חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א קמו

ולכאורה הי' אפשר לומר עוד טעם אחר לדברי הטור ז"ל דהא קי"ל כל מקום ששנים מחייבין ממון א' מחייבו שבועה אבל היכא שלא יחייבו אין א' יכול לחייב שבועה. ולכאורה נראה דבכה"ג שהעידו ב' עדים על הלואה מיוחדת שא' העיד בא' בניסן לוה מאה והב' מעיד על א' באייר שלוה ר' והדין הוא דמצטרפין לחייבו מאה ואם בא אח"כ שכבר חייבנו אותו מאה בא עוד עד ומעיד שבא' באייר לוה ק' וראוי לצרפו עם הק' הנשאר מעד הב' שלא נצטרף מר' שהעיד רק על מנה ויכולין לחייבו עוד מנה כנ"ל אך י"ל דאעפ"כ אינו מצטרף דהא אותו העד אינו יודע רק ממנה בזמן א' באייר וא"כ כיון שכבר חייבנו אותו מנה מחמת ב' העדים היינו הא' שהעיד על ניסן ומחמת הב' שהעיד על א' באייר וא"כ כיון שאותו העד אינו יודע רק ממנה על א' באייר מנין יודע שחייב עדיין מנה חוץ מזה המנה שחייבנו אותו כבר מנה מחמת עדות עד האחר על א' באייר א"כ כיון שכבר חייבנוהו מנה שוב אין אותו העד יודע כלל שחייב עדיין מנה עוד ואיך יועיל. רק דנימא דהא יש על זה ב' עדים שאותו המנה שהעד מעיד הוא חוץ מהמנה שנתחייב דהיינו העד של ר' מעיד שהוא חוץ מהמנה שנתחייב וגם העד שהעיד על הלואת א' בניסן מעיד ג"כ שהמנה של העד חוץ מהמנה שנתחייב שהי' מחמת א' בניסן ויש ב' עדים ע"ז ולכך יועיל עדותו. אך ז"א דהא הכא הוי נכי ריבעא דממונא אפומא דחד סהדא דהא אותו העד שמעיד על ר' מועיל עדותו לגמרי ואינו צריך להב' דיודע שחייב עוד מנה חוץ ממה שנתחייב ואותו העד על ק' אינו מועיל כלום רק מחמת ב' העדים שמעידים כנ"ל ואחד מהם אותו עד של ר' ומועיל עדותו גם על עד הב' והוי לי' נכי ריבעא כו'. כמו בזה כתב ידי ומת א' מהם כו' (כתובות כ"א) דלא מהני כלל. וגם הכא אינו מועיל עדות על הק' רק ע"י שמעיד עד הב' שכבר נתחייב חוץ מזה וכנ"ל

אך כשבאים ביחד העד על ק' של א' בניסן והעד על ר' של א' באייר והעד על ק' של א' באייר שפיר יכולין לחייבו ר' דמצרפין קודם אותן הב' שמעידים על הלואה אחת של א' באייר וחייב ק' דהוי עדות גמור שלא נתחייב יותר עדיין ואח"כ מצרפין הק' הנשאר מעד של ר' עם הק' מעד של א' בניסן ששניהם עדים גמורים שכל א' יודע שחייב אותו המנה חוץ ממנה הנ"ל. אבל בהיפך כשהעידו כבר אותן הב' ונתחייב מנה שוב לא מהני כשבא העד על מנה הנ"ל כנ"ל. וא"כ א"ש טעם הטור דכיון שנצטרף אותו העד על מנה שוב אינו עחייב שבועה על מנה שמעיד עוד דהא כיון שחייבנו אותו מנה א"כ אף אם יבא עוד עד על מנה האחרת ג"כ לא יוכלו לחייבו המנה כנ"ל שיהי' נכי ריבעא כו'. וא"כ כיון שאין ב' מחייבין ממון ממילא אין הוא לבדו יכול לחייבו שבועה כנ"ל כ"מ ששנים כו'. ואף דאם יבא עוד עד על כל הר' יוכל שפיר לחייבו אותו המנה מ"מ לא מיקרי זה ב' מחייבין כו' מה שיכול להיות עוד עד שיעיד עדות אחרת ג"כ יועיל דהא בעינן דעל עדות זה שמעיד זה העד יוכלו ב' לחייבו ע"פ עדות זה משא"כ כאן דעל עדות זה שאנו באין לחייבו שבועה לא יתחייב ממון אף שיעיד עוד אחד על זה ומאי בכך שאם יעיד עדות אחר ג"כ יחייבו מ"מ ע"ז שייך כל מקום כו' ואינו מחייב שבועה כנ"ל. וגם דאף אם יבא עוד אחד קודם שמחייבין המנה נוכל שפיר לחייבו ר' כמ"ש ע"מ איך נפסוק דחייב לשלם המנה ועל המנה ישבע להכחיש העד הא כיון שפוסקין שחייב המנה שוב לא יועיל עוד א' לחייבו מנה ולכך פטור משבועה כנ"ל

אך נראה דז"א מב' טעמים חדא דאף אי נימא דהדין כנ"ל דאינם מחייבין ממון כה"ג מ"מ מחייב שפיר שבועה העד של ר' דהא הוא מעיד שחייב מנה עוד חוץ ממה שנתחייב וזה הוא עדותו וא"כ שייך שפיר ב' מחייבין ממון דהא אם יהי' עוד עד על זה שיעיד ג"כ שחייב מנה חוץ ממה שנתחייב שפיר יחייבוהו ממון ולא נקרא זה עדות אחרת כיון שזה הוא עדותו שחייב חוץ כנ"ל ואם יעיד הב' ג"כ ע"ז שחוץ כו' דהיינו על ר' שפיר יחייב ממון וממילא חייב שפיר שבועה עכשיו כנ"ל. אך מ"מ יש לדחות דהטור לא ס"ל הכי רק על העדות עצמו צריך שיהי' ב' מחייבין כנ"ל. ועוד דנראה באמת בדין הנ"ל דשפיר מחייבין עוד מנה ולא מיקרי נכי רבעא כו' דהא זה העד הב' ג"כ מעיד עדות גמור שמועיל שמעיד שחייב מנה רק משום שכבר נתחייב מחמת עד הב' כנ"ל וא"כ הא אם לא הי' מעיד העד של ר' שפיר הי' עדותו עדות גמור. ודוקא התם בזה כ"י אם לא הי' מעיד עד השטר לא הי' עדות הב' מועיל כלל רק מחמת עדותו והוי נכי רבעא כו' אבל הכא אדרבה אם לא הי' עד הר' מעיד כלל שפיר הי' עדותו של זה מועיל רק מחמת שהעיד ונתחייב וכיון שכבר העיד שוב יש ב' עדים שהוא חוץ ממה שנחייב כנ"ל. ואף שהוא מחמת עדותו מ"מ הא בלא עדותו ודאי הי' מועיל כנ"ל ושפיר מהני. ומ"מ יש לדחות

עוד י"ל טעם הטור שהוא מרמב"ן ז"ל דהא הרמב"ן ב"ב כ' הטעם דאין עד נ"ד משום דכיון דקי"ל דעד אינו עונה ופסק אף בדיני ממונות כן וממילא אינו נעשה דיין ג"כ כיון שאינו עונה ע"ש. ובסנהדרין שם (ל"ד) מבואר הטעם דעד אינו עונה לזכות משום דהוי כנוגע בעדותו דלכך עונה לזכות שרוצה שלא יגמר הדין על פיו לחובה ויתחייב כשיוזמו והוי נוגע ע"ש. וממילא אף בד"מ כן כיון שכ' הרמב"ן טעם הנ"ל, וכבר כתבנו לעיל סי' א' דלכאורה נראה היכא שמודה מקצת וכה"ג שהי' חייב שבועה בלא העדים ועדים מעידים לחייבו נראה דפטורים כשהוזמו. כיון דאמר בש"ס פ' שה"ע גבי הכל מודים בשכנגדו חשוד כו' ופריך אי חשוד לוה כו' מי יימר דמשתבעת ולא הוי היזק כלל דאף שביעת אמת שמא לא היית נשבע