חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א קי

דגם הכחשה לא יהי' כנ"ל ולכך אמר דבדיעבד מהני אם קבלו כו' (רק דבהזמה לא מהני אף בדיעבד דלמסקנא סתם כמו היש דוחין שכ' הרח"ש) וממילא אתי שפיר דאף דאי נימא דהוי הכחשה יהי' הזמה גם כן מכל מקום הא לענין ההכחשה מהני שפיר אף דהוא שלא בפניהם כיון שהוא בד עבד וממילא הוי הזמה ג"כ דהוי כחלו כו' ואמר שפיר דלכתחלה אין מזימין כו' אבל מכחישין אבל בדיעבד הזמה שלא בפניהם נהי דלא הוי הזמה הכחשה מיהא הוי וממילא מועיל עדותם אף שלא יהי' הזמה וא"כ שוב הוי הזמה ג"כ דהוי כחלו כנ"ל וא"ש. וכ' שפיר אח"כ ויש דוחין דכל עניני הזמה חידוש ויכול להיות דבהזמה לא מהני אף חלו אח"כ וממילא יכול להיות דבדיעבד לא מהני ומ"מ הוי הכחשה דאף דהוי הכחשה לא יהי' הזמה דאף חלו לא מהני בהזמה ולכך הוי שפיר הכחשה דהוא רק נגד הבע"ד כנ"ל. והוא שפיר היש דוחין כמ"ש הרא"ש כנ"ל וא"ש

או י"ל בפשיטות למ"ש די"ל טעם הראבי"ה דמהני בדיעבד הוא כמ"ש דסובר דאמרינן עביד איניש כו' אף שאינו מועיל עדותו וכמ"ש הרש"ל וא"כ אם לא יועיל הוי אי אפשר וסובר ג"כ כרמ"א דבחלו אח"כ ג"כ מהני ולכך ממילא סובר דמהני בדיעבד אף שלא חלו כיון שלא יועיל כנ"ל. או אפשר דזה עצמו מיקרי מועיל עדותם כיון שאם לא יהי' אפשר אח"כ לקבל עדות בפניו יהי' מועיל עדותם שלא בפניו א"כ עכ"פ הועיל לדבר מה ומיקרי עדות ושייך עביד איניש כו' כנ"ל ולכך פוסק דמהני בדיעבד. והנה יש פוסקים דבדיני נפשות אף בעדיו חולים אין מקבלין דדוקא בדיני ממונות הקילו חכמים שנא יבא לידי הפסד אם לא יקבלו וכמו נעילת דלת משא"כ בדיני נפשות ע"ש. וא"כ ממילא לא קשה קושית הריב"א דיועיל הזמה ג"כ בדיעבד כנ"ל. ולמ"ש א"ש דבההזמה דהוא קנס וליכא הפסד והוי כדיני נפשות דגם בעדיו חולים אין מקבלין וממילא לא מהני בדיעבד כנ"ל. ומיושב שפיר ראיית הראבי"ה דסובר דאף הכחשה לא מהני שלא בפני בע"ד ולמה אמר דהוי הכחשה ולכך ע"כ דמהני בדיעבד כנ"ל רק בהזמה לא שייך הפסד ולא מהני כנ"ל אבל לענין ההכחשה שהוא לבטל העדות דשייך שפיר הפסד מהני שפיר בדיעבד דהוי כעדיו חולים כו' כנ"ל וא"ש. ובזה מיושב ג"כ מה שהביא הראב"ן ראי' מהא דכיון דמהני היכא דעדיו חולים מהני ג"כ בדיעבד כו' ודחה הב"י דדוקא התם משום דלא אפשר ע"ש ולמ"ש א"ש דכיון דא"א מהני ממיל' גם דיעבד הוי א"א כנ"ל וא"ש

ובזה מיושב דברי הריב"ש שפוסק דהזמה שלא בפניהם עכ"פ מבטל העדות לגמרי ולא הוי תרי ותרי ודחו דבריו דכיון דלא הוי הזמה הוי רק כהכחשה דעלמא ע"ש לסי' ל"ח ובש"ך). ולמ"ש א"ש דכיון דמועיל עדותם להיות הכחשה לא יועיל אח"כ והוי כחלו ולמה לא הוי הזמה רק דלענין הזמה לא שייך זה דליכא הפסד ולא מהני אף חלו וא"כ א"ש דזה הוא לענוש העדים אבל לענין נבטל העדות לגמרי דשפיר איכא הפסד מהני אף שלא בפניהם דהוי כחצו כיון דמועיל עכ"פ להיות הכחשה כנ"ל וא"ש. ומיושב לשון רש"י ז"ל שכ' הזמה לא הוי לענשם כו' ע"ש

עוד י"ל למ"ש הפו' דבהזמה שלא בפניהם אין העדים נפסלים להבא דנגד העדים לא מהני כלל שלא בפניהם והוא כשאר הכחשה רק עדות זה בטל לגמרי שהוא נוגע רק לב"ד שהוא בפנינו כנ"ל. ולכאורה קשה דהא קי"ל עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ואם הוכחשו על מקצת עדות בטל אף מה שלא הוכחשו וא"כ כיון דמזימין שלא בפניהם ומעידין על העדים שפסולים הם שהעידו שקר וגם על הבע"ד שהוא פטור ועל מה שמעידים על העדים לפוסלם שהוא שלא בפניהם לא מהני מטעם דהוי הכחשה דכיון שאינם נאמנים נגדם לפוסלם ממילא הוי הכחשה שהם העידו שאומרים חמת והוא לענין זה תרי ותרי וא"כ כיון שעל עדות שעל העדים הם מוכחשים ממילא גם מה שמעידים על הבע"ד דלענין זה הוי הזמה לבטל העדות שהיא בפניו מ"מ הא הוי עדות שבטלה מקצתה ובטלה כולה כיון דלענין העדים הוי הכחשה שהיא שלא בפניהם ואינם נאמנים לפוסלם מטעם הכחשה ממילא לא יהיו נאמני' לבטל העדות לגמרי כנ"ל. ומיושב הראבי"ה ז"ל דסובר הכחשה הוי היינו לבטל לגמרי כמ"ש הריב"ש וקשה כנ"ל. והוכיח דבדיעבד מהני רק לענין הזמה לא מהני לעונשם כמ"ש אבל לענין לפוסלם גס להבא שפיר מהני דהוא בדיעבד כנ"ל. וממילא לא הוי הכחשה ולא שייך עדות שבטלה כו' ואף דלא מהני לענשם לא קשה דמאי דבטל מחמת שלא בפני בע"ד ודאי לא הוי בטלה מקצתה כו' רק אין מקבלין כנ"ל

אך בל"ז לא שייך בטלה מקצתה כו' גבי הכחשה כמבואר ב"ב פ' ח"ה (דל"א) אמאי דלא אתכחיש כו'. אך י"ל כיון שהוא דבר א'. ולהפוסקים דלא כראבי"ה יש לישב הנ"ל ומובן. רק די"ל דהראבי"ה סובר כן וא"ש דהוכיח מהתם כנ"ל. או די"ל דסובר דגם זה עצמו מיקרי עדות שבטלה מקצתה כיון שמעידים לענוש אותם וע"ז לא מהני שלא בפניהם ובטלה מקצתה לא מהני גם לבטל העדות כיון שהתורה פסלה שלא בפני בע"ד והוכיח דבדיעבד מהני רק דאין מקבלין ולא שייך בטלה מקצתה כו' ויש דוחין דהזמה חידוש הוא ולכך מה דלא מהני שלא בפניו לא מיקרי בטלה מקצתה כיון דמהני כשאר עדים דעלמא רק שאינם נאמנים להזימם להם רק כשאר עדים דהוי הכחשה אבל בדיעבד לא מהני כנ"ל

והנה הראב"ן הביא ראי' מדמכשירין קבלת אונס ע"כ גם בדיעבד מהני ע"ש והב"י דחה דבריו דהא דאין מקבלין הוא מדרבנן והיכא דלא אפשר הקילו חכמים כו' ע"ש. ובס' נ"ב ס' ע"ב ושאר אחרונים כתבו דאף דנימא דהוא דאורייתא דאין מקבלין כו' מ"מ י"ל דבלא אפשר מקבלין שהתורה לא אמרה רק באפשר והיכא דאפשר אף דיעבד לא מהני ע"ש. ונראה דליתא דהא גבי עמידה וישיבה הוכיח בירושלמי מהא דקורדייקוס דא"א בעמידה ומקבלין עדותו מיושב ואמר עלה זאת אומרת דדיעבד מהני מיושב אף היכא דאפשר מדמכשירין היכא דאי אפשר ע"ש וכן גבי מברך השם דהדיינין עומדין משום דאי אפשר דייק מינה בירושלמי דדיעבד מהני ע"ש (והובא בב"י סי' י"ז). ומבואר דבדאורייתא מדמכשירין אי אפשר ע"כ בדיעבד כשר אף דאפשר ולמה לא נימא כנ"ל. וע"כ דאין חילוק וראיות הראב"ן נכונה רק אי אמרינן דהוא דרבנן שפיר י"ל כמ"ש הב"י דכן מצינו גבי אף אני כמוהו דעביד רבנן מעל' לפרש ובלא אפשר הקילו ובאפשר לא מהני אף דיעבד ע"ש לעול ס"י ונסתר ממילא מה שהאריך שם בשו"ת נודע ביהודא ס' ע"ב הנ"ל שכתב דהוא דאורייתא ולא מהני דיעבד ואעפ"כ מקבלין היכא דלא אפשר בחולים כו' ע"ש

עוד ראיתי שם כמה דברים אשר אינם נכונים בעיני שכתב שם מסברא דנפשי' דגם בדיני נפשות מקבלין שלא בפני בע"ד היכא דעדיו חולים וכה"ג וכ' שמצא און לו בדברי הרשב"א ע"ש. ולא ראה דברי הרשב"א ז"ל בחידושיו לב"ק פ' הגוזל שכ' להדיא להיפוך וז"ל וקשיא לי דהא אמרינן טעמא דאין מקבלין כו' משום דאמר קרא והועד בבעליו וא"כ אם הוא חולה או עדיו חולים וכה"ג מקבלין היאך מקבלין והתורה אמרה והועד בבעליו ויש לו' עיקר קרא לגבי שור דהוא כדיני נפשות כתיב ובדיני ממונות אסמכתא בעלמא ומדרבנן ולגבי שור מוקמינן אפטרופוס דהוא כבעלים ע"ש. ומבואר להדיא דדוקא בממון דהוא דרבנן מקבלין בלא אפשר משא"כ בדיני נפשות ודלא כהנ"ל. ומהתימה על הרשב"א שדבריו סותרים זה את זה. וגם ברא"ש סוף כלל מ"א כ' אבל בעדים חולים כיון דאיכא הפסד כו' הפקיעו ממונו כו' ע"ש. ומבואר דהוא מדרבנן מטעם הפקר ב"ד ולכך פסק שם כריב"א דאין ראיי' הראב"ן ראי' כיון שהוא מדרבנן כנ"ל

עוד כ' שם סי' הנ"ל דלאסור אשה לבעלה לא בעינן קבלת עדות בפניו מהא דפריך (סנהדרין מ"א) אשה חבירה דמיקטלא לר"י כיכא משכחת לה והקשה דמשכחת שהעידו שלא בפני הבעל רק בפני האשה ושוב אין יכולין לו' לאסרה על בעלה באנו דאינה נאסרת עליו דאין מקבלין כו' וע"כ באו לחייב אותה מיתה כו' ע"ש. ואינו נכון לע"ד דהא קי"ל דגם בסוטה כמו שהבעל מוזהר עלי' כך היא מוזהר' עליו וא"כ כיון שנתקבל העדות בפני האשה נהי דנגד הבעל לא מהני העדות לאסרה עליו שלא בפניו מ"מ מהני לאסור הבעל עלי' דכיון שנתקבל בפני' נאסר הבעל עלי' ואסורה לדור עמו דאין מאכילין לאדם כו' ומהני העדות שאסור עלי' ושפיר יכולין לומר לאוסרה באנו כו'. ואין מזה ראי' דמהני לקבל שלא בפניהם. וממילא גם הוכחה שני' שכתב שם נסתרת ע"ש

ובדבדי הרב המאירי שכ' דבענין איסור מקבלין שלא בפניו דזכות הוא לו להפרישו מאיסור וכ"ע בעלי דבר נינהו