חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א קיט

דאי' מטה שלא חזר דלא הי' מהני כלל דאף אי לממון אתי לא מהני כנ"ל

וי"ל למאי דאמר ב"ב קל"ח דפליגי רשב"ג ורבנן אי אמרינן הוכיח סופו על תחלתו או לא ע"ש ואי לא אמרינן הוכיח סופו כו' לא מהני מה שעושה אח"כ מעשה המורה שכוונתו הראשונה הי' לכך ואמרינן שאח"כ נתישב בדעתו ומקודם לא היתה כוונתו לכך ע"ש. וא"כ אי לא אמרינן הוכיח סופו כו' ממילא כיון דאמרינן בסתם דעד אחד כי אתי לשבועה אתי לא מהני אף שהעיד השני תוך כ"ד ואיכא ראי' שלא חזר בו דלממון אתי ולהנ"ל לא מהני דבאמת בשעת עדות שפיר אתי רק לשבועה ואף שאח"כ כשאינו חוזר מורה דאתי לממון מ"מ הא אז אינו מעיד ומאי מועיל מחשבתו והוכיח סופו על תחלתו לא אמרינן ואמרינן שנתישב אח"כ לחייב ממון ולכך אינו חוזר ולא מהני וא"ש

הנה לכאורה יש להקשות על זה דאמרינן דיכול לחזור תוך כ"ד של חבירו ואף שהוא אחר כ"ד שלו מ"מ כיון שלא נגמר עדותו להועיל עד שיעיד הב' יכול לחזור תוך כ"ד ממה שמועיל עדותו וכן קודם שנחקר כו' כנ"ל. והנה הרי"ף ז"ל כתב דהא דמהני בכל השטרות ולא הוי מפי כתבם כמו דאמרינן גבי שטר קידושין (יבמות ל"א) נינחי' גבי עדים כו' וכ' דדוקא במונח גבי עדים דאי בעו כבשי לי' לשטרא לא הוי כמו שנחקרה כיון שבידם לבטל העדות לכך הוי מפי כתבם משא"כ היכא שמוסרים השטר להבע"ד דשוב אין בידם לבטל העדות נעשה אז כמו שנחקרה בשעה דנפק מתותי ידייהו ולא הוי מפי כתבם ע"ש בב"י סי' כ"ח שפי' דבריו כן דלא מהני ראוי למוסרו לבע"ד רק בשעה שמוסר השטר שאין בידם שוב אז הוי כאלו הגידו בב"ד בשעה זו ע"ש

ולמ"ש לכאורה קשה דנראה כשמוסרים השטר יכולין לחזור תוך כ"ד כשהוא בב"ד דלא עדיף מהגדה בע"פ בפני ב"ד וכיון דאז הוי הגדה בשעה שמוסרים השטר שפיר יכולין לחזור תוך כדי דיבור של המסירה וא"כ כיון שיכולין לחזור עדיין הוי אי בעו כבשי לשטרי' שיכולין לבטל העדות וממילא הוי מפי כתבם ולא הוי כמי שנחקרה כל זמן שהוא תוך כ"ד. דבשלמא בכל דוכתי כשמעידין בע"פ בפני ב"ד דהוי הגדה מיד בשעה שמעידים ואף שיכולין לחזור תוך כ"ד מ"מ ההגדה הוי מיד אבל בשטר דהוא מפי כתבם ולא הוי הגדה כלל כל זמן שבידם לחזור ונעשה הגדה רק בשעה שאינו יכול לחזור א"כ תוך כ"ד לא הוי עדיין הגדה כלל וא"כ כיון שנגמר ההגדה לאחר כ"ד א"כ עדיין יכולין לחזור תוך כ"ד לאחר כ"ד הראשון כיון שאז נגמר כמו לאחר עדות הב' שיכול לחזור תוך כ"ד אף שהוא אחר כ"ד שלו וא"כ כיון שיכול לחזור אחר ב' כדי דבור ממילא עדיין אי בעו כבשי ולא הוי הגדה עד אחר ב' כ"ד ועדיין יכול לחזור תוך כ"ד ולא נגמר כו' ויכול לחזור תוך כ"ד כו' ויהיו יכולין לחזור לעולם ויהי' לעולם מפי כתבם דאי בעו כבשי כו' כנ"ל ולמה מהני דבכל דוכתי אף שיכול לחזור תכ"ד מ"מ הגדה הוי מיד ולכך אינו יכול לחזור רק תוך כ"ד משא"כ הכא דלא הוי כלל הגדה כל זמן שיכול לחזור כנ"ל. אך נראה דלא קשה דדוקא היכא שיש אח"כ מעשה או דבור אחר כמו בב' עדים שהב' מעיד תוך כ"ד של הראשון אמרינן דבשעת עדות הב' נגמר עדות הראשון ויכול לחזור תוך כ"ד. ולטעם הר"נ נדרים והנ"י דלכך תוך כ"ד כדבור משום דדעתו שיהי' יכול לחזור מיד ע"ש גם כאן אמרינן כיון שנגמר כשמעיד הב' דעתו היא שיכול לחזור תכ"ד של הב' משא"כ התם בשטר דאין שוב דבר אחר וג"כ דעתו בחתימתו להיות יכול לחזור תוך כ"ד אבל לא על אח"כ וממילא אף דלא נגמר ההגדה עד אחר כ"ד מ"מ אין כאן דבר שיהי' אצלו תוך כ"ד ודעתו הוא רק על תוך כ"ד לדיבורו ועשייתו וכיון שהוא אחר כ"ד ממילא אינו יכול לחזור כנ"ל או י"ל כמ"ש לעיל דפה שיכולין לחזור לא מיקרי אי בעו כבשי לשטרא כיון שצריכין להגיד כנ"ל

ובמ"ש ניחא מה דקשיא לי לכאורה דאמרינן דאינם נאמנים העדים לחזור לאחר כ"ד ואפי' אומרים מוטעים או אנוסים היינו מ"נ דלא משוי נפשייהו רשעים מ"מ לא מהימני ע"ש. ולכאורה כיון דהיכא דאית להו מיגו שפיר מהימני היכא דלא משווי' רשעים כמבואר בש"ס ורמב"ם וא"כ גם כאן אית להו מיגו דאי בעו הוו שתקי ולא העידו כלל ויהיו נאמנים גם עכשיו אנוסים וכה"ג. וע"כ הטעם פשוט דכיון דהוא לאחר כ"ד הוי מיגו למפרע דנימא שלא העידו קודם כ"ד ולכך לא הוי מיגו ולא מהימני. אמנם כיון דחזינן דתוך כ"ד מהני כשאומרים כ"י כו' ואנוסים היינו מהימני משום מיגו דאי בעו שתקי ולא היו מעידין כ"י הוא שהוא תוך כ"ד של עכשיו ולא הוי למפרע וא"כ גם כשאומרים אנוסים לאחר כ"ד רק שהוא תוך שני כ"ד והיו ג"כ נאמנים שפיר במיגו דהוו אמרי תוך כ"ד של אמירה זו שאומרים עכשיו היו אומרים אנוסים מה שאומרים עכשיו וזה הוי שפיר מיגו דעל קודם מעט שהוא תכ"ר של עכשיו אמרינן שפיר מיגו ואם היו אומרים תכ"ד קודם היו שפיר נאמנים במיגו דאי בעו שתקי דזה יהי' ג"כ תכ"ד של העדות דכ"י הוא דהוי מיגו שפיר וממילא גם עכשיו אף שהוא אחר כ"ד של האמירה ראשונה מ"מ כיון שהוא תוך ב' כ"ד הוי שפיר מיגו שהיו אומרים תכ"ד זה והי' תכ"ד של הדיבור הראשון דהיו נאמנים במיגו כנ"ל ומאי בכך דעכשיו הוא לאחר כ"ד כיון שהיו נאמנים חם היו אומרים תכ"ד במיגו הוי שפיר גם עכשיו מיגו. דגם היכא דבטענת המיגו לא הי' נאמן רק במיגו ג"כ מהני כמ"ש תוס' קידושין פ"ב (דמ"ג ע"ב) כיון דב"כ וב"כ נאמן וא"כ כיון דתוך ב' כ"ד יהיו נאמנים א"כ ממילא גם תוך ג' כ"ד יהיו נאמנים דאית להו ג"כ מיגו הנ"ל שהיו אומרים תוך כ"ד זה של עכשיו והי' תוך ב' כ"ד של העדות והם נאמנים כנ"ל וכן תוך ד' כ"ד יהיו נאמנים וממילא יהיו נאמנים לעולם אנוסים וכה"ג כל זמן שעומדים בב"ד כנ"ל. וא"ל כיון דהוי מיגו בשנים רק אי בעו שתקי אמרינן וא"כ כיון שהוא לאחר כ"ד ועל שתקי הוי מיגו למפרע רק שיאמרו אנוסים וע"ז הוי מיגו בשנים. אך ז"א דהטעם הוא דטענה זו כו' משא"כ על טענה אחרת שמא לא יאמר האחר כן והיכא שהוא על טענה זו עצמו שהיו אומרים קודם שפיר מהני אף שהוא ב'

ולהתירוץ הב' שבתוס' פ"ב דכתובות (י"ח ע"ב ד"ה אין נאמנים) א"ש שכ' דהיכא דחוזרים ומגידים לא מהני מיגו רק כיון שהוא תוך כ"ד לא מיקרי חוזר ומגיד. וממילא א"ש דכיון שהוא לאחר כ"ד לא מהני אף דאית להו מיגו כנ"ל אך הפ' נקטו שאר התירוצים ע"ש דאינו חוזר ומגיד לגמרי רק אנוסים וכה"ג מהני שפיר מיגו ע"ש. וגם בכל דוכתי קשה דמיגו למפרע לא אמרינן כמו אתחזק בבי דינא (סנהדרין ל"א) דכשהוא תוך כ"ד נאמן רק לאחר כ"ד הוי מיגו למפרע וקשה ג"כ כנ"ל דגם אחר כ"ד יהי' נאמן ולא שייך מיגו בשנים וגם חוזר ומגיד כנ"ל. ולמ"ש א"ש דכיון שאין תכ"ד של אמירה לא מהני כלל כנ"ל. והטעם כאן הוא דהא דלא אמרינן מיגו למפרע דשמא אז לא רצה כלל לשקר רק עתה נעשה רשע ולכאורה אף בתכ"ד שייך כן דהא יש עת שנעשה רשע וקודם לכן אף תכ"ד לא הי' ואיך יהי' נאמן היכא דאיתחזיק במיגו שלא הראה או הכא במיגו שהיו שתקי דילמא אז לא רצה כו' וע"כ דכיון שהוא תוך כ"ד למה שמראה אותו בב"ד חזינן דתחלת מה שהראה הי' על דעת שיאמר פרוע או בעדים חזינן כיון שאומרים כתב ידינו ותוך כ"ד אנוסים הי' אמירתם כ"י אדעת לומר אנוסים ואם הוא שקר איכא מיגו שלא הראה כיון שהי' ע"ד שיאמר שקר דתכ"ד לא נתישב ולכך מהני כנ"ל. משא"כ בהנ"ל שהוא לאחר כ"ד של האמירה ממילא לא מהני המיגו אף שהי' יכול לומר תוך כ"ד דדלטא גם תכ"ד לא הי' רשע רק עתה והכא לא הי' על דעת כן שלא הי' סמוך למעשה כלל וא"ש

או י"ל בזה בפשיטות דבכל דוכתי נאמן במיגו דוקא דאמרינן דודאי אומרים אמת אנוסים וכה"ג דאלו רוצים לומר שקר לא היו אומרים כ"י הוא וע"כ שהאמת אתם ואמרו האמת משא"כ הכא דנימא אלו הי' שקר הי' להם לומר זה השקר קודם לכן תכ"ד וע"כ שהוא אמת מה בכך שהוא אמת הא ג"כ הי' להם לומר קודם לכך תכ"ד מה שאומרים עכשיו. וע"כ דקודם לכן לא עלה בלבם ולא ידעו ומאי ראי' יש יותר מדלא אמרו קודם שהוא אמת משהוא שקר כיון שהוא זו הטענה בעצמה ולכך לא מהני כלל כנ"ל וא"ש

והי' אפשר לומר עוד דבאמת גם בכל דוכתי לא מהני המיגו משום שלא אמרו כלל כתב ידינו וכה"ג כשאומר לויתי ופרעתי אין המיגו שלא הי' אומר לויתי כו' דזה הוי ג"כ למפרע דדלמא