חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א קה
Chidushei Harim Choshen Mishpat part 1 105 · חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א · free full Hebrew text
Open in the reader →דלת ולכך מהני. וכ' הרמב"ם ז"ל שפיר דמהני כדי שלא תנעול דלת כנ"ל. דהיינו אותה תקנה עצמה דלא בעינן יכול להזימו וכן אין בודקין עדי נשים כו' כנ"ל
או דעכשיו דתקנו דמהני אף שאינו מדעת שניהם כשזוכר העדות א"כ ממילא יכול להזימו מדאורייתא דאף דאיגלאי מלתא כו' הי' מהני וא"כ ממילא מהני מדאורייתא היכא דהוא מדעת שניהם כיון דיכול להזימו כנ"ל וא"ש
עוד י"ל קצת דרך פלפול אי נימא דסובר הרמב"ם כדעת הרי"ף פ' ד' אחין דדוקא היכא דכבר מסרו לבע"ד אז הוי כנחקר כו' אבל אי מונח גבי עדים דאי בעו כבשי לי' לשטרא הוי מפי כתבם משום דדוקא כשכבר אין בידם לעקור הדבור שחתמו הוי כאלו העידו בב"ד אבל היכא דאי בעו כו' לא מיקרי עדות כיון שיכולין למקור חתימתם ע"ש. והנה המפ' הקשו על הרמב"ם ז"ל באמת כמ"ש לעיל למה בעו זוכרין כשבא השטר לב"ד כיון דעדים החתומים על השטר כו' וכ' הטעם משום דנגמר ההגדה אז ובעינן שיהי' אז ראוין כנ"ל. ולכאורה י"ל כיון דכשאינם זוכרים לא מהני אף שהוא ביד הבע"ד א"כ אף כשזוכרין לא מהני דג"כ אי בעו כבשי לשטרא שאם יאמרו שאינם זוכרים ההלואה כלל כמ"ש הרמב"ם יתבטל השטר דהי' מפי כתבם א"כ שפיר בידם לעקור השטר. ואף שתמיד יכולין לבטל ולומר פרוע וכה"ג היינו משום דלא יבטלו עדותן שעדות של חתימתם על המלוה יהי' קיים רק שיבטלו העדות אחר שיעידו שקר וזה לא מיקרי אי בעו כו' אבל הכא שיכולין לומר האמת שאינם יודעים מההלואה כלל ולא תועיל כלל חתימתן שיהי' מפי כתבם מחמת שאינם ראוים א"כ גם עכשיו הוי מפי כתבם מחמת אי בעו כבשי כו' אף שראוים כנ"ל. ואף שיש לחלק דהתם לא יצטרכו לומר כלל רק שיכבשו השטר משא"כ הכא מ"מ מאי בכך כיון דנימא להרמב"ם ז"ל דלא מהני רק כשזוכרין ההלואה שיהיו ראוין כו' הוי שפיר אי בעו כו' כיון שיכולין לומר שאינם זוכרים כלל ההלואה ולא יהי' עדותם של החתימה עדות כלל א"כ ממילא אף שזוכרין היינו כשאינם לפנינו דאמרי' מסתמא זוכרין מ"מ לא מהני משום דאי בעו כבשי כו' כיון דסובר כהרי"ף ז"ל וגם כר"ת דבעי זוכרין כו' אך ז"א דהא פסק דבמקוים שכ"י יממ"א אינם נאמנים כשאומרים שאינם זוכרין רק באינו מקיים במיגו כו' וא"כ אין בידם כלל לכבוש ולומר אינם זוכרין דלא מהימני כיון שבאמת הוא חתימתם ויכולין לקיימו. אמנם לכאורה קשה להרמב"ם ז"ל דבעינן שיהיו ראוין להגיד דוקא עכשיו וא"כ למה באומרים שאינם זוכרים לא מהימני כשהוא מקוים הא קי"ל דעדים שהעידו שקר הם פסולין לכל עדות וא"כ יתבטל השטר ממ"נ אם אומרים אמת שאינם זוכרים ודאי בטל דאינם ראוים כו' ואם באמת זוכרין א"כ מה שמעידים שאינם זוכרים הוא עדות שקר וממילא פסולין לעדות א"כ אף שזוכרים אינם ראוין להגיד שהם פסולין וג"כ הוי כאינם זוכרין ולא מהני והשטר בטל ממ"נ. דהא דקי"ל סי' מ"ו חתם בשטר עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו מהני כשאחרים מעידין כו' וכן חתם עד שלא נעשה גזלן ונעשה גזלן ג"כ מהני אם אחרים מעידין שמכירין חתימתו וראו חתימתו שבשטר זה קודם שנעשה גזלן ע"ש. כתבו הפ' דהוא דק מדרבנן להרמב"ם ז"ל דהוי כמו מתו שאינם ראוים כו' אבל מדאורייתא לא מהני כיון שנעשה חתנו ואינו ראוי להגדה עכשיו שהוא פסול כו' ע"ש. וא"כ גם כאן כיון שהעידו שקר ונפסלו ממילא לא מהני מדאורייתא כנ"ל כמו בנעשה גזלן כו'. אך ז"א דכשבא השטר לב"ד מיד קודם שאמרו אינם זוכרין ממילא הוי הגדה כיון דמסתמא זוכרין ואף שאח"כ מעידים שקר שאינם זוכרין ונפסלו מ"מ כבר הגידו מיד כשבא לב"ד והוי כנפסלו אחר שהגידו בב"ד ושפיר אינם נאמנים ואמרי' שזוכרין והשטר קיים כנ"ל
אמנם לפ"ז אם באים קודם שבא השטר לב"ד ומעידים שהשטר שיש ביד פלוני שהם חתומים בו אינם זוכרים ההלואה בבל ממילא השטר בטל כנ"ל ממ"נ אם אינם זוכרים בטל ואם זוכרי' העידו שקר קודם שבא השטר לב"ד ואינם ראוים להגיד כשבא לב"ד דכבר הם פסולים משעה שאמרו שאינם זוכרים. וא"כ עדיין שייך שפיר אף שלא העידו אי בעו כבשי לשטרא כיון שהיו יכולין לומר קודם שבא לב"ד שאינם זוכרים ואף במקוים היו נאמנים כנ"ל ושוב לא מהני אף שזוכרין כדעת הרי"ף ז"ל משום דאי בעו כו'. ואף דלכאורה עכשיו שכבר בא לב"ד שוב לא שייך אי בעו כו' כיון שלא יהיו נאמנים כשכבר בא לב"ד וכיון שזוכרין הוי הגדה עכשיו וכנ"ל. אך מ"מ למ"ש המפי דלהרמב"ם צ"ל דמתחלת ההגדה משחתמו ולא נגמר עד שבא לב"ד ולכך אינם יכולין לחזור כו' וכן לענין שאר דברים ע"ש וכן לדעת הרי"ף ז"ל כתבו שם דג"כ אף שעכשיו שבא השטר לב"ד לא שייך שוב אי בעו כו' מ"מ לא מהני כשוא הי' ראוי למסור לבע"ד בשעה שחתמו כמו התם דלינתי' גבי עדים דכיון דאז לא הי' ראוי כו' והי' שייך אי בעו כו' ולא הועיל והוי מפי כתבם ממילא גם עכשיו לא מהני שאינם מעידים עכשיו ואינם חותמין ובשעה שחתמו לא הי' ראוי כו'. ולהרמב"ם ז"ל הוא משום שידעו בשעת החתימה וגם עתה כשבא לב"ד והוא מתחלת ההגדה עד שנגמר כו' ע"ש. וא"כ הא זה אי בעו כו' שיכולין לומר אינם זוכרין כו' זה לא הי' ראוי כלל למסור לבע"ד דאף שמוסר שייך אי בעו כו' כנ"ל ולא הי' מהני בשעת חתימה כנ"ל דאז הי' שייך אי בעו שיכולין לומר קודם שבא לב"ד דנאמני' וממילא גם עכשיו שבא לב"ד ולא שייך אי בעו מ"מ לא מהני כנ"ל לדע' הרי"ף ז"ל ואף דיכול להיות שנזכרו מ"מ שוב לא שייך מסתמא זוכרין וגם יכולין לומר שאינם יודעים כלל כו' וא"כ מנוילא לא מהני כנ"ל
אך י"ל כמ"ש הרמב"ן ז"ל דהיכא דאינו מועיל עדותם כלל אינם נפסלים אף שהוא שקר דלא מיקרי עדות שקר רק כשהועיל דבר מה ע"ש. וא"כ שפיר אינם נאמנים כשאומרים שאינם זוכרים דכיון שאינם נאמנים כלל ממילא אף שהוא שקר אינם נפסלים כלל דלא הועיל עדותם שאמרו אינם זוכרים כלל ושפיר ראוים להגדה עדיין ויכולין לומר נזכרנו וכה"ג דלא הוי חוזר ומגיד כו' וממילא אמרינן שפיר דזוכרין והעידו שקר ואעפ"כ השטר קיים כנ"ל. אמנם התוס' הקשו גבי אנוסים כו' למה במקוים אינם נאמניה הא גם במקוים אית להו מיגו דפרוע ותירצו דמיגו בשנים לא אמרי' כו' ע"ש וא"כ הכא כיון דבאינו מקוים נאמנים שאינם זוכרים במיגו וא"כ גם במקוים יהיו נאמנים במיגו דפרוע כנ"ל וא"ל דהוי מיגו בשנים כו' דאין אחד כו' ז"א דאף אם יאמר אחד פרוע ג"כ יהי' נאמן ממ"נ אם אומר אמת השטר בטל דפרוע ואם הוא שקר א"כ פסול לעדות שהעיד שקר וממילא בטל השטר שאינו ראוי להגיד כמו נעשה גזלן וכנ"ל והוא מפי כתבם. וא"ל דאינו מועיל עדותו כנ"ל דז"א דהא קי"ל עד א' מעיד שפרוע לא יפרע אלא בשבועה וכיון שהועיל עדותו לענין שבועה ממילא אם הוא שקר פסול לעדות ושוב הוי מפי כתבם ונאמן לגמרי ובטל השטר וא"כ גם אחד מהעדי השטר שיאמר פרוע קודם שבא השטר לב"ד ג"כ יהי' נאמן כנ"ל וממילא לא הוי מיגו בשנים ונאמנים ג"כ שאינם זוכרים במיגו דפרוע כמו באינו מקוים כנ"ל וממילא שייך אי בעו כבשי כו' שיהיו נאמנים כו'. ולכך י"ל דלא מהני מדאורייתא אף בזוכרים וכמ"ש הב"י לדעת הרמב"ם ז"ל
אמנם מדאורייתא קודם תקנת חכמים שפיר הי' מהני דמן התורה עד א' מעיד פרוע א"צ שבועה דכל הנשבעים כו' וממילא אינו מועיל עדותו כלל ואינו פסול ולא יהי' עד א' נאמן שיאמר פרוע וממילא הוי מיגו בשנים כשאומרים שאינם זוכרים ואינם נאמנים ולא שייך אי בעו כבשי כו' וממילא מהני שפיר מדאורייתא כיון שזוכרין כנ"ל. ולכך א"ש דאמר בכל דוכתי דאוריי' הוא דמדאורייתא קודם התקנה שפיר הי' מהני ולא הי' מפי כתבם כנ"ל אבל עכשיו דתקנו חכמים דצריך שבועה בעד א' מעיד כו' שוב לא מהני מדאורייתא דכיון שיהיו נאמנין כנ"ל וממילא שייך אי בעו כבשי מדאורייתא והוי מפי כתבם וכ' הרמב"ם ז"ל שפיר מדברי סופרים כו' שחותכין אף שאינו ראוי כו' וגם ממילא עכשיו דכבר תקנו חכמים דמועיל גם במתו וכה"ג שאינם ראוים וכן בנעשה גזלן וחתנו כו' מעילא שוב מהני ג"כ מדאורייתא דשוב לא יהיו נאמנים כשאומרים שאינם זוכרים כיון דמקוים ואף אם אומרים שקר והם פסולים מ"מ השטר כשר מדרבנן כמו נעשה גזלן וממילא לא שייך אי בעו כבשי ושוב לא הוי מפי כתבם כיון שזוכרין ומהני שפיר ג"כ מדאורייתא וכל הדברים כנ"ל רק דאלו לא תקנו לא הי' מועיל עכשיו מדאורייתא כיון שתקנו דעד א' מעיד שפרוע צריך שבועה אבל מדאורייתא קודם שתקנו הי' שפיר מועיל וכן עכשיו שתקנו דמועיל במתו ונעשה גזלן ג"כ מועיל מדאוריי'. וממילא מיושב הכל כנ"ל וא"ש: