חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א קמה

בלא עדים לא מהני אף שהוא אמת וא"כ מה מהני ב' דלמא א' משקר. ז"א לא מיבעיא אם כל א' מעיד שהי' בפני שניהם ודאי מהני דהא יש ב' עדים גם ע"ז שהי' בפני עדים רק אפילו כל א' מעיד רק על עצמו מ"מ כיון שאחד מהם ודאי אמר אמת מהיכי תיתי נימא שהב' משקר כיון שהמעשה אמת ולכך] האמינה התורה לב' לגמרי ששניהם אמת ואין להאריך בזה. ולכך גם כאן בהלואה אחר הלואה כיון דב' לא משקרי ועכ"פ אחד אמת א"כ ודאי חייב ק' שבודאי עכ"פ הלוה מנה אחת. אמנם לכאורה לפ"ז כשיש ג' עדים על ג' מנים בעדות מיוחדת יתחייב לשלם ב' מנים דהא ודאי חייב ב' מנים דאם אינו חייב רק מנה א"כ ע"כ ב' עדים משקרים כיון שכל א' מעיד על הלואה אחרת וכיון דב' עדים לא משקרי ע"כ שנים מאותן הג' אומרים אמת והלוהו ב' מנים וישלם ר' כיון דב' לא משקרי כנ"ל. אך נראה דז"א דודאי מה שאינו על מעשה אחת אינו ראי' דלא משקרי וכי בשביל שעד א' אומר שקר פעם אחת לא יוכל להיות שעד אחד אומר שקר פעם אחרת על מעשה אחרת ודוקא כשב' מעידים על מעשה א' האמינה התורה דודאי אינם מכוונים שניהם לשקר על מעשה אחת משא"כ על דבר אחר ולכך בהלואה אחר הלואה לרבנן לא מצטרפי כמבואר בש"ס משום דאמנה דמסהיד האי לא מסהיד האי. ולכאורה אינו מובן. ולמ"ש מבואר כיון שהוא דבר אחר יכול להיות דגם ב' משקרי'. ולמאי דקי"ל דמצטרפין היינו משום דאף דעל הלואה הוא דבר אחר מ"מ על החיוב מעידין שניהם אדבר אחד ששניהם מעידין שחייב מנה ולכך שפיר מצטרפין ע"ז לחייב מנה כיון דלענין זה הוא דבר אחד ועל דבר א' לא משקרי והאמינה התורה כנ"ל ולכך חייב מנה ואמר שפיר בש"ס ואידך אמנה בעלמא קא מסהדי והיינו כנ"ל. ועוד כיון דבממון מהני עדות דידיעה בלא ראי' שיודע שחייב כמבואר בש"ס וא"כ גם כאן לענין הידיעה שוב הוי דבר אחד ששניהם יודעים שחייב מנה ומצטרפין ע"ז אף דעל הראי' לא נצטרפו כנ"ל

ובזה מדויק לשון הש"ס דאמר התם דיליף מוהוא עד דבעינן דחזו ב' כחד ואידך או ראה או ידע מ"מ. ולכאורה לא משני כלום. ולמ"ש א"ש כיון דכתיב או ראה או ידע והיינו דמהני ידיעה בלא ראי' דמזה ילפינן בשבועות ע"ש א"כ שוב קרינן בי' והוא עד כנ"ל כיון שמעידין על החיוב דבר אחד כנ"ל. וממילא מיושב מ"ש דישלם ב' מנים כשיש ג' עדים על ג' מנים כיון דלא משקרי כנ"ל. ולמ"ש א"ש דלענין זה מה שכל א' מעיד על מנה אחרת לענין זה שפיר יכול להיות דגם ב' משקרי כיון שהוא דבר אחר רק כיון שמעידין שניהם על חיוב אחד א"כ שוב אין יכולין לחייבו רק ק' ע"י ב' עדים שמעידין על חיוב א' של ק' ואינו נשאר רק עד א' על ק' כיון שאין יכולין לצרפו רק מצד החיוב ולא מחמת המעשה ולענין מה שמעיד כל א' על מעשה אחר יכול להיות דשניהם משקרים כנ"ל ולכך אינו חייב רק ק' ועל השאר שבועה. וממילא לא קשה קושיא הנ"ל דבג' עדים כל א' על מנה ישלם ק"ן דז"א כיון שאין דנין רק מצד החיוב ולא מחמת המעשה וא"כ איך יכולין לצרף אותם על נ' כיון דאמרינן ששניהם מעידים שחייב ק' ויש כאן ב' עדים שחייב ק' ונשאר עד א' על מנה חוץ מאלו. דבשלמא בצירוף שכ' הטור א"ש דאותו העד המעיד על ת"ק ואין זו צירוף עם הב' רק על ת' ומעידים שניהם על דבר אחד שחייב ת' ונשאר עדותו עדיין על ק' ויכולין לצרפו שוב אבל היכא ששניהם מעידין כ"א על ק' ודנין על החיוב א"כ מעידין שניהם שחייב ק' ואיך יכולין לצרף אותם על מקצת וכמו אם היו שניהם מעידים על חיוב א' דלא היו יכולין לצרף אחד מן העדים כשכבר חייבו מחמת עדותו כיון שכבר חייבו זה החיוב כיון ששניהם דבר אחד וגם כאן דאם היינו דנין על המעשה אין כאן צירוף כלל כנ"ל דגם ב' משקרי רק משום שהוא דבר א' כנ"ל וממילא ע"כ מצטרפין על כל המנה כנ"ל דבשלמא בצירוף של העדים האחרים אמרינן דלענין זה מעידין ג"כ דבר אחד שהחיוב שלהם הוא חוץ מהחיוב של האחרים וזה הוא דבר א' ג"כ משא"כ על אותו עד עצמו דממ"נ אם הוא דבר אחר יכול להיות דמשקרי ואם הוא דבר אחד אין יכולין לצרף שוב כנ"ל וא"ש

(טו) וישבע שבועת התורה על מאה כו' היינו להכחיש העד הנשאר על ק' שלא נצטרף עדיין לחייב ממון. וכ' הסמ"ע וש"ך דנראה מדברי הטור דעד שנצטרף. כבר לממון אינו יכול לחייב שבועה אף על מה שמעיד לבדו ואם ב' עדי' מעידי' א' על ר' וא' על ש' משלם ר' ואינו צריך לישבע על ק' הנשארת להכחיש העד כיון שכבר נצטרף לממון ע"ש. ותמהו עליו שאין טעם לדבר. ונראה טעמו פשוט דאיך נאמר שישבע נגד העד ונאמר שנאמן בשבועתו שהוא אמת א"כ חייבנו ממון שלא כדין דהעד העיד שקר ואם נאמר שישבע לשקר א"כ למה נחייבו שבועה א"כ ממ"נ עושין דבר אחד שלא כדין ולכך כשמחייבין ממון אין מחי בין שוב ע"פ עדותו. ואח"כ מצאתי בתומים שכתב ג"כ טעם הנ"ל. אך הוא דחוק דהא קי"ל כרבנן דב"נ גבי כיצד אלו ואלו באין לידי שבועת שוא ואף שא' בודאי נשבע לשקר מחייבין שבועה לשניהם ויש לחלק קצת. וגם אם נימא כטעם הנ"ל א"כ גם בעדות של הלואה אחת יהי' ג"כ הדין כנ"ל כשב' מעידין שחייב ר' מהלואה אחת וא' מהם מעיד עוד על ק' אינו צריך לישבע על הק' ממ"נ כנ"ל. ובאמת לא אשתמיט הטור ושאר פוסקים לכתוב כן בשום מקום רק כאן בעדות צירוף דהלואה אחר הלואה. וא"ל דאין נ"מ דבהלואה אחת בל"ז צריך לישבע משום העדאת עדים דר"ח קמייתא רק בכאן כו' ז"א דהא נ"מ כמ"ש הש"ך ז"ל ע"ש

