לדבריך כו' ואיך אפשר להאמינו כלל משא"כ בשונא דהוא פסול רק מסברא דמשקר משום שנאה ואינו כשאר פסול דהא אם מעיד לזכותו ודאי כשר רק כנ"ל וא"כ אי משקר אינו שונא כלל והוא כשר כנ"ל כיון שאין אנו יודעין שנאה אחרת. וצ"ל דמ"מ לענין שחייב מיתה על ההריגה והיינו שהתרו בו ושאר דברים ע"ז י"ל שמשקר ובאמת הרגו בלא התראה ומה שמעיד שהתרה משקר בשביל שנאה כיון שבאמת הרגו והוא שונא רק אעפ"כ אינו חייב מיתה על ההריגה כנ"ל ופריך שפיר. וממילא מיושב הנ"ל מ"ש המרדכי דהנרצח נאמן לענין קנס לגרשו כו' דלענין זה לא בעי התראה ושאר דברים רק לידע דגוף המעשה אמת שהרגו וזה שפיר נאמן דודאי לא משקר דאיך נימא דמשקר ולא הרגו א"כ אינו שונא וא"ש כנ"ל. או דלענין חיוב מיתה בעינן דוקא שיהי' עדים בשעת מעשה ואם לא הי' עדים אף שבאמת הרגו אינו חייב מיתה כמ"ש יש פוסקים ולכך כיון דאי באמת הרגו הוי לי' שונא ואינו עד א"כ אם הרגו לא הי' עדים ואף שנתברר שבאמת הרגו מ"מ לא נתברר על ידי עדים ובדיני נפשות בעינן עדים דוקא ולכך פטור אבל לקמן לענין שאר דברים דלא בעי רק אמיתת הדבר שפיר נאמן כנ"ל וא"ש

ולענ"ד יש קצת ראי' לדברי מהרש"ל מהא דקי"ל משנה יבמות דף קי"ז הכל נאמנים להעידה חוץ חמותה ובת חמותה וצרתה כו' והטעם דחזקתם שונאות זו את זו כמבואר בש"ס שם ומוסכם מכל הפוסקים דמשום ששונאה אותה מעידה כדי לקלקלה ע"ש. וא"כ לדבריהם דאין חילוק ואף שונא גדול כשר להעיד דלא נחשד להעיד שקר בשביל שנאה א"כ למה יהיו אותן הנשים פסולות נימא ג"כ לא נחשדו ישראל להעיד שקר בשביל שנאה. ומהתימה על הפוסקים שלא הקשו כלל מהא דקי"ל שונא כשר להעיד ומאי בכך ששונאות כו'. ואין לומר דדוקא בשאר עדיות דמועיל מטעם עדות ועוברים על לא תענה כשמעיד שקר אז לא נחשד בשביל שנאה משא"כ בעדות מיתה דאינו נאמן רק משום מילתא דעבידא לגלויי י"ל דאינה עוברת אלא תענה ולא שייך לא נחשדו כו'. ז"א דהא קי"ל בשבועות הכל מודים בעד מיתה דחייב קרבן שבועה משום דכיון דהימנוהו רבנן שפיר קרינן בי' והוא עד מדאורייתא וחייב קרבן שבועה וממילא פשיטא דעוברים אלא תענה ג"כ כשמעיד שקר כיון דהוי עד כנ"ל ושייך לא נחשדו. ועוד דא"כ