חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א קטו

להיפוך ע"ש: ולמ"ש מיושב דהא באמת גם אחר כ"ד יכולין לחזור בהם שלא נגמר כנ"ל רק דלא מהני משום דאין התראה דשעה שעובר כשהוא אחר כדי דיבור ואף שי"ל לא מהני וא"כ כיון דההתראה הוא תוך כ"ד של העדות שפיר מהני אף שיהי' אחר ההתראה אחר כ"ד מ"מ יוכלו לחזור בהם כנ"ל וההתראה הוא שפיר בשעה שעובר כיון שהוא תוך כ"ד ולחזור בהם שפיר יכולין אף שהוא אחר כ"ד כיון שהוא תוך כ"ד של ההתראה כנ"ל וא"ש

ובזה מיושב מה דתמוה שם דהדר אמר אביי לאו מלתא דאמרי כו' מי איכא מידי דאינהו בעו מיקטל בלא התראה ואינהו בעו התראה הא כתיב ועשיתם כאשר זמם כו' מתקיף לה ר' סמא לא מעתה בן גרושה ובן חלוצה דלא מכאשר זמם מתרבי ליבעי התראה כו'. ותמה בשיטה שם למה לא פריך מהא דאיירינן בה הא דמעידין שחייב מנה דג"כ אין המלקות מכאשר זמם דלא רצו לחייבו דק ממון דג"כ ליבעי התראה כו' ע"ש. ולמ"ש מיושב דהא באמת לא משכחת התראה רק כל קושיית אביי הי' וניתרי בהו תוך כדי דיבור ואף דהתראה עצמה היא יותר מכדי דיבור כקושית תוס' מ"מ יוכלו לחזור כמ"ש דקודם ההתראה לא נגמר דהוי עשאאי"ל וא"כ שם גבי ממון דלענין ממון הוי יכול להזימו שיתחייבו אף בלא התראה ונגמר עדותם א"כ ממילא אינם יכולין לחזור אח"כ ולא משכחת לה שוב התראה לענין מלקות דלא מהני תוך כ"ד שהתראה עצמה היא יותר מכ"ד ולא יוכלו לחזור כנ"ל ולא קשה כלל ולכך פריך מבן גרושה כו' דהתוס' הקשו הא הוי עשאאי"ל ותירצו משום דמיקיימי הזמה במלקות ע"ש. וא"כ קודם ההתראה דליכא מלקות לא הי' מועיל עדותם כלל דהוי שפיר עשאאי"ל וממילא יוכלו לחזור אף אחר כ"ד ומשכחת לה התראה ופריך שפיר כנ"ל וא"ש ובגוף הדבר בין הא דביטלו כו' דלא מהני התראה אח"כ אפשר לחלק עוד דדוקא התם כמו גבי מוציא ש"ר שהתורה אמרה לא יוכל לשלחה וכשמגרשה עובר על זה ואף שמחזירה אח"כ מ"מ הא כבר גירשה ובזה לא נתבטלו הגירושין במה שמחזירה רק שהתורה אמרה שכשמחזיר אינו עובר ולכך לא מהני ההתראה אח"כ כיון שעבר על אזהרה משא"כ הכא כיון דיכול לחזור בו ונתבטל העדות למפרע לגמרי והתורה לא אפרה רק שלא יעיד עדות שקר וכיון שנתבטל למפרע לא עבר כלל ומהני שפיר ההתראה שיחזירו בו כנ"ל

אך מ"מ אינו נראה דהא רש"י ז"ל כ' שם ראי' מהא דשבועה שלא אוכל זו אם אוכל זו דלא מהני ההתראה אח"כ בשעה שאוכל התנאי ע"ש. ואף דהתם ג"כ אם אינו אוכל זו לא נאסר כליו מעולם אכילה הראשונה מ"מ לא מהני כנ"ל. ומ"מ אפשר לחלק קצת דהתם מ"מ המעשה ראשונה לא נתבטלה משא"כ הכא שנתבטל לגמרי. והוא דוחק ונכון יותר כמ"ש לעיל: ובתומים כתב שהתוס' חולקים על זה וסברי דאף קודם שנחקרה אינם יכולין לחזור והביא תוס' דפסחים ע"ש. ותמיהני שלא ראה דברי תוס' סנהדרין ל"ב ע"ב ד"ה היכי שכתבו להדיא דעד שלא נחקר יכולין לחזור בהם מתוספתא ע"ש. ופשוט שאינם חולקין על ירושלמי ותוספתא דתני להדיא שיכולין לחזור כו' ע"ש. והראי' שהביא מתוס' פסחים אינו כלום למעיין שם שהוא תירוץ תוס' דסנהדרין הנ"ל ממש ע"ש

