חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א קכט

משום דאינו נכון כמו בסייף כו'. ובש"ס ב"ק ע"ה ע"ב דפריך והא קי"ל כשאאי"ל כו' ומשני ה"מ דלא ידעי באיזה יום באיזה שעה דליכא לפדות כלל כו' ע"ש. ואינו מובן למה ליכא לפדות כלל משום שא"י כאיזה שעה. הא אין הפסול רק משום עשאאי"ל וגם שם עשאאי"ל וע"ש ברש"י. ולמ"ש מיושב דכיון דשייך להזמה הוי ביטול דליכא לעדות שאין זה נכון דלא דקדקו כנ"ל משא"כ שם דשפיר דקדקו רק שאאי"ל בזה פליגי סומכוס ורבנן ע"ש

עוד לע"ד ראי' ברורה לזה דהא חקירות יליף לה בגמ' מ' ע"ב מעדים זוממין דכ' ודרשו כו' היינו ממה שצריך לחקור עדים המזימין כדי לחייב העדים ע"ש דילפינן בג"ש לכל עדים דבעי דו"ח ע"ש. והא רבא סבר סנהדרין ע"ח ע"א עדי טרפה שהוזמו חייבין דלא בעי כלל עשאי"ל במזימין ע"ש. ופרש"י ז"ל דפ"ז חידוש לא בעי בהו יכול להזימם ע"ש. וא"כ בע"ז לא יבטל כלל כשא"י החקירות דהא לא צריך יכול להזימם. ואף דהא בע"ז בל"ז צריך שיאמרו החקירות דהא מזימים העדים ע"כ על היום והמקום אך א"כ קרא למה וע"כ דמ"מ אף שאומרים יום החודש צריכים לחקור על יום השבוע או כמו אמש הרגו אף שאומרים אמש עמנו הייתם חוקרין אותם איזה יום כו' כדאמר בש"ס שם וא"כ קשה לרבא למה באמת [יבטל] כיון דא"צ י"ל וא"ל דבהזמה דעיקרו על הזמן חשוב טפי גוף העדות משאר עדיות ולכך בטל אף דלא בעי י"ל. ז"א דא"כ איך בעי למילף בס"ד מזוממין החקירות בלא נ"ש ע"ש והא ליכא למילף דשאני ע"ז דחקירות זמן שייך יותר לגוף העדות וע"כ דאין חילוק דיליף כמו בע"ז דשייך הזמן ומקום לעדות צריך דו"ח כן בעדים הראשונים כיון דבעי עשאי"ל חשוב ג"כ גוף העדות וממילא בטל כשא"י מצד גוף העדות שא"י ואינו נכון כמו בסייף כנ"ל

וא"כ שפיר י"ל כדין הש"ך דאף דבטלו חכמים משום נ"ד שלא יצטרך בד"מ דו"ח מ"מ דוקא בסתם א"צ דו"ח ואף דממילא הוי עשאאי"ל ע"ז תיקון שיועיל ואמרינן מסתמא דקדקו ויודעין באיזה יום ואין כאן רק פסול דעשאאי"ל וזה הכשירו. אבל כשחקרום וא"י החקירות דבזה פסול משום אין זה נכון י"ל דפסול זה שבגופו של עדות לא הכשירו חכמים כלל דא"צ להכשיר זה כיון דלא בעי דו"ח לא שייך נעילת דלת וממילא כשא"י בטל

ומ"מ אינו מוכרח דהש"ך לטעמי' שרוצה לפסוק דגם עשאאי"ל פסול בממון ע"ש. אבל אי נימא כמ"ש דכיון דלא בעי דו"ח ע"כ הכשירו חכמים עשאאי"ל רק דנימא כשא"י החקירות בטל דאינו נכון י"ל דכיון דס"ד דש"ס דחקירות כבדיקות ושני רק משום עשאי"ל. וא"כ גם הטעם דאינו נכון רק כשהי' צריך יכול להזימם אז שייך הזמן והמקום לגוף העדות משא"כ כיון דתיקנו דעדות שאאי"ל בשר ממילא לא שייך זמן ומקום לגוף העדות כלל וחשיב נכון כמו כלים לבנים כו'. ומ"מ אינו מוכרח דהא במכחישין בבדיקות כשר בד"מ ובחקירות בטל וע"כ דגם אחר התקנה מיקרי החקירות דזמן ומקום שייך לגוף העדות. וממילא י"ל דבטל כשא"י דאינו נכון כנ"ל

ואין זה חידוש דאף שא"צ דו"ח ואם חקרום וא"י בטל. דהא תוס' כ' להדיא בשם ר"ת חולין י"א ע"ב ד"ה ליחוש כו' דאע"ג דאי לא שיילינן לעדים אי טרפה כו' קטלינן לי' דאזלינן בתר רובא מ"מ אי שיילינן להו וא"י בטל עדותן. וכ' דיש ג' חילוקים כלים לבנים דלא שייך כלל לגוף העדות כשר אף אי מכחשי. וסייף וארירן שייך יותר פסול במכחשי ובא"י כשר. ואי טרפה דשייך יותר לגוף העדות בטל כשא"י ג"כ ע"ש. ואף רשב"ג דפליג אר"ט ור"ע (ספ"ק דמכות) היינו דלא שיילינן להו אבל בדין זה כששאלו וא"י לא פליג כלל. וא"כ לר"ת ז"ל אין שום הוכחה ממה שתיקנו דלא בעי דו"ח בממון שיהי' כשר כשחקרום וא"י החקירות דהא גם אחר התקנה שייכים החקירות לגוף העדות יותר מסייף וארירן דזה רק בדיקות לר"ת דפוסק כר"ח וכשר בממון אף דמכחשי בבדיקות וחקירות דזמן ומקום פסול בממון גם עכשיו כנ"ל. וממילא י"ל כיון דשייכי העדות בטל כשאין יודעין כנ"ל אף דלא בעי דו"ח. ואף דתוס' ספ"ק דמכות תמהו על דברי ר"ת ז"ל דאין סברא ע"ש. היינו שם לענין טרפה כיון דא"צ לשאלם משום דאזלינן בתר רובא קטלינן לי' אף שבאמת ספק אם טרפה א"כ מה סברא שכשהעדים א"י יגרע הא ג"כ רוב זה משוי לודאי לעדים כמו לב"ד ע"ש. משא"כ בזה דלא בפי דו"ח בממון דאמרינן שיודעין ומ"מ כשא"י שפיר אין זה נכון כנ"ל וי"ל דבטל גם עכשיו כנ"ל

גם יש עוד טעם לפסול כשא"י. דהרמב"ם ז"ל בפי' המשנה ריש פ' היו בודקין בחילוק שבין בדיקות לחקירות כ' והעיקר עשאאי"ל כו'. ואם אמר בחקירות א"י א"א בהם הזמה כו' ונאמר עדות שקר הוא זה וזה שאומר בחקירות א"י הוא כדי שלא תתקיים עליהם הזמה ע"ש. ולכאורה תמוה למה לי זה כיון דעשאאי"ל מול ממילא בטל בא"י החקירות הא אף בטריפה וכה"ג לא מהני משום עדות שאי אתה י"ל דלא שייך הטעם הנ"ל. ונראה דכוונתו ליישב מ"ש לעיל דאף שא"י באיזה שעה וכה"ג מ"מ יכול להזימם על כל היום וכמו דיהבינן להו כולא טעותא ולמה בטל כשא"י. ולכך נתן טעם דאמרה תורה חקירות שעי"ז נחקור אם אמת העדות וכשאומרים א"י שאין דרך להסתפק אנו תולין משום זה עצמו דמורה ששקר מעידים ואומרים א"י באיזה שעה כדי שלא יוכלו להזימם כנ"ל משא"כ במה דרובא דאינשי טעו שאין ריעותא כלל שפיר סגי במה דיוכלו להזימם בכולה טעותא כנ"ל. וכן רש"י ז"ל ב"ק ע"ה ע"ב פי' אמאי דאמר ה"מ בא"י באיזה יום ושמה כו' דאיכא למימר דלהכי עבדי דמסתפו דלא ליתי סהדי דלזמינהו כו' ע"ש. מבואר מדבריהם דמטעם ריעותא בעדותם כשאומרים א"י בחקירות אמרי' דשקר ובכונה אומרים א"י וא"כ נהי דתיקנו דלא צריך בממון דו"ח מ"מ הא בדין מרומה לא תיקנו וצריך דו"ח כמו מדאורייתא וא"כ כשא"י החקירות זה עצמו משוי להו מרומה דהא התורה אמרה שזה ראי' דמעידים שקר ולכך אומרים שא"י החקירות. ונהי דתיקנו דא"צ דו"ח היינו כשאין חוקרין א"כ אין ריעותא בעדותן רק שלא חקרום משא"כ כשחקרום ואומרים א"י שפיר הריעותא כמו מה"ת ובטל וע"ז לא הי' התקנה להכשיר דא"צ דלא שייך נ"ד כיון דא"צ דו"ח

