חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א קכה

ועדיין אין זה מוכרח: עוד הי' נראה לישב הש"ס דפריך כל כמיני' כו' דהמפ' כתבו דהא דמשני באומר עדות שקר כו' והא דקרי לי' עד זומם משום דאומר שקר העדתי בלשון הזמה שאומר לא הייתי שם ושוב הוזם ג"כ כמ"ש תוס' ולכך נכלל מה שאומרים שקר כו' בלשון עד זומם ג"כ ע"ש. ולכאורה קשה למה תועיל ההזמה אחר כך למ"ש תוס' לקמן בהא דנמצא אחד קרוב או פסול עדותן בטלה דכיון שהעיד הפסול בב"ד שוב פוסל הכשרים אף שלא העידו תוך כ"ד ע"ש (ד"ו). וא"כ הכא כיון שמעיד בב"ד ומזים את עצמו שלא הי' שם או כשאומר במקום פלוני וא"כ כשהוזם אח"כ כיון דלמפרע נפסל והי' פסול בשעת הגדה שאמר שקר העדתי וא"כ העיד פסול בב"ד על ההזמה וממילא אף שמזימין אותו כשרים הוי נמצא אחד קרוב או פסול כו' ועדותן בטלה כנ"ל שפוסל עדותם אף שהוא לאחר כ"ד. אך זה לא קשה כמו דמשני אהא דפריך הרוג יציל או נרבע יציל דמשני במקיימי דבר הכתוב מדבר ולא בעושי דבר דהבע"ד עצמו אינו פוסל העדות וכן הכא אין העד המוזם פוסל במה שמעיד על ההזמה ג"כ כנ"ל

אמנם למאי דגרס הריטב"א באומר עדות שקר העדנו שכל אחד מעיד גם על חבירו שקר העדנו וא"כ על חבירו הוא שפיר בגדר עד וכיון שמזים אותו שלא הי' שם וכשמזימין את שניהם אח"כ א"כ נפסלין למפרע וא"כ העיד פסול על ההזמה של כל אחד דכיון דכבר הזים הוא את השני שאמר שקר כו' והוא פסול הוי שפיר נמצא א' קרוב או פסול ובטלה עדותן שמעידים על ההזמה וכשכל אחד מעיד על חבירו הוי על כל א' נמצא א' כו' ובטלה ההזמה כנ"ל כיון שא' מזים את חבירו כנ"ל ועל הב' הוי מקיימי דבר ופוסל. אך י"ל דז"א כיון דקי"ל אין עדים נעשים זוממין עד שיוזמו שניהם וא"כ כשמעיד רק אחד על חבירו דשקר העיד ומזימו ממילא אף שמזימים אח"כ שתיהם אינו מועיל כלל דכיון דאינו מועיל ההזמה על חבירו דהעד כבר פסול ג"כ א"כ ממילא גם הוא פטור אף דלגבי' דידי' אינו פוסל דהוא עושה דבר מ"מ הא אין עדים נעשים זוממין כו' והוי כלא הוזם רק אחד וא"כ ממילא כיון דע"י שמעיד על חבירו ומזימו נפטר גם הוא מההזמה א"כ הוי גם על זה עצמו נוגע בעדות מה שמעיד על חבירו כדי שיפטר כנ"ל א"כ הוי גם ע"ז מעושי דבר ואינו פוסל כלל עדות הכשרים על חבירו כמו דקי"ל דנוגע אינו פוסל דהוי כבע"ד והכא גם על העדות דחבירו הוי לי' בע"ד דנוגע כנ"ל ואינו פוסל כלל וכן הב' שמעיד עליו ולכך שניה' חייבים כנ"ל דאינו פוסל עדות הכשרים דהוי נוגע במה שמעיד על חבירו להזימו כדי שיפטר גם הוא ושיהי' נמצא א' קרוב או פסול כנ"ל ולכך אינו פוסל כנ"ל. ואף דרבא ס"ל מכאן ולהבא נפסל וא"כ בשעה שאמר שקר העדנו לא הי' פסול כלל ובל"ז אינו פוסל אך הוי כמו לאותו עדות דמודה רבא כדאמר בב"ב (דל"א וע"ש בתוס' ד"ה א"ל רבא) וצ"ל כנ"ל דהוי נוגע וא"ל דכיון שאמר שקר העדנו קודם שבאו המזימים לא הי' נוגע אז כיון דעדיין לא הוזם. אך ז"א כדאמר בסנהדרין (ל"ד) דלכך עד אינו עונה לזכו' לרבנן דר"י ב"י משום דכיון דאינו חוזר ומגיד ואינו יכול לבטל בחזרה הוי נוגע שרוצה לזכות כדי שלא תחול הזמה כיון שאינו יכול לבטל באופן אחד ע"ש

ובזה מיושב פי' הש"ס דמשני רבא באומר עדות שקר העדנו והיינו כנ"ל שא' אמר שקר העדנו ואח"כ הוזמו שניהם אינו משלם רק זה שאמר שקר העדנו לפי חלקי דעל הב' הוי נמצא א' קרוב או פסול דעל הב' הוי הוא מקיימי דבר ושפיר פוסל כנ"ל משא"כ על עצמו הוי עושי דבר ושפיר חייב וא"ש דקאי עד זומם משלם כו' אזה עצמו דאומר שקר העדנו משא"כ לפי' התוס' קאי עד זומם משלם היינו שהאחר משלם וזה דחוק ע"ש ולמ"ש א"ש. ופריך כל כמיני' כו' היינו כמ"ש דכיון דאינו חוזר ומגיד ממילא הוי נוגע כדי שלא יחול הזמה כמו דעד אינו עונה כו' ושוב אינו פוסל אף על חבירו דהוי נוגע ועושי דבר כנ"ל וא"ש

או דמשני באומר עדות שקר כו' היינו באמת כמ"ש דאיירי שכל א אומר על שניהם שקר העדנו ואעפ"כ משלם כל א' לפי חלקו ואף דהוי נמצא א' פסול כנ"ל מ"מ אינו פוסל דהוי נוגע כמ"ש ומ"מ פריך פשיטא כל כמיני' דכיון שהגיד כו' ממילא אינו פוסל דכיון דחדא הגדה כתיבא וההגדה השני' לא הוי הגדה כלל אינו פוסל ג"כ כיון דלא מיקרי עדות כלל על מה שחוזר ומגיד אח"כ לבטל ופריך שפיר כנ"ל

או י"ל דקושית הש"ס היא בהיפך למאי שכ' הטעם דאינו פוסל הוא משום דהוי נוגע על מה שמעיד אחבירו ששקר העידו כדי שיהי' נמצא א' כו' ויתבטל ההזמה כנ"ל ופריך שפיר כיון שהגיד כו' וממילא צריכין לשלם מדינא דגרמי בלא הזמה כנ"ל רק מחמת ההזמה נפטרו דנתבטל עדותן וא"כ ממילא לא הוי נוגע כלל דבמה שמעיד ג"כ תתבטל ההזמה מטעם נמצא א' כו' וממילא ישאר עדות הראשון קיים כמו אלו העיד פסול אחר עם המזימין דנתבטל לגמרי וא"כ כיון דישאר קיים ויצטרך לשלם מחמת דינא דגרמי שהודה ששקר העיד ואעפ"כ עדותו קיים כנ"ל וא"כ לא הוי נוגע כלל וממילא פוסל העדות באמת וממילא א"צ לשלם מטעם הזמה רק מטעם גרמי ולא מיקרי זומם כמ"ש המפ'

עוד י"ל דברי הר"ח ופי' הש"ס למה שמבואר ברמב"ם פ' י"ח מה' עדות דכשאומרים שקר העדנו ג"כ אין משלמין ע"פ עצמם דהוי מודה בקנס כמו באומרים הוזמנו כו' ע"ש. ונראה דאף אי אמרינן דחייבים מדינא דגרמי מ"מ הוי כמודים בב' חיובים שמודים שחייבים מטעם גרמי והיינו אם לא יהי' מצי למיהדר וגם חייבים מטעם קנס שאף אם יהי' הדר חייבים מכאשר זמם ועל זה החיוב כתב הרמב"ם ז"ל שאין משלמין ע"פ עצמם היינו אי הדר דינא אח"כ כנ"ל. וא"כ נראה דכשמזימים אותם אח"כ פטורים לגמרי דמטעם גרמי פטורים כיון שהוזמו ובטל העדות ולא הפסיד ומטעם הזמה ג"כ פטורים כיון שמה שאמרו שקר העדנו כתב הרמב"ם דהוי מודה בקנס א"כ ממילא אף שהוזמו הוי לי' מודה בקנס ואח"כ באו עדים דפטור כיון שהודה גם בחיוב של קנס קודם שבאו העדים וממילא פטורים לגמרי. אך הא קי"ל דבעינן מחייב עצמו בקרן דוקא ואל"ה חייב כשבאו עדים כמו שפסק הרמב"ם ז"ל פ"ג מס' גניבה. ולכאורה חייב כאן. אמנם ז"א דהטעם הוא דבעינן מרשיע א"ע וכשאינו מחייב עצמו רק בקנס לא רצה לחייב עצמו כלום בלא העדים דמודה בקנס פטור וא"כ הכא שפיר בלא העדים המזימים חייב עצמו בקרן דהיו חייבים שפיר מדינא דגרמי בלא העדים מחמת הודאת' שקר העדנו והוי שפיר מרשיע עצמו וממילא אחר כך פטורים לגמרי כנ"ל

ומיושב שפיר דברי הש"ס דמשני רבא באומר עדות שקר כו' ושוב הוזמו כמ"ש תוס' ואשמעינן רבא דאינם פטורים מטעם מודה בקנס ואח"כ באו עדים משום דאינו מחייב עצמו בקרן כנ"ל ולכך חייבים כשהוזמו ונקרא עד זומם שפיר כנ"ל. ופריך כל כמיני' כיון שהגיד כו' וא"כ כיון שאינו יכול לחזור ממילא חייבים מדינא דגרמי בלא ההזמה וא"כ ממילא כשהוזמו שפיר פטורים כיון שהי' מחייב עצמו בקרן בלא העדים ופטור משתיהם ובלא הזמה כלל א"א לומר דלא מיקרי עד זומם כיון שהוא מטעם גרמי כנ"ל ופריך שפיר

והר"ח ז"ל פסק שפיר לא מיבעיא שאין משלמין ע"פ עצמם החיוב של הזמה כנ"ל והיינו דאם הוזמו ממילא פטורים לגמרי לפי האמת כנ"ל. וכן הרמב"ם ז"ל פסק שפיר דכשאמרו שקר העדנו אין משלמין ע"פ עצמם זה החיוב של הזמה דהוי קנס וממילא כשהוזמו אחר כך פטורים לגמרי כנ"ל וא"ש

ובאמת נראה לע"ד בפשיטות דהנה לכאורה מבואר מדברי הפוסקים דבאומרים שקר העדנו לא שייך כלל חיוב של תשלומי הזמה דאל"ה הי' נקרא מודה בקנס כמ"ש והי' פטור אף בבאו עדים כנ"ל וכן לרבנן דהוא ממון לא היו חייבים מטעם הזמה כה"ג ודוקא באומרים העדנו והוזמנו אז מודים בחיוב משא"כ במודים ששקר העידו בלא הזמה כנ"ל. ולכאורה צריך להבין למה באמת בכל דוכתי כשמודה שגנב וכה"ג הוי מודה בקנס כיון שמודה בגוף המעשה שנתחייב עלי' קנס ולמה הכא דג"כ החיוב הוא על העדות שקר ולמה ליבעי דוקא מודים בהזמה ג"כ. וע"כ צ"ל הטעם פשוט דכאן אין החיוב תשלומין על העדות שקר לבד בלא הזמה כלל דהא חזינן בבא הרוג ברגליו אף דנתברר ששקר העידו ליכא דין הזמה וע"כ דלא חייבה התורה על העדות שקר לבד רק כשבאי'