חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א קכב

דבל"ז לא תועיל הזמה ונאמנים שפיר מטעם עדות כנ"ל. ורבא לא ס"ל טעם הנ"ל דהא רבא ס"ל הכחשה תחלת הזמה וא"כ כיון דכשחוזרין לאחר כ"ד דלא מהני מטעם חזרה לבטל לגמרי רק כמו שאר עדים דהוי תרי ותרי וא"כ ליכא למימר כלל טעם הנ"ל דהם נוגעים דהא אינם נוגעים כלל דגם עכשיו שחוזרין בהם עדיין יועיל הזמה אף שנתבטל החיוב מ"מ כיון שנתבטל רק מטעם הכחש' הוי כהוכחשו ולבסוף הוזמו ומאי חילוק בין הכחשת עצמם להכחשת אחרי' וכיון שתועיל הזמה לא הוי נוגעים וע"כ דמשום טעמא אחרינ' אינם חוזרים ומגידים וממילא גם בשטר אינם חוזרים ומגידי' דעדים החתומי' כו' כנ"ל אבל רמב"ח סבר כאביי דהכחשה לאו תחלת הזמה והטעם כנ"ל משום נוגעים ולכך בשטר דלא שייך הזמה שפיר מהני כנ"ל. אך לדידן עדיין קשה כיון דקי"ל כרבא כנ"ל וגם הרמב"ם ז"ל פסק דבדיני ממונות עד עונה ולא הוי נוגע משום חשש הזמה כנ"ל ע"ש פ"ה מה"ע

והי' אפשר למה שפסק הרא"ש ז"ל גבי האי בקרא כו' דהיכא דע"י אמירתו שאומר שם לאחר מיתה תפסי' חייב הבקרא לשלם שוב לא הוי עד לחייב שבועה ואף דאינו נוגע דאם לא יאמר כן לא יתחייב כלום מ"מ כיון דעכשיו שאומר חייב לשלם הוי לי' בע"ד ולא הוי עד ע"ש (כתובות דפ"ד). וא"כ הכא שאומרים מוטעים או שוגגים חייבים לשלם מדינא דגרמי שמודים ששקר העידו ואדם מועד לעולם כו' ואף דאי נאמנים אינו חייב וממילא גם הם פטורים שלא גרמו היזק מ"מ כיון דאינם נאמנים לגמרי רק להיות תרי ותרי ומהני תפיסה וכה"ג וכשיתפיס צריכים הם לשלם שפיר מדינא דגרמי. ובפרט למ"ש הרמב"ם ז"ל דחיוב תפיסה הוי ממון גמור ע"ש (פכ"א מה"ע) להיות הזמה גבי עבד שהפיל שינו כו'. וא"כ כיון שיש עליהם תשלומין עכשיו שוב הוו בעלי דברים ולא הוו עדים ששקר העידו שהיו מוטעים כו' ואף שאם לא אמרו היו פטורים מ"מ עכשיו הם בע"ד כמ"ש הרא"ש ז"ל הנ"ל ולכך אינם חוזרים ומגידים אף כנ"ל

והי' מיושב ג"כ דברי רב"ח דגם באנוסים מחמת נפשות לכאורה חייבים דהוי מציל עצמו בממון חבירו דקי"ל דחייב אף שמותר רק די"ל דפטור כיון שלא רצו להורגו רק שיחתמו שקר ואתו אדעתא דהכי ולכך רמב"ח סבר דפטור וממילא נאמנים דלא הוי בע"ד אבל רבא סבר דחייב ודחה שפיר כנ"ל. אך באמת קי"ל דפטור כה"ג וקי"ל כרבא. וגם הרבה פוסקים דלא כרא"ש הנ"ל ואי אפשר לומר כנ"ל

ואפשר עוד לומר דודאי אם כל אחד מעיד רק על עצמו ששקר העיד שהי' מוטעה וכה"ג ודאי אינו נאמן דעל זה בעינן ב' עדים על כל א' כמו לרבי אי על כתב ידם מעידים וכמבואר בירושלמי ב' אומרים כ"י והם אין זה כ"י הוי תרי בחד הראשונים מעידים על מנה שבשטר והם צריכים ב' על כל א' ע"ש וגם הכא כיון דהוי רק תרי ותרי צריך על כל א' ב' עדים ששקר העיד ואל"ה הוי תרי בחד רק היכא דמעידים כל א' [גם[ על חבירו שקר העדנו אז יועיל דמעידים ב' על כל א' ואז ג"כ אינו מועיל דמה שמעיד על הב' הוי נוגע דאם לא יעיד על השני רק ע"י עצמו לא יהיו נאמנים דיהי' רק תרי וחד וכיון שלא יהיו נאמנים יתחייב הכל הבע"ד וממילא לגבי עצמו יועיל הודאתו שהעיד שקר ויצטרך לשלם הכל מדינא דגרמי שגרם שיתחייב דגם עכשיו חייב דלא מהני עדותו לפטור ולכך מעיד על הב' כדי שיועיל ויהי' פטור ולא יתחייב שלא גרם לו רק לענין תפיסה וכנ"ל. ואף דאם לא אמר כלל לא הי' חייב מ"מ כיון שאמר על עצמו שוב הוי נוגע על הב' כמבואר לקמן סי' ל"ז גבי שותפין שהודו כל א' עליו ועל חבירו דהוי נוגע על חבירו אף שאלו לא הודה כלל הי' פטור ע"ש. וגם הכא כיון דהוי על הב' נוגע שוב הוי עדיין תרי וחד ואינם נאמנים כנ"ל. אך גם זה ליתא דאטו אם יהי' עוד עד אחד שהעידו שקר יועיל דהם ג"כ עד א' ואיכא ב' עדים וגם אטו מאן דלית לי' דינא דגרמי לית לי' כיון שהגיד כו' וזה ודאי אינו

וגם א"ל דילפינן מהא דעד אינו עונה לזכות דהוי נוגע ואם נאמר שיכול לחזור באומר מוטעה וכה"ג א"כ אינו נוגע במה שעונה לזכות דהא יכול לחצר בל"ז. אך ז"א למ"ש דגם זה בכלל הכחשה תחלת הזמה א"כ אם יחזור יהי' עדיין הזמה. אך יש לדחות דכיון דהא דעונה הוא קודם הגמר דין א"כ אם יחזור לא יוגמר הדין לחיוב ולא יהי' שייך הזמה דאין עדים נעשים זוממין כו'. אך גם ז"א דשמא לא יחזור בו עד הב' ולא יועיל חזרתו כנ"ל ולכך מלמד זכות וכמו מיגו בשנים דלא אמרינן כנ"ל

גם הי' אפשר לומר דכיון שהוא מטעם עדות הא הוי עדות זה שמעידים דשקר העידו שהיו מוטעים כו' הוי עשאאי"ל שאם יוזמו תהא הזמה על גוף העדות ויתבטל באמת ולא יתחייב כלום שפטרוהו כדין ולא משכחת הזמה על זה עצמו בלא העדות ולכך אינם נאמנים שהעידו שקר די"ל דמשקרים בזה כיון דאאי"ל. ואף להפוסקים דלא בעינן בממון יכול להזימו מ"מ הא כבר כתבנו לעיל דלכאור' כיון שחוזרים בהם הוי דין מרומה ובעי דו"ח העדות שהעידו אך ז"א כמ"ש דבשעת העדות לא הי' מרומה ועתה שחוזרים בהם גם על זה הוי חוזרים ומגידים מה שעושים העדות מרומה כמ"ש לעיל וא"כ הכא על זה העדות שאומרים אח"כ ששקר העידו זה הוי שפיר מרומה כיון שהעידו מקודם להיפוך דהוי תרי ותרי כנ"ל ובעי עדות זה שפיר דו"ח וכיון דא"א י"ל לא מהני כיון שבשעת עדות הוי מרומה כנ"ל. אח"כ מצאתי בס' פ"י פ"ב דכתובות שעמד בזה והקשה כנ"ל למה לא יועיל באנוסים מחמת נפשות ע"ש. ותירץ כמ"ש דהוי עדות שאאי"ל שאם יוזמו תתבטל החתימה ע"ש. אבל באמת גם זה אינו נראה דהא התם שפיר יכול להזימם דהא בסתם שטר אף שהוזמו השטר כשר דאמרינן איחרוהו וכתבוהו כמבואר בש"ע (סי' ל"ד) וא"כ כשאוערים אח"כ אנוסים היינו באותו יום לחתום בשקר שפיר יכולין להזימם הלא עמנו הייתם באותו יום ואעפ"כ השטר כשר דאמרינן שבאמת הי' ביום אחר רק זה העדות מוזם ואף דבאומרים בזמנו כתבנוהו בטל השטר כשהוזמו היינו כשרוצים לקיים השטר ואומרים בזמנו כתבנוהו אבל כשרוצים לבטל שאומרים אנוסים היינו באותו יום גם זה בכלל שאינם נאמנים והשטר כשר ע"ש. וא"כ הוי שפיר יכול להזימו

והי' אפשר דזה טעמו של רמב"ח דהובר בכל דוכתי אינו חוזר לומר מוטעים וכה"ג משום דהוי עדות שאאי"ל משא"כ באנוסים שפיר ראוי להזמה כנ"ל. אך לדידן קשה ובל"ז אין הלשון כיון שהגיד כו' דפריך בפשיטות משמע כן

(י) א"י לחזור בו כו'. בב"י וסמ"ע בשם הגה"מ עדים שהעידו בב"ד וחזרו והעידו בחילוף מלקין אותם ועדות הראשונה קיימת. ואינו מבואר מה מלקות אלו. ולע"ד דוקא כשהעידו בתורת עדות אח"כ שהעידו שמכר הקרקע לזה ואח"כ העידו דמכר לאחר וכה"ג די"ל דחייבים מלקות מה"ת דהא בס' בן ט' כו' (יבמות ק"א) הכה זה וחזר והכה זה אי התראת ס' שמה התראה חייב מיחה דממ"נ כו' וכיון דאמר ר"א ב"ק עדים שהוכחשו בנפש לוקין ולא קי"ל כן דהוי ניתן לאזהרת מיתה אבל החיוב מלקות אלא תענה אף בלי הזמה כשברור דשקר העידו וממילא בכה"ג מבורר דעדות א' שקר העידו ועד זומם לא צריך התראה וממילא חייבים מלקות מה"ת כמו הכה זה כו' דממ"נ פעם א' שקר העידו רק דאין מומחין לדון דיני מלקות דאורייתא אבל מלקין מכת מרדות. ואין לומ' דהא אין לוקין ומשלמין וכיון דמודים ששקר העידו חייבין לשלם מדינא דגרמי וממילא יפטרו ממלקו'. ואף מלקות דרבנן אין סברא לחייבו דכל דתיקון כעין דאורייתא כו' והא התורה אזהר לב"ד משום רשעה א' כו'. לא קשה דהא ממון חייבין על עדות הראשונה משום לגבי עצמם מהני הודאתם דשקר העידו ומלקות מחייבין להו על עדות אחרונה דאנן מאמינים לעדות הראשון והב' שקר וכאלו העידו ב' כשרים ששקר העידו באחרונה. והיינו כשהעידו בתורת עדות בחילוף ואף דאינו חוזר ומגיד מ"מ י"ל דתורת עדות עליהם וכשלא הי' נודע לב"ד שכבר העידו להיפוך ואח"כ נודע דהי' שם עדות על שבאחרונה. אבל אם חוזרין בהן ואומרים שקר העדנו שכל עדותן רק לבטל עדות הא' נראה כיון דא"א מע"ר אין שם עדות ע"ז דמה"ט לא אמרינן גבי רבעני לרצוני עדות שבטלה מקצתה כו' או ממ"נ שקר העיד ופסול ע"ש פ"ק דסנהדרין בתוס' ור"ן בשם ראב"ד דאין שם עדות על עצמו ויש לומר דגם מכות מרדות אין ע"פ עצמו כלל. ועוד דאף אי נימא דלמכות מרדות מהימנינן ע"פ עצמו ג"כ