חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א קכד

יכול לישבע משלם ואף מיגו לא מהני לפטור משבועת עד א' ע"ש (ב"ב ל"ד). וא"כ ממילא הכא כיון שכל א' או' רק על עצמו שקר העדתי ואינו יודע כלל מחבירו ואף דלגבי עצמו נאמן לחוב אבל לענין גוף העדו' לא מהני כיון בהגיד כו' וא"כ כיון שאם הי' ידוע שבאמת חייב בלא עדותם ודאי היו פטורים אף ששקר העידו כמו בבר ישראל דידע כו' (ב"ק קי"ג). או כשבאו עדים אחרים ומעידי' שחייב ג"כ הם פטורים כנ"ל וא"כ כל א' אף שמודה ששקר העיד מ"מ עדות השני נשאר קיים דלגבי האחר הוי כיון שהגיד כו' ולא מהני מה שאומר גם הוא כו' וא"כ כיון דמחויב לישבע נגד העד עכ"פ ובאמת אינו נשבע דהא נגד הבע"ד אמרינן על שניהם כיון שהגיד כו' דגם הוא אינו יכול לחזור וצריך לשלם וכיון שאינו נשבע א"כ נאמן העד א' כשנים שבאמת חייב וא"כ ממילא פטור העד הב' שאומר שקר העדתי דאף דיודע ששקר העיד מ"מ כיון שא"י על חבירו ועדות חבירו קיים דאינו חוזר כו' ממילא הוי כשני' כיון שאין נשבע נגדו והוי כב' עדים שחייב דפטור אף ששקר העיד לכך פסק שפיר דפטור משא"כ לקמן שמעיד כל א' גם על חבירו ע"ש. ומיושב שפיר לשון הש"ס דמשני באומר שקר העדתי ופריך כל כמיני' כיון שהגיד כו' וממילא נשאר עדות הב' קיים נגדו וכיון שאינו נשבע דנגד הבע"ד אמרינן כיון שהגיד על שניהם ממילא פטורים כנ"ל

או די"ל כמ"ש לעיל דלא הוי היזק ברור כמו דפריך אהא דהכל מודים בחשוד שכנגדו על השבועה אמאי חייב לימא מי יימר דמשתבע ואף שהוא שבועת אמת ע"ש (שבועות ל"ב) וא"כ בכל דוכתי גבי הזמה וכה"ג היכא שהי' צריך לישבע בלא עדותם קשה ג"כ אמאי חייבים הא יכולין לומר מי יימר דמשתבעת והי' צריך לשלם בלא עדותם ולא הזיקוהו כלל כנ"ל. וע"כ משום דהא חזינן דגם עכשיו עדיין נשבע כשהוזמו ולכך לא שייך כנ"ל. וא"כ הכא כיון דעכשיו אינו נשבע וצריך לשלם דלא מהני חזרתם כיון שהגיד כו' וא"כ כל א' אף שמודה ששקר העיד מ"מ כיון שהעד הא' אמת העיד והי' צריך לישבע אף בלא עדותם פטור דמי יימר דמשתבעת כנ"ל ופריך ג"כ שפיר כנ"ל. ויש לדחות וע"ש מ"ש לעיל סי' א' ס"ק י"א בזה באריכות וס"ק י' עוד ישוב לדברי הר"ח ז"ל ע"ש

