חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א קלא

הרגו אחר זולתן כנ"ל ושפיר חייב. ודוקא שהי' בידו כלי ואינם יודעין איזהו אז א"י החקירות גם על האומדנא כנ"ל משא"כ כנ"ל שיודעים הב' וא"י באיזהו שפיר מהני כנ"ל. ואף אי נימא דקי"ל בד"נ לא אזלינן כלל בתר אומדנא דלא כתוס' שם ואף דמוכח לא מהני מ"מ בממון ודאי מהני ע"ש היכא דמוכח כמבואר בש"ס גבי עלתה נשיכה כו'

וממילא מיושב מ"ש גבי שנים רודפים אחר א' דאינם יודעין אם הגדול הזיק או הקטן כנ"ל דהא גם התם איכא אומדנא מחמת הרדיפה כמ"ש בשיטה מקובצת שם רק דלא מהני משום דלא מוכח דיכול להיות בסלע לקה וכה"ג וא"כ כיון שהעדים מעידים שלא לקה בסלע ולא הזיקו אחר שוב חייב מחמת האומדנא וע"ז יודעין החקירות שרדפו שניהם ודאי הזיקו אותו האיש או בגדול בקטן וכיון דמוכח כנ"ל שפיר מהני וחייב עכ"פ הקטן כנ"ל

ועוד נראה עיקר לע"ד דגם בד"נ דוקא כשא"י איזה כלים אם סייף או ארירן שפיר אין זה נכון כיון שלא דקדקו איזה כלי שוב אפשר שלא הי' כדי להמית והי' כלי אחר בידו ואף דמעידין שכלי אחר לא הי' רק מסופקין בא' מב' אלו זה אינו עדות כיון שלא ראו איזה כלי ע"כ לא דקדקו לראות. אבל אם מעידין שהי' בידו סייף וארירן והרגו בהם או בא' משתיהן י"ל דמיקרי נכון כיון שדקדקו שבכלים אלו הרגו. ומ"מ אפשר דבד"נ לא מהני כיון דצריכין לראות גוף ההריגה בכלי שיש בה כדי להמית ואז ע"כ לא לא דקדקו. ואף שיודעין שלא הי' כלי אחר. זה חשיב כידיעה בלא ראי' דלא מהני בד"נ. משא"כ בממון כנ"ל

גם אפשר דדוקא סייף וארירן שהוא כלי שאין דומה זה לזה אבל שני סייפים וא"י באיזה הרגו י"ל דחשיב יודעין החקירות וגדול וקטן הזיק דומיא דב' סייפים הוא. ודוחק

