חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א קכח

אומר כלי' לבנים כו' ה"ז נכון ולא מיפסל גם בהכחשה בבדיקות דלא שייכי בגוף העדות וממילא ע"כ בדיקות דקרא ודמתני' הם בסייף ובארירן כו' וכה"ג. וע"כ מפרש המשנה דלא כהפי' הנ"ל רק במה עבד כו' וכל הני בדיקות נינהו. משא"כ לדידן דקי"ל כרבא שם וכפשטא דברייתא דפ' היו בודקין (דמ"א) דכליו לבנים כו' הוי בדיקות דמיבטל העדות בהכחשה אף דאינם מגוף העדות. א"כ אי אפשר לפרש במשנה דנקיט במה עבד בבדיקות דהוי לי' למיתני רבותא דבדיקות דכליו לבנים דג"כ בטל בהכחשה ומה לי' למינקט בדיקות דגוף העדות וע"כ הפי' כברייתא הנ"ל דמכירין אתם כו' הם החקירות היתר על הז' דשייך בגוף העדות וגם במה עבד כו' בנ"ל ואח"כ תני בדיקות בפ"ע היינו כל מה שהוא בדיקות כליו לבנים וכריב"ז דבדק בעוקצי תאני' כו' ועלה אמר מה בין חקירות כו' ואדרבה מוכח לדידן דסייף וארירן בכלל חקירות נינהו וכמו במה עבד כו'

ומיושבים בזה דברי הרמב"ם ז"ל. דהנה עדיין קשה גם לתירוץ הלח"מ ומ"ל הנ"ל דכיון דע"כ רב"ח דשאל מה בין חקירות כו' ידע דחקירות שהם שייכים לגוף העדות הם שפיר חזוקין מבדיקות ליפסל בא"י. וא"כ מה שאל על החקירות וזמן ומקום הא ע"כ זה מיקרי ג"כ יותר שייך לגוף העדות מבדיקות גם בלא הטעם דעשאאי"ל דהא בד"מ ג"כ עדים המכחישין בחקירות זמן בטל ובבדיקות קיים משום דלא דייקי לפי שאינו מגוף העדות משא"כ חקירות דזמן. א"כ מאי הוי קשיא לי' אחקירות דזמן הא שפיר חלוקין מבדיקות לפי שהן שייכים לגוף העדות וכמו הא דסייף וארירן כו'. אמנם באמת נראה דזה עצמו הוא הטעם. דלכאורה לא הי' זמן ומקום שייך לגוף העדות דבשלמא סייף וארירן דעכ"פ צריך שיהי' בכלי כדי להמית וצריכין לדקדק על הכלי שוב גם בין בסייף וארירן אף שב"כ וב"כ חייב מ"מ אין זה נכון. אבל זמן ומקום שלעולם אין חילוק דבאיזה זמן או מקום שהרג עכ"פ חייב כ"ב לא מיקרי שייך לגוף העדות כלל דא"צ לדקדק כלל בענין הזמן. טכא"כ בהא דסייף כו' וכן במה עבד זיבוח וקיטור כו' אף דב"כ וכ"כ חייב מ"מ כיון דעכ"פ צריך שיהי' מהעבודות המחייבין מיתה וממילא צריכין לדקדק בהעבודה ושוב אף שיודעין שא' מאלו עבד בזוביח כו' מה שב"כ וב"כ חייב מ"מ הא שוב לא דקדקו היטב בענין שתלוי בו החיוב משא"כ זמן ומקום כנ"ל

וזה ששאל רב"ח מה בין חקירות כו' ושני לי' ד"ח הוי לי' עשאאי"ל כו' והיינו דכיון שאמרה תורה דצריך עדות שיכול להזימם וא"כ שוב ענין הזמן והמקום שייך לגוף החיוב דצריכין לדקדק בענין הזמן והמקום כדי שיהי' יוכל להזימם וממילא שוב כשאומרים א"י בטל מצד עצמו כמו סייף וארירן דלא דקדקו בגוף העדות מה ששייך להחיוב וכמו סייף וארירן ובמה עבד כנ"ל. והוא ממש כהרמב"ם ז"ל ובכולן הטעם שוה לפי שלא דקדק בגוף העדות כנ"ל

ומיושב בזה כמה תמיהות לע"ד. דהא לרש"י ז"ל שפי' במשנה אמר א' א"י עדותן בטלה דז"ח מקרא ילפי ובעינן בכולהו שתהא יכול להזימו וכיון דאמר א"י אאי"ל באותה חקירה כו'. וקשה איך אמרינן דאף דא"י אם ס' או י' לחודש בטנה העדות או בשבוע כה"ג והא אמרינן להדיא בזה אומר ב' לחודש וזה אומר ג' דקיים וע"כ דיהבינן להו כולא טעותייהו בהזמה. ועכ"פ מוכח דמה שיהי' יכול להזימם על ב' הימים מיקרי יכול להזימם והא ג"כ בצרי להו חקירות דבאיזה יום והוי עכ"פ כאומרים א"י אם בב' או ג' לחודש דמשמע ממתני' דבכל החקירות בטל כשא"י ואמאי הא אף דאין יודעין אם בט' או י' לחודש מ"מ יכולין להזימם על ב' הימים כיון דע"כ סגי בהכי כנ"ל. ואי בטל משום דבצרי להו כו' גם התם לא יועיל כנ"ל. וע"כ לרש"י ז"ל משום דמכוונים יום השבוע אח"כ אנו רואין שטעה הא' בעיבורא דירחא. ושפיר יהי' שייך ההזמה גם על אותו יום לבד שמכוין ליום השבוע. ולכך לא פריך בש"ס פסחים (י"ב) רק על השעות וע"ז הוצרך שנוי' דיהבינן כולא טעותי' אבל אימי החודש לא קשיא לי' כיון דמכווני' ימי השבוע כנ"ל. אמנם א"כ גם באומרים א"י אם ט' או י' לחודש רק היום של השבוע יודעין ג"כ יהי' קיים דשפיר יכולין להזימם ג"כ בימי השבוע ובמשנה מבואר סתם דבכל א' מהחקירות בטל בא"י. ואם נאמר כמ"ש רש"י אימי החודש לחוד דלא סגי משום שמא לא יעלו המזימין על לב ימי החודש וע"י השבוע יזכרו כו' כמו כן נימא להיפך גם כן דמגרע כח הזמה אף שיודעין יום השבוע ומסופקין על יום מימי החודש כנ"ל. א"כ גם א' אומר בב' וא' בג' ג"כ יבטל מטעם זה עצמו שמגרע כח ההזמם על מזימין שלא יעלו על לבם ימי השבוע רק החודש כנ"ל וע"כ מה שטעו לא עדיף מא"י. אך בזה י"ל דבשלמא באמרו א"י בט' או בי' א"כ אותן המזימין שאין עולה על לבם רק ימי החודש ושהי' עמם בע' לא יבאו כלל לב"ד דלדעתם אין שום תועלת בהזמתם דגם העדות לא יבטל דאם בט' היו עמם ע"כ הי' בי' כיון שהם עצמם מסופקין ולכך צריך שידעו כו' משא"כ א' אומר בב' וא' אומר בג' ומכווני יום השבוע אינו מגרע כלום כח ההזמה דאף המזימין שאין עונה על לבם רק ימי החודש שבכ' הי' עמם ג"כ ע"כ יבואו לב"ד להעיד ולהזים את הא' דאף דאין נעשים זוממין עד שיוזמו שניהם מ"מ עכ"פ עדותן יבטל ומחויבים לבא להציל הנידון וממילא שיבואו לב"ד שוב תועיל ההזמה על שתיהן כיון שכוונו יום השבוע ואינו מגרע כלל משא"כ בא"י אף ביום א' שפיר י"ל דבטל אף דמכוונים יום השבוע דמגרע כח ההזמה כנ"ל. אך בשעות קשה דמשמע בגמרא פסחים הנ"ל דאף בסתם עדים יהיבינן להו כולהו טעותייהו בהזמה וא"כ גם אם א"י באיזה שעה למה בטל הא אפשר להזימם על כל הספק. אך גם בזה י"ל דאינו נלמד מקרא רק דבעי ז' חקירות שצריך חלק מיוחד מהיום ולא סגי במה שיוכלו להזימם על כל היום רק על חלק מיום אבל לא נלמד כמה וי"ל כמו שהדרך לטעות או ב' או ג' בכך די שיוכלו להזימם על ב' או ג' שעות שהוא ג"כ חלק מיוחד מהיום. אך לפ"ז באומרים א"י אם בשעה ב' או ג' ג"כ כשר דאפשר עכ"פ להזימם על ג' שעות ודוקא כשאומרים א"י באיזה שעה ביום דתצטרך הזמה על כל היום ובצר להו הזמה מחד מהז' חקירות היינו על חלק מיוחד מיום. משא"כ בא"י אם ב' או ג' כנ"ל ומ"מ הוא דוחק דמשמע דגם כה"ג בטל

ולמ"ש לדעת הרמב"ם א"ש דכיון שהיום שייך להזמה ומגוף העדות הוא וכן השעה שוב כשא"י אינו נכון דלא דקדקו במה דשייך להעדות וכסייף וארירן. משא"כ א' אומר בב' וא' אומר בג' דכל א' דקדק שפיר רק דחזינן דאחד טעה בעיבורא דירחא אבל מ"מ חשיב נכון כיון דרובא טעו ולפי מה שהי' סובר שהחודש מלא דק שפיר. ורק מטעם הזמה שפיר סגי במה שיוכלו להזימם בכולא טעותיהו כנ"ל. וכן סנהדרין פ"א כ' תוס' דגם באפשר להזימם באופן רחוק מיקרי עדות שאתה יכול להזימם ותירוצם הנ"ל מוכרח דהא יליף מקרא דנידון בחמורה ולר"ע סנהדרין שראו בא' שהרג פטור (ב"ק ד"צ מכות י"ב) דגם עד הרואה א"נ דיין ונא מיתוקמי' לדידי' בפני ב"ד וע"כ כתי' הב' של תוספ' דא מתזמי קמאי כו' וא"כ למה בחקירות כשא"י יום או שעה שמגרע קצת כח הזמה יבטל. וצ"ל דגזה"כ הוא כמ"ש רש"י ז"ל. וא"כ נגמר מזה דכ"ש כשמגרע כח הזמה באופן הנ"ל דלא יועיל אלא אי מתזמי קמאי דלא מהני וצ"ל דגם זה כיון דילפינן מקרא ע"כ גזה"כ לחלק כנ"ל ודוחק. ולמ"ש א"ש דבחקירות כיון דיש פסול משום עדות שאאי"ל שוב בטל כשא"י מצד עצמו דאינו נכון כיון שלא דקדקו כנ"ל. משא"כ מצד פסול דא"י להזימו לחוד סגי אף שיכול להזימו באופן רחוק כנ"ל. וכן מבואר לשון הרמב"ם ז"ל פ"ב מה' עדות שכללם א"י באיזה שעה וא"י אם בסייף כו' בכלל אין זה נכון ע"ש. והא דאמר ע"ש חקירות כו' ושני לי' חקירות הוי עשאאי"ל ע"ש מ"א ע"ב היינו כמ"ש לעיל דאמת הוא דבטל משום עדות שאאי"ל ומה"ט יש שוב פסול אחר משום שא"י גוף העדות גם כך דלא דקדקו כנ"ל

ועוד די"ל רב"ח לטעמי' דסבר כר"ח דכליו לבנים כו' ה"ז נכון דמשני התם מ"א ע"א שעקץ תאנה בשבת דעלה מיקטיל ע"ש. וממילא ע"כ בדיקות רק סייף וארירן וכמ"ש לעיל וע"כ פריך שפיר מאי שנא בדיקות דסייף כו' מחקירות דיום כו' דבסייף כו' ג"כ מגוף העדות ואעפ"כ כשר בא"י. ושני לי' דחקירות פסול משום עשאאי"ל. אבל לדידן דקי"ל כרבא דכליו לבנים בדיקות וסייף וארירן חקירות דתלי' בהא כמ"ש לעיל ממילא בל"ז פסול כשא'