חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א קמא

שלוה כו' והב' אומר לא כי שהייתי ביום פלוני עם הלוה וראיתי שלא לוה רק ביום אחר ראינו יחד כו' אז סוברים חכמי לוניל דשפיר בטל דאלו אמר לא כי לחוד ושתק ולא אמר ביום אחר הי' בטל עדות הא' וא"כ במה שאומר אח"כ שראו ביום אחר אינו רק עד א' ולא אתי רק לשבועה דעדות הא' כבר נתבטל. ולכך להרמב"ם ז"ל דבטל מטעם חקירות אז אף שבועה אינו מחייב אף בדין הא' הנ"ל שבטל לגמרי וכן כשהג' מכחיש להשנים ג"כ בטל ודוקא תוך כ"ד אבל לאחכ"ד אינו בטל עדות הב' וכן לענין שבועה צריך לישבע. אבל לדעת הנ"ל אינו מבטל כלל בכה"ג וחייב לשלם אף תוך כ"ד. ואף דבד"נ בטל כה"ג היינו משום דבד"נ כשאינם מעידין על מעשה אחת רק כמו הלואה אחר הלואה אינו מצטרף משא"כ בד"מ וכנ"ל. והסמ"ע דכ' דאינו צריך שבועה היינו כדעת רמב"ם ז"ל הנ"ל דבטל מטעם חקירות כנ"ל ע"ש היטב בבעה"ת הנ"ל

ובתומים דחה דברי הסמ"ע דלחכמי לוניל הנ"ל ודאי חייב שבועה דכיון שהטעם משום הכחשה כיון שאומר לא כי ממילא חייב שבועה ממ"נ דנשאר עד א' כשר ע"ש. ולענ"ד נראה די"ל כסמ"ע גם לחכמי לוניל הנ"ל דהא איירי בתובעו שניהם הלואת ניסן והלואת תשרי. אבל כשאינו תובע אלא א' מבואר בש"ע הטעם דלא מהני משום דהא מודה המלוה עצמו שאחד מהם פסול שמעיד שקר על הלואה א' ע"ש. וא"כ נראה כאן להיפוך דכיון שתובעו שניהם ודאי לא מהני כיון שכל א' אומר לא כי על הלואת האחר ומעיד שראה שלא לוה כדעת הנ"ל א"כ כיון שהוא תובעו ב' ואומר ששניהם אמת א"כ מודה המלוה ששני העדים פסולים שכל אחד מעיד שקר במה שמעיד על הלואה האחרת שלא לוה שבאמת לוה גם האחרת והוא מעיד שקר שלא לוה ודאי פסול לעדות וממילא גם עדותו על הלואה הא' בטלה כיון דפסול וכן הב' ג"כ פסול לדברי המלוה וממילא אין כאן חיוב שבועה כלל כיון שכל טעם חכמי הנ"ל משום דהוי הכחשה אלו שתק ואמר לא כי וממילא גס כאן אלו אמר לא כי הוי הודאת התובע שפסול כנ"ל. וממילא לא מהני גם שאומר אח"כ כו'. ודוקא בדיקות כשתבעו שניהם שפיר מהני כיון דעבידי דטעו ואין העדים פסולין כמבואר שם ע"ש משא"כ הכא בחקירות ומכחיש זא"ז לגמרי שפיר אמרינן בתובעו שניהם כנ"ל. ואף שהראשון העיד מקודם סתם על הלואה א' ואח"כ מעיד הב' ואומר לא כי כו' דבכה"ג אין הא' פסול לדברי התובע שהא' לא הכחיש להב' ואף שאומר גם הראשון אח"כ לא כי כו' מ"מ אינו נפסל רק מאז ואילך אבל על הלואה שהעיד מקודם הי' מועיל דכשר הי'. אך גם בכה"ג י"ל דבטל לענין שבועה דהא התוס' כתבו הטעם גבי מנה ומאתים דלא שייך נמצא א' קרוב או פסול אף דממ"נ א' מהם פסול וכתב משום דאינו פוסל רק היכא שידוע מי הפסול אבל כה"ג שאינו ידוע מי הפסול רק דממ"נ א' כו' אינו פוסל הכשרים ע"ש (סנהדרין ל"א). וגם הכא בחקירות דנימא שיצטרך לישבע ג"כ ע"כ הטעם כנ"ל דאינו פוסל. וא"כ בכה ג שכתבנו דאין הא מכחיש להב' מ"מ כיון שהתובע מודה דהעד הב' שפיר פסול בשעת עדות שעל הלואה שכבר אמר לא כי כו' א"כ שוב פוסל גם עדות הא' מטעם נמצא א' כו' דבטל כל העדות דשפיר ידוע מי הפסול ולא מטעם ממ"נ וא"כ מודה המלוה דבטל כל העדות וממילא גם שבועה אינו חייב כנ"ל ולשאר תירוצים שכ' תוס' שם יש לדחות גם כאן ע"ש. או י"ל דבכה"ג שפיר פוטר העד הב' מטעם עד המסייע כיון שמכחיש. וא"ל כיון שהוא האומר אמת יכול לחייב שבועה בעדותו על הלואה הב'. ז"א דע"ז מהני הודאת התובע שהוא פסול דלחובתו מהני הודאתו כק' עדים ואף דממ"נ כו' מ"מ הוי כמו כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי כו' ויש לדחות. ולמה שהביא מהרי"ט דאותו עדות שנפסל בשבילו י"ל עדיין אינו פסול כמו בכותי ע"ש. י"ל גם כאן דפטור מטעם עד המסייע אף דשקר כו'

או י"ל שפיר גם לחכמי לוניל כדברי סמ"ע דלכאורה כיון דבהכחשה לא תיקנו א"כ שוה לדיני נפשות לגמרי וי"ל דסברי דדוקא בד"נ מיקרי הכחשת חקירות הכחשה בגוף המעשה ואף דבאומר לא הייתי עמו אינו הכחשה מ"מ בד"נ דבעינן שיעידו שניהם על מעשה א' אבל כמו הלואה אחר כו' אינו מצטרף כמבואר בש"ם (מכות ו') וא"כ כיון שאומר שהוא לא הי' בשעת מעשה הראשון רק באחרת א"כ מעיד שאינו חייב מיתה שאין כאן עדים לחייבו ולכך בטל דאין זה נכון אבל כיון דהדין הוא הלואה אחר הלואה מצטרפין אין הכחשה כלל כיון שמה שאומר לא הייתי כו' אינו הכחשה ומה שמעיד שהוא מעשה אחר ג"כ אינו הכחשה כיון דמצטרף והוי נכון אבל באומר לא כי על גוף המעשה דמכחיש לגמרי שוב דמי לד"נ ובטל לגמרי ואינו נכון ואף שבועה אינו חייב כנ"ל

(יב) ואם הכחישו זא"ז בבדיקות אין עדותן קיימת כו' ולכאורה הטעם אינו מובן כיון דילפינן ממשפט א כו' דשוה לד"נ לגמרי ולענין הכחשה לא תקנו חכמים דלא הי' צורך לתקן א"כ כיון דהכחשת בדיקות פוסל מה"ת כמו חקירות דילפינן מנכון הדבר א"כ למה לא יופסל בד"מ ג"כ כמו בהכחשת חקירות

ונראה הטעם פשוט דבשלמא בחקירות דלכך בעינן דו"ח דאם א"י עדותן בטלה דאי"ל ולכך צריכין לכתחלה לחקור אותם א"כ הוי לי' החקירות מגוף העדות ולכך כשמכחישין ממילא אין העדות נכון כיון שמכחישין בדבר שהוא גוף העדות אבל כשמכחישין עצמם בדבר שאין בו ענין כלל להעדות ודאי דלא שייך לומר אין זה נכון דהא כל העדות הוא נכון וא"כ בדיקות כשאומרים א"י עדותן קיימת דמאי חילוק בין כליו שחורים או לבנים וא"כ למה יהי' בטל אף בד"נ הא העדות שפיר הוא נכון וע"כ דכיון דבד"נ אמרה התורה דצריכין לכתחלה לבדוק אותם ולשאול אותם הבדיקות א"כ שוב נוגע ג"כ להעדות ולכך כשמכחישין שוב אינו נכון ובטל כיון דשייך להעדות

ואין להקשות הא כל הטעם דצריכין לבדוק אותם ואף שאם יאמרו א"י יהי' קיים הוא רק דאולי יכחישו את עצמם ויתבטל. ולמ"ש נימא דאין צריכין לבדוק אותם וכיון שלא יצטרכו כו' ממילא אינו בטל אף אם מכחישים עצמם דאינו שייך כנ"ל. אך ז"א כיון דלכך צריכין לבדוק משום שנאמר ושפטו והצילו העדה כו' ומחויבין לבדוק אולי יתכחשו ע"ש סנהדרין מ' ע"ב דאפילו אמר עכשיו הרג רמינין עלי' כדרשב"א ואח"כ ממילא מה"ט גופא אמרה תורה דצריכין לכתחלה לבדוק אותם וכיון שיצטרכו לבדוק ממילא יהי' הדין דבטל כשמכחישים עצמם דשייך לעדות וממילא מהני מה שבודקין אולי יתכחשו כנ"ל ויהי' בטל כנ"ל. אבל בד"מ דודאי אף אי נימא דכשמכחישין בבדיקות בטל מ"מ ודאי אין צריכין לבדוק אותם לכתחלה כיון דאם אינו יודע ג"כ קיים רק אולי יתכחשו. וזה דוקא בד"נ משום והצילו העדה אבל בד"מ למה נימא דיתכחשו דבמידי דהוא משום הצלה לא ילפינן ד"מ מד"נ ממשפט אחד כמבואר בתוס' ור"ן ריש פ' אד"מ ע"ש. וא"כ כיון דלכתחלה ודאי אין צריכין לבדוק אותם בד"מ לכך ממילא שוב אינו בטל כשמכחישין ג"כ דהוי שפיר נכון דאינו שייך כנ"ל

או י"ל דהא הוי באמת מילתא דלא רמיא עלי' דלאו אדעתא כמו לא עברתי בצד עמוד פלוני (שבועות ל"ד) ומבואר בש"ע (לעיל סס"י כ"ט ולקמן ס"ד) דאף בעדים אמרינן ע"ש. וא"כ למה הוי הכחשה בבדיקות כיון שאין צריכין לידע כלל ממילא אף שיודעין ומכחישין לא הוי הכחשה כמו התם. אך בד"נ כיון דהדין הוא דבודקין אותן לכתחלה א"כ שוב הוי רמיא עלייהו כיון שיודעין שהב"ד ישאלו אותם וכיון דרמיא עלי' שפיר הוי הכחשה כשמכחישים ואין זה נכון והטעם דצריכין לבודקן הוא ג"כ כנ"ל משום והצילו כו' אבל בד"מ דלכתחלה ודאי און צריכין לבודקן כנ"ל א"כ הוי מילתא דלא רמיא עלי' ולא הוי הכחשה כלל ומיקרי שפיר נכון כנ"ל. ובחקירות אף דעכשיו תקנו חכמים דלא בעי דו"ח מ"מ כשמכחישין בטל כיון דזה ילפינן מד"נ מדאורייתא דליבעי לכתחלה דו"ח כיון שאם אומרים א"י בטל והוא מגוף העדות ולכך אף דתקנו חכמים דלא ליבעי מ"מ בהכחשה דלא תקנו בטל דהוי שפיר רמיא עלי' דלא גרע מקיצותא דתרעא דאמרינן (שבועות מ"ב) מידכר דכירי כו'. וטעם הרמב"ן י"ל באמת כנ"ל דגם הכחשה בחקירות קיים כיון דכבר תקנו דנא ליבעי דו"ח שוב הוי ג"כ לא רמי' עלי' וגם בהכחשה אינו בטל כנ"ל. או י"ל כמ"ש הר"ן ז"ל דלא ילפינן ממשפט אחד רק מה דהוא עיקר העדות לגמרי ע"ש. ולכך י"ל בבדיקות כיון דאם א"י עדותן קיימת לא ילפינן לענין זה מד"נ כו'. ובמ"ש מבוארים דברי