או י"ל דלכאורה בכל דוכתי בממון אי בעי דו"ח כשאומרים א"י באיזה יום כו' לא מהני הא בממון לא בעינן רק שיהי' גוף המעשה אמת ואף בלא עדים חייב אם ידוע שזה לוה מזה. וא"כ להפוסקים דאמרינן מיגו להוציא כו' וא"כ כיון שעדים שזה לוה מזה רק שאינו יודע באיזה יום. וא"כ אף דעדותן בטל מ"מ נאמין להם שהמעשה אמת שלוה במיגו דאי בעו היו אומרים החקירות באיזה יום כו' וכה"ג דגם בעדים מהני מיגו כמבואר בפוסקים וכיון שאם היו אומרים החקירות הי' מועיל עדותם יהיו נאמנים גם עכשיו שהמעשה אמת במיגו שהיו אומרים כנ"ל ויתחייב לשלם כיון דאמרינן מיגו להוציא. ולכאורה י"ל דהוי מיגו בשנים שאין אחד יודע כו' ושמא לא יאמר השני כנ"ל. אך ז"א דא"כ כשכבר העיד עד אחד וידע גם החקירות ואח"כ מעיד הב' וא"י יהי' שפיר נאמן גם השני במיגו שהי' אומר גם הוא באיזה יום כמו הראשון והוי מיגו דחד כיון שכבר העיד הראשון ולמה גם כשא' א"י עדותן בטלה וגם כששנים א"י מ"מ י"ל דלא הוי מיגו בשנים למ"ש המפ' שם גבי העדים שאמרו כו' (כתובות י"ח) שהקפו אהא דמיגו דפרוע דהוי מיגו בב' ולא אמרינן והקשו הא מ"מ הוי מיגו על אחד שיאמר פרוע. ואף אם השני יאמר אנוסים כו' מ"מ שוב יהי' השני נאמן ג"כ במיגו דפרוע כיון שכבר אמר הוא ויהי' בחד ותירצו דז"א דמ"מ אינו רוצה שיכחיש עצמו עם הב' אף שיהי' נאמן ע"ש. וא"כ הכא שפיר אית לי' מיגו שהי' אומר הוא החקירות ואף אם השני יאמר א"י שע"ז הסכימו מ"מ יהי' גם הוא נאמן במיגו שהי' אומר יום הנ"ל כיון שכבר אמר האחד והכא לא יכחיש אותו כלל במה שיאמר על עצמו א"י וא"ל שיאמר על יום אחר דהא ע"ז הסכימו לומר א"י כנ"ל. אמנם באמת לא קשה דהא כיון דהטעם דכשאומרים א"י בחקירות בטל הוא משום דהוי עשאאי"ל ואינם מתיראים מהזמה כמ"ש רש"י פ' מרובה א"כ מהאי טעמא גופי' ליכא מיגו שהיו אומרים באיזה יום דהא מתיראים מהזמה כשיאמרו ולכך אומרים א"י כנ"ל וכמ"ש תוס' (ב"ב ל"א) גבי מיגו דאי בעי מזמי להו דלא הוי מיגו שמתיראים פן יוזמו גם הם ע"ש. ולכך ליכא מיגו הכא כנ"ל

אמנם הכא במ"ש הרמב"ם ז"ל בסייף וארירן דהוא ג"כ חקירות ואף דאינו שייך להזמה מ"מ הוי חקירות ובטל כשאומרים א"י. א"כ שפיר קשה לכאורה כנ"ל דאית להו שפיר מיגו דאי בעו היו אומרים באיזה כלי וכאן אינם מתיראין דאינו ענין כלל להזמה כנ"ל. אך בד"נ כ' שפיר דמאי מהני מינו בדיני נפשות וכיון שבטל עדותם אינו מועיל כלל כנ"ל

וממילא מיושב דהתם גבי גדול וקטן בממון שוב מועיל שפיר מטעם מיגו שהיו אומרים איזה שור הזיק והי' מועיל דגם בקנס מהני מיגו להרבה פוסקים וכיון דאינו ענין להזמה שפיר מהני מטעם מיגו דאינם מתיראים כנ"ל וא"ש. ואף אי נימא דהוי מיגו בשנים בכה"ג כששנים אינם יודעין. מ"פ י"ל דאיירי התם שא' יודע רק שהב' אינו יודע ואיכא מיגו שפיר כנ"ל. אך סתמא קפני ומשמע בכל גוו מהני. וגם בל"ז הא באמת קי"ל דלא אמרינן מיגו להוציא כלל ולכך הנכון כמ"ש לעיל כנ"ל ואיש

ולדות הרמב"ם הנ"ל נראה לישב קושית תוס' שבועות פ"ו דאמר ] נגזל כיצד עדים מעידים שנכנס לביתו למשכנו כו' ופריך ולחזי מאי משכון ומשני בטענו כלים הניטלים תחת כנפיו ולא הכירו העדים מה משכנו כו' והקשו תוס' דמוכח מהכא דלא כר"ח דלר"ח העדאת עדים הוי כמודה במקצת ולמה לי' לר"י שיודה במקצת הא עדים מעידים שנטל דבר מה ע"ש. ולהנ"ל א"ש דהא בגזילה גמורה פ' הרמ"א לעיל ס' א' דהוי ג"כ לא שכיח ובעינן ג"כ דו"ח לדעת הפוסקים וכיון דלרמב"ם אם אינם יודעים איזה מטבע הלוהו הוי ג"כ חקירות ע"ש (פ"ג מה"ע). וא"כ כיון שהעדים לא ראו מה שנטל שוב לא מהני עדותם כלל דא"י החקירות וכיון דהוא גזילה בעינן דו"ח כנ"ל וליכא כלל העדאת עדים כנ"ל. ואף אי לא בעינן בגזילה דו"ח מ"מ הא כתב הט"ז לקמן (ס"ה) דלענין העדאת עדים דר"ח בעינן עדות המועיל בקנס כיון דיליף מק"ו ע"ש וממילא לא מהני כשא"י החקירות כנ"ל. ובפרט להש"ך דגם בממון לא מהני כשא"י וגם הוי תקנתא לתקנתא כנ"ל

(ג' חבלות כו'. לכאורה למה כתבו טור וש"ע הא אין דנין בזה"ז וכל מה דדנין בזה"ז א"צ דו"ח והי' משמע מזה דאף לענין תפיסה דמבואר סי' א' דמהני במה שאין דנין אבל עכ"פ צריך עדים שראו לזכות בהם בפני ב"ד מומחין ע"ש. וממילא עדי חבלות צריך דו"ח ואל"ה לא מהני תפיסה כיון דע"ז לא הי' התקנה צריך עדים כדינם כנ"ל

אך א"כ גם עשאי"ל בעי וא"כ לעולם לא יועיל. דהא כ' הרא"ש (ספ"ק דב"ק) אין אני דן לחייבך קנס רק שאין מוציאין כו' ע"ש ואין כאן גמר דין על החיוב ואין עדים נעשים זוממין עד שיוגמר הדין. אך י"ל כיון דבכל מקום נגמר עדותן כשמעידים וגומרים הדין שחייב אף דקודם גמ"ד אאי"ל ואעפ"כ מיד חשיב עשי"ל כשיוגמר הדין א"כ לפני מומחין הי' מהני מדותם שוב רשאין לפסוק דמהני תפיסה דהוי עדות הראוי לזכות לפני מומחין. ודוחק כיון שיודעין שא"א לגמור הדין. וי"ל דמה שפוסקין דמהני תפיסה חשיב גמר דין כמו כל עדות לפטור. אך א"כ באמת הרי"ף ורש"י (ר"פ החובל) דפ' דמהני עדותן קודם התפיסה ומקבלין עדות שאם אח"כ יתפוס יועיל ואיך הא כשהעידו אאי"ל דמנא ידעינן שיתפוס. ולהרמב"ם גבי שן ועין כו' מהני הזמה כה"ג כשתועיל תפיסה בעדותן ע"ש (פכ"א מה"ע). אך הראב"ד דחה שם דאין זה חיוב מה שיועיל תפיסה שתועיל הזמה ע"ש

ולכך נראה דלא צריך דו"ח וכן משמע מסתימת הפוסקים והטעם י"ל לא מיבעיא לרמ"ה ור"ת דהי' תקנה שיועיל תפיסה א"כ גם זה מכלל התקנה שא"צ דו"ח לנעול דלת דהא קי"ל דתקנות אלו דלא בעי דו"ח ומומחין שווין. אולם גם לרא"ש דמדינא מהני תפיסה וכ' הטעם דאין דנין על חיוב הקנס רק שלא להוציא מה שתפס ע"ש. וא"כ זה שוב לא מיקרי קנס רק ממון שזה תובע מה שתפס והוא חיוב ממון והעדים מעידים שא"צ להחזיר ע"י שיש עליו חיוב קנס אף שאין מחייבין והא בממון לא בעי דו"ח וכיון דלרא"ש מהני תפיסה אף שאין פוסקין שחייב קנס רק שיש עליו חיוב א"כ שוב הוי עדותם לענין התפיסה רק עדות ממון שא"צ דו"ח ושפיר מהני תפיסה כנ"ל. ומכ"ש למאי דקי"ל אין בודקין עדי נשים בדו"ח משום כיון דאיכא כתובה כד"מ דמיא כו' וע"כ שהי' התקנה כיון דתלי' בי' ד"מ דא"א לגבות אם לא יועיל להתיר לא צריך דו"ח גם לענין ההיתר ע"ש (סוף יבמות) וא"כ לענין החיוב קנס שתועיל תפיסה שהוא ממון שפיר גם החיוב לא צריך