או י"ל דהא אף אם יפרע לו ויחזור ויתבענו בעד האחר שפרע לו בחנם ומוקים לי' במלוה כמו בעד א' מעיד שפרוע (כתובות פ"ח) יצטרך לישבע שבועה דאורייתא שתבעו על פי העד שבאמת חייב והוא פטור אף שהעיד שקר ולקח ממנו בחנם ואף שהודה גם הב' מ"מ כיון שהגיד כו' ויצטרך לישבע ולא יוכל לישבע דהא יופסל לעדות ולשבועה דהא לגבי דידן איכא ב' עדים שנשבע על שקר דגם עדות זה העד מהני דכיון שהגיד כו' ולגבי דידן העידו ב' עדים שחייב ולא יוכל לישבע ויצטרך לשלם לזה העד אח"כ כמו במשכון (שבועות מ"ג) דשמא ישבע זה כו' וכמו חשוד כו' והכא זה לא יצטרך לישבע שכנגדו דהיינו העד שבאמת חייב דהא אינו יודע וגם הא לגבי דידן הוי שבועה לבטלה דכבר העידו ב' עדים שחייב דכיון שהגיד כו' וכיון שיתחייב אח"כ לחזור ולשלם להעד הפוכי מטרתא למה לן וממילא פטור עכשיו כנ"ל. ולתירוץ ב' שכ' תוס' גבי חשוד דמדינא לא שייך מתוך כיון שרוצם לישבע ע"ש (ב"מ ה') נדחה זה. וגם לתירוץ הא' י"ל דדוקא התם שמה שאין מניחין אותו לישבע הוא מן הדין שהוא חשוד אבל הכא הוא בעצמו מודה שמה שאין מניחין אותו לישבע הוא שלא כדין כיון שמודה שהעיד שקר ואין כאן רק עד א' ויכול לישבע באמת רק שאין מניחין משום דלא מהימנינן לי' וא"כ מהני הודאתו לחובתו שבאמת יכול לישבע ואין מניחין שלא כדין כנ"ל. אך לטעם הנ"ל שכ' תוס' דמתוך גבי עד אחד משום דכל זמן שלא נשבע הוי כב' גם כאן א"ש. ומ"מ יש לדחות

והש"ך ז"ל לקמן סי' ל"ח פ' דברי הר"ח כדברי תוס' דאיירי שאומר עדות שקר כו' ואח"כ הוזם כו' ולכך אינו משלם ע"פ עצמו מחמת גרמי דהא לא הזיקו כיון שהעדות נתבטל כשהוזמו מחמת הזמה אינו שייך ע"פ עצמו וקמ"ל דאף שחזר בו מהני אח"כ הזמה כיון שלא הי' מועיל החזרה דכיון שהגיד כו' ע"ש. ובתומים תמה הא פשיטא כיון שלא הי' מועיל החזרה לבטל העדות ודאי דשייך בי' הזמה ע"ש

ולכאורה הי' נראה לע"ד להיפוך דהא כיון דאמרינן כיון שהגיד כו' וצריכין לשלם מדינא דגרמי שמודה דשקר העיד וא"כ כשהוזמו אח"כ י"ל דאינו משלם כלל לא מטעם הזמה ולא מטעם גרמי דהא קי"ל גבי עדי טרפה כו' דבעינן שיהי' בזוממי זוממין ואל"ה לא מהני עדות המזימין כלל ע"ש וסנהדרין ע"ח) וא"כ כשהוזמו אחר שאמר שקר העדתי אינו צריך לשלם מחמת גרמי דהא נתבטל העדות ולא גרם היזק כלל רק מחמת ההזמה וג"כ אינו צריך דהוי עדות המזימין עדות שאאי"ל דאם יוזמו לא יצטרכו לשלם להעדים דהא לא הפסידום כלום דאם לא היו מזימין אותן ודאי היו צריכים לשלם כיון שלא הי' בטל העדות דכיון שהגיד כו' והיו צריכין לשלם מדינא דגרמי כיון שהודה כו' רק מחמת ההזמה נתבעל העדות ונפטר מחמת גרמי ונתחייב מחמת הזמה א"כ אין המזימי' צריכים לשלם להם כלל דהא לא נתחייבו יותר מחמת ההזמה מבלא הזמה וכמו בכל דוכתי דפטורים היכא שגם בלא עדותם הי' חייב וא"כ כיון דהוי עשאאי"ל לא מהני ההזמה לחייב אותם ושוב פטורים לגמרי דלענין לבטל עדותם שפיר מועיל הזמה דלענין זה הוי שפיר יכול להזימם שאם יוזמו יתחייבו לשלם להבע"ד דהפסידוהו דבלא ההזמה לא הי' מועיל החזרה דכיון שהגיד כו' וממילא מועיל עדותם לענין זה ובטל העדות וממילא ליכא גרמי ופטורים לגמרי מטעם הזמה ומטעם גרמי כנ"ל. וא"ל דכיון דיצטרכו לשלם לבע"ד מיקרי שוב יכול להזימו ומהני לגבי עדים. דז"א כמבואר בריטב"א ריש מכות דלא מהני מה דמקיים מקצת הזמה ע"ש. וכמ"ש תוס' גבי מיתה לזה כו' דבעינן בהזמה כאשר זמם לכל א' ע"ש (כתובות ל"א). ובזה הי' אפשר לישב דברי תוס' שפירשו משלם לפי חלקו באומר עדות שקר כו' דלא מהני הזמה רק ע"י האחר אבל עדותו כבר נתבטל ופריך כל כמיני' כו' ומהני הזמה גם עליו ע"ש. והוא תמוה כמ"ש לעיל אטו לא ידע רבא כיון שהגיד כו'. גם קשה נסי דסבר דחוזר ומגיד מ"מ הוי רק כמו תרי ותרי ולא לבטל לגמרי כמ"ש הש"ך ז"ל בעצמו לקמן סי' ל"ח דהוא כהכחשה ע"ש. וא"כ ממ"נ אם הודה דשקר העיד אחר גמר דין למה לא יועיל הזמה הא רבא סבר הכחשה תחלת הזמה ונהי דהוי כהכחשה מ"מ מועיל הזמה אח"כ ואי הודה קודם גמ"ד ולא נגמר הדין א"כ גם על השני לא מהני דאין עדים נעשים זוממין עד שיוגמר הדין. ולמ"ש י"ל בהיפוך ממ"ש תוס' דהא רבא סבר גבי עדי טרפה דלא בעינן שיהי' בזוממי זוממין ע"ש. ולכך משני שפיר באומר עדות שקר כו' ושוב הוזם וצריך לשלם לפי חלקו גם זה דאמר עדות שקר כו'. ואף דהוי א"א י"ל מ"מ הא לא בעינן כנ"ל. אבל לדידן דקי"ל כר' אשי התם דבעינן זוממי זוממין פריך שפיר כל כמיני' כו' וכיון שאינו נאמן צריך לשלם מדינא דגרמי א"כ כשהוזם אינו משלם כלל כמ"ש ובלא הזמה לא מיקרי עד זומם ופריך שפיר כנ"ל

והי' מיושב בזה שפיר דברי הר"ח ז"ל כמ"ש הש"ך דכשהוזמו אח"כ לא מיבעי דאין משלמין ע"פ עצמם כלל לא מטעם הזמה כו' רק העדות שהעידו נכונה כנ"ל וממילא כשהוזמו דנתבטל העדות פטורין לגמרי כנ"ל

אמנם באמת נראה דז"א דא"כ לא הי' מועיל ההזמה גם על הב' שלא אמר שקר העדתי דאין עדים נעשים זוממין עד שיוזמו כולם וכיון דעל זה לא מהני גם על הב' לא מהני וגם דמי קצת לעדות שבטלה מקצתה כו' וכמו באחד אומר א"י בחקירות כו' כדאמר בש"ס ע"ש פ' היו בודקין. לכך י"ל כמ"ש תוס' סנהדר' פ"א גבי נתחייב ב' מיתות דהקשו הא הוי עשאאי"ל דהא בל"ז הי' חייב ותירצו חד תירוצא דאי מתזמי קמאי או מחכחשי מהני סהדותי' יהי' מיקרי יכול להזימו ע"ש. וא"כ הכא אי מתכחש מעדים אחרי' יהיו פטורים לגמרי דג"כ נתבטל עדותם ולא גרמו היזק ואף שמודים דשקר העידו היו פטורים אי מתכחשו מאחרי' ורק מחמת המזימין היו חייבין וממילא יתחייבו גם הם והוי שפיר יכול להזימו ומהני כמו התם כנ"ל. או י"ל דנהי דאם לא הוזמו היו חייבים מדינא דגרמי מ"מ עכשיו שמוזמים ונתבטל העדות ופטורים מחמת גרמי ממילא זה החיוב שמחייבם מחמת הזמה הוא בשקר שלא כדין וחייבי' שפיר על זה דרצו לחייבם בחנם שלא גרמו היזק והם רצו לחייבם ובאמת פטורים לגמרי כיון שנתבטל כנ"ל.