חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א קנט

העידו אמת ואף דבאותו עדות שהכחישו עצמם לא הי' מועיל היינו משום שהיו דנין על שניהם אבל עתה בעדות אחרת שדנו רק עליהם אמרינן שהם לבדם הכשרים היו אז ומה שלא האמינו להם באמת הי' שלא כדין ע"ש. וא"כ א"ש דלא שייך עדות שבטלה מקצתה כו' שיבטל גם עדות דאבהתא שאינם מכחישים כו' הא הטעם דעדות שבטלה משום שאינו נאמן ע"ז והעיד שקר בטל גם ע"ז כו' וא"כ הכא על עדות דאבהתא שאין כאן הכחשה ואין דנין רק עליהם א"כ לענין זה מוקמינן להו אחזקה שגם על עדות דאכילה הם היו הכשרים כמו בזו באה בפני עצמה כו' וכשאנו דנין על עדות דאבהתא אמרינן שודאי הם הכשרים וגם על האכילה הם אמרו האמת ומה שלא האמינו להם הי' שלא כדין כנ"ל ואיך שייך עדות שבעלה כו' הא ע"ז אנו אומרים שלא נתבטל כלל אף בעדות הנ"ל כנ"ל. ולכך אמרינן שפיר נהי דאיתכחיש כו' דמועיל עדות דאבהתי כו' כיון דהוא עדות אחר וכשדנין עליו אמרינן דגם עדות אכילה הי' אמת כנ"ל

ובזה מיושב ש"ס הנ"ל דכל זה לר"ה דזו באה בפ"ע ומעידה אבל לרב חסדא דבהדי סהדי שקרי כו' וסובר דאף בעדות אחרת שדנין רק עליהם ג"כ איני מועיל ואמרינן שהם היו פסולים א"כ שוב בטל שפיר אף שהוא תוך כ"ד מטעם עדות שבטלה מקצתה כו' דהא אף שדנין על עדות אבהתא אומרים שעל האכילה העידו שקר והוי ממש גם על זה תרי ותרי דהא שנים מעידין שאותן שקר העידו על האכילה וא"כ מעידים עליהם שבוטל גם עדותם על אבהתא מטעם עדות שבטלה כו' דאם ודאי שקר העידו שייך בודאי עדות שבטלה כמו בהזמה כו' וא"כ העדים המעידים ששקר העידו על אכילה מעידים שבטל גם עדותם של אבהתא מטעם עדות שבטלה כו' ושנים מעידים להיפך והוי שוב גם על עדות אבהתא תרי ותרי והוי מוכחשת כו' ופריך שפיר רבא כר' חסדא והוי מוכחשת כנ"ל אף שהוא תוך כ"ד ור"נ כר"ה ולר"ה לא שייך הנ"ל דאף שמעידים אלו עליהם שבטל גם עדות אבהתא מ"מ הא גם בכל דוכתי מעידין עליהם שפסולין ובטל גם העדות האחרת ואעפ"כ לא הוי תרי ותרי על עדות אחר משום חזקה כנ"ל במה שאין מכחישין כו' וכן ממש הכא לענין עדות שבטלה כו'. ומיושב בזה היטב דמשני כיון דהוא עדות אחת וכיון שבאותו עדות דנין על ב' הכתות שוב לא שייך החזקה כנ"ל וכדברי הר"ן ז"ל. וא"ל דא"כ אף לרבא דמכאן ולהבא נפסל כו' למה אמר התם ב"ק ע"ג דאף דאיתזמי אטביחה דאיתזם איתזם כו' ולמה לא שייך עדות שבטלה כו' דז"א דלטעמא דחידוש א"כ ג"כ לענין העדות שהעידו קודם ההזמה אמרינן שההזמה היתה שלא כדין ואמת העידו ולכך מכאן ולהבא כו' וממילא לא שייך בטלה מקצתה דלענין זה אמרינן שלא נתבטל כנ"ל ולטעמא דפסידא ודאי ניחא דלא נפסל כנ"ל

ומיושב ג"כ הרמב"ן ז"ל הנ"ל דכיון דעל עדות דתנאי מכחישים עצמם שוב על מה שמעידים על הקיום להצטרף ג"כ בטל דהא עדות של א' ודאי הי' שקר וממילא בטל גם עדות הקיום משום עדות שבטלה מקצתה דע"ז לא שייך דמוקמין אחזקה דגם בעדות הראשון אמת העידו דהא א' ודאי שקר כנ"ל. ואף דמטעם פסול אינו פסול שהוא תוך כ"ד כנ"ל מ"מ בטל מטעם עדות שבטלה כו'. ובזה נדחה מ"ש לעיל סי' ל' ליישב קושיית נ"י גבי מנה ומאתים ע"ש. ובזה יש ליישב דעת הסוברים דבעד נגד עד מצטרפין יחד אח"כ. ואין ראי' מרמב"ן ור"ן הנ"ל דהתם ע"כ אין הטעם משום פסול כנ"ל רק משום דבטלה כנ"ל אמרינן שפיר כיון שהוא תוך כ"ד בטל כנ"ל אבל לאחר כ"ד לענין פסול י"ל שפיר דאינם פסולין ומצטרפין כנ"ל. ומ"מ נראין דברי ש"ך ז"ל דמאי בכך שמוכחש רק מא' כיון שנתברר לפני הב"ד שא' מאלו פסול ואיך יצטרפו כיון שא' ודאי פסול ואין כאן רק עד א' ולמה יועיל כנ"ל

ומ"ש בתומים ראי' מהרמב"ם ז"ל שכתב גבי עד א' אומר נתגרשה כו' סתם ולא הזכיר דוקא בקרוב לו כמ"ש תוס' ור"ן ש"מ דאינו פסול ע"ש. י"ל פשוט להיפך כמ"ש דהתם דאיירי ג"כ תוך כ"ד דאינם פסולין עדיין כמבואר בש"ס הנ"ל רק משום עדות שבטלה כו' י"ל דסובר דלא שייך בכה"ג משא"כ במה שמעידין אחר כ"ד דאנן סהדי דא' מהן ודאי פסול י"ל דלא מהני כנ"ל ובפרט דבש"ע פסק להדיא כתוס' ור"ן ז"ל דדוקא בספק קרוב לו כו' עיין שם

עוד מ"ש בתומים לקמן סי' פ"ז ס"ק כ"ו והביא ראי' מהא דפלוני רבעני לרצוני דאמרינן אין אדם מע"ר כו'. וקשה דמשמע דעד הב' מעיד ג"כ שרבעו לרצונו וא"כ ממ"נ א' פסול או שהאמת כן ואם לאו העיד שקר עליו ופסול כנ"ל ע"ש דהוכיח מזה דאין אדם נפסל בלא עדים דאף דהאמת שעבר עבירה לא נפסל רק כשנתברר פיסולו בעדים ע"ש שהאריך. ואין דבריו מובנים דאף דמצינו סבר' כזו לענין ההכשר ברי"ף פ"ב דכתובות גבי קרא ערעור כו' דאף דעשה תשובה לא מתכשר עד שיעיד עליו בב"ד ע"ש. הנה מלבד דהר"ן ז"ל האריך שם להשיג על סברא זו דאטו הכשירו ופיסולו תלוי בב"ד ובעדים ע"ש. וממילא גם הנ"ל נסתר. אלא אף דגם לדבריהם א"א לומר דגם לענין הפסול כן דלא מיפסל עד שיעידו ויתברר בב"ד ז"א דהא מבואר להדיא בש"ם דקי"ל למפרע נפסל הן בהזמה והן בשאר פסולים ע"ש רק דאפשר לומר דהוא כמו בקנס דאם אין עדים אינו חייב כלל וכשמעידים אח"כ עדים נתחייב למפרע משעת המעשה וכן י"ל לענין פסול דאף למפרע נפסל היינו משום שהעידו עדים אח"כ אבל כשאין עדים כלל לא נפסל אבל גם זה א"נ דהא בש"ס אמר אביי הטעם דלמפרע כו' משום דמעידנא דאסהיד רשע הוא והתורה אמרה אל תשת רשע עד וממילא כיון דודאי כשעובר עבירה בלא עדים גם הוא רשע והתורה אמרה כו' ולמה יוכשר והיכן מצינו בזה שאמרה תורה שלא יופסל בלא עדים ודאי דפסול אף בלא עדים כנ"ל וראי' לזה דמבואר לקמן בש"ע סי' ל"ד וברמב"ם ז"ל אפילו עד כשר שיודע בחבירו שהוא רשע אסור להעיד עמו שגורם שהב"ד יוציאו ממון ע"י פסול כו' ע"ש. ולדבריו מאי בכך שהוא יודע הא אעפ"כ לא נפסל כיון שאין עדים בדבר. ודוחק לומר שיודע שעבר בעדים דהי' להם לחלק בזה. אלא ודאי ליתא כמ"ש

ובקושייתו הנ"ל הביא שם הראב"ן שהקשה זה וכ' באמת דוקא באינו מעיד לרצונו ע"ש. אך מסתימה הפוסקים דלא משמע כן י"ל בפשיטות דהא באמת יש לעיין מה דמשמע מדברי הפ' דעד אחד שהעיד שקר נפסל לעדות ובאמת לא מצינו זה. ולמאי דכתב רש"י ז"ל ריש מכות דלכך אין עדים זוממין כו' עד שיוזמו שניהם משום דכתיב עד שקר העד כו' וכל מקום שנאמר עד הרי כאן שנים ע"ש וא"כ כיון דכתיב לא תענה כו' עד שקר וקאי ג"כ אב' עדים ומנין לנו שיהי' עד אחד עובר אלא תענה. ואין להביא ראי' ממ"ש תוס' סנהדרין כ"ז גבי עד זומם דפירשו דאיירי שלא הוזם כ"א אחד ואעפ"כ נפסל ע"ש. דז"א דכיון שהעיד עם עוד אחד ומועיל עדותו לחייב ודאי דעובר אלא תענה כיון שמועיל לחייב בשקר. ואף דלענין הזמה אינו כן יש לחלק. וגם עד אחד היכא שמועיל לחייב דאז נקרא עד כמו לענין קרבן שבועה הכל מודים כו' ע"ש (שבועות ל"ב). אבל היכא שאינו מועיל רק לחייב שבועה דלא הועיל כלל דמאי בכך ישבע ויפטר כיון שהאמת כדבריו י"ל דאינו עובר כלל. ומלקות ודאי דאינו לוקה כמ"ש בשו"ת נ"ב סי' ע"ב ע"ש

אמנם מסתימת הפוסקים נראה דגם עד אחד לבדו נפסל דנקטי סתמא עד זומם פסול ע"ש. וצ"ל הטעם או משום דעכ"פ מחייב שבועה ונקרא מועיל עדותו. או כיון דקי"ל דמצטרף א"כ ראוי להצטרף עם עוד אחד ולחייב ואף דהא יודע ששקר הוא הא מ"מ גם הלואה אחר הלואה מצטרף ונקרא מועיל ונפסל כנ"ל. וא"כ נראה דבדיני נפשות כשמעיד עד א' י"ל דלא מיפסל כלל דהא פסק הרמב"ם ז"ל דאינו מועיל בד"נ עד שיעידו שניהם כאחד וא"כ כיון שעכשיו אינו מעיד רק הוא עדותו שוב אינו ראוי כלל לעולם להצטרף לחייב וגם שבועה אינו מחייב וא"כ דבריו המה לנא יועיל לגמרי ולא יבא לעולם שום חיוב מדבריו י"ל דאינו נפסל כלל אף שהעיד שקר. ומיושב ממילא גבי פלוני רבעני כו' דאף שהעיד שקר מ"מ לא נפסל כלל כיון שלא העיד רק הוא לבדו ואינו מצטרף כנ"ל ולא שייך ממ"נ הנ"ל. ויש להסתפק בזה ואולי משום דראוי להצטרף לפוסלו דלזה א"צ שיעידו כאחד מיקרי מועיל עדותו דאם יבא עוד א' יצטרף לפוסלו לעדות כו' וגם הוא נפסל ואינו מוכח.