וטעם הש"ך ז"ל שפוסק דגם עשאאי"ל פסול והא כיון דאין דו"ח מה בכך שיודעין מ"מ כיון שלא הגידו הוי עשאאי"ל כתבנו כבר לעיל סי' כ"ט ס"ק א' דדוקא בלי דו"ח דעדיין אין העדות בטל רק שמחוסר לחקור אותם ע"ז הי' התקנה שלא לחקרם ואף שאאי"ל מ"מ הוא רק מצד חסרון מעשה שעדיין לא חקרום משא"כ כשכבר אמרו א"י דבטל מה"ת לא תיקנו כלל להכשיר מה שפסול מה"ת ועוד די"ל דכמו דהא אין העדים זוממין עד שיגמר הדין ואעפ"כ חשיב מיד כשהעידו נגמר עדותן משום שיכול להזימם כשיגמרו הדין מתיראים כנ"ל. וא"כ כיון דאפשר לחקור אותם ויצטרכו להשיב על זמן שפיר מיקרי גוף העדות יכול להזימם בשעה שמעידים שלוה דשמא יחקרו הב"ד ויצטרכו להשיב וכשיאמרו החקירות יוכלו להזימם ואף שבידם לומר א"י כשיחקרום מ"מ מלבד דאין אדם עושה עצמו מסופק ואין אומר א"י שנראה שקר רק דבל"ז הא מבטל העדות באמת כשיאמרו א"י כנ"ל וא"כ כיון שבאין להעיד ולחייב זה מסתמא אמת שמתיראין להעיד שמא יחקרו ולא יתקיים העדות או שיאמרו החקירות ויוכלו להזימם. והא כיון דאפשר בהזמה באופן רחוק ג"כ חשוב יכול להזימו כמבואר בתוס' הנ"ל מ"מ גם שא"צ דו"ח ע"מ לענין גוף העדות שלוה חשיב שפיר יכול להזימם שע"פ מה שבאים להעיד שיועיל עדותם מתיראים מספק הזמה כשיחקרום כנ"ל רק מה"ת לא מהני עד שיחקרום ותיקנו דא"צ. וזה מועיל אף שהוא רק ספק לעדים שמא יחקרום ויבא לידי הזמה אבל כשאמרו א"י שודאי לא יוכלו להזימם י"ל דלא הכשירו

ובתומים סי' ל"ג משוי לש"ך טועה ע"ש. ובכל דבריו אין בהם כדי לדחות כמ"ש. ומ"ש שם מי מעדים בזה"ז שידע איזה שמיעה וגם באמש הרגו צריך דו"ח. לק"מ דהא דצריך באמת דו"ח הוא רק בד"נ כמו בדיקות ע"ש בר"ן דהא שפיר יכול להזימן ע"ש ומ"ש לקמן. ומה שדחה ראיית הש"ך ז"ל מהכחשה בחקירות מחביות יין דבטל בהכחשה ומה הזמה שייך בהו דבריו תמוהים דראית הש"ך ז"ל דלרמב"ם א"י אם בסייף וכה"ג בטל ואף דלא שייך הזמה משום דשייך לגוף העדות וע"כ דפריך הש"ס מה בין חקירות לבדיקות הוא דחקירות דזען אינו שייך כלל לגוף העדות כסייף וארירן ושני לי' דבטל מטעם עשאאי"ל והש"ך לא מפרש כמ"ש לעיל דמש"ה חשיב שייך לגוף העדות רק כפשט הסוגיא