חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א קיד

תוך כדי דיבור כו' ע"ש. ולהנ"ל קשה דיכולין להתרות בהו שפיר אחר שהעידו רק קודם הדו"ח דיכולין לחזור בהם כנ"ל. וצריך לומר דאם יתרו קודם הדו"ח שייך ג"כ פרשי ולא מסהדי דלא יאמרו החקירות ואף דבתוך כ"ד לא שייך שיחזרו בהם היינו משום דכבר העידו כל העדות לא יחזרו בהם בשביל התראה אבל קודם החקירות שעדיין צריכין להעיד שייך שפיר פרשי כו' קודם

אמנם קשה כיון דאמרינן דקודם שאחקדה יכולין לחזור משום שלא נגמר עדיין העדות כיון שאינו מיעל בלא החקירות ויכולין לחזור אף תוך כדי דיבור של החקירות וכן כל א' תוך כדי דיבור של חבירו משום שלא הועיל קודם כנ"ל וא"כ אי נימא דעדים זוממין בעי התראה ובלא התראה אינם כעושים כלל ח"כ נראה דבלא התראה לא הוי עדות כלל דהא הדין עדות שאאי"ל שאם יוזמו לא יתחייבו כלום כיון שלא יתרו בהם וא"כ לא הוי עדות עד שיתרו בהם כנ"ל. וא"ר ממילא ראה שיכולין לחזור בהם קודם ההתראה כיון שלא נגמר עדותן שאינו מועיל כלום קודם התראה וכמו קודם החקירות דהוי אאי"ל וכמו כן קודם ההתראה כנ"ל וממילא יכולין לחזיר גם תוך כ"ד של התראה כיון שלא נגמר עד אז כנ"ל. וא"כ מאי אמר ניתרי בהו אם נ' מאי דהוה הוה ופריך ניתרי בהו תוך כ"ד כו'. הא שפיר יכולין להתרות בהם מתי שירצה דאי נימא דעדים זוממין נמי התראה א"כ מתי שיחרו בהן יהיו יכולין לחזור בהם תוך כדי דיבור ושפיי מחני התראה דבידם לחזור ולמה לי' תוך כ"ד כו' כיון שבלא התראה לא יועיל שפיר יכולין לחזור כנ"ל ואיך הוכיח העדים זוממין לאו בני התראה נינהו. ואין לומר דדוקא גבי חקירות שעדיין בידם שלא לומר החקירות או לומר א"י לכך יכולין לחזור כיון שבידם לבטל העדות משא"כ בהתראה דאין בידם שוב כשהעירו שלא יתרו בהם. אבל ז"א דגם בהתראה צריך שיתירו עצמם למיתה ולקבל ההתראה וג"כ בידם שלא לקבל ההתראה ולא יועיל כנ"ל

ואפשר ליישב דדוקא בחקירות שהתורה אמרה שצריכין להעיד המעשה וגם החקירות באיזה יום כו' והוא מכלל העדות לכך קודם לכן עדיין לא נגמר עדותם שצריכין עוד להעיד. משא"כ בהתראה דהעדות כבר נגמר לגמרי רק שאינו מועיל בלא התראה מטעם אחר אבל אינו שייך לעדות שוב לכך אינם יכולין לחזור כנ"ל דהא בל"ז אין העדים זוממין עד שיוגמר הדין ומ"מ א"י לחזור אחר כ"ד קודם גמ"ד וע"כ דמיקרי יכול להזימם כשיגמר הדין. כן אי בעי התראה אח"כ מ"מ חשיב יכול להזימם כשיתרו בהן וכבר הועיל ולא יוכלו לחזור ולכך פריך רק להתרות תכ"ד. ואדרבא משמע שם ג"כ כנ"ל דהא קאי מה"ת דבעי דו"ח והדו"ח הוא אחר שהעידו א"כ מתי תהא התראה תוך כ"ד וע"כ כוונת אביי תוך כ"ד דחקירות ומ"מ יוכלו לחזור בהן כנ"ל והסברא נותנת כן דכיון דעד שלא נחקרה חשוב לא נגמר דיכולין לחזור גם תוך כ"ד יכולין לחזור כמו א' כ"ד של ב' כנ"ל

או י"ל דהא ר' אילעא יליף התם דעדיין זוממין משלמין מג"ש דיד ביד דבר הניתן מיד ליד וכתבו המפ' דהא דצריך לר' אלעזר טעמא אחרינא אף דסבר ג"כ ג"ש הנ"ל הוא משום דלא מוכח מג"ש הנ"ל רק דמשלמין ממון אבל אינו מוכח דפטורין ממלקות וי"ל כר"מ דלוקין ומשלמין לכך הוצרך לטעם הנ"ל דלאו בני התראה נינהו ופטורין ממלקות. וא"כ א"ש דכיון דהם מעידין לחייב ממון הוכיח שפיר דאין לוקין דלאו בני התראה דאם יתרו בהם אח"כ מאי דהוה הוה ולא יוכלו לחזור דאי"ל כנ"ל דהא לענין ממון שפיר חייבין אף בלא התראה וא"כ מהני עדותם לחייב ממון אף קודם התראה דשפיר יכולין להזימם ויתחייבו ממון וכיון שהועיל עדותם ונגמר מיד לענין ממון ממילא אינם יכולים לחזור אחר כ"ד אף ולפ"ז קודם התראה דהא הטעם שיכולין לחזור קודם החקירות אף דאין אדם משים עצמו רשע ואיך נאמנים שהעידו שקר וע"כ הטעם דכיון שלא הועיל כלל קודם החקירות אינו נעשה רשע כלל כיון שחוזרין כנ"ל. וא"כ הכא שמועיל עדותן לענין ממון מיד ממילא שוב אינם נאמנים כלל אח"כ לחזור דאין אדם כו' ולא יוכלו לחזור קודם ההתראה ג"כ ואמר שפיר דלאו בני התראה נינהו דמאי דהוה הוה כנ"ל וא"ש

ומיושב בזה מה שהקשו המפ' שם לר"א דאמר מסברא דאיך לוקין למה לי' ג"ש דיד ביד הא בל"ז כיון שאין לוקין ודאי משלמין ממון ע"ש שדחקו דלא ס"ל ג"ש הנ"ל ולמ"ש מיושב דבלא יד ביד הוי אמרינן דאין משלמין שפיר הוי אמרינן דלוקין והיו שפיר בני התראה כנ"ל דיכולין לחזור בהם תוך כ"ד של ההתראה כיון שאין משלמין ואינו יכול להזימם רק לחייבם מלקות וממילא לא הועיל עדותם כלום קודם התראה ויכולין לחזור אח"כ רק עכשיו דידעינן מיד ביד דחייבין ממון ממילא ליכא מלקות דלאו בני התראה נינהו כנ"ל כיון שהועיל לענין ממון כנ"ל

וגם מיושב מה שדקדקו למה אמר ממונא משלם מלקא לא לקי דלאו בני התראה. הא אין הטעם רק אדלא לקי ולמה אמר ממונא משלם ע"ש. ולמ"ש א"ש דרק משום דממונא משלם לכך לא לקי כנ"ל ואל"ה הוי שפיר בני התראה

וגם י"ל דא"ש אף אי לא ס"ל ג"ש דיד ביד הנ"ל דלכאורה מ"ש אינו דהא הטעם דאינם משלמין הוא משום דהמלקות פוטרם וא"כ כיון דקי"ל דחייבי מלקות שוגגין חייבים א"כ שפיר מועיל עדותם מיד לענין ממון קודם ההתראה דהוי שפיר יכול להזימם שאם יוזמו בלא התראה ודאי יתחייבו ממון דיהי' רק חייבי מלקות שוגגין כיון דבעי התראה וכיון דהועיל ממילא לא מהני ההתראה עכשיו וא"י לחזור כנ"ל וא"ש ג"כ דמשום דממונא משלמים ודאי ממילא לא לקי וגם עכשיו משלמין כנ"ל

ואח"כ מצאתי בשוטה מקובצת שם שהביא בשם הראב"ד ז"ל שהקשה כיון דלא חייבים מלקות ולא נגמר חיובם עד ההתראה יהיו יכולין לחזור אף אחר כ"ד ותירץ דיכולין לומר אשתלינן מה שהעדנו ע"ש. ולכאורה קושייתו אינו מובן דמאי בכך שאינם חייבים בלא התראה מ"מ העדות נגמר ולמה יוכלו לחזור אח"כ. וצריך לפרש כוונתו ג"כ כמ"ש דכיון דאינם חייבים הוי עדות שאאי"ל ושפיר יכולין לחזור כנ"ל. ותרוצו ג"כ אינו מובן דאיך יאמרו שכחנו הא יכולין להתרות ולומר להם על עדות זה שהעדתם אנו מתרין אתכם שתחזרו בכם אם הוא שקר ודוקא על קודם שייך אשתלין משא"כ כנ"ל

עוד נראה ליישב קושיא הנ"ל דלכאורה קשיא לי למאי שפרש"י ז"ל מכות ט"ו ע"ב דקאמר התם בהתראת ספק קא מיפלגי ופרש"י ותוס' שם דכיון שעבירת הלאו תלוי בביטול העשה הוי התראת ספק. וכ' רש"י ז"ל ואי קשיא לי לר"י נמי איכא התראת ודאי ויתרו בו כשבא לבטל העשה שהוא עקירת הלאו ותירץ לעולם התראה בשעה שעובר על אזהרתו בעינן ואפילו הוא תלוי בדבר אחר כו' ע"ש ואף דלא עבר כלל עד שמבטל העשה לר"י מ"מ על אזהרה כבר עבר ולא מהני התראה ע"ש וא"כ קשיא מאי פריך הכא וניתרו בהו תוך כ"ד אחר העדות מאי מהני אף שיכול לחזור בו תוך כ"ד מ"מ כיון שכבר עבר והעיד מאי בכך שיכול לחזור בו ויתקן מאי שעבר מ"מ אין ההתראה בשעה שעובר דאח"כ אינו עושה מעשה כלל רק שאינו מתקן ולא עדיף מהתם כשמבטל העשה דע"כ משום דאין הלאו בתורה שלא יבטל העשה וכשאין ההתראה בשעה שעובר רק בשעה שאינו מתקן לא מהני וגם הכא תוך כ"ד אין ההתראה בשעה שעובר רק כשאינו מתקן כנ"ל דגם התם אינו עובר כלל בלא הביטול

אך באמת לא קשה דכיון דתוך כ"ד כדיבור דמי א"כ כשמתרין תוך כדי דיבור של העדות הוי כמתרין בשעה שמעיד והוי שפיר התראה בשעה שעובר על האזהרה וכיון שיכול לחזור בו מהני שפיר התראה דהוי בשעת עבירה כיון דכדיבור דמי ולא מיקרי כלל על התיקון כנ"ל

ולפ"ז מיושב מ"ש הא יכולין להתרות אף אחר כ"ד ואעפ"כ יכולין לחזור עד אחר ההתראה כנ"ל. ולמ"ש א"ש דאם יתרו בהם אחר כ"ד ולא מהני כלל אף שיכולין לחזור דהא אינו בשעה שעובר רק בשעה שאינו מתקן דהא אחר כ"ד הוא ולא מהני אף דיכולין לחזור כנ"ל ואתי שפיר

ובזה יש לישב קושית תוס' שם ד"ה וניתרו בהו כו' שהקשו איך מצי הדרי בהו והא התראה הוי טפי מתוך כ"ד וא"י לחזור אחר ההתראה ומה שתרצו עיין תוס' סנהדרין ל"ב משמע