(ב) אחר שהעיד כו'. ברמב"ם וטור אחר שנחקרה כו'. וב"י מביא התוספתא עדים כו' עד שלא נחקרה אמרו מבודין היינו כו' ע"ש. והביא דברי ר"י שבמרדכי על עדי קידושין כו' וחזר א' מהן והשיב כו' מן הדין יש לפוטרה בלא גט כי עדים שבאים לאוסרה צריכין דו"ח הואיל והיא מכחישתן וכל זמן שלא נחקרה עדותן יכולין לומר מבודין היינו. ועוד דהוי כדין מרומה דבעי דו"ח ע"ש. ובמרדכי איתא דאף בהודאות והלואות בעי דו"ח ובהגהת פי' מה"ת ע"ש. וצ"ל או דהב"י מפרש כן דברי ר"י או שהי' לו גירסא כנ"ל. ובאה"ע ס' מ"ב כ' ב"י לשון ר"י ועוד דזה המעשה שייך לדין מרומה ע"ש ולא פירש למה. ומהרי"ן לב ח"א ד' ס"ג העתיק לשון מרדכי כמו שכתוב לפנינו ותמה ג"כ ואי בשביל שמכחשת היכן מצינו שבשביל הכחשת בע"ד יהי' חשוב ד"מ אדרבא מש"ס וכל הפ' משמע להיפוך ע"ש. ובפשיטות צ"ל דהי' נראה לב"ד שם שהוא מרומה וכן משמע מדהתחיל על שהטעה להעיד עדות שקר ע"ש ואיך כ' סתם כן הא ע"כ לא נודע רק שהעד א' שחזר בו אמר כן והול"ל על עדים כו' וחזר א' ואמר שהטעה אותו כו' וע"כ שהי' קול ונראה כן לב"ד. מ"מ לפי מה דכ' במרדכי לפנינו עיקר חסר וכן בת' רמ"א ורש"ל העתיקו כולם לשון המרדכי כמו שלפנינו

ולכאורה הי' אפשר לומר דכיון שחזרו בהן העדים זה עצמו משוי לי' דין מרומה עכ"פ למה שהעידו מקודם דנהי דלא האמינתם התורה משום כיון שהגיד בתורת עדות עכ"פ נראה מזה שיש חשש שקר וחשוב מרומה דלא תיקנו חכמים ונשאר הד"ת שצריך דו"ח וא"כ עדיין לא נגמר העדות כל שלא נחקר. ושוב י"ל דמהני חזרתם לגמרי דלא שייך כיון שהגיד כיון דבעי דו"ח ועדיין לא נחקר. והי' מיושבים דברי ר"י כפשטן

ואף דלכאורה זה טעות כיון דמה שנעשה דין מרומה הוא ע"י חזרתם שוב שייך בי' כיון שהגיד דהא כבר הועיל ונגמר עדותן לגמרי דבלא החזרה לא הי' הדין מרומה כלל

אך אמנם לפי מה שמבואר לקמן בש"ע דעדות המוכחשת בחקירות בטל גם בדיני ממונות ע"ש (סי' ל') וגם אחר כ"ד ולמה הא כיון שהגיד כו' כיון שכבר הועיל ונלמד בלי החקירות. והא תוס' כתבו פסחים פ' קמא דכשלא כיונו באיזה יום אי לאו שמכלל החקירות הוא לא הי' מועיל משים כיון שהגיד ע"ש. וכן לשיטת הש"ך ז"ל דאף דא"צ דו"ח מ"מ אם אירע שחקרום ואמרו א"י בטל עדותם ולמה נהי דכ' דלא תיקנו חכמים ע"ז כשאומרים א"י ע"ש (סס"י ל"ג) מ"מ ממילא לא יועיל משום כיון שהגיד דבשלמא מה"ת דבעי דו"ח ולא נגמר קודם מהני כשאומרין א"י אבל כיון שכבר תיקנו דמהני עדותו בלי דו"ח וכבר נגמר שוב אף דחקרום ואמרו א"י לא יועיל דנימא דהן משקרים דכיון שהגיד כו'. דגם מה"ת לא הוי מהימני אם הי' הדין דמהני ונגמר עדותן כנ"ל. וע"כ צ"ל דמה דתיקנו שיועיל בלי דו"ח לא תיקנו דיהי' מהני אף שהעדות בטל מה"ת רק דהוי התקנה על הסתם כשאין חוקרין אותם דנהי דמה"ת צריך דו"ח מ"מ כל שלא חקרום עדיין אין העדות בטל מן התורה רק שמחוסר עדיין דו"ח. והי' התקנה שיהי' כשר ולא נחקור אותן ונסמוך דמסתמא יודעין וכשר גם מה"ת כשנחקור אותן. אבל כשחקרום וא"י או מכחישים דבזה מה"ת כבר נתבטל עדותם לא תיקנו כלל להכשיר עדות הבטל מה"ת ולכך ממילא בטל העדות כמו שהוא מה"ת. וא"כ גם לענין חזרה י"ל כן דכיון דמה"ת מהני חזרתם כיון שלא נחקר דבעי דו"ח וממילא כשחוזרין בטל מה"ת. וכיון שבטל לא תיקנו להכשיר

אך מ"מ לא דמי דשם כיון דלענין זה לא תיקנו כשחוקרים וא"י או מכחישים. א"כ אף שכבר העידו על גוף המעשה מ"מ על החקירות עדיין לא העידו וממילא כשאומרים א"י או מכחישים מהני לבטל העדות לא מצד הגדתם עתה רק דזה עדיין לא נגמר עדותן לענין החקירות. ואף דמ"מ הי' מהני מדרבנן. הוא רק משום דמהני מדרבנן גם שלא חקרום אבל מ"מ לא העידו ע"ז ונשאר לענין זה אדאורייתא שיבטל כשא"י וכו'. משא"כ לענין גוף המעשה שכבר העידו שיועיל מבודין היינו מה שאינו שייך להחקירות לענין זה כבר נגמר לגמרי. ואף דמה"ת מהני הוא משום שאינו מועיל כל שלא חקרו אבל כיון שתקנו שמועיל שוב חשיב הגדה מה"ת דהא אמר פ' שה"ע הכל מודים בעד מיתה אף דמהני רק מדרבנן קרינן בי' והוא עד אם לא יגיד דקרא ע"ש. וא"כ לענין העדות שאינו שייך לחקירות כיון דמהני מדרבנן לא מהני חזרתם מה"ת דכיון שהגיד כו'. ואף דאם יאמרו א"י או יכחישו יבטל מ"מ כיון שא"צ דו"ח שייך כיון שהגיד כו' לענין לבטל העדות במה שאינו מענין החקירות שכבר נגמר לגמרי

ועוד לש"ך ז"ל מה דמהני בלי דו"ח הוא דמחזקינן מסתמא דיודעין החקירות ומכווני אבל אם היינו יודעין שאין יודעין החקירות לא הי' מהני כלל מיד הגדתם. וא"כ מה שאומרים שא"י לא חשיב כיון שהגיד דאיגלאי מלתא שלא הי' הגדה כלל והי' בטעות מה שהועיל עדותם. משא"כ בזה אף דע"י שחוזרים בהם נאמר שהוא מרומה מ"מ אז לא הי' מרומה ולא הי' בטעות מה שהחזקנו לאינו מרומה כיון דרק ע"י החזרה חשיב מרומה ושייך כיון שהגיד כנ"ל: