חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א קיג

י"ל דגם בעדיו חולים י"ל דהוי עשאאי"ל שאינם בזוממי זוממין דאם יוזמו מחיים לא יועיל כלל שיהיו המזימין עשאאי"ל שאם יוזמו לא יצטרכו לשלם להעדים כל זמן שחיים דגם הם לא חייבים דרוב חולים לחיים ולא הי' מועיל ולא היו חייבים וגם הם פטורים רק שנחייב להמזימים כשמתו העדים הראשונים כנ"ל ושייך ג"כ אין אדם מוריש קנם לבניו ויהיו פטורים וממילא אינם בזוממי זוממין ולא מהני עדותם גם עכשיו כנ"ל. ואף דיכולים להזימם אחר מיתה ואז יתחייבו המזימים שפיר כשיוזמו דהעידו אחר מיתה ונתחייבו היתומים מ"מ הא זה לא מיקרי יכול להזימו כיון שאין יכולין להזים אותם בחייהם רק לאחר מיתה. ולכך השמיט הרמב"ם ז"ל שפיר הא דעדים חולים ולא גרם לי' דלא מהני כנ"ל. או משום דר"י ב"ח דאמר גם עדיו חולים סבר כרבא דלא בעינן זוממי זוממין כלל בסנהדרין (ע"ח) ע"ש. אבל למאי דקי"ל התם כר"א דבעינן גם זוממי זוממין לא מהני עדיו חולים כנ"ל או דר"י ב"ח סבר הא דאין מקבלין הוא רק מדרבנן וממילא כיון שהקבלה הי' כדין מהני אף שעמד אח"כ והוי שפיר י"ל ומהני עדיו חולין אבל למאי דאמר ר"ש טעמא דר"י משום והועד בבעליו דהוא דאורייתא ולהפ' הנ"ל שפיר לא מהני כנ"ל וא"ש

ובזה יש ליישב לשון רש"י ז"ל דאמר כגון שהי' הוא חולה או עדיו חולים כו' ופרש"י עדיו חולים מסוכנים למות כו' ולא פירש כן אהוא חולה דתני קודם. ולמ"ש א"ש דבהוא חולה לא בעינן כלל מסוכן דאף דרוב לחיים מ"מ מאי בכך אם יחי' באמת לא יועיל כנ"ל אבל בעדיו חולים קשה כנ"ל וע"כ דמועיל אף אם עמד וקשה דרוב לחיים כנ"ל. ומיושב ג"כ מה שהקשו למה תני עדיו חולים הא כ"ש הוא מהוא חולה דאין הטעם רק שיזכור העדים מכש"כ בעדים חולים דהחשש הוא שלא יהיו עדים כלל. ולמ"ש א"ש דבעדיו חולים איכא שפיר רבותא טפי דהוי עשאאי"ל ומהני אף אם עמד כנ"ל וא"ש

אמנם באמת מפשטי' דש"ס ומלשון הפוסקים משמע דבקבלו עדות כדין שהי' חולה וכה"ג אף שעמד אח"כ ג"כ מהני עדות הראשון כיון שקבלו כדין ובפרט למ"ש הב"י דהא דאין מקבלין הוא רק מדרבנן וא"כ כיון שנעשה כתיקון חכמים שפיר מהני. גם י"ל אם כבר הוציאו הב"ד ממנו כשהי' חולה וכה"ג אף שעמד אח"כ מ"מ כיון שהוציאו שוב הוי רק לפטור ולפטור מהני שלא בפני בע"ד. וגם דין הד"מ היכא שקבלו שלא כדין כו' גם זה השמיט בש"ע ומשמע דלא מהני ואינו תלוי בזה אם אח"כ אפשר או לא רק בשעת קבלת עדות אם הי' כדין כו' וגם אפשר כמ"ש לעיל דאף דהעידו בחייו מ"מ כיון דלא הי' מתחייב בשום ענין מחיים א"כ לא רצו כלל לחייבו ואף דמועיל למפרע מ"מ אין החיוב רק על היתומים ולא שייך אין אדם מוריש כו' וי"ל

והנה הרמ"א ז"ל בד"מ הוכיח מהאי דינא דאמרינן דאף שנאנס אח"כ דא"א מהני כנ"ל. וכ' וא"כ אם גבו עדות שלא בפניו ודנו ע"פ העדות מודה ריב"א דמהני ע"ש. והוא תמוה מאי ענין זה לזה בשביל דמהני נאנס אח"כ מהני דנו בדיעבד. ויש לישב במ"ש לעיל דבדנו שייך לומר עביד איניש לאחזוקי דיבורי' כיון שדנו ע"פ עדותם ושוב אינם נאמנים אח"כ דשפיר הם נוגעים כנ"ל וכמו שפרשו המפ' לקמן דברי הרמ"א ל"ג סי"ב אם נפסק הדין כו' פסק דאמרינן עביד איניש. ופירשו דלא כש"ך רק שהב"ד טעו ופסקו ע"פ והעידו בתורת עדות שייך הנ"ל עביד איניש כיון שדנו ע"פ כו'. ולכך כאן בדנו שוב הוי כנאנסו העדים דאי אפשר עוד לקבל עדות בפניו מטעם עביד איניש כנ"ל וממילא מהני בדיעבד כמו עדיו חולים רק דהתם הי' הקבלת עדות כדין משא"כ כאן בשעת קבלת עדות והדין לא הי' אונס דאם לא היו מעידים שפיר הי' יכולים אח"כ להעיד. וכ' הרמ"א שפיר דכיון דנאנסו אח"כ שאי אפשר מהני אף שהי' שלא כדין משום דא"א עכשיו ממילא גם דנו מהני דא"א כנ"ל וא"ש דעכשיו ג"כ כבר אי אפשר שאם לא יועיל לא יועיל גם בפניו אח"כ כנ"ל וא"ש

עוד י"ל דהנה הראב"ן הביא ראי' מדמכשירין קבלת אונס לכתחילה ע"כ דבדיעבד מהני כמו שהביא ירושלמי ראי' גבי עמידה וישיבה (הובא בב"י סי' י"ז) ע"ש. ולדידן להריב"א דלא מהני דיעבד ע"כ צריכין לחלק דדוקא באי אפשר דנעשה הקבלת עדות כדין לכתחילה דרשאין לקבל מהני משא"כ דיעבד באפשר דהקבלה הי' שלא כדין לא מהני גם בדיעבד. ועוד יש לחלק דדוקא בא"א הוי דיעבד גם על הדין דא"א לדון בענין אחר משא"כ בקיבלו עדות דיעבד מ"מ על הדין הוי לכתחלה דאין רשאין לדון לכתחילה ע"פ קבלת עדות זה ולכך לא מהני כנ"ל. ומיושבים דברי הרמ"א ז"ל דכיון דחזינן דאף בנאנסו אח"כ ג"כ מהני ואף דהקבלת עדות הי' שלא כדין דאז הי' אפשר מ"מ מהני דעכשיו א"א כנ"ל. וא"כ שוב אין לומר כתירוץ הא' שכתבנו לחלק בין קבלת אונס דהי' כדין כו' דהא גם כאן הי' שלא כדין וכמו כן מועיל דיעבד. וע"כ רק החילוק הב' דהתם גם על הדין א"א משא"כ הכא הדין לכתחילה וא"כ אם דנו ממילא מהני כמו באי אפשר דגם על הדין הוא דיעבד כנ"ל ואתי שפיר

או י"ל כמ"ש לעיל דבדנו והוציאו ממון כבר לכאורה מהני הקבלת עדות כיון שכבר הוציאו שוב הוי הקבלת עדות רק לפוטרו ולפטור מקבלין שלא בפני בע"ד וממילא מהני גם הקבלה שקבלו כבר שלא בפניו כנ"ל. אך יש לחלק דדוקא דבשעת קבלה הי' לפטור דנעשה כדין משא"כ הכא דהקבלה הי' להוציא שלא כדין אף דעכשיו הוא לפטור לא מהני עדות הראשון כנ"ל. וכתב הרמ"א שפיר כיון דנאנסו אח"כ מהני משום דאי אפשר ומהני עדות הראשון אף דאז הי' שלא כדין משום דעכשיו מהני ממילא אם דנו והוציאו ג"כ מהני דעכשיו הוא לפטור כנ"ל וא"ש

(ל) ושלחו לו ולא בא כו'. נראה לכאורה דהשליח ב"ד אינו ב נאמן על זה שלא רצה לבא. דהא מבואר בש"ס ולעיל סי' י"א דהשליח ב"ד אינו נאמן שלא רצה לבא רק לשמתא אבל לכתוב פתיחא עליו דמחסרו ממון אינו נאמן וצריך ב' עדים שיעידו שלא רצה לבא ע"ש. וא"כ הכא כיון דאם לא רצה לבא מהני הקבלה שלא בפני בע"ד והוי דבר שבממון ממילא צריכין ב' עדים שיעידו כנ"ל

וא"כ קשה לכאורה כיון שצריך עדות גמור גם עדות זה שלא רצה לבא איך מקבלין שלא בפני בע"ד דשמא לא אמרו לו ואין מקבלין גם עדות זה דבלא שלחו אין מקבלין כנ"ל ואיך נאמנים בשלחו לו כו'. וי"ל כמ"ש לעיל דהא אין הפסול מטעם שקר רק אף שאומרים אמת לא מהני כמו קרובים והכא אי אמת אינם פסולים דשלחו לו מקבלין שלא בפניו ומקבלין שפיר עדות זה כנ"ל. או כמ"ש דהא דאין מקבלין הוא דרבנן ובדרבנן מקבלין כמו בקיום ומקבלין שפיר ע"ז דשלחו לו ויכולין לקבל שלא בפניו דזה הוא מלתא דרבנן ומהני ע"ז שלא בפניו כנ"ל. או דלענין זה הוי אי אפשר ומקבלין כנ"ל וא"ש

סימן כט

סעיף א' אחר שהעיד העד בב"ד (והוא לאחר כ"ד) אינו יכול לחזור בו כיצד אמר מוטעה סעיף הייתי שוגג הייתי ונזכרתי שאין הדבר כן לפחדו עשיתי אין שומעין לו אפילו נתן טעם לדבריו וכן אינו יכול להוסיף בעדותו תנאי כו'

(א) אחר שהעיד כו'. הרמב"ם והטור כתבו אחר שנחקר עדותן כו' והיינו משום דבמידי דבעי דרישה וחקירה יכולין לחזור כל זמן שלא נחקר דלא נגמר עדותן עדיין. אבל המחבר דאיירי בממון דלא בעי דו"ח לכן נקיט שהעיד כמ"ש בב"י דכבר נגמר כשהעידו וא"י לחזור ע"ש. ונראה דבמידי דבעי דרישה וחקירה יכולין לחזור תוך כדי דיבור של החקירות כיון שהעדות נגמר אז. וכמו שא' יכול לחזור תוך כדי דיבור של חבירו משום שלא נגמר עד שהעיד גם השני ומכש"כ דיכול לחזור תוך כדי דיבור של הדו"ח כנ"ל

ולכאורה קשיא לי דאמר פ' אלו נערות ר"א אמר עדים זוממין ממונא משלם מלקא לא לקי דלאו בני התראה נינהו אמר רבא תדע ניתרי בהו אימת קודם כו' פרשי כו' ואי אח"כ מאי דהוה הוה שא"י לחזור בהם כו' מתקיף לה אביי וניתרי בהו