חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א קסא

דאצלו אין מוציאין כלל מכמו שהי' והוי שפיר ספק אם נולד בפסול כנ"ל ואינו מועיל חזקת אמו כלל. אבל בש"ס דכתובות דאיירי בשאר ספיקות ולא בתרי ותרי וא"כ יכולין לדון על החזקה מצד הראי' שמורה שהיא כשרה ולכך אמר שפיר לדברי המכשיר בה מכשיר גם בבתה דבזה שפיר מועיל חזקת האם לבת כיון דיש ראי' דהאם כשרה ממילא הראי' הוא דגם הבת כשרה כנ"ל וא"ש

ובזה י"ל קושית תוס' כתובות כ"ו מהא דערובין תרומה ונטמאת בתרי ותרי דלא מוקמין אחזקה ע"ש. ולמ"ש י"ל כיון דבתרי ותרי אינו מועיל החזקה רק משום שאין מוציאין כנ"ל וא"כ התם דעכשיו בודאי נטמאה ולא שייך אין מוציאין כו' רק הספק אם היתה טמאה מקודם או עכשיו ובכל דוכתי שהוא ראי' מועיל שפיר דיש ראי' דאח"כ יצא מחזקתו משא"כ הכא כנ"ל

עוד נראה פשוט דבשלמא התם דאנו דנין על המעשה שב' כתות מכחישים ונימא דהאחרונים אומרים אמת מחמת המיגו ע"ז כ' תוס' שפיר דלא עדיף מאלו העידו עוד ב' עדים כנ"ל אבל הכא דיודעים בודאי כיון שהכחישו זא"ז דכת אחת הם פסולין בודאי וכת א' הם ודאי כשרים ואח"כ כשבאה כת א' בפ"ע מוקמינן להו אחזקה שהם הן הכשרים מאלו הב' כתות דאף דאחת ודאי יצאה מחזקתה כיון שדנין רק עליהם מועיל החזקה שלהם שהם הכשרים. וכמ"ש הרשב"א ז"ל גיטין פ' האומר גבי צא וקדש לי אשה כו' שאותן שאין דנין עליהם אינו מועיל חזקה שלהם ע"ש. והכא הוי ממש כמו אם הי' ד' אנשים ואנו יודעין שב' מהם פסולין בגזלנות וכה"ג וב' ודאי כשרים רק שאינו ידוע איזה מהם הכשרים כו' וממילא לסברת רשב"א הנ"ל כשבאים אח"כ ב' להעיד ודנין עליהם מוקמינן להו אחזקה אמרינן חזקה שהם הכשרים והאחרים הפסולים כמו גבי צא וקדש כו' ע"ש. וכן ממש הכא לא שייך הנ"ל דאין חזקה מועיל נגד עדים דמה יוסיף במה שיש עוד עדים הא אעפ"כ ידוע שב' מהם כשרים וב' פסולים ואח"כ כשבאים ב' מהם להעיד אמרינן חזקה שהם הכשרים כנ"ל משא"כ התם לא מהני המיגו כיון שהוא ספק והוא נגד העדים כנ"ל:

ובזה מיושב מאי דפסק לקמן בש"ע ל"ד כשב' מעידים על א' שהוא פסול וב' שהוא כשר אינו מועיל החזקה והוא ספק פסול. ותמהו הפו' מ"ש מכאן דזו באה בפ"ע ומהני החזקות כשרות ע"ש. ולמ"ש א"ש דהתם שאנו דנין על המעשה שפיר אינו מועיל החזקה דהא תרי כמאה ולא עדיף חזקה מעדים כנ"ל ונשאר ספק פסול כנ"ל משא"כ הכא כנ"ל. ויש להעמיס זה בדברי הר"ן ז"ל פ"ב דכתובות ע"ש. ומיושב ג"כ קושית (כתובות כ') גבי פסולי עדות הי' שהקשו כיון דהוא תרי ותרי יהיו הראשונים החתומים נאמנים לגמרי כיון דקי"ל זו באה בפ"ע כו' וגם התם אינם מכחישים כו' ע"ש. ולמ"ש א"ש כיון דמעידים עליהם עכשיו שפסולים אף שיש ב' דכשרים הוא ספק פסול כנ"ל. ומיושבים ג"כ דברי הרי"ף ז"ל גבי ג' שישבו לקיים השטר (כתובות כ"א) דהוכיח הרי"ף דהוא ספק פסול בתרי ותרי מהא דאנוסים הי' דנא מגבינן בי' ודחה הר"ן ז"ל ראיתו דהתם מכחישים עכשיו ע"ש. ולמ"ש א"ש דראיתו מהא דפסולי עדות כקושית תוס' הנ"ל וע"כ כנ"ל וא"ש. וי"ל דלכך בכל דוכתי בתרי ותרי מדרבנן לא מוקמינן אחזקה כו'. ואף דבכל הספיקות לא תיקנו חכמים דלא ניזל בתר חזקה. ולמ"ש א"ש דבכל דוכתי שמועיל מצד הראי' לא תיקנו משא"כ בתרי ותרי דאינו מועיל מצד הראי' דלא עדיף מעדים כנ"ל ולכך שפיר תיקנו דלא תועיל החזקה כנ"ל. והי' אפשר לומר דזהו טעמו של ר"ח דסובר בהדי סהדי שקרי כו' משום דסובר דגם הכא שוה לכל ספק דתרי ותרי ולכך הם פסולין מספק מדרבנן עכ"פ כנ"ל. והי' מיושב בזה קושיית תוס' פ' מרובה אהא דחידוש הוא והקשו הא רבא סבר בר"ח וגם בהכחשה פסולים ומה חידוש הוא ע"ש. ולמ"ש א"ש דהא התם איירי מדאורייתא ושפיר חידוש דמן התורה גם בתרי ותרי מוקמינן אחזקה רק ר"ח סבר מדרבנן כנ"ל וא"ש

אך אי אפשר לומר כן טעמא דר"ח דא"כ מאי פריך הש"ס בשבועות פ' כ"ה מא' אומר גבוה ב' מרדעות כו' הא שם ליכא תרי ותרי ומוקמינן שפיר אחזקה אף מדרבנן משא"כ התם וע"כ אין הטעם כנ"ל

או י"ל החילוק בין הא דלקמן דדמי לב' שבילין כו' ולקמן דמי לבא לישאל עליו ועל חבירו דאין יכולין להכשירו משום חזקה דהא עכשיו מכחישין העדים ויש נגדו חזקת כשרות דהעדים כיון שהם לפנינו כנ"ל וע"כ אנו צריכין לפסוק דינו ופוסקין שהוא ספק פסול ואינו מועיל חזקתו כיון שהעדים לפנינו ויש חזקת כשרות דעדים להיפך משא"כ הכא דאין צריכין לפסוק עכשיו כלל הדין דעדים אם פסולין או לא רק הדין דממון ואין פוסקין עכשיו כלל רק אח"כ כשבאו בפ"ע כו' ודנין רק עליהם שפיר מועיל החזקה כמו התם באו לשאול זא"ז כו' ולכך כשרים ואין נגדו חזקת העדים אחרים כיון שאינם לפנינו. וכמ"ש הרשב"א ז"ל הנ"ל גבי צא וקדש לי אשה כו' ע"ש. או כמו דמשמע מדברי הרא"ש ז"ל פ"ב דכתובות דדוקא היכא שמעידים העדים שפסול הוא אף שיש עדים להיפך הוי ספיקא דתרי ותרי ופסול מדרבנן משא"כ ב' כתות המכחישים כו' אין אלו מעידים כלל שפסולין רק דממילא נודע לנו שכת א' פסולין ולכך כשר והוא כשאר ספיקות כו'. או י"ל פשוט דלא אמרינן בספיקא דתרי ותרי דפסול מדרבנן רק בדבר שאפשר להיות ויכול להיות שאנו פוסקין כדין ולכך בתרי ותרי על אדם אחד הי' פסיל מדרבנן דאפשר האמת כן כנ"ל. משא"כ בב' כתי עדים כו' אם נפסוק שפסולין ע"כ נפסול ב' הכתות ובודאי פוסקין שלא כדין דהא כת א' ודאי כשרים י"ל שפיר דלא תיקנו ונשאר אדאורייתא ובאה בפ"ע כו' וא"ש

או י"ל למ"ש יש פוסקים דלענין לפסול לעדות בעינן שפיר עדות שיכול להזימו דלא שייך נ"ד ע"ז ואף דלא שייך כאשר זמם מ"מ מיקיים הזמה במלקות עכ"פ כמ"ש תוס' גבי בן גרושה כו' ומכש"כ לדעת הש"ך ז"ל דאף בממון פסול עשאאי"ל וא"כ הכא נהי דאלו העדים האומרים לוה מעידים על האחרים דשקר העידו ופסולין לעדות מ"מ הא הוי עדות זה לענין לפוסלם עדות שאאי"ל שאם יוזמו ודאי לא יתחייבו כלל דהא לא העידו כלל עליהם ומנא ידעינן שיבאו אח"כ עדים ויעידו שלא לוה הא הם לא באו רק לחייב הלום וכן האחרונים. ג"כ לא יתחייבו בהזמה אף שמעידים שפסולים דיכולין לומר לפטור הנידון באנו כיון שאין מעידין כלל על ההלואה דאף דהיכא דהא בהא תליא לא שייך יכולין לומר כמ"ש תוס' ריש סנהדרין היינו התם דמעידין על הדבר כו' משא"כ הכא שאינם מעידין רק אהלואה כנ"ל. ואף שיתחייבו ממון בהזמה מ"מ לענין לפסול אינו מועיל זה וא"כ נהי שמעידה כל כת אחבירתה שהם פסולין מ"מ ע"ז העדות הא הוי עשאאי"ל רק דמ"מ כיון דלענין ההלואה עדותם כשר ממילא אנו יודעין ששנים מהם פסולין דודאי ב' העידו שקר ומאי בכך דאינו מועיל עדות כל א' אחבירו על הפסול הא מ"מ יודעין ודאי שב' פסולין כנ"ל. וממילא מיושב הנ"ל דאף דבתרי ותרי לא מוקמינן אחזקה מדרבנן מ"מ הכא כיון דהעדות לפוסלו לא מהני רק משום דהא מ"מ ב' פסולין כו' ושוב אין כאן ס' דתרי ותרי רק כשאר ספק שעל כל א' שבא יש ספק שמא זה הפסול ועל זה שפיר מוקמינן אחזקה כנ"ל. משא"כ בהא דלקמן ל"ד בב' מעידים על א' שפסול כו' דהתם מהני עדותם דשפיר יכול להזימו והוי ממילא תרי ותרי ופסול כנ"ל ש

וגם אי נימא דאף לענין לפסול לעדות לא בעינן יכול להזימו דשייך ג"כ נ"ד מ"מ א"ש למ"ש הכה"ג ס' זה דלדעת רוב הפו' אף דאמרינן בתרי ותרי לא מוקמינן אחזקה היינו במידי דאורייתא אבל במידי דרבנן והוא תרי ותרי שפיר מוקמינן אחזקה אף מדרבנן ע"ש. וא"כ הכא כיון דלענין לפסול הוי עדות שאי אתה יכול להזימו וממילא אינו מועיל מדאורייתא רק מדרבנן ואף אם לא הי' תרי ותרי לא היו נפסלין רק מדרבנן וא"כ ממילא הוי עכשיו תרי ותרי בדרבנן ושוב מועיל החזקה גם מדרבנן משא"כ התם כנ"ל וא"ש. ועיין לקמן בט"ז סי' ל"ד שתרצו ג"כ קושיא הנ"ל קצת כעין מ"ש ישוב הנ"ל

סעיף ב' מלוח שיש לו על לוה א' ב' שטרות א' במנה וא' בר' וכפר הלוה בב' השטרות וכת א' מאלו חתומה בשטר זה וכת הב' בשטר זה אם הוציאן כאחד לא ישלם אלא מנה וישבע על