חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א קנו

ז"ל אינה סתירה דהא הרמב"ם ז"ל כתב דכשר מדרבנן שטרות משום נ"ד לענין מפי כתבם וא"כ גם לענין עדות שאאי"ל אף שכ' הש"ך דאם חקרו ואמרו א"י עדותן בטלה משום דלא שייך לענין זה נעילת דלת. ולכאורה בשטר הא שייך שפיר הנעילת דלת אף על זה שלא יהי' בטל כשלא הי' יכול להזימו דהא יכולין לומר איחרוהו כו' רק די"ל הא יכולין לכתוב בזמנו ויהי' יכול להזימו כנ"ל אבל לדעת בעה"מ דגם בכתב בזמנו לא שייך הזמה א"כ לא משכחת שטר כלל ודאי דשייך נעילת דלת גם על זה בשטר דיהי' כשר אף שאאי"ל דאל"כ שום א' לא ילוה כיון שלא יוכל לגבות בשטר וכמו לדעת הרמב"ם לענין מפי כתבם וכמו למ"ד שיעבודא לאו דאוריי' דבשטר הוא משום נ"ד וזה פשוט

עוד כתב שם ז"ל ובעודי מעיין נתעורר לי תימה רבתי דהא ודאי מה דילפינן משפט א' אין הכוונה שיהי' כו' רק ד"מ לד"נ דכתיב מכה בהמה כו' דאי אמרת כפי' הראשון שכל הדינים שוים קשה דפ' היו בודקין אמר ואתו נחנקין בק"ו כו' אלא ודאי כו' ע"ש. ותמה אני איך נעלם ממנו דברי תוס' ריש סנהדרין ב' ע"ב ד"ה דברי הכל כו' שכתבו וי"ל דמשפט א' לא אתי רק להשוות ד"מ לד"נ דכ' מכה בהמה כו' ותדע מפ' היו בודקין ואח"כ דחו ראי' זו דאיצטריך היטב משום דא"כ לכתבינהו בחדא ע"ש שהקשו קושייתו ודחו אותה למבואר שם דר' אבוהו ור' יוחנן סברי דלא קאי משפט א' דוקא ד"מ לד"נ רק אף ד"מ להדדי וכן ד"נ להדדי ע"ש לא כמו שפשוט בעיני המחבר שם

עוד כ' טעמא דמילתא דבקנס בעי עשאאי"ל ובממון לא בעי משום דודאי נאמנים ואין הכחשתו כלום רק בקנס דלא מהני מודה מעצמו לא מהני ע"ש שהאריך. ואינו מובן הא להרבה פוסקי' אף מיגו מהני בקנס דלא הוי מרשיע את עצמו כיון שנתחייב וממילא כיון שעדות זה מועיל לחייב למה לא יתחייב קנס. ועוד הא רוב הפוסקים ס"ל דהודאה הוא רק פוטרת אבל היכא דאינה פוטרת מתחייב אפילו ע"י הודאתו ע"ש לעיל סי' א' וא"כ כיון שעדות זה מחייב והוא אינו מודה למה יפטר וכיון שאין הכחשתו מועיל נגדם מה מרשיע עצמו הוא ובין יודה או יכפור יתחייב ואף דבקנס בעינן עדים בשעת מעשה מ"מ הא היו עדים כשרים בשעת מעשה רק דעכשיו שכחו החקירות ואומרים א"י. עוד כ' טעם אחר שאינו יכול לישבע נגד העד שהרי יש שנים והוי מחויב שבועה ואיל"מ גם זה אינו מובן כיון דנימא דהעדות פסול למה לא יוכל לישבע הא הוא כמו נגד קרובים ופסולים וכה"ג. ועוד הא כ' תוס' ב"מ לחד תירוצא דלא שייך בחשוד מתוך משום שרוצה לישבע ואין מניחין וכן הכא יכול לישבע כנ"ל. ועוד בעבדים שטרות וקרקעות מאי איכא למימר דלא שייך מתוך ועוד לרב ולשמואל מאי א"ל ואין להאריך. ובשיטה מקובצת ב"ק ע"ה ע"ב מבואר להדיא דלא כדבריו שכ' וז"ל וכתב הרמ"ה בפירושיו קי"ל כרבנן דעדות שאאי"ל לא שמי' עדות ודוקא בדיני קנסות ונפשות אבל בהודאות והלואות כיון דתיקון רבנן שלא ליבעי דו"ח הוי עדות ע"ש ומבואר דמדאוריי' בעי עשאי"ל אף בממון ואין יכול לפרש שם מ"ש בשאר פ' ע"ש וכן במרדכי סוף קדושין שהקשה שם איך משכחת שטר אם יכולין לומר לא חתמנו הא הוי עשאאי"ל ע"ש דמוכח דבעינן גם בממון יכול להזימו עכ"פ מדאוריי'. ואין לומר דכוונתו אשטרי גיטין וקדושין ז"א דלדברי ס' הנ"ל אף בגטין וקדושין לא בעינן י"ל דהוא רק דילפינן דבר דבר מממון וכמו דבממון לא בעי כו' ע"ש. וכן מבואר מלשון הרמב"ם ז"ל ריש פ"ג מה"ע שכ' אבל מדרבנן שא"צ דו"ח כיצד אם לא כיוונו החקירות ואמרו א"י כשר ע"ש. ומבואר דמה דכשר באומרים א"י על החקירות הוא רק משום התקנה דלא בעי דו"ח ולדברי הנ"ל הא כשר מדאוריי' בממון באומרים א"י על החקירות ע"ש. עוד דבריו תמוהים שם שכ' דעד הקרוב לדיין פסול אף בממון משום כיון דבנפשות פסול משום עשאאי"ל ממילא בממון אף דלא בעי יכול להזימו ילפינן ממשפט אחד דפסול אף דלא שייך הטעם ע"ש רק עשאי"ל ליכא למילף משום דהא הכשירה תורה שומעין דבריו ע"ש. ותמוה דעכ"פ למה פסק דבאומרים א"י בחקירות כשר בממון מדאוריי' משום דלא בעינן בממון יכול להזימו ומאי בכך הא שייך ג"כ ממש כנ"ל כיון דבד"נ פסול כשא"י החקירות משום עשאאי"ל ממילא גם בממון אף דלא בעינן י"ל פסול משום משפט א' כו'. ונהי דמצינו שהכשירה התורה עדות שאי אתה יכול להזימו מ"מ הא לא מצינו שהכשירה התורה כשא"י החקירות ונילף ג"כ ממשפט אחד כנ"ל ומה חילוק בין זה לעד הקרוב לדיין הא ממש שוים הם דאם נימא דגלי רחמנא דמידי דפסול משום עשאאי"ל כשר בממון א"כ גם עד הקרוב לדיין יהי' כשר בממון ואי אמרי' דמ"מ יליף ממשפט אחד א"כ כשא"י החקירות ג"כ יהי' פסול. וא"כ כיון שפסקו הרי"ף והרא"ש ושאר פוסקים דעד הקרוב לדיין פסול אף בממון ממילא מוכח דגם כשא"י החקירות פסול גם בממון מדאוריי' כנ"ל

