חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א קמג

שקר כיון שהוא תכ"ד והיו יכולין לחזור ואף שלא חזרו מ"מ אז היו כשרים ע"ש. וא"כ לא קשה הכא קושית נ"י הנ"ל דהא אף דאחד מהן העיד שקר על מנה הב' שמכחישים זא"ז מ"מ על מנה השני' שמעידים תכ"ד שניהם עדיין שניהם כשרים הם כיון שיכול כל א' לחזור תכ"ד ולומר ג"כ שלוה גם מנה הב' דהיינו ר' או שיאמר הב' שלא לוה רק ק' וא"כ אף שלא חזרו בהם מ"מ כיון שהיו יכולין לחזור היו אז כשרים. כנ"ל ומהני שפיר עדותם על הק' שמעידין יחד כמ"ש תוס'. ודוקא התם בא' מכת זו שהוא לאחר כ"ד לא מצטרפי כנ"ל משא"כ כנ"ל. ומכ"ש אי נימא כסברת הר"ן בשחיטת מומר דאינו נפסל רק מכאן ואילך לא קשה רק אף אי לא נימא כן א"ש כנ"ל. ומדויק שפיר הלשון דאמר יש בכלל ר' ק' והיינו כיון דעל אותו המנה מעידין שניהם שפיר מהני אף שמכחישין על מנה האחרת דאינם פסולים כנ"ל

אמנם לכאורה נימא דבטל מטעם עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה כמו דאמרי' התם בש"ס ב"ק שם דכשהעידו על הגניבה ועל הטביחה תכ"ד והוזמו על א' בטל גם עדות הב' מטעם שבטלה מקצתה כו' וגם הכא כיון שבטל עדותו על מנה הב' שמעיד דהב' מכחישו א"כ יתבטל גם עדותו על מנה האחרת כיון שהוא תוך כדי דיבור כנ"ל

אך לא קשה דדוקא בהזמה שבטל לגמרי בודאי שייך בטלה מקצתה כו' משא"כ בהכחשה דאינו בטל בודאי לא שייך הנ"ל דהא קי"ל להדיא כר"נ ב"ב (ל"א) גבי עדי אבהתא ואכילה דאמרי' אמאי דאיתכחיש איתכחיש אמאי דלא איתכחיש לא איתכחיש כו' ולא אמרינן בהכחשה בטלה מקצתה כו' כיון דאינו בטל רק מספק ע"ש. ולכך גם הכא כיון דמטעם פסול אינו נפסל כנ"ל ובטלה מקצתה לא שייך במאתים ומנה כו'. ומיושב שפיר קושית הנ"י הנ"ל וכשמכחישין בחקירות שפיר בטל משום דאינו נכון משא"כ בר' וק' דעל המנה שפיר נכון שוב כשר כנ"ל

וממילא מיושב דבעינן תבעו שניהם דאם הבע"ד תובעו מנה א"כ שפיר שוב בטל העדות מטעם עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה כיון דהודאת בע"ד כק' עדים לחובתו ומהני הודאתו לגמרי לבטל עדותו על ק' האחרת ובטל בודאי ולא מטעם ספק וכיון דלא אמרינן עבידי דטעו רק כנ"ל כמ"ש א"כ מהני לענין זה עצמו הודאתו שמודה דשייך עדות שבטלה מקצתה כו' כיון שבטל לגמרי מחמת הודאתו והוי כמו בהזמה כנ"ל והי' מהני ג"כ בתובעו ר' לחוד. ובמנה שחור צ"ל כטעם הנ"ל עבידי דטעו

ובזה הי' נדחה מ"ש לעיל לקיים דברי הסמ"ע דבהכחשה בחקירות כשאומר כל אחד לא כי אף שבועה א"צ ע"ש מ"ש משום דמודה הבע"ד ששניהם פסולין ע"ש. ולמ"ש כאן ז"א דאף שהעידו שקר על מה שאומר לא כי אעפ"כ אין העדות שהעידו על המנה פסול כיון שהוא תכ"ד והיו יכולים לחזור בהם כנ"ל ומהני עדותו על השאר. אמנם לפ"ז בל"ז י"ל כדברי הסמ"ע דהא קי"ל דעד המסייע פוטר משבועה וכיון שכל א' אומר לא כי על האחרת הוי כל אחד מסייע כנ"ל רק כמ"ש לעיל דהא אחד ממ"נ פסול ואותו הפסול לא מהני מה שמסייע וממילא יכול השני לחייב שבועה כנ"ל. וא"כ למ"ש שפי פוטר כל א' מטעם עד המסייע כיון שמעיד תכ"ד מה שאומר לא כי ומה שמעיד על מנה האחרת או על יין אם כן אף בודאי אחד מהן אומר שקר מ"מ על מה שאומר לא כי עדיין אינו פסול כלל שהוא תכ"ד ומהני עדות כל אחד ומה שאומר לא כי לסייע הטור משבועה ויכול שפיר להיות דשניהם אומרים שקר על ההלואה אעפ"כ שניהם כשרים על מה שאומרים לא כי ומכחישים כ"א על מנה א' או יין ושמן כנ"ל כיון שהוא תכ"ד ושפיר פטור משבועה כנ"ל

ובזה מיושב ג"כ קושיית תוס' (ב"ב מ"א) ד"ה נחלקה כו' שתמהו דלב"ש דסבר בכת א' נחלקה כו' וע"כ סובר דא' אומר שקר ולא טעו א"כ למה בב' כתות מהני הא הוי נמצא א' קרוב או פסול דבטל אפי' הן מאה ע"ש. ולמ"ש מיושב בפשיטות דאף דלב"ש ודאי א' מהן אומר שקר מ"מ אף שמכחישים על מנה האחרת מ"מ בשעה שמעיד על מנה הב' עדיין אין שום א' מהן פסול כיון שהוא תכ"ד והי' יכול לחזור כנ"ל וממילא אינו פוסל כנ"ל. רק בכת אחת סובר ב"ש דפוסל כמו שמכחישין בחקירות כיון דודאי א' מהו שקר לא הוי נכון הדבר וב"ה סברי כיון דיש בכלל ר' ק' א"כ על אותו הק' מיקרי נכון הדבר אבל לענין לפסול אינו פוסל כלל כנ"ל כיון שהוא תכ"ד כנ"ל. ואפשר דתוס' לטעמיי' אזלי בהא דאמר (סנהד' מ"א) כמאן כר"ע כו' משא"כ לרש"י ז"ל שם כנ"ל

ובפשיטות נראה לענ"ד טעם הסוברים דבעינן תובעו שניהם בין בר' וק' ומנה שחור כו' ובדמי חבית יין כו' די"ל דסברי דבהכחשה גמורה שכל אחד אומר לא כי היינו שאני הייתי שם כל היום שאתה אומר וראיתי שלא הלוה לו אלא מנה ולא יותר ודאי הוי הכחשה גמורה ולא שייך עבידי דטעו כיון שמעיד עדות גמור שלא לוה יותר אך שייך לומר שמעיד בבירור מה שהי' בהיפוך כיון דחזינן כשב' מכחישים לב' הוי עדות גמורה שלא לוה וכה"ג וכן בדמי יין וכה"ג רק דסברי דאיירי כמ"ש לעיל בחקירות לדעת הרמב"ם ז"ל דהיינו שאחד מעיד אני ואתה ראינו יחד שהלוה לו ר' וזה אומר ראינו יחד שהלוה ק' ועל השני' אומר לא כי שלא ראה כלל וכן במנה שחור אחד אומר ראינו יחד שהלוה לו מנה שחור והב' אומר מנה לבן ראינו יחד וכה"ג. וא"כ מטעם הכחשה אין יכולין לפסול כמ"ש לעיל דהא מבואר בש"ע כשאומר פלוני הי' עמי ואותו פלוני אומר לא הייתי עמו אין זה הכחשה דאין אדם מדקדק לראות מי הי' עמו בשעת עדות ולא רמיא עלי' ועבידי דטעה ע"ש. וא"כ אין כאן הכחשה בזה אומר ק' ראינו יחד וזה אומר ר' דיכולין לקיים דברי שניהם שפיר דהלוהו ר' וק' כמו אלו הי' מעיד זה ק' בזמן אחר וזה ר' בזמן אחר כיון שאינו מכחיש גוף הלואה רק שלא ראה עם חבירו ומאי בכך הא זה לא הוי הכחשה כלל כנ"ל מה שזה אומר ראינו יחד היינו שהוא הי' עמי ואותו פלוני אומר לא הייתי עמו וכן על זה שאומר ר' ג"כ אינו מוכחש במה שהב' אומר שלא ראה עמו כנ"ל וא"כ דליכא הכחשה כנ"ל הוי ממש כהלואה אחר הלואה דקי"ל דמצטרפין וגם כאן א' מעיד על מנה שהלוה לו וא' על הלואת ר' ומצטרפין לחייב מנה כיון דלא הוי הכחשה כנ"ל

וכן במנה שתור ומנה לבן הוא ג"כ כנ"ל כיון שזה אומר מנה שחור ראינו יחד ואף שהב' מכחישו שהוא לא ראה מ"מ לא הוי הכחשה כנ"ל וכן הב' והוי כזה אומר בזמן א' ראיתי שהלוהו מנה שחור והב' מעיד על זמן אחר שהלוהו מנה לבן דמצטרפין לחייב מנה אחת עכ"פ וכן דמי חבית יין ושמן ג"כ כנ"ל. רק דבחקירות קי"ל דאף בכה"ג הוי הכחשה כמ"ש לעיל לדעת הרמב"ם ז"ל דכשזה אומר ראינו יחד ביום פלוני והב' אומר ביום זה לא ראיתי רק ביום אחר ראינו יחד. אף דלכאורה שייך ג"כ לומר כנ"ל דלא הוי הכחשה דאינו מדקדק כו' ויכול להיות שניהם אמת כנ"ל. ואעפ"כ פ' הרמב"ם ז"ל דבטל עדותן כמו בד"נ דכיון דז' חקירות מקרא ילפינן א"כ אין עדות זה נכון עכ"פ אף דלענין פסול אינם פסולין מטעם הנ"ל מ"מ לא מהני ודלא כחכמי לוניל הנ"ל. אבל בבדיקות דלא שייך לפסול כנ"ל או בר' וק' דיש בכלל ר' ק' רק דנבטל העדות מטעם הכחשה שמוכחש כל א' וע"ז שייך שפיר כנ"ל דאינו מדקדק כו' ושייך שפיר עבידי דטעו היינו לענין זה אם ראה עמו אותו פלוני כנ"ל וכן במנה שחור ובדמי יין כו'. אבל בחבית יין ושמן גופי' שפיר בטל דזה הוי חקירות להרמב"ם ז"ל וכן פסק בש"ע וממילא בטל אף בכה"ג דאין זה נכון כיון שמכחישים אף בכה"ג כמו בחקירות דזמן לרמב"ם ז"ל כנ"ל ולכך שפיר בטל כנ"ל משא"כ בבדיקות. ומיושב ממילא קושית הנ"י הא אחד פסול עכ"פ ואיך מצטרפין כנ"ל. ולמ"ש לק"מ דלענין פסול אינו פסול כלל דיכול להיות שניהם אמת כמו בהלואה אחר הלואה ועל מה שמכחישין אם ראה עמו חבירו ע"ז אינו מדקדק כנ"ל רק דאין יכולין לחייב רק מנה כנ"ל

ואין להקשות לפ"ז בכת א' אומרת מנה וכת א' אומרת ר' למה לא יתחייב ר' כיון דמה שאומרים שלא ראו עמהם אינו הכחשה א"כ הוי כהלואה אחר הלואה ויתחייב ר'. די"ל דסבר דדוקא בעד אחד שייך לומר דאינו מדקדק מי הי' עמו בשעת עדות משא"כ ב' עדים ודאי דייקי וממילא כשאומרים שאותן השנים ראו עמהם והם אומרים לא ראו הוי הכחשה כנ"ל. ולכך אינו חייב רק מנה כנ"ל משא"כ בעד אחד אמרינן שפיר אינו מדקדק כנ"ל וחייב מנה דמצטרפין כנ"ל: