חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א קנח

המיגו. ובל"ז ג"כ יש לדחות דממ"נ אם מעידים על הב' אחר כ"ד שהעידו על הא' ודאי אינם נאמנים דליכא מיגו כלל דהא אם יפסלוהו בגזלנותא לא יהיו נאמנים דהא עכשיו שכבר העידו על הא' והי' הכחשה והי' מועיל תפיסה א"כ שוב הה עכשיו נוגעים בעדות מה שפוסלין הב' כדי שלא יועיל תפיסה וכיון שהוא אחר כ"ד הם נוגעין כנ"ל. ואם הוא תוך כ"ד דאז אינם נוגעין ג"כ שוב לא מהני דהוי שפיר מיגו בשנים דאף שכבר העידו על האחד מ"מ הא הוא תכ"ד ואם ירצה יוכל לחזור בו ולא יהי' נוגע לו כלל כנ"ל. אך זה אין מוכרח דלמה יחזור בו כיון שכבר העיד ונתרצה על זה וי"ל כנ"ל

עוד יש לדחות דלא קשה דבשלמא גבי אהדרינהו ללוה כיון שעכשיו טוען טענה שרוצה לפטור עצמו הוי שפיר מיגו דאם יאמר א' מסתמא לא יכחישנו הב' בדבר הנוגע לו לפטור עצמו אבל הכא דעכשיו שמכחישים ומועיל תפיסה א"כ כיון שנדברו יחד ע"ז נתרצו שיהי' מועיל תפיסה מהם ושוב לא הוי מיגו דאף אם הא' יפסל בגזלנותא מ"מ הב' לא יסכים ואף דנוגע לו שמועיל תפיסה מאי בכך הא מ"מ נתרצה ע"ז שיכחיש ויהי' מועיל תפיסה ואף שכבר בכחיש עד הא' ישאר בהכחשתו ולא יפסל הב'. ואי נימא דלא ידע וסבר שיאמינו אותם לגמרי וד אי לא הוי מיגו כיון שלא ידע שיועיל תפיסה הוי שוב מיגו בשנים כנ"ל

ובגוף הדבר אי מועיל תפיסה מהעדים ג"כ יש להסתפק דבאמת לא נמצא בפו'. וי"ל ג"כ כמ"ש לעיל דמה שדנין על התפיסה הוי כמו שדנין רק עליהם וכמו דזו באה בפ"ע ומעידה מחמת החזקת כשרות כמו כן לא מועיל תפיסה כנ"ל. ואם הי' מועיל תפיסה הי' עוד נ"מ לדינא דאין אותם העדים המכחישים יכולין לפסול אח"כ את הראשונים בגזלנותא למפרע לומר שהיו פסולין קודם עדות דהם נוגעין דעי"ז לא יועיל תפיסה מכם ואי אינו מועיל שפיר נאמנים כנ"ל. וכבר כתבתי לעיל סי' א' דקצת ראי' מהא דאפכינהו ואזמינהו פ' מרובה. אבל אינו מוכרח דמרישא לא קשה דמעידין האחרונים על דמי עין שהוא יותר ולא הי' מועיל תפיסה ובסיפא ג"כ לאביי ע"כ איירי תוך כ"ד כמ"ש תוס' שם ולרבא הא מוקי לה בג' כתות ע"ש. ובאמת אף שאינו מועיל תפיסה יש להסתפק אם יכולין לפסול אותן העדים עצמם דאף דאדם אחר יכולין לפסול הוא משום שאנו דנין רק עליהם וכיון שיודעין שהיו כשרים מוקמינן אותם אחזקה שהם הכשרים אבל הכא שצריכין ג"כ נדון על ב' הכתות שוב עדות שניהם בטלה כמו בעדות הראשון אך למאי דאמרינן פ' חזקת גבי עדי אכילה ואבהתא אמאי דאתכחיש איתכחיש ומאי דלא איתכחיש מהני וא"כ הכא ג"כ כיון שמעידין ב' עדיות אחד העידו שהראשונים העידו שקר ועוד העידו שהם פסולין בגזלנות וא"כ נהי דאיתכחשו על מה שהעידו שהראשונים שקר העידו כיון שהראשונים העידו להיפך מ"מ על זה לא איתכחיש על מה שהעידו שפסולין בגזלנותא שעל זה לא העידו עדי' שלא כדבריהם ושפיר פסולין. ועדיין יש לחלק קצת

בסמ"ע ס"ק א' כ' דבב' כתי עדים כת אתת אומרת מאתים וא' מנה חייב מנה אף שאינו תובעו רק ק' דבשלמא בעד אחד שאינו מועיל בלא חבירו בעינן תבעו שניהם משא"כ בב' כתות דמועלת בלא חבירתה ע"ש. ויש להקשות הא קי"ל נמצא א' קא"פ עדות כולן בטלה אפילו ק' וגם קי"ל דיש בכלל ר' ק' וא"כ על אותו מנה מצטרפין יחד וא"כ למאי דמבואר לעיל דבתבעו רק ק' הוי מודה שהאומר ר' הוא שקר ופסול לעדות ע"ש. וא"כ מאי בכך שכת א' מועלת לחוד הא מ"מ הכת הב' המעיד' על ר' מעידה ג"כ על ק' וכיון שהתובע מודה שהם פסולין ממילא גם עדות כת הק' בטלה דנמצא א' כו' וכמו שהקשו תוס' פ' זה בורר לב"ש דאמר נחלקה עדותן ע"ש וכל מה שתירצו שם לא שייך כאן דמ"ש חד תירוצא דבמכחישין לא שייך זה ע"ש זה דוקא לב"ש דאמר נחלקה כו' משא"כ לדידן דיש בכלל ר' ק' ולא הוי הכחשה רק משום התובע שמודה שפסול א"כ מגרע גרע דשייך שפיר נמצא א' כו'. גם תירוץ הב' דאינו ידוע והכא שפיר ידוע שהאומר ר' היא הפסול כיון שהתובע מודה גם אנן קי"ל דבטלה ולא שייך תירוץ הג' ע"ש. וצ"ל או דאיירי שלח נצטרפו ולא הגידו תוך כ"ד ובשעת ראי' היו כשרים דעכשיו נפסלו לדברי התובע או דגם בראי' לא נצטרפו או כמ"ש לעיל סי' ל' ס"ק כ"ב ע"ש. אך בתוס' מבואר באמת להיפך דשייך בכה"ג נמצא א' כו'. או י"ל דמה שאומרים דמידה התובע כו' אינו מודה שהאומר ר' מעיד שקר במזיד והוא פסול דהא הוא בדיקות דעבידי דטעו רק דמודה שלא דקדק העד ואומר על מנה מאתים רק כיון דמודה שלא דקדק ואומר על פחות יותר ממילא שוב לא הוי עד כלל גם על מנה דאולי ראה רק פרוטה ואמר מנה ולכך בב' עדים א' אומר ק' וא' ר' אינו מועיל כלום כיון שתובעו רק מנה מודה שלא דקדק עד הר' לומר יותר ולא הוי עד כלל אף על מנה ואין כאן רק עד אחד לחוד כנ"ל. משא"כ בב' כתות שאין א' צריכה לחברתה שפיר אף שמודה התובע שכת האומרת ר' לא דקדקו ואינם עדים אף על מנה מ"מ הא יש כאן ב' עדים שדקדקו ואומרים מנה ושוב לא שייך נמצא אחד כו' כיון שאינם פסולין. ותוס' הקשו שפיר לב"ש דאמרינן נחלקה עדותן ולא טעו ופסולין כנ"ל משא"כ לדידן אף בלא תבעו. וא"ש גם מה דמשתבע שבועה דאורייתא. עיין מ"ש לעיל ל' ס"ק כ"ב. אך מדברי הפוסקים והראשונים שם סנהדרין לא משמע כן ע"ש רק דמודה שפסולין הם ע"ש

(ב) שבא אחד מכת זו כו' אין כאן עדות. והוכיח הש"ך ז"ל דאף בב' עדים המכחישים זא"ז ג"כ אין מצטרפין לעדות אחרת ואף שכל אחד אינו מוכחש כ"א מאחד כו'. והוכיח מדברי הרמב"ן והריטב"א ז"ל הובא בב"י לקמן מ"ו בב"ה גבי עד אומר תנאי כו' שכ' דהיכא דמכחישים בפירוש א"כ חד מינייהו ודאי משקר ופסולין גם על מה שמעידין על הקיום ע"ש. ומבואר מדבריהם דאף מה שמעידין תוך כ"ד פסולין וכן בכל דוכתי כשעדים מכחישין ומעידין תכ"ד עדות יחד נתבטל דהא חד מינייהו פסול כנ"ל וכן מוכח מר"ן ז"ל שהביא הש"ך ע"ש. ויש לדון בדבריהם לע"ד דהא בש"ס פ' מרובה ע"ג דפריך לאביי הא כי איתזמי איגלאי מילתא כי אסהדי פסולין הוו ומשני הלכתא שהעידו תוך כ"ד והוזמו ופירש"י ותוס' דכיון שהעידו תוך כ"ד אף שהעידו שקר על הטביחה מ"מ העדות שהעידו תוך כ"ד עדיין לא היו פסולים כיון שיכולין לחזור בהם תוך כ"ד לא נפסלו בעדותם שקר עד אחר כדי דיבור וממילא העדות שהעידו תוך כ"ד לא נפסל ע"ש. וא"כ גם הכא למה כתב הרמב"ן ז"ל דעדות שעל הקיום בטל משום דא' פסול שהעיד שקר בעדות דתנאי מאי בכך הא אינו נפסל עד אחר כדי דיבור א"כ העדות שהעידו תוך כ"ד על הקיום עדיין קיים שגם בעדות דתנאי הי' יכול כל א' לחזור תוך כ"ד. וא"ל הטעם משום עדות שבטלה מקצתה כו' דהא מבואר בש"ס ב"ב פ' חזקת בהכחשה לא שייך עדות שבטלה כו' גבי אבהת' כו' אמרינן נהי דאיתכחיש אאכילה אאבהתא מי איתכחיש כו' ע"ש וכיון דעדות שבטלה לא שייך וממילא מטעם פסול אינו פסול כנ"ל. ובר"ן דפ"ב דכתובות י"ל שלא העידו כלל שאשת איש היתה רק בעדות זה שאומרים גרושה כו' משא"כ ברמב"ן דהעיד על הקיום לחוד ותוך כ"ד על התנאי כו'

אמנם גם בש"ס יש להקשות כן דפריך התם דפליגי ר' נחמן ורבא גבי עדי אכילה ואבהתא דסבר רבא עדות מוכחשת היא ואמר ר' נחמן דנהי דאיתכחיש אאכילה כו' ופריך נימא רבא כר"ח דאמר בהדי סהדי שקרי כו' ומשני אליבא דר"ח כ"ע לא פליגי כו' וקשה ג"כ כנ"ל נהי דסבר כר"ח ופסולין אח"כ מ"ט היינו אחר כדי דיבור אבל בעדות דאבהתא שהעידו תוך כ"ד נהי דפסולין מחמת עדות אכילה מ"מ הא יכולין לחזור תוך כ"ד ולא נפסל עד אחר כ"ד כנ"ל. ובתוס' כתבו שם דאזיל למ"ד למפרע נפסל ולהנ"ל הא אף דלמפרע אינו פסול תוך כ"ד כנ"ל

ונראה בפשיטות דלכאורה למה אמר נהי דאיתכחש כו' ולא אמרינן באמת גם בהכחשה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה והא אף בקרובים דעת הרי"ף מכות פ"ק דשייך עדות שבטלה כו' ע"ש בר"ן. ונראה הטעם פשוט דהא קי"ל זו באה בפני עצמה ומעידה וזו באם בפני עצמה כו' והטעם כמ"ש הר"ן פ"ב דכתובות גבי עד שלא חתמו מעידין עליו כו' דכשבאה כת א' לפנינו להעיד ואין דנין רק על כח זו מוקמינן להו אחזקת כשרות שהם אשר