ונראה די"ל דלכאורה בכה"ג שאחד מהם מעיד על ק' עוד לבדו נימא עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה כיון שבטל עדותו על הק' שאינו נאמן לחייב יתבטל ג"כ על מה שמעיד עם עד האחר. אך זה טעות דאטו נתבטל עדותו הלא לא נתברר שהוא שקר רק שאין יכולין לחייבו ע"פ עדותו. ודוקא בהזמה שנתברר ששקר ובטל לגמרי אז שייך בטלה מקצתה כו' משא"כ כה"ג. אך בנשבע נגד העד י"ל שפיר כיון שהאמינה התורה בשבועה נגד העד לגמרי ששקר העיד וגם מבואר בש"ס פ' שבועת העדות ל"ב דאיכא רוב ע"ז דרוב בני אדם אינם נשבעיה לשקר ע"ש ברש"י א"כ נתבטל עדות העד לגמרי כשנשבע נגדו כמו אלו הי' רוב או חזקה ברורה נגדו. ולכך י"ל דשייך שפיר עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ובטל גם עדותו שמעיד עם האחר כמו בהזמה כנ"ל. אך נראה דבכל דוכתי כשמעידין על הלואה אחת לא שייך זה דנראה דאף כשאחד מהם מעיד עוד על ק' ושנים מכחישים אותו על זה דנאמנים לגמרי דהוי תרי בחד מ"מ לא שייך עדות שבטלה כו' דדוקא היכא שאותו עדות המבטל אם הי' מעיד גם על זה הי' מבטל ג"כ אז שייך בטלה כו' דהיינו כמו בהזמה שהוזמו על הטביחה בטל גם עדות הגניבה דהא אם היו המזימים מעידים גם על הגניבה הי' בטל ג"כ ולכך כיון שבטל הטביחה בטלה כולה והוי כאלו הוזמו גם על הגניבה כנ"ל משא"כ במ"ש דב' מעידים על ר' וא' מהם על ק' עוד וב' מכחישים על הק' לא שייך כנ"ל. דהא אף אם היו מעידים אותן השנים גם על זה להכחיש לא הי' מועיל עדותן לבטל לגמרי דהוי תרי ותרי ואיך יהי' עדיף הביטול הבא מחמתם מאלו הי' אותו הביטול על דבר זה עצמו ולכך לא שייך עדות שבטלה מקצתה בכה"ג כנ"ל רק אי נימא דאותו העד פסול כשהוכחש מב' וזה טעם אחר אבל לא משום בטלה מקצתה וגם זה לא שייך כמ"ש לעיל. וא"כ ממילא גם כשנשבע נגד העד על הק' לא שייך ג"כ בטלה מקצתה כו' דהא אלו הי' אותו הביטול ע"ז שמעידים שניהם לא הי' מתבטל כלל וכן אם הי' רוב או חזקה לא הי' מהני נגד ב' העדים. אבל הכא בהלואה אחר הלואה דודאי נראה פשוט אם הי' רוב או חזקה נגד עד א' מהם להכחישו הי' בטל עדותו לגמרי כיון שאין עוד עד מסייעו על הלואה זו ומאי בכך שמעיד עד אחר על הלואה אחרת כיון שיש ראי' שזה העד אומר שקר. וא"כ בהאי דינא שנצטרף על ר' בהלואה אחר הלואה ומעיד עוד על ק' וב' מכחישים אותו על הק' נראה דשייך שפיר עדות שבטלה מקצתה ובטלה כולה דהא אם היו אותן הב' מכחישים על העדות שנצטרף ג"כ הי' בטל לגמרי דהי' ג"כ תרי בחד כו' וממילא בטל גם עכשיו כנ"ל ולכך כ' הטור שפיר דכה"ג אינו מחייב שבועה דאם ישבע נגדו ונאמן ששקר העיד א"כ יתבטל עדותו גם על מה שנצטרף משום עדות שבטלה מקצתה כו' כיון דהוא רק הלואה א' הלואה וגם ע"ז אינו רק עד אחד וא"כ הי' החיוב ממון שלא כדין כנ"ל ולכך אינו נשבע משא"כ כשמעידין על הלואה א' שפיר י"ל דחייב שבועה ולא שייך בטלה מקצתה כנ"ל: