חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א קסז

ע"ש. וא"כ קשה כנ"ל דהיכא שאינו יודע מועיל עדותם לפטרו מד"ש כמו אחרים

אמנם בשוכר לא קשה כלל דהא קי"ל דנוטל שכר להעיד עדותו בטילה אף שהוא אמת וח"כ כיון שהוא יודע האמת ששכרן להעיד א"כ שוב אינו מועיל עדותם לפטרו מד"ש דהא אינו עדות כלל כיון שנטלו שכר להעיד ואין עדותם ראי' כלל שאמרו אמת כיון שהם פסולים כנ"ל. ובפרט היכא ששכרם להעיד שזה חייב לזה דהם פסולים מדאורייתא מטעם נוגעים דאם לא יעידו לא יתן להם ולכך שפיר חייב בד"ש. וממילא מיושב קושית הש"ך הנ"ל דבאמר להם שפיר פטור אף מד"ש דבאמר מועיל עדותם דהם עדים כשרים וכיון שהעידו שחייב פטור מד"ש דודאי האמת העידו כמו אם העידו עדים אחרים. ונהי דהיכא דאין שליח לד"ע חייב בד"ש הא מ"מ הכא באמר אמרינן דאין כאן דבר עבירה כלל כיון דאמרינן דברי הרב ודברי התלמיד כו' ודאי לא מחמת אמירתו העידו רק האמת כן ושפיר פטור גם מד"ש ונקיט שפיר דוקא שוכר כנ"ל וא"ש. וא"ש דכלל הרמ"א ז"ל אלו ב' דינים. שכ' מקודם ודוקא אם הוא שקר אבל היכא שהוא אמת פטור מד"ש ואח"כ כ' דין זה דוקא שוכר אבל פיתה. לא כו' וכ' וכן אם לא שכרן ומשמע דטעם אחד להם. ולמ"ש א"ש דבשביל זה פטר באמר דאמרינן שהוא אמת כנ"ל (משום דפטור כשהוא אמת כנ"ל) וא"ש

ומיושב ג"כ דלדברי הש"ך ז"ל דזה פשוט דודאי חייב בד"ש היכא דאין שליח לד"ע כמו דמתמה התם. א"כ קשה למה אמר בש"ס התם פ' הכונס ס"ד דברי הרב כו' ובד"ש נמי לא ליחייב קמ"ל. הא עדיין זה פשוט דחייב בד"ש גם היכא דשייך דברי הרב כו' דהא לא ס"ד התם כלל שיפטור דפריך מכלל כו' ולמ"ש מיושב דמשני שפיר ס"ד דברי הרב כו' וממילא אמרינן דמה שהעידו ודאי לא מחמת ששכרם העידו דהא דברי הרב כו' דברי מי שומעין אלא ודאי אמת העידו וממילא גם בד"ש פטור כיון שהאמת כן כו' קמ"ל דכיון ששכרן אמרינן דאין כאן ראי' כלל דהם נוגעין כנ"ל ואתי שפיר

אמנם באמת יש להסתפק בזה דאולי אינו חייב רק היכא שידוע לו בבירור שהעדים שקרים אבל כשאינו יודע אף דהעדים פסולים שנטלו שכר מ"מ שמא אעפ"כ הוא אמת ופטור. אך כיון דחזינן התם בכובש עדותו אף שהוא עד אחד דדלמא הוי משתבע ומפטר מ"מ חייב בד"ש ע"ש משום דאולי לא הי' נשבע וכמו כן הכא כיון שהעדים פסולין ואין כאן עדים שפיר חייב בד"ש שמא גרם לו היזק דאולי הוא שקר כיון שאמרו שיעידו שקר. ויש לדחות

הנה לכאורה לדעת הש"ך ז"ל דהיכא דאין שליח לד"ע חייב בד"ש א"כ קשה הא אף בשוכר עידי אמת חייב בד"ש כיון דכתבו הפ' דאיסור זה הוא מדאורייתא ליטול שכר ולהעיד דלכך קנסוהו לפסול העדות משום דעבר על מה אני בחנם כו' וא"כ כיון שנותן להם שכר ומצוה אותם להעיד בשכר אף עדות אמת א"כ עושה אותם שליח לעבור על איסור דנוטל שכר כו' וחייב בשביל זה בד"ש. ואף דבש"ס לא קשה דליתני שוכר עידי אמת דהתם איירי מאי דחייב בתשלומין בד"ש ואיסור זה דנוטל שכר אינו מתוקן בתשלומין. מ"מ מדברי הפו' משמע דבכה"ג לא חייב כלל בד"ש אף לענין איסור

אך נראה דלא קשה דהא לכאורה יש להקשות למה יהי' בשוכר חייב בד"ש הא אמר התם פ"ב דקדושין דהכל מודים באומר צא אכול חלב ובעול את הערוה דפטור דלא מצינו בכל התורה זה נהנה וזה מתחייב ומשמע התם דגם מדיני שמים פטור. ובמשנה למלך (פ"ב מה' רוצח) כ' להדיא דבכה"ג פטור גם מדיני שמים ודוקא היכא שהשליח אינו נהנה ע"ש. וא"כ לכאורה בשוכר עידי שקר למה חייב בד"ש הא ג"כ הוי זה נהנה וזה מתחייב דהא השליח נהנה בעדותו שקר שנוטל שכר בשביל העדות שקר ונהנה בעבירה זו ולמה יתחייב המשלח בד"ש הא לא מצינו זה נהנה וזה מתחייב כנ"ל

אמנם זה טעות דבשלמא התם גבי אכול חלב דהעבירה הוא במה שנהנה ועי"ז יתחייב המשלח זה לא אמרינן אבל הכא העבירה אינה ההנאה רק מה שמעיד שקר ועל זה יתחייב המשלח וחייב שפיר בד"ש. וכמ"ש תוס' שם גבי מעילה דלא מיקרי זה נהנה וזה מתחייב משום דהחיוב הוא על ההגבהה ולא על ההנאה ע"ש וכן הכא כנ"ל

ולפ"ז מיושב שפיר מ"ש דגם בשוכר עידי אמת יתחייב בד"ש משום דעוברים על איסור דנוטל שכר כו' כנ"ל. ולמ"ש א"ש דלענין איסור זה של נוטל שכר שוב הוי לי' זה נהנה וזה מתחייב דכיון שהעדות הוא אמת רק האיסור הוא מה שנהנים מהעדות א"כ האיסור הוא ההנאה וע"י זה יתחייב המשלח והוי זה נהנה כנ"ל והוי כמו צא אכול חלב כנ"ל ושפיר פטור אף בד"ש כנ"ל ואתי שפיר

ובזה י"ל לש"ך ז"ל דדחק למה נקיט שוכר הא גם באמר חייב ע"ש. ולמ"ש י"ל להיפך דנקט רבותא שוכר דהא לכאורה למ"ש הרמב"ם ז"ל גבי מעילה דאף דאיתרבי שליחות לד"ע מ"מ היכא דיש עבירה אחרת ג"כ שוב בטל ואינו חייב ע"ש (פ"ז). וא"כ לכאורה גם הכא בשוכר כיון דהיכא דזה נהנה כו' פטור גם בד"ש רק משום איסור עדות שקר לא מיקרי זה נהנה כו' א"כ נימא ג"כ כיון שיש גם איסור זה דנוטל שכר ולענין זה הוי זה נהנה כו' ובטל לגמרי השליחות א"כ שוב לא יתחייב גם על העדות שקר בד"ש. ולא דמי למעילה דהתם מיד בהגבהה נתחייב קודם שנהנה משא"כ הכא דהם בב"א

אך באמת לא דמי דהתם במ"ש הרמב"ם כיון שיש איסור אחר בטל השליחות וממילא אינו חייב גם על המעילה כנ"ל משא"כ הכא דהחיוב בד"ש הוא מטעם גורם א"כ נהי דעל עבירה של ההנאה לא מיחייב מכל מקום חייב על עבירה של העדות שקר שלא נהנה ושפיר חייב כנ"ל

וממילא מיושב דנקט שוכר לרבותא דבאמר לחוד ודאי חייב דאף דדברי הרב ודברי תלמיד כו' מ"מ חייב בד"ש כמ"ש הש"ך ז"ל. אבל בשוכר כיון דנהנה ולא מצינו זה נהנה כו' ס"ד דפטור גם בדיני שמים כיון דבטל מחמת העבירה של נוטל שכר כנ"ל קמ"ל דאעפ"כ חייב בד"ש על העדות שקר כנ"ל. או משום כיון דהעדות שקר לא שייך כלל איסור דנוטל שכר דלא שייך מה אני בחנם כו' כנ"ל

ולכאורה הי' אפשר לומר דלכך דוקא שוכר למ"ש תוס' והרא"ש ז"ל (פ"ק דב"מ) גבי תופס לב"ח במקום שחב לאחרים דלא מהני אף עשאו שליח דלא מהני שליחות לחוב לאחרים ולא ילפינן שליחות רק בדבר שאינו חוב לאחרים ע"ש. וא"כ לכאורה הכא בעדות שקר אם נתחייבו באמר מטעם שליחות הא אינו מועיל השליחות כיון דחב לאחרים בעדותו שקר ועיין בס' נ"ב גבי גט בע"כ שכ' דמיקרי ג"כ חב לאחרים ע"ש. וא"כ י"ל דדוקא היכא דאי לאו דהי' דבר עבירה הי' מועיל השליחות אז חייב בד"ש. אבל היכא דבלא העבירה הי' ג"כ בטל השליחות י"ל דגם בד"ש פטור. וא"כ גבי עדות שקר או גבי שולח את הבעירה שעשה שליח להזיק חבירו גם אם לא הי' עבירה לא הי' מועיל כיון דחב לאחרים ואין כאן שליחות כלל ופטור גם בד"ש

אמנם בשוכר לא קשה דהא אמר בב"מ (די"ב) גבי פועל דאף דמגביה מציאה לא קנה חבירו מ"מ בפועל ששכרו ללקט מציאות קנה דיד פועל כיד בעה"ב ומהני אף דחב לאחרים ע"ש וא"כ בשוכר עדות שקר מהני שפיר אף דחב לאחרים כנ"ל כיון ששכרו לכך ולכך חייב בד"ש משא"כ באמר כנ"ל

אמנם באמת ז"א דא"כ גבי צא הרוג את הנפש כו' למה חייב בד"ש הא ג"כ השליחות לחוב לאחרים וע"כ דז"א כיון דבל"ז בטל מטעם אין שליח לד"ע ואעפ"כ חייב בד"ש וע"כ דאין זה מטעם שליחות רק מטעם גורם וא"כ מה מועיל מה שבטל עוד מטעם חב לאחרים הא מ"מ חייב מטעם גורם כנ"ל

ולכאורה קשה דלשמאי הזקן דסבר שולחי' חייב גבי צא הרוג דיש שליח לד"ע הא מ"מ בטל מטעם דהוי חב לאחרים ולשמאי דחייב מיתה ממש ע"כ הוא מטעם שליחות ואיך מהני הא ליכא שליחות בחב לאחריני ואין לך חב לאחרים יותר מזה ודוחק לומר דשמאי סבר תופס לבע"ח קנה דדוחק דלא מצינו פלוגתא דתנאי בזה

ולכאורה י"ל דהא גבי טביחה ושליחות יד דריבתה התורה דיש שליח לד"ע ג"כ הוי חב לאחרים דעשהו שליח