חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א קמד

ומיושב ממילא שפיר מאי דפסקו דבעינן תבעו שניהם דאם אינו תובעו רק ר' לחוד או ק' לחוד שפיר לא מהני כלל דהא מודה דחד מינייהו פסול כיון דכל הטעם דמועיל הוא משום דהוי כהלואה אחר הלואה דיכול להיות כל א' מעיד על מנה אחרת כיון שמודה שלא הלוה רק הלואה אחת שפיר מודה דא' פסול והוי ממש כמו בהלואה אחר הלואה דקי"ל דבעינן תובעו שניהם כמבואר בש"ע

וא"ש דגם בר' וק' לא מהני בתובע ר' לחוד רק שניהם וכן מנה שחור כו' ודמי חבית יין כו' בעינן שניהם כנ"ל וא"ש ולא קשה כלל. ומה שמקשה הט"ז מזה אומר אכלה חטין כו' לא קשה כמבואר בר"ן לסנהדרין שם. דהתם דאין העדות תלוי כלל בזה דכמו כן הוי חזקה בחטין כמו בשעורין משא"כ בדבר השייך לגוף העדות ע"ש. ובמ"ש מיושבים הטיב דברי הש"ס שם דאמרי נהרדעי אפילו מנה שחור ומנה לבן מצטרפי דהוי ג"כ בדיקות ואמר בש"ס כמאן כריב"ק דהלואה אחר הלואה מצטרפי ומשני הנ"מ היכא דלא מכחשי כו' ע"ש. ותמוה מאד איך רצה לתלות דין זה בריב"ק שאין בלל ענין לשם דכאן מכחישים על הלואה אחת וממ"נ אי לא הוי הכחשה ממילא גם לרבנן מועיל דהא מעידין אהלואה אחת ואי הוי הכחשה גם לריב"ק אינו מועיל. ולמ"ש מיושב היטב כיון דהטעם דמנה שחור כו' מצטרפי משום דעל כל אחד לא הוי הכחשה והוי כהלואה אחר הלואה ואמר שפיר כמאן כריב"ק דלרבנן ממ"נ לא מהני אי הוי הכחשה בטל ואי לא הוי הכחשה הוי הלואה אחר הלואה דלא מצטרף רק כריב"ק ומשני דאפשר גם ריב"ק מודה כיון דאיכא הכחשה כנ"ל וא"ש

ולמ"ש הי' נראה דכשמעידים בבירור זה אומר ר' וזה אומר הייתי כל היום עמו וראיתי שלא הלוהו ר' אלא ק' שפיר לא מהני דהוי הכחשה גמורה וכן במנה שחור. ואין להקשות הא מבואר בש"ע לקמן בב' אומרים ר' וב' אומרים ש' בסתם דנין הדבר כשמכחישין להקל והממע"ה ואמרינן בסתם שמעידין על יום א' ומכחישין כו' ע"ש וא"כ גם כאן אף שמעידין בסתם נימא ג"כ שמכחישין היינו שכל א' אומר ראיתי שלא הלוהו ר' אלא ק' וכן במנה שחור ובכה"ג בטל כנ"ל. אך לא קשה למאי שכ' הט"ז שם דדוקא בק' ור' דהוי בדיקות ואינם נפסלים אף כשמכתישים אז דנין כמכחישים אבל בחקירות דנפסלין אם מכחישין אז מיישבין דברי העדים מה שיכולין שלא יהיו מוכחשין ע"ש

וא"כ לענין מ"ש כיון דנימא דאף בק' ור' אם מכחישין בבירור שראה שלא הלוה ג"כ הוי הכחשה גמורה ופסולין אם כן לענין זה שוב אין דנין בסתם כמכחישין דהא ג"כ יהיו פסולין ולא מהני בסתם רק לענין זה שנדון הדבר כמכחישין היינו שזה אומר לא הייתי עמך ובטל על מאה האחרת דזה הוי רק בדיקות אבל על זה ההכחשה שראה שלא הלוה זה לא אמרינן כלל בסתם כנ"ל אבל במעיד בפירוש כנ"ל י"ל שפיר דבטל כנ"ל. אך מסתימת דברי הפוסקים משמע דגם בכה"ג שמכחיש בבירור שראה שלא הלוה רק ק' או מנה לבן כו' ג"כ מהני. אמנם אין ראי' מזה די"ל דהם סוברים כדעת חכמי לוניל והרמב"ן בבעה"ת שם דמטעם חקירות אינו פוסל בד"מ כלל רק משום הכחשה ע"ש. וא"כ ע"כ מפרשים דהש"ס מיירי במכחיש בבירור הייתי עמך וראיתי כו' דבאומר לא הייתי עמך כיון דאינו בטל מטעם הכחשה ממילא גם בחקירות למה בטל בחבית יין ושמן כו' דלשיטתם אינו פסול רק משום הכחשה וע"כ דאיירי במכחיש בבירור כנ"ל ולכך בטל. וממילא מוכח ע"כ דבר' וק' ושאר בדיקות אף שמכחיש בבירור מהני כנ"ל. עשא"כ להרמב"ם והמחבר דסברי דפוסל גם בד"ט מטעם חקירות כמו בד"כ כמ"ש לעיל וממילא גם בלא הייתי עמך בטל בחקירות כמ"ש לעיל ואיירי שפיר בש"ס בלא הייתי עמך ואעפ"כ בטל בחקירות משא"כ בבדיקות כנ"ל. אבל בהכחשה גמורה שפיר י"ל דבטל כנ"ל. ולדעת חכמי לוניל י"ל דלא בעינן תבעו שניהם באמת כיון דהטעם ע"כ משום עבידי דטעו כנ"ל. והרמב"ם וש"ע נקטי בסתם ובסתם אין דנין רק כמכחישין לענין זה שלא ראה ולא הי' עמו כנ"ל ולכך בעינן תבעו שניהם כנ"ל וא"ש:

או י"ל למ"ש הרמב"ן ז"ל בחידושיו דהיכא דאינו מועיל עדותו אינו נפסל דלא מיקרי עדות שקר כלל כשאינו מועיל פ"ש. וא"כ לכאורה בא' אומר לוה וא' אומר לא לוה אותו עד האומר לא לוה אינו מועיל עדותו כלל דגם בלא עדותו הי' פטור רק משום דקי"ל עד המסייע פוטר משבועה א"כ מועיל עדותו לפטרו משבועה שהי' חייב בלא עדותו להכחיש את העד. וא"כ למ"ש הש"ך סי' פ"ז דהיכא דאיכא שבועת שומרין וכה"ג וגם עד א' ועד אחד מסייע אמרינן סלק עד נגד עד ונשאר השבועה שחייב ואין העד פוטרו ע"ש (ס"ק ט"ו). וא"כ להפוסקים לקמן דגם בעדים ע"י צירוף חייבין שבועה מדר' חייא קמייתא ואף להחולקין דוקא בהלואה אחר הלואה כמ"ש הט"ז משא"כ בהלואה אחת ע"ש. וא"כ הכא בא' אומר ק' וא' אומר ר' א"כ על אותו עדות שמעיד שאינו חייב יותר מק' אינו מועיל עדותו כלום דאף שהוא עד המסייע אינו פוטר דאמרינן סלק נגד העד האומר ר' ונשאר השבועה מדר"ח דיש ב' עדים על מנה וכיון דאינו פוטרו אין עדותו מועיל כלום דממון הי' פטור גם בלא עדותו ואם כשיבא עוד א' על ר' אינו מועיל עדותו ג"כ שיהי' תרי בחד. וא"כ לא קשה קושיית הנ"י הנ"ל דהא אף אם אותו עד שאומר מנה מעיד שקר מה שאומר שאינו חייב יותר מק' אעפ"כ אינו פסול כיון שאינו מועיל עדותו כלום ע"ז כנ"ל כיון שמעיד ג"כ על מנה ואיכא העדאת עדים דר"ח וא"כ אף דאם העד אומר ר' מעיד שקר שפיר פסול מ"מ הא איכא חזקת כשרות רק משום דממ"נ אחד מהם פסול כנ"ל וא"כ כיון דאם אותו האומר מנה שקר אין שום א' פסול א"כ שוב מוקמינן אחזקת כשרות שהאומר ר' הוא אמת וממילא שניהם כשרים כנ"ל ומצטרפין שפיר שניהם לעדות אחרת דמוקי לענין זה אחזקת כשר שהעד האומר ק' הי' השקרן ושניהם כשרים כנ"ל. ולכך ממילא א"ש דבעינן תבעו ר' דאם תבעו ק' א"כ מודה שהאומר ר' הוא שקר וזה הוא שפיר פסול וכן בדמי חבית יין ג"כ כנ"ל. אך יש לדחות דגם זה מיקרי מועיל עדותו שראוי להצטרף עם עוד אחר דבלא עדותו גם אם הי' בא א' לא הי' פוטרו משבועה כיון דאמרינן סלק כנ"ל משא"כ כשמעיד הוא ג"כ שיש ב' עדים כנ"ל. ובל"ז מבואר מדברי הפוסקים דאף היכא דאינו מועיל בכה"ג פסול בעד כשר שהעיד שקר לפני ב"ד ודוקא במה שאינו נקרא עד ע"ש

סעיף ג' ראובן תבע משמעון אלף ות"ק זהו' ומביא ה' עדים א' אומר ראיתי שהלוהו ק' וא' מעיד על ר' וא' מעיד על ש' וא' על ת' וא' על ת"ק אם העידו כל א' מהם בעדות מיוחדת כגון שאמר הא על א' בניסן כו' והב' אומר בזמן אחר וכן כולם משלם ת"ש וישבע שבועת התורה על מאה ויגלגל עליו הת"ש שנשארו אבל אם תעידו כולם על יום א' בהכחשה אינו משלם אלא ר' וכן אם העידו סתם דנין הדבר כמבחישין להקל שהמוציא מחבירו עליו הראי'

(יד) משלם ת"ש כו'. משום דמצטרפין הת"ק עם ת' ומשלם שןש ת' וש' עם ר' והק' של ש' עם הק' שנשאר מן הת"ק שלא נצטרפו עדיין הרי כאן ת"ש וע"א על ק' הנשאר צריך לישבע נגדו שבועת התורה להכחישו

ושמעתי מקשין הא יכולין לצרף העדים באופן שישלם עוד נ' זהו' יותר כיון שנשאר כאן ג' עדים על ג' מנים שלא נצטרפו העד של ק' וק' מעד של ש' שלא נצטרף רק על ר' וק' מעד של ת"ק וא"כ יכולין לצרף נ' מעד הא' עם נ' של עד הב' ונשאר ב' עדים כל א' על נ' וא' על ק' ושוב נצרף הא' על נ' עם נ' מעד של ק' הנשאר וא"כ נשאר עוד נ' מעד של ק' ועד א' על נ' ומצרפין אותם ג"כ וישלם ק"נ וממילא כאן ישלם תש"נ כנ"ל ולא ישבע כלל דמה שיכולין לצרף לחייבו יותר מצרפין כנ"ל

ונראה בפשיטות דלכאורה הטעם דהלואה אחר הלואה מצטרפין היינו משום דכמו בכל מקום שהאמינה התורה ב' עדים משום דב' ודאי לא משקרי ואחד יכול להיות דמשקר ואף דכשמעידים ב' יכול להיות ג"כ דאחד מהם משקר מ"מ כיון דעכ"פ אחד מהם אמת דב' לא משחרי א"ר המעשה אמת. ואף בקדושין וגיטין דמקדש