ומה שדחה שם דברי השיך ז"ל שכ' דהנ"י סובר דבעינן בממון יכול להזימו אף מדרבנן ודחה דהנ"י הקשה גבי עדי חזקה למה משלמין כשהוזמו הא הוי כאשר עשה ותירץ דאיירי שלא הי' המחזיק יושב בשדה ע"ש. ולמה לא הקשה איך משכחת עדי חזקה הא הוי עדות שאאי"ל ע"ש. גם בזה י"ל בפשיטות דסובר הנ"י כמו שכתבו תוס' גבי בן גרושה כו' דלא בעינן בעדות זה יכול להזימו דאימעיט בהאי קרא גופי' כאשר זמם לעשות לאחיו כו'. וא"כ לדעת הנ"י דגם בממון היכא שמעידים להחזיק הוי מיד אחר גמר דין כאשר עשה א"כ ממילא אימעיט כל עדות דלהחזיק מהאי קרא דלא משכחת גבייהו כאשר זמם כלל והוי ממש כמו עדות דבן גרושה דלא בעינן כלל יכול להזימו ולא קאי כלל קרא על עדות דלפטור

עוד י"ל דסובר הנ"י דלא בעינן כלל בעדות דלפטור יכול להזימו וראי' לזה מעדים שהוכחשו לאביי דסבר הכחשה לאו תחלת הזמה אם כן עדים המכחישים הבאים באחרונה הם עדות שאי אתה יכול להזימם וע"כ דלהיות ספק לא בעינן יכול להזימו אף נגד עדים וכן בכל עדות המכחישים שאומרים לא הרג לא יתחייבו כלום אם יוזמו ומוכח דמהני כנ"ל וא"ש

סימן לא

סעיף א' ב' כתי עדים המכחישות זו את זו שבא עד א' מכת זו ועד א' מכת זו והעידו בעדות אחרת אין כאן עדות שהרי בודאי א' מהן שקר באה כת זו בפני עצמה והעידה עדות ובאה כת זו והעידה עדות אחרת בפ"ע מקבלין כל אחת מהן בפ"ע

(א) ב' כתי עדים כו'. והטור הוסיף וכ' פי' כגון א' אומרת פלוני לוה מפלוני ביום פלוני וא' אומרת לא לוה דברי שניהם בטלין ונראה דמלשונו משמע כדברי הש"ך ז"ל לקמן ס' פ"ז ס"ק ט"ו דבתרי ותרי אמרינן סלק עדותן כמאן דליתא ואם הי' חייב שבועה דאוריי' או היסת בלא העדים גם עתה חייב ע"ש. ולכך דקדק וכ' דברי שניהם בטלים דהוי כלא היו כנ"ל. ויש לעיין לע"ד לדברי הש"ך הנ"ל ולמאי דקי"ל לעיל סי' א' דעדים שהעידו שקר היכא דלא מצו למיהדר חייבין משום דינא דגרמי ע"ש. וקי"ל היכא דטוען לחבירו גרמת לי היזק בטענת ברי חייב לישבע היסת כמו בכל התביעות. וא"כ לכאורה בכל דוכתי כשהעידו עדים שלוה יוכל הלוה להשביע אח"כ להעדים היסת דהא טוען טענת ברי שקר העדתם וחייבים אתם לשלם לי מדינא דגרמי אך כבר כתבתי לעיל דזה טעות דאף דעכשיו אין כאן עדים שהם נוגעים מ"מ הא בשעה שהעידו שלוה לא היו נוגעים שהי' בידם שלא להעיד וא"כ הי' עדותם עדות כשרים וא"כ העידו עדים שכדבריהם כן הוא וממילא אינו יכול להשביעם היסת כמו אלו היו עדים המעידין שאמת העידו שעדים פוטרים משבועה ולכך עדות עצמם שהיו כשרים פוטר אותם כנ"ל וזה פשוט

אמנם הכא שב' אומרים לוה וב' אומרים לא לוה וא"כ העדים המעידים אח"כ לא לוה אם שקר העידו ודאי דחייבים ג"כ מדינא דגרמי כיון שהי' יכול להוציא בלא עדותם וכמו שורף שטרותיו כו'. וא"כ שפיר יכול המלו' להשביע אח"כ אותן העדים שהעידו שלא לוה שטוען ברי גרמתם לי היזק וא"ל כנ"ל דהא העידו עדים כדבריהם דמאי בכך הא העידו עדים כשרים ג"כ ששקר