חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א קנג

אם גם הב' שקר מ"מ הודה שהא' שקר דבין אם עד הב' אומר אמת או שקר מ"מ ע"א ודאי אומר שקר כנ"ל משא"כ בנדון הנ"ל כל הטע' דבטל עדות הנתינה הראשונ' הוא משום הנתינ' שני' וא"כ איך נימא דעדו' הב' ג"כ שקר הא כיון דעדות הב' שקר שוב אין לנו ראי' כלל שעדות הראשון בטלה דכיון שלא קיבל שטר הב' לא מחל כלל וקיים המתנה בנתינה הראשונה ולמה לא יועיל כמו בכל הלואה א' הלואה דאמרינן שניהם מעידין שחייב לו ק' ודאי אינם משקרין וכן הכא ממש כ"א עד כשר שחייב בודאי ועד הב' אינו מעיד כלל שהראשון שקר רק שמחל לטעם הנ"ל והא דמחל הוא אם נתינה הב' אמת וזה תלוי בזה ואיך נימא דב' עדים כשרים משקרין הא גם עדות עד הא' הוא דהמתנה קיימת בודאי ממ"נ אם קיבל אח"כ שטר הב' קיים מחמת נתינ' הב' ואי שקר שלא קיבל קיים מחמת הא' וגם עד הב' מעיד שקיים ממ"נ ושפיר מהני כנ"ל. ואף אי נימא הטעם דבטל הב' כו' משום אודויי אודי שהאחד שקר ט"ש מ"מ הוא ג"כ כנ"ל כיון דהטעם הוא דמעיד העד הב' שהודה המקבל בנתינה שני' שהיתה שקר וא"כ בודאי הוא שלו דכמו בהא"ה דאמרינן עכ"פ הלואה אחת אמת ממ"נ כמו כן כאן עכ"פ אמת או נתינה הא' ואם הודה א"כ נתינה הב' אמת כנ"ל

ואף אי נימא דאיירי כשהוא בפנינו ומודה שקיבל ב' השטרות וא"כ לכאורה י"ל דדמי לתובעו ק' מ"מ ז"א דהא בודאי אין לומר דהטעם הוא דבמה שמביא עכשיו עד הב' להעיד בזה עצמו הוי הודאה או מחילה על נתינה הראשונה. דהא ליתא דע"כ הא דנקיט הרי"ו שכל א' אומר בפני ובפני עוד עד כו' ע"כ משום דאם הי' הנתינה הא' בפני עד א' לחוד לא ביטל כלל הב' את הא' כמו בהוסיף לו דקל לקמן סי' ר"מ דלא ביטל כו' וכן בהנ"ל נתן לו בפני עוד עד כדי שיהי' ב' עדים והוי כהוסיף כנ"ל ולכך נקיט בפני ובפני עוד עד כו' שהי' באמת ב' עדים ושפיר ביטל כו' כיון שהי' אז חי ולא הוסיף בנתינ' הב' כלל. וא"כ שוב א"ל הטעם דמודה עכשיו במה שמביא עד הב' להעיד דהא עכשיו שכבר מת עד הב' של נתינה הראשונה שוב צריך להביא עד הב' כדי שיהי' ב' עדים ושוב הוי הבאתו לפני ב"ד כהוסיף דקל וכנ"ל ואינו הודא'. רק דנימא כיון שמודה בפנינו שהי' נתינה הב' א"כ מודה שכבר הודה או מחל הנתינה הא' בשעה שקיבל הב' ומודה שהודה שהראשון שקר לטעם הנ"ל ואין כאן אלא אחד והוי כתובעו ק' לכאורה. אך גם ז"א דהא כל ההודאה שמודה היינו שהנתינה הב' הי' אמת והודה אז וא"כ איך אפשר לחלק הודאתו ולומר שהודה על הא' שהוא שקר ועד הב' משקר הא ממ"נ אם הנתינה הב' שקר לא הודה כלל ולא מחל ואם האמת שהודה א"כ נתינה הב' אמת כיון שאינו מודה או מוחל עתה. ולא דמי לכל האומר לא לויתי כל"פ כו' דהתם אינו תלוי זה בזה ויכול להיות שלוה ולא פרע משא"כ הכא. ובתובע מנה שפיר כיון שמודה עתה אמרינן שהב' משקר ואעפ"כ הודה דאינו שייך זה לזה כנ"ל

עוד י"ל הא כיון שגם הנותן בפניו ומכחיש גם שלא נתן לו הנתינה הב' וא"כ מודה הנותן שלא הודה המקבל ולא מחל נתינה הא' ואף שמכחיש גם נתינה הא' מ"מ על נתינה הב' הוי תרי הודאות דסתרי אהדדי וכמו שהנותן מודה שהוא של המקבל כיון שלא הודה ולא מחל כנ"ל והמקבל מודה שהוא של הנותן היינו שהודה או מחל וכמבואר בסי' ע"ה גבי ודאי לי שאינך חייב לי כו' ע"ש. ואף דקי"ל דבכה"ג אזלינן בתר הודאת התובע ולא מפקינן כו' ע"ש וא"כ כאן מוקמינן בחזקת מרא קמא. אך ז"א דהא הנתינה הראשונה הי' מועיל בודאי ובודאי יצאה מחזקת מ"ק רק דהספק הוא אם מחל אח"כ או לא ושוב לענין זה ליכא חזקת מ"ק ואדרבה מהני יותר הודאת הנותן שלא מחל המקבל ולא יצאה מרשותו ויש לו להמקבל חזקת מ"ק ואף אם הטעם משום אודויי אודי כו' א"כ הודה שהוא שקר מ"מ כיון דאנו יודעין שהוא אמת רק דלחוב מהני הודאתו וכיון שהוא ספק אם הודה שוב מוקמינן אחזקתי' כנ"ל ועכ"פ י"ל דהיכא דקיימא ארעא תיקום ונראין דדברי הרב ב"י נכונים שתמה על הרי"ו

וצ"ל טעם הרמ"א דאף דהוא כנ"ל מ"מ לא שייך צירוף רק דוקא היכא דיכולין לומר דדברי שניהם קיימי' אבל הכא נהי דמ"מ א' אמת מ"מ הא לדברי הב' בטל עדותו של הא' רק נתינה הב' קיימת ושוב לא שייך צירוף שיהי' כב' עדים כנ"ל. אבל זה דוחק דמאי בכך מ"מ בודאי אמת. ועוד דהא חזינן גבי קדושין א' אומר בפני קדשה היום וא' אומר בפני כו' מהני ליש פ' ואף למאי דקי"ל דלא מהני הוא מטעם אחר ע"ש. ולא אמרינן ג"כ כנ"ל דלא שייך צירוף דאם הי' מועילין קדושין הראשונים שוב הב' בטלים והיינו כשהראשון אומר שנתקדשה בפניו ובפני עוד אחד וכן הב' נימא ג"כ דלא שייך צירוף כנ"ל דאי אפשר להיות שניהם מועילים וע"כ דאין חילוק כנ"ל

סעיף ח' תבעו ר' בשטר ואמר לו פרעתיך ומביא ב' עדים אחד אומר בניסן פרעו מנה והב' אומר בתשרי מצטרפין ואם נעשה השטר קודם ניסן מחזיקים בפרוע ממנה וכן אם הודה בפני א' שפרעו מנה בניסן והודה בפני הב' שפרעו מנה בתשרי או א' מעיד שפרעו מנה והב' מעיד לפני הודה שפרעו מנה מצטרפין ולא יוכל המלוה לומר סיטראי נינהו

(כד) מצטרפין כו'. ופטור ממנה וכמו בהלואה א"ה כו'. וכ' הסמ"ע דדוקא כשהנתבע אומר שפרעו ב' המנים אבל אם אינו אומר רק מנה נשבע המלוה ש"ד ונוטל כמו בהא"ה ע"ש. ותמה בתומים למה לא יהא נאמן שפרעו מנה במיגו שהי' אומר ב' המנים דבשלמא בהא"ה הוי מיגו להוציא משא"כ הכא לפטור וכמו בסי' פ"ב גבי עדים שפרעו כולו כו'. ונראה בפשיטות למ"ש הנ"י ריש ב"מ אקושית התוס' דיהא נאמן חציו שלי במיגו דכולו שלי. ותירץ הנ"י דאם נימא דנאמן שוב ליכא מיגו דנוח לו לטעון טענה שיהא נאמן על כל מה שטוען משיטען יותר שלא יהא נאמן רק על מקצת הטענה ולא הוי מיגו ע"ש. וכן י"ל ממש הכא דאי נימא דנאמן עכשיו שפרעו מנה שוב ליכא מיגו דנוח לו כנ"ל משא"כ אם יטעון ב' מנים לא יהא נאמן רק על מנה שהוא מקצת הטענה ולא הוי מיגו משא"כ לקמן סי' פ"ב דאם יטעון שפרעו כולו יהי' נאמן ג"כ על כל הטענה דהא יש עדים שפרעו כולו כנ"ל וא"ש. עוד י"ל דהוי מיגו מממון לממון דלא אמרינן. והר"ש בס' הכריתות הקשה ממודה מקצת איך הוי מיגו ותירץ דכדי להציל משבועה אמרינן משא"כ הכא לפטור מממון לא אמרינן שיהי' נאמן על מנה זו במיגו שהי' טוען על מנה יותר לפטרו כנגד השטר כנ"ל. משא"כ בס' פ"ב דהוא ג"כ רק כדי להציל משבועה שפיר אמרינן. ומ"ש הסמ"ע נשבע ש"ד הוא ראשי תיבות שבועה דרבנן לא כמו שהבין בט"ז דכוונתו שבועה דאורייתא ומה שנשבע אף שיש ב' עדים שפרוע מנה הוא כמ"ש לעיל ע"ש

ומ"ש בסמ"ע ס"ק כ"ט דהא דלא נקט הטור ומחבר גם כאן בפרעון רבותא טפי אף שהודה מקודם בפני עד א' ואח"כ פרע לפני א' ג"כ מצטרפין הא משום דכאן לא שייך שהמלוה יודה מקודם על מה שיפרע אח"כ ע"ש. ודבריו תמוהים הא עכ"פ לא גרע מהלואה אחר הלואה או א' מעיד דפרעו בניסן כו' דודאי אתרי מנה קמסהדי ומ"מ מהני. והסמ"ע לא כ' לעיל סברא זו רק באינו תובעו אלא ק' דאם הי' אב' מנים מסהדי לא הי' מועיל. וצריך לומר בהלואה אחר הודאה שהודה אמה שילוה כו' משא"כ הכא בטור וש"ע דע"כ מיירי באומר פרעתיך ב' המנים דהא כ' בא' אמר פרעו ניסן כו' דמצטרפין וכ' בסמ"ע עצמו דדוקא באומר פרעו ב' המנים ע"ש. וצ"ל כוונתו בדוחק דבאמת הלואה אחר הודאה אינו רבותא כלל נגד הלואה אחר הלואה דמאי חילוק הא בתרוייהו אב' מנים קא מסהדי רק דקושית הסמ"ע הי' דליתני רבוחת בהלואה אחר הודאה אף באומר רק אחד ק' אעפ"כ מועיל להצטרף כסברתו לעיל וזה שפיר רבותא דא' הלואה כה"ג אינו מועיל כנ"ל. וע"ז תירץ שפיר דבפרעון כה"ג באמת אינו מועיל דלא שייך הנ"ל רק דליתני באומר שפרעו ב' המנים וזה לא הוי רבותא כלל דהא תני א' אומר פרעו ניסן כו' דג"כ אב' מנים מסהדי כנ"ל. אך בטור אי אפשר לומר כן ע"ש: