חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א קטז

וראיתי במהרי"ק ס' ס"ז בעדים חתומים כו' אף שהוא דין מרומה היך יצטרך דו"ח הא קי"ל עדים החעה"ש כמו שנחקרה כו'. וא"ל דדוקא היכא דליתנייהו כו' הא פ"ב דכתובות כו' משמע מכאן אפילו שהדין נראה מרומה כי התם שהעדים עצמם מכחישים השטר ואיתנהו קמן אפ"ה אמרינן כמו שנחקרה כו' אמנם מצאתי בת' הרא"ש כו' שכ' כי אלו כו' צריכין דו"ח כו' הרי להדיא דאפילו במקום עדים החעה"ש בעינן דו"ח היכא שיש אמתלאות שהדין מרומה כו'. ואע"ג דפ"ב דכתובות מוכח דלא כו' פשיטא דהרא"ש ידע להאי סוגיא טפי מינן עכ"ל ע"ש

ולמ"ש לא קשה כלל על הרא"ש מש"ס הנ"ל דשם הענין מרומה מצד עצמו כמבואר שם. משא"כ בש"ס הנ"ל שיהי' חשוב מרומה משום חזרת העדים שאומרים אנוסים וע"ז אמרינן כיון שהגיד כו' ומשמע ממהרי"ק דבע"פ כה"ג כשחוזרים בהם קודם שנחקרה מהני החזרה דחשוב מרומה כנ"ל וממילא בטל העדות מצד דלא הי' דו"ח ולא שייך כיון שהגיד דאין דנין לבטל משום הגדתן דעכשיו רק מצד דלא נחקר עדות הראשון. וא"כ לעולם מהני החזרה קודם שנחקר וכמ"ש לעיל ודברי ר"י כפשטן. אמנם זה נראה דעכ"פ לא מהימני אחר כ"ד משום אאמע"ר דכיון דעכ"פ הועיל עדותן מדרבנן ורשעים נינהו לא מהימני מבודין היינו. ולא דמי לתוך כ"ד דחשיב לא נגמר וכן במידי דצריך דו"ח ג"כ לא נגמר ולא מיקרי רשע עדיין. משא"כ בממון דא"צ דו"ח וב"ד יגמרו ע"פ עדותן ואי שקרי רשיעי נינהו וחזינן באנוסים מ"מ דאף במיגו לא מהימני בלא טעם דכיון שהגיד כו' כמבואר פ"ב דכתובות. א"כ לא מהני ג"כ חזרתם שהעידו שקר למיחשב דין מרומה עדות הראשון. רק מוטעין או אנוסים מחמת נפשות דלא משוו נפשיי' רשעים רק מטעם כיון שהגיד י"ל כנ"ל

ומ"מ נראה לשון הפ' דגם זה לא מהני שע"י חזרתם יחשב מרומה כנ"ל ונראה דתלוי לפי הנראה לב"ד אם נראה בחזרתם אמתלא וטעם שהיו מוטעין וכה"ג שהוא מרומה בזה שפיר אף שהוא ע"י חזרת העדים וכיון שהגיד כו' מ"מ מה בכך הא מ"מ נודע ונראה לב"ד שמרומה. ואף דבשעה שקבלו עדותן לא הי' הב"ד חושבין למרומה ונגמר מ"מ כיון שעכשיו נודע עדיין צריך דו"ח וכיון שחזרו בהן וא"א לחקור ממילא בטל. ואין זה מצד החזרה רק דעי"ז רואין הב"ד שהי' מרומה. ואף שאינו ודאי מרומה דכשהוא ודאי אצל הב"ד בל"ז אין רשאין לגמור הדין כדאמר בש"ס מנין לדיין כו' וכמ"ש בש"ע (סי' ט"ו). רק אף שספק להם כמבואר לקמן סי' ל' ואף שזה בא ע"י חזרתם כנ"ל. וזה טעם ר"י שבמרדכי הנ"ל שע"י חזרת העד ואמר שהטעה אותו ע"י שהשביעו כו' ונראה לב"ד שהאמת כדבריו האחרוני'. ולכך התחיל על העד שהטעה כו' להורות שע"י חזרת העד שאמר כן נראה לב"ד שכן הוא הוי מרומה לבטל כנ"ל. וכן מהרי"ק הנ"ל מטעם זה אתי עלה רק בשטר דהוי כנחקרה לא הי' מועיל כמו אם הי' כבר נחקרו בחקירות דלא הי' מהני כלל חזרתם אף שנעשה ספק מרומה עי"ז מ"מ כיון שהוא בדו"ח דהועיל מה"ת לא מהני חזרה כלל משא"כ בלי דו"ח. וע"ז מייתי מהרי"ק דברי הרא"ש שסבר גם בשטר כן ע"ש

אבל היכא דלא נראה לב"ד דבריהם האחרונים יותר אמת מהראשונים רק כסתם עדים אלא שנדון מעצמינו כשחוזרים בהם יהי' חשיב מרומה עדות שהעידו כבר. זה לא מהני דכיון שהגיד וכבר נגמר לא מצי הדרי בהו באיזה אופן שיהי'. כן נראה לע"ד

ובזה זה מיושב הש"ס כתובות י"ח מאי ס"ד דרב"ח. וגם מה שהקשו שם למה נד רבא מהא דמהימני מחמת ממון ברישא. וגם קושית תוס' ד"ה הרי כו' דהוי מיגו במקום עדים. דתירוצם אין מובן למה לא חשיב קיום כיון דאין חוזרים בהן ממה שאמרו כ"י ש הוא ע"ש

ולהנ"ל י"ל דהא דשטר כשר רק מצד התקנה דלא בעי דו"ח כמ"ש הרמב"ם פי"ט מה' עדות דיכולין לומר איחרנוהו כו' (ע"ש ר"פ אחד ד"מ) וכשמרומה צריך גם בשטר כמ"ש הרא"ש כנ"ל. ולכך ס"ד דרב"ח דכשאומרים אנוסים מ"נ נהי דכיון שהגיד כו' מ"מ מהני חזרתם לשיי' מרומה וממילא בטל השטר דאין כאן דו"ח. משא"כ מחמת ממון דא"א מע"ר אין מאמינים להם כלל ולא חשיב מרומה ג"כ כמ"ש לעיל. ודחי רבא דכיון שהגיד כו' כיון דאי שום הוכחה באמירתם אנוסים כו' שהוא אמת רק מצד החזרה אמרינן כיון שהגיד כו'. ומסיק דקאי ארישא דכשאין כ"י יוצא ממ"א דאי בעו שתקי ונראה שאמת חזרתם שפיר חשיב מרומה ולא קשה דהוי מיגו במקום עדים דאין כאן עדות כנ"ל. משא"כ מחמת ממון אף במיגו לא מהני למשוי' מרומה כנ"ל כיון דלרבא לא הוי מרומה עד שיהי' הוכחה שאמת חזרתם כנ"ל

ומ"ש הר"י הואיל והיא מכחשת כו'. כ' ב"י לאו דיש חילוק בין מכחשת או לא רק דאי הוית מודה היתה צריכה גט מטעם שוי' נפשה ח' דאיסורא ע"ש. ולכאורה אין דברי הר"י סובלין כלל פי' זה דהא כ' דצריך דו"ח לאסור הואיל והיא מכחשת כו' ולפי' ב"י אינו ענין למה דבעי דו"ח

והי' נראה בפשיטות דהא מה דא"צ דו"ח בעידי נשים אמר סוף יבמות משום דאיכא כתובה למשקל כד"מ דמיא. ומה"ט פסקו הפ' גם בעידי גיטין וקידושין כנ"ל, ואף להפ' דארוסה לית לה כתובה מ"מ י"ל דמהני על אחר שתנשא. והר"י מהפ' דארוסה אית לה כתובה ע"ש באה"ע ס' נ"ה או דספיקא הוי ע"ש. וא"כ כיון דרק מטעם זה א"צ דו"ח ממילא כשמכחשת ואומרת לא קידשתני לענין כתובה מהני הודאתה כט"ח והל"ב כמ"ש תוס' פ' הכותב (פ"ט ע"ב) ואף דעדים מעידים שנתקדשה הודאתה כק' עדים לממון ובעודה ארוסה לכ"ע מהני מחילה בכתובה אף דאית לה דליכא איסור ע"ש. וממילא כיון דאין עדותן כלל לממון רק לאוסרם לכ"ע כד"נ דמיא ובעי דו"ח ושפיר לשון הר"י כפשטי'

עוד י"ל דהא כיון דמשום כתובה הוא דתיקון א"כ התקנה לטובתה ודאי דמצי אמרה א"א בתקנ"ח כיון שנתקן לטובת בעל הממון איך נחוב לה עי"ז בע"כ ורק ע"נ להתירה או עידי גט כיון דאיכא כתובה מהני לזכותה וכן בעידי קידושין אם היתה היא המודה והוא מכחיש הי' שייך כיון דאיכא כתובה משא"כ כשהיא מכחשת כנ"ל

ומ"מ הי' לו לבאר קצת יותר ולא ניחא לב"י לפרש כן. ואפשר לישב פי' הב"י דיש להסתפק אף דבאומרת נתקדשתי בפני עדים והלכו למד"ה שויא נפש' חד"א. מ"מ כשהן בפנינו ואומרים שלא ראו לא שייך שוי' נפשה כו' כיון דבלא עדים אין קידושין ואף דאומרת שהי' בפניהם מ"מ נאמנים שלא ראו דזה יודעין הם טפי וכמ"ש בש"ע לענין ב"ד ס' כ"ג ע"ש. ואם כן לכאורה הי' מהני חזרתם קודם שנחקרו אף אי היתה מודית. אך לא מהני דעכ"פ דו"ח לא בעי דהא גם כשאין לפנינו אסורה ומיד שאמרו שראו נגמר ורק שיועיל מה שחזרו ואמרו לא ראו בתורת עדות וזה לא מהני דכיון שהגיד כו' דהא אף אי לא אמרו החקירות הי' ג"כ אסורה משום הודאתה. וא"ל דכיון שלא הי' בתורת עדות לא שייך כיון שהגיד ויהיו נאמנים עתה בחזרתם להעיד שלא ראו. ז"א דהא גם כשאומרין אין יודעין בב"ד א"י להעיד אח"כ משום כיון שהגיד לרוב הפו'. וא"כ כיון דהודית ושוי' אנחד"א ורק כשמעידים שלא ראו יועיל בתורת עדות להתיר ואם כן כיון דאמרו והעידו שראו אף שלא נחקרו מ"מ עכ"פ העידו שאינן יודעין עדות שלא ראו וזה העידו בב"ד וממילא שוב א"נ לחזור ולהעיד בתורת עדות שלא ראו שיועיל להתיר דשפיר קרינן בי' אינו חוזר ומגיד. ולכך כ' ר"י כיון שמכחישתן ולא שייך שנחד"א יכולין לחזור כל שלא נחקרו כנ"ל משא"כ אם היתה מודית כנ"ל

עוד י"ל באם היתה מודית והעידו ואח"כ חוזרת בה עם אמתלא דמהני מצד הודאתה. מ"מ י"ל העדים א"י לחזור בהם אח"כ בשביל שלא נחקרו דהא ב"ק ע"ה ע"ב מחלק הש"ס דאף דעשאאי"ל לא מהני כו' אבל הכא דסיוע מסייע להו כו' ופרש"י דוקא משום די"ל דמשקרי כו' משא"כ בדאמר בפניכם דמה שאאי"ל הוא משום דקושט' מסהדי דמודה להו שוב הוי עדות ולא חשיב מודה בקנס ע"ש. וע"כ לא פליגי רבנן עלי' רק משום דמ"מ נתחייב מצד הודאתו הוי מודה בקנס דאם היו מכחישים י"ל דלא היו מעידין כלל משום הזמה ע"ש. אבל בקידושין וכה"ג שהודו והעדים מעידים י"ל דאף בלי דו"ח מהני כיון ששניהם מודים א"צ דו"ח כיון שאין מסופקין בדבריהם כלל אם אמת או לא דלא אמרה תורה דו"ח רק