חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א קלו

ואף לדעת הש"ך דכשא"י החקירות בטל עדותם אף בדיני ממונות מ"מ הא אין צריכין לשאול אותם ולכך אין שואלין אותם כלל באיזה יום נשאת כנ"ל

אמנם התוס' הקשו למ"ד הטוען אחר מבע"ד ואמר פרעתי נאמן מאי מהני אם יש עדים כו' הא אית לי' מיגו דפרעתי ותירצו דמיגו במקום עדים לא אמרינן ע"ש. וכמ"ש עדיין קשה קושיית תוס' דכיון דאית לי' מיגו לא הוי כלל במקום עדים דהוי שמילא דין מרומה כנ"ל ושוב בעי דו"ח וכיון שאינם יודעים אם בשאת ברביעי אינו מועיל כלל כנ"ל ומאי מהני אי יש עדים שיצאת בהינומא כו'. ואף דאותן עדים לא בעי עדות גמורה דכשר להעיד בגדלו מה שראה בקוטנו ואינם אלא במקום קול דרוב הנשאת בתולה כו' מ"מ הא ודאי דפסול אחר אינו כשר דאם הי' חשוב קול הי' באמת מהני אף שפסול אבל כיון שכתבו תוס' שם דמה שמעידין אותן העדים לא מיקרי קול ע"ש ושוב בעי עדות גמור רק לענין זה הכשירו ושפיר פסול כשאינם יודעים החקירות וקשה כנ"ל וזה י"ל באמת כוונת הר"ן ז"ל שהקשה שם אמתניתין קושית תוס' מאי מהני העדים הא אית לי' מיגו ותירץ תירוץ אחר שהודה וכה"ג ולא כתירוץ תוס'. ותמוה דהא פשוט דמיגו במקום עדים לא אמרינן וצריך לדחוק דסובר דבמקום מנהג אמרינן ולא מיקרי במקום עדים כלל. ולמ"ש א"ש כנ"ל דלא הוי כלל במקום עדים כיון דאיכא מיגו דהוי דין מרומה כנ"ל. אך לתירוץ תוס' קשה כנ"ל

אך י"ל דלא קשה דהא באמת איכא כאן במתניתין חזקת הגוף נגד המיגו רק שהי' נשאר חזקת ממון כיון דאיכא גם מיגו נגד החזקה כנ"ל. וא"כ לענין שיהי' נקרא דין מרומה שפיר לא הוי כלל מרומה דנימא משום דאיכא ראי' שהעדים אומרים שקר דאית לי' מיגו. דז"א דהא איכא ראי' להיפוך שהוא אמת דמסייע חזקת הגוף המורה שהיא בתולה ולא נשאר רק חזקת ממון שהוא מוחזק וממילא לא הוי מרומה דאינה חזקה המבררת שיהי' מורה על המעשה אם היתה בתולה או לא. ולכך שפיר מהני העדות אף שא"י החקירות ואית לי' מיגו כנ"ל

ומיושב ממילא קושיא הנ"ל דפריך שפיר לימא מתניתין דלא כר"ג וא"ל דלמא כסברת הרמב"ן דלא מיקרי כלל הכא חזקת הגוף משום דעומדת ליפסק. ז"א דא"כ קשה מאי מהני אם יש עדים כקושית תוס' הנ"ל הא איכא מיגו ולא שייך תירוץ הנ"ל דהא ליכא כלל חזקת הגוף נגד המיגו והוי שפיר דין מרומה ובעי דו"ח כנ"ל. וע"כ דגם זה הוי חזקת הגוף וכנ"ל ופריך שפיר לימא כו' דע"כ מוכח דגם זה הוי חזקת הגוף. ואף שכתבו תוס' דלא פריך כלל למ"ד דמצי טעין פרעתי אחר מעב"ד דדלמא מהני מטעם מיגו ע"ש. מ"מ ע"ש בשיטה מקובצת דפריך שפיר אף למ"ד הנ"ל. משום דלר"ג דאלים חזקת הגוף לא מהני אף דאית לי' מיגו ע"ש. ובל"ז הא לא איפשיטא אי אמרינן מיגו במקום חזקה ע"ש ולכך פריך שפיר כנ"ל

אך לכאורה הא עדיין י"ל כסברת הרמב"ן דליכא כאן חזקה ומ"מ לא הוי מרומה כו' דהא איכא רוב נשים בתולות נשאת נגד המיגו וי"ל ג"כ כנ"ל. אך ז"א דהא איכא נגדו רוב הנשאת בתולה יש לה קול ונשאר המיגו כנ"ל ופריך שפיר. ומיושבים שפיר דברי הרמב"ן ז"ל דפי' על מה דפריך כיון דרוב נשים בתולות כו' כי ליכא עדים כו' דלא פריך רק לרב כו' דלשמואל דאין הולכין בממון כו' לא קשה. וא"ל כדברי הרז"ה כו' דז"א די"ל שפיר דליכא כאן כלל חזקת הגוף. ולא קשה כנ"ל דז"א דהא עכשיו דלא ידעינן עדיין מכל הנשאת בתולה יש לה קול י"ל שפיר דליכא חזקת הגוף רק הרוב בתולה איכא ולא מהני להוציא ממון ומ"מ לא הוי דין מרומה דהא איכא רוב נגד המיגו ומחמת החזקת ממון לא הי' מרומה ומהני שפיר העדים כנ"ל. וע"כ לא פריך רק לרב ולמאי דמשני רוב הנשאת בתולה כו' ע"כ איכא שפיר חזקת הגוף כנ"ל וא"ש

ובמ"ש מיושבים שם דברי מהרש"א ז"ל התמוהים שכ' די"ל דאיירי במקום שאין מכירין ואית לי' מיגו דאין את אשתי כו' ותמוה דכיון דעדי הינומא יודעים מהקידושין למה להו למימר שיצאה בהינומא ע"ש במפ' שדחו דבריו. ולמ"ש א"ש כיון שכ' הב"ש דבעדי קידושין כשמכחישין אותם הבע"ד הוי לי' דין מרומה ובעי דו"ח וא"כ כיון דהכא אין העדים יודעים באיזה יום נשאת כנ"ל שפיר אף שמעידים על הנשואין אם לא יאמרו שיצאה בהינומא אית לי' שפיר המיגו דאין את אשתי דאם יכחישם לא יהי' מועיל כלל עדותם שיהי' מרומ' וכיון שא"י החקירות יהי' בטל כנ"ל. ולכך צריכין לומר שיצאה בהינומא כו' וע"ז לא הוי מרומה אף שמכחיש כמ"ש או משום דאיכא חזקה וכנ"ל וא"ש

אמנם באמת נראה מסתימת הפוסקים דאף דאית לי' מיגו או חזקה לא הוי דין מרומה ולא בעו העדי' כלל דו"ח. דבכל דוכתי אמרינן סתמא מיגו במקום עדים לא אמרינן והיינו נגד עדים המועילים בדיני ממונות בלא דו"ח גם הא לדעת הרבה פוסקים עדי גיטין וקידושין לא בעי דו"ח משום דכד"מ דמיא וא"כ מאי בכך הא הוי נגד חזקה דמעיקרא המסייע להכחישם וע"כ דלא מיקרי מרומה בכה"ג. ואף שיש לדחות דהתם אין אחד מכתיבם ובמכחיש כ' הב"ש באמת דהוי דין מרומה. וי"ל הטעם כנ"ל משום דחזקה מסייע וגם בכל דוכתי היכא דמכחיש וחזקה וכה"ג מסייע בעי דו"ח אך לא אשתמיט שום פוס' לומר כן. וע"כ דוקא במה שנראה לדיין מכח טענותם ודבריהם שהוא רמאות וע"י החקירות יתברר אז בעי דו"ח משא"כ אף שיש ראי' להשני מ"מ לא נראה בדברי האחר שום רמאות או בדברי העדים מצד עצמם וגם לא יתברר ע"י החקירות ולכך לא בעינן כנ"ל וכמו שפי' רש"י ז"ל ר"פ אד"מ דין מרומה שהב"ד מכירים בתובע זה שהוא רמאי או מכירים בטענתו טענת רמאי כו' ע"ש

(י) ועדים המעידים על דבר איסור עיין באה"ע אי בעינן דו"ח. ובב"י הביא כאן הרבה פוס' בגיטין וקידושין וזנות לאוסרה על בעלה אי בעי כו' ע"ש. והנה לפי המבואר מדברי רמב"ם ט' מלוה ולוה (פי"ז) שכ' דהא כשר שטר מאוחר אף שאין כאן דו"ח ואי אתה יכול להזימו קל הוא שהקילו חכמים בדיני ממונות משום נעילת דלת ע"ש. וא"ה ע"כ הא דכשר גט שאין בו זמן בדיעבד וכן גט מאוחר הוא ג"כ במו דאין בודקין עדי נשים בדו"ח משום דאיכא כתובה למישקל כדיני ממונות דמיא ועיין ברשב"א סוף יבמות ואף דמדאורייתא בעי דו"ח ע"כ הוא מטעם אפקעינהו רבנן לקידושין מיני'. וכן מבואר בנימוקי יוסף סנהדרין פ' אד"מ שכ' וז"ל וכן הא דמכשירין גט שאין בו זמן מהא תקנתא הוא דלא בעינן דו"ח כיון דשכיחי ויש כח ביד חכמים דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקידושין בגט זה ע"ש. ובאמת לע"ד הדברים תמוהי' לומר בכל גט שאין בו זמן מטעם אפקעינהו ויש כמה נ"מ לענין איסורי כרת ומיתות ב"ד אם קידש אחות אשתו קודם שגרשה וכה"ג. וגם מאי אמר בש"ס דפריך מפני מה תיקנו זמן בגיטין ואמר ר"י משום שמא יחפה כו' הא אם לא יתקנו זמן ע"כ יהי' כשר רק מטעם אפקעינהו כנ"ל. וא"כ באמת אינה חייבת מיתה כלל כשנותן לה אף אח"כ גט שאין בו זמן כיון דאפקעינהו כנ"ל וכדין יחפה. ונראה כמ"ש לעיל סי' כ"ח דכיון דקי"ל עד אחד נאמן באיסורין ואף קרובים ופסולים נאמנים רק דאין דבר שבערוה פחות משנים והעיקר הוא לענין גוף הדבר דהגט או הקדושין אינם נגמרים בלא עדים אף שהמעשה אמת וכשא' מעיד שנתקדשה בפני שנים הי' ראוי להיות נאמן. ולדעת הרבה פוסקים באמת נאמן ע"ש בש"ע אה"ע. רק הפוס' דאינו נאמן הוא רק משום דאתחזק ואין עד אחד נאמן להוציא מחזקה ע"ש. ובל"ז הרבה ס"ל דבלא אתחזיק אף בדבר שבערוה אחד נאמן כמו בכל איסורין עיין מרדכי ריש גטין. וא"כ כיון דהעדות של העדי חתימה הוא רק שנכתב בצווי הבעל וא"כ כיון שזה פשוט דכיון שהיו עדים כשרים בשעת הגט כבר נגמר הגט ומגורשת לגמרי אף שלא חקרו הב"ד עדיין העדים כיון שהם עדים כשרים שראוים לדרוש ולחקור אותם רק אח"כ אין רשאין לסמוך עליהם מדאורייתא בלא דו"ח וא"כ כיון דכשעדים פסולין מעידין שנתגרשה בפני כשרים הי' ראוי להיות נאמנים כמו בכל איסורים דפסולין נאמנין רק משום אתחזק כו'. וא"כ הכא אף בגט שאין בו זמן וליכא דו"ח ופסול עדותם משום עשאאי"ל מ"מ הא מעידים שבשעת מעשה נעשה לפני עדים כשרים הראוים לחקור כנ"ל ושוב נאמנים על זה מטעם עד אחד נאמן באיסורין. רק דנימא דאינם נאמנים מטעם איתחזק כנ"ל