כו' ע"ש. וא"כ כיון שהי' חייב שבועה בלא עדותם יכולין לומר כשהוזמו מי יימר דמשתבעת ואף אם לא העדנו היית חייב שבועה ולא גרמו לו היזק ופטורים ואף דמהני בכל מקום עדות כזה אף דהוי עשאאי"ל היינו משום דקי"ל דבממון מהני עשאאי"ל לדעת רוב הפ'. ואף למ"ש לעיל שם די"ל דבהזמה חייבין אף בכה"ג מ"מ היכא דנתברר ששקר העידו ולא בהזמה רק דאי אפשר למיהדר דחייבין רק מדינא דגרמי אז ודאי פטורין בכה"ג שהי' חייב שבועה זולתם דלא מיקרי גרם היזק ברור ע"ש. וא"כ הכא כשמעידין שניהם על מנה ואחד מהם מעיד עוד על מנה נראה ג"כ דאם נתברר ששקר העידו על אותו המנה שהעידו יחד פטורין מדינא דגרמי דהא אף בלא עדותם הי' חייב שבועה על מנה האחר שמעיד העד לבדו וממילא הי' חייב לישבע גם על אותו המנה ע"י גילגול כיון שתובעו שניהם. וא"כ כיון שהי' חייב לישבע ממילא פטורים מחמת מי יימר דמשתבעת כנ"ל דאם לא העידו ג"כ הי' חייב שבועה כנ"ל. ואפשר דאף אם נתברר ששקר העיד גם על מנה האחרת שהעיד לבדו ג"כ פטור כמו בזרק כלי מראש הגג והי' תחתיו כרים וכסתות וקדם הוא עצמו וסלקן דפטור כיון שעל כל א' פטור פטור גם על שתיהם ע"ש. וגם הכא כיון דעל מה שהעיד שקר על המנה לבדו פטור דלא חייבו רק שבועה וא"כ ממילא גם על המנה האחרת שהעיד שקר לחייבו ממון ג"כ פטור דהוי חייב שבועה מחמת עדות עצמו ומי יימר דמשתבעת כנ"ל וממילא גם על שניהם פטור ג"כ כנ"ל. וא"כ כיון דע"י מה שמעיד על מנה האחרת יהי' פטור אם יוזמו או יתברר ששקר העידו על מנה הראשונה א"כ ממילא אינו נאמן כלל על מה שמעיד על מנה האחרת לחייבו שבועה דהא הוי נוגע על זה דמעיד כדי שיפטר אם יוזמו או יתברר כנ"ל וכמו דעד אינו עונה מטעם הנ"ל דהוי נוגע כנ"ל וגם הכא כן ולכך אינו נאמן כלל על מנה האחרת לחייב שבועה כיון שכבר נצטרף לממון וממילא הוי נוגע כנ"ל. ואף דהתם הטעם הוא משום דאינו יכול לחזור בו לבטל העדות לכך אינו עונה דהוי נוגע משא"כ הכא דהוא תוך כ"ד ויכול לחזור אם רוצה. מ"מ ז"א דהתם שעונה לזכות ורוצה לבטל אמרינן שפיר דאם הי' יכול לחזור בו לא הי' נוגע דאם רוצה לבטל יחזור משא"כ הכא דאמרינן שרוצה לקיים העדות ואעפ"כ רוצה שלא יתחייב כשיוזמו שפיר הוי נוגע אף שיכול לחזור דהא אינו רוצה לחזור כלל כנ"ל. ואף דאינו נוגע שהי' בידו שלא להעיד כלל ולא יירא מהזמה. מ"מ הא מבואר לקמן בש"ע (סי' ל"ז ס"ד) גבי שותף שמעיד על עצמו ועל חבירו דהוי נוגע כדי שלא ישלם הכל ואף דהי' בידו שלא להעיד גם על עצמו מ"מ עכשיו שמעיד על עצמו שוב הוי נוגע שרוצה להעיד גם על חבירו ע"ש. וכן הכא כיון שהעיד על אותו המנה שוב הוי נוגע שרוצה להעיד על מנה האחרת כנ"ל ולכך אינו נאמן לחייב שבועה כנ"ל. וגם י"ל דבכל