חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א קע

ושנאה כו' דקי"ל כרבנן דר"י (סנהדרין כ"ז). וכתב המהרש"ל בתשובה דשונא, גדול שרוצה ליטול נפשו גם לדידן פסול להעיד דשונא כזה ודאי נחשד להעיד שקר. והוכיח מתוס' מכות ו' אהא דפריך הרוג יציל ופירשו משום דהוי לי' שונא דפסול להעיד ע"ש. והוא תמוה הא קי"ל כרבנן דשונא כשר להעיד. וא"ל דלר"י פריך דז"א דילמא ר"י סבר דדוקא התרו בו פוסל ולכך מוכח דשונא כזה שהרגו גם לרבנן פסול ע"ש. ומהרש"א (סנהדרין ט') תירץ דלר"י פריך וקשה כנ"ל דלמא סבר כרבי דבעינן התרו בו. ובאמת מסתימת הפוסקים משמע דאין חילוק וגם שונא כזה כשר לרבנן. גם מש"ס (שם כ"ט) דפריך ארבנן מוהוא לא אויב לו כו' משמע קצת כנ"ל

ואפשר לישב דהנה באמת קשה למה לא פירשו תוס' הרוג יציל משום דהוא טריפה וכמ"ש באמת תוס' יבמות כ"ה דמשום דטריפה פסול להעיד דהוי עדות שאאי"ל ע"ש. ויותר קשה דאף לרבא (שם ע"ח) דסבר עדי טרפה שהוזמו נהרגין ולא בעי זוממי זוממין כו' ע"ש מ"מ הכא ודאי לא מהני דעדות זה שמעיד שהרגו הוי ודאי עשאאי"ל דממ"נ אם יוזם כל זמן שהוא חי עדיין ודאי לא יתחייב מיתה דעדיין לא רצה לחייבו מיתה כלל אף שאמר שעשאו טריפה מ"מ וכי תעלה על דעתך שזה מהלך בחוץ וזה נהרג כו' ודאי לא יועיל הזמה רק אחר שמת הוא אז רצה לחייב ההורג מיתה ואז ודאי דלא שייך הזמה וא"כ כיון דלא משכחת הזמה בשום צד אליבא דכ"ע לא הוי עדות דלא פליגי רבא ור' אשי בעדי טריפה רק בעדות אחר דלרבא לא בעי זוממי זוממין מהני שפיר דהוי יכול להזימו אבל בעדות זה שהרגו ודאי אינו מועיל דהוי עדות שאאי"ל כנ"ל. והתוס' בעצמם פי' (שם מ"א) גבי אחד אומר א"י בחקירות דלכך בטל כל העדות כיון דא' אאי"ל הוי נמצא א' קרוב או פסול כו' ע"ש. והי' אפשר לומר דהא דפסול מטעם א"א להזימו אינו פסול מצד עצמו רק דהגדה פסולה ולכך התם דמצטרפין בהגדה כתבו שפיר דהוי נמצא א' כו' כיון דהגדתו פסול משום עשאאי"ל אבל הכא למאי פריך הרוג יציל דאיירי שאינו מעיד רק בראי' לחוד יופסל כמ"ש תוס' וע"ז אינו פסול משום עדות שאאי"ל שאין זה פסול מצד עצמו וכיון שלא הגיד כלל אינו פוסל משום הא כנ"ל רק למאי דמשני יקום דבר כו' וצריך להעיד בב"ד שפיר פוסל בא' אומר א"י בחקירות כנ"ל. אך זה דוחק דמאי חילוק דבשלמא באומר א"י בחקירות שפיר יש לחלק כנ"ל דבשעת ראי' אינו פוסל דהא אז לא הי' פסול כלל דהי' ראוי שפיר להעיד בב"ד דאז ידע החקירות ומה ששכח אח"כ אינו פוסל כשלא הגיד וצריך שפיר הגדה כנ"ל. משא"כ הכא דמיד בשעת ראי' לא הי' ראוי להגיד כלל בב"ד שיהי' עשאאי"ל או משום טריפה או כטעם הנ"ל ושפיר פוסל בראי' לחוד לס"ד עכשיו כמו כל הפסולים דשייך ג"כ הקישא דג' לשנים כנ"ל. והא באמת ביבמות וסנהדרין (ט') כתבו תוס' דהא דפריך הרוג יציל הוא משום טריפה כנ"ל וע"כ דסברי כמ"ש וא"כ למה הוצרכו לטעם אחר כאן דאף היכא שלא עשאו טריפה שייך טעם הנ"ל דג"כ אי אתה יכול להזימו ממ"נ כנ"ל

וי"ל דבאמת תוס' מפרשים דקושית הש"ס הרוג יציל הוא אף לרבי דבעי התרו בו ודלא כפירש"י רק דמפ' כמ"ש הנ"י דהתרו בו לאו דוקא רק דאף לא התרו בו פוסל בד"נ או כיוון להעיד רק נקט התרו דאז ודאי כיוון כו'. אבל גם בלא התרו פוסל בכיון להעיד כנ"ל ושיילינן להו ג"כ אי למיחזי אתו כו' ודלא כמ"ש תוס' לקמן דקאי רק אדיני ממונות וכ"כ הריטב"א ע"ש. גם י"ל דמפרשים עכשיו דשיילינן לפסול אי למיחזי אתי אי לאסהודי וכמו שפירשו כל המפרשים דלא כר"ח כהן ולא קאי אכשרים רק אפסולין וכמ"ש רש"י ורמב"ם ז"ל (פ"ה מה"ע). והנה באמת תמהו איך שיילינן לפסולין כו' אי אמרינן דבסתמא לאסהודי או דהוי ספיקא ואין יכולין להוציא או להרוג מספק רק משום דאומרין הפסולין למחזי אתינן אינו בטל ואיך נאמנין על זה שמא משקרין הא הם פסולין. אמנם לשיטת התוס' התירוץ פשוט כיון דסוברים דצירוף דראי' בלחוד אינו פוסל רק שיצטרפו גם בהגדה וא"כ כיון שאומרים הפסולים למיחזי אתינן אף שהם משקרים מ"מ הא לא מיקרי צירוף דהגדה שאינם מצטרפין בהגדה כלל כיון שאומרים בעצמם למחזי אתינן ולכך מהני ואינו פוסל באומרים למיחזי כנ"ל. ולפ"ז שפיר פריך עכשיו הרוג יציל אף לרבי דבעי כיוון להעיד והיינו דשואלין לפסולים כנ"ל וא"כ לס"ד עכשיו דלא בעינן צירוף דהגדה רק דראי' לחוד פוסל כיון דלא ידעינן בס"ד הא דבמקיימי דבר דוקא כו' כמ"ש תוס' לקמן וא"כ שוב לא מהני מה שאומרים הפסולים למחזי אתו דהא אינם נאמנים ושמא משקרים ובאמת כיוונו להעיד ובטל העדות ואף שאומרים למחזי ואינם מצטרפין בהגדה מ"מ כיון דלא בעינן עכשיו צירוף דהגדה כנ"ל שפיר שייך שמא משקרין ובטל כנ"ל

אמנם הפוסקים תירצו עוד דבקרובים וכה"ג דאין פיסולם משום דמשקרים רק דגזה"כ דאינם כשרים לעדות ולכך לענין למחזי או לאסהודי דאינו עדות רק לידע האמת שפיר גם הקרובים נאמנים אי למחזי אתי כו' ע"ש. והנה הפסול דעשאאי"ל כתבו ג"כ דאינו מטעם דמשקרים רק דגזה"כ דאינו עדות כמו קרובים וכה"ג וא"כ ממילא מיושב כל הנ"ל דבאמת דפריך הרוג יציל דהוי עשאאי"ל כנ"ל ופוסל כנ"ל. אך לרבי לא קשה זה דכיון דבעי כיוונו להעיד י"ל דשיילינן לי' ומשכחת באומר למחזי כו' ושפיר נאמן כיון דאינו מטעם שקר כנ"ל. ולכך כתבו תוס' שפיר דפסול מטעם שונא והיינו משום דהא באמת שונא מסברא אמרינן דמשקר רק טעמא דרבנן דכשר להעיד משום דלא נחשדו ישראל להעיד שקר בשביל שנאה והיינו דמסתמא לא יעבור על לא תענה בשביל שנאה כמ"ש הפו'. והיכא דאינו עד אינו עובר אלא תענה כמ"ש הפו'. וא"כ ממילא א"ש הכא כיון דבאמת עשאאי"ל ולא הוי עד רק דפסול משום גזה"כ ואמרינן דאינו משקר ואינו פוסל כנ"ל. וא"כ כתבו תוס' שפיר דכיון דפסול משום עשאאי"ל שוב פסול גם מטעם שונא וי"ל דמשקר דהא לא שייך לא נחשדו כו' כיון שאינו עדות דפסול משום עשאאי"ל וי"ל שפיר דמשקר כיון שהוא שונא ובאמת כיוון להעיד ובטל עדותו מטעם נמצא אחד שהוא טריפה כנ"ל רק מה שאומר למחזי אתי הוא משקר כדי שיתחייב מיתה ולא יבטל העדות כיון שהוא שונא כנ"ל ולענין זה שפיר שונא פסול כנ"ל וכתבו תוס' שפיר היינו דפריך גם לרבי דבעי כוונה להעיד מ"מ קשה הרוג יציל ופירשו משום שונא והיינו כנ"ל. אבל לדידן שפיר י"ל דכשר וא"ש

עוד י"ל דהא לכאורה קשה דקי"ל פ"ב דמכות דשונא אינו גולה ע"ש וכ"כ פו' והרמב"ם ז"ל (פ"ו מה' רוצח) דשיעורא דשונא התם הוא שלא דיבר עמו ג' ימים כו' כמו בעדות הכא והטעם דאמרינן מסתמא במזיד הרגו כיון ששונאו. והתוס' ריש מכות א' כתבו דאף דאיכא רגלי' לדבר דשוגג הי' אעפ"כ שונא אינו גולה ותלינן במזיד ע"ש. וא"כ לכאורה תמוה דלענין עדות כשר שונא כזה דאמרינן דלא נחשד לעבור אלא תענה בשביל שנאה והתם אמרינן דנחשד להרוג ולעבור אלא תרצח בשביל שנאה. וא"ל דהתם אין יכולין לחייבו משא"כ הכא. דז"א אדרבה הכא מחייבינן גם מיתה ע"פ עדותו של זה השונא כנ"ל. ואח"כ ראיתי בתומים שכ' כעין זה דפריך לר"י בר' יהוד' דשונא נהרג וע"כ לדידי' פסול גם לעדות כיון שחשוד להרוג חשוד להעיד שקר כו' ע"ש. ובאמת גם לדידן קשה כיון דקי"ל אינו גולה ותלינן במזיד ולמה יהא כשר להעיד. ובתומים כ' דיש לחלק דמ"מ אמרינן כל ישראל בחזקת כשרות ואינו מעיד שקר בשביל שנאה כיון דליכא ריעותא אבל התם כיון שזה הרוג לפנינו שפיר אמרינן מסתמא מחמת שנאה הרגו והוא רגלים לדבר ע"ש שהניח בספק. ובאמת הוא קצת דוחק דעל זה הספק אי שוגג או מזיד אין כאן ראי' והי' לנו לאוקמי אחזקת כשרות דודאי לא נחשדו אמזיד ובפרט דתוס' כ' דאיירי היכא דאיכא רגלים לדבר שהי' שוגג ע"ש וכיון דאמרינן לא נחשדו לעשות איסור בשביל שנאה הוא כשאר כל אדם דבשוגג גולה. וצ"ל דהא ודאי דיש שונא גדול שרוצה להנקם ולעשות איסור בשביל שנאה הן להרוג והן להעיד שקר רק דמסתמא אמרינן דאינו שונאו כל כך להיות נחשד לעשות איסור כנ"ל. אבל התם שהרוג לפנינו איגלאי מילתא דודאי הוא שונא כזה שהרגו בשביל שנאה דמסתמא יותר יש לתלות במזיד שהוא בכוונה משוגג רק בכל אדם איכא חזקת כשרות ובשונא הראי' הוא ע"ז עצמו דהוא מסתמא שונא כזה שהרגו כנ"ל. ושונא כזה באמ' פסול לעדו' ג"כ רק דלא תלינן בי' כנ"ל והיינו ג"כ כמ"ש התומי'

ובזה הי' אפשר לומר דמאי דאמר בש"ס פ' מרובה דהיכא