חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א קד

לשיטתם דמהני מדאורייתא מפי כתבם מ"מ אין זה ענין שנאמר דאינו צריך קיום דמ"מ יכול לטעון מזויף וע"כ דהא דאמר מדאורייתא אין צריך קיום היינו משום חזקה כנ"ל דלא חציף כו'. וא"כ להרמב"ם ז"ל כן דא"צ קיום רק מדרבנן כנ"ל. ורק על הלשון דאמר מדאורייתא כו' ולרמב"ם ז"ל לא מהני מדאורייתא כנ"ל. ולמ"ש א"ש דבאמת מדאורייתא בלא תקנת חכמים שפיר מהני באמת כנ"ל וא"ש

עוד י"ל דלכאורה לר"ת דמהני מדאורייתא מטעם שראוים להגיד שזוכרין כנ"ל ובעינן שיהיו ראוים בשעה שבא השטר לב"ד כנ"ל. וא"כ למאי דקי"ל לקמן ס' מ"ו גבי אנוסים היינו מחמת ממון דנאמנים לגבי עצמם וצריכים לשלם מדינא דגרמי כיון שחתמו שקר וגרמו היזק ע"ש. וא"כ איך נימא הכא שראוים להגיד עכשיו בפיהם כשבא לב"ד הא עכשיו שכבר חתמו הם נוגעים גמורים דכיון שהנתבע טוען שהוא שקר וממילא צריכים העדים לשלם לו מדינא דגרמי שחתמו שקר וא"כ מה שאומרים שהוא אמת הם נוגעים גמורים דאל"ה יתחייבו לשלם כנ"ל. ואף שיכולין להפטר אף דאינם זוכרים הלואה מ"מ יודעין שחתמו אמת מ"מ הא גם זה הוא מכלל העדות והם נוגעים ע"ז ולא מהני ואף דיש להם שאר טענות להפטר מ"ט הא הוי עד הצריך שבועה כמו על שאר תביעות כיון שהנתבע טוען שחייבים לשלם לו והם כופרים צריכין לישבע היסת דהטעם דבכל דוכתי אינו יכול להשביע העדים שהעידו אמת או שחתמו במו בכל תביעות דהיינו כמ"ש לעיל דהא בשעה שהעידו לא היו נוגעים כלל שהי' בידם שלא להעיד והיו אז עדים כשרים וא"כ העידו עדים כשרים שהאמת אתם ולכך אינו יכול להשביעם אף שעכשיו הם נוגעים כמו אילו מביאים עדים עכשיו שאמת העידו. וכן בחתמו על השטר ג"כ אינו יכול להשביעם דהא העידו בחתימתם שהוא אמת ובשעה שחתמו לא היו נוגעים וכשרים היו כנ"ל. אבל הכא דאמרינן דלא הוי הגדה בשעה שחתמו דהוא מפי כתבם רק עד שבא לב"ד אז הוי הגדה מטעם שראוים להגיד א"כ שפיר יכול עכשיו להשביעם היסת שאומר שחתמו שקר. וא"ל כנ"ל דחתימתם פוטרתם כנ"ל. דז"א דבשעת חתימה לא הי' הגדה כלל רק עכשיו ועכשיו הם נוגעים דאל"ה צריכים לשלם כיון שיכול לגבות בשטרו בלא ידיעתם כשיקיימו כנ"ל ושפיר יכול להשביעם היסת. ואף דלכאורה כיון דפ' הריב"ש דבעדות דרבנן מהני מפי כתבם כמו בקיום וכה"ג ע"ש ס' מ"ו וא"כ לענין לפוטרם משבועת היסת שהוא דרבנן שפיר פוטרתם חתימתם דלענין זה הי' מועיל קודם שבא לב"ד ג"כ כנ"ל. אך ז"א דלהרמב"ם ז"ל אין הטעם מחמת מפי כתבם רק דהוא כמו חוץ לב"ד מקודם והא ודאי דאין עדות דחוץ לב"ד מועיל אף לפטור משבועת היסת וא"כ שפיר יכול להשביעם שטוען גרמתם לי היזק והוי עד הצריך שבועה ולא יהי' מועיל גם כשיעידו בע"פ וא"כ אינם ראוים להגיד כלל עכשיו כשבא לב"ד ואף בשזוכרים הוי כאינם זוכרים ולא מהני כלל כנ"ל

אך באמת לא קשה כלל כיון דאמרינן דמהני משום דראוים להגיד בפה והיינו משום דאף אם לא יועיל הכתב יכולין להגיד בפיהם וא"כ אם לא יועיל הכתב רק מחמת הגדתם שוב אינם נוגעין כלל דבלא ההגדה לא הי' יכול לגבות כלל בשטרו ולא גרמו היזק כלל אם לא יעידו וממילא מהני הגדתם עכשיו ושוב מהני אף בלא הגדה מטעם שראוים להגיד כנ"ל ואינם נוגעים כנ"ל ואף דעכשיו דאמרינן דמסתמא זוכרין ויכול לגבות בלא הגדתם וא"כ חייבים שפיר מדינא דגרמי כשחתמו שקר וממילא אינם ראוים להגיד כנ"ל. אך ז"א דמ"מ הוי ראוים להגיד אם לא יועיל בלא הגדה ולכך מועיל ממילא כנ"ל. וגם בל"ז קודם דתקנו רבנן היסת ממילא הוי מהני מדאורייתא דלא הי' צריך שבועה כנ"ל

אמנם עכשיו דמדרבנן מהני במתו וכה"ג אף שאינם ראוים להגיד כלל וא"כ ממילא שוב לא מהני מדאורייתא כלל כנ"ל דאינם ראוים להגיד עכשיו דהם נוגעי' וצריכין שבועה דכיון שיכול לגבות בלא הגדתם עכ"פ מדרבנן דמהני אף שאינם ראוים כנ"ל וא"כ גרמו היזק מדרבנן וחייבים וממילא הם נוגעים ופסולים מדאורייתא ואינם ראוים להגדה מדאורייתא ולא מהני דהוא מפי כתבם כנ"ל ולכך לא מהני באמת רק מדרבנן אף שזוכרים וכדעת הב"י דמ"מ אינם ראוים מדאורייתא כיון דמהני מדרבנן כנ"ל. וממילא מיושב דברי הרמב"ם שכתב דעכשיו לא מהני רק מדרבנן וכנ"ל אבל בש"ס אמר שפיר דמדאוריי' כו' דבאמת אם לא תקנו חכמים שפיר מועיל מדאורייתא כנ"ל רק עכשיו הוא דרבנן כנ"ל ויש לומר דגם עכשיו מהני מדאורייתא דכיון שמועיל מדרבנן וא"כ שוב אינם צריכין לישבע היסת כיון דמהני מדרבנן וא"כ שוב כשרים מדאוריי' דאינם נוגעין כו' וא"כ ממנ"פ הי' כשר מדאורייתא דקודם שתקנו ודאי הי' מועיל מדאורייתא ועכשיו שתקנו ג"כ מועיל מדאוריית' כיון דמהני מדרבנן כנ"ל. ומ"מ כתב שפיר דמדרבנן דהיינו מחמת שתקנו לכן מועיל עכשיו מדאורייתא כנ"ל וא"ש. ובגיטין וקדושין בל"ז א"ש דלא שייך עד הצריך שבועה ממילא מהני שפיר מדאורייתא דאינם נוגעים כלל וראוים להגיד עכשיו ופריך שפיר דאורייתא הוא בגיטין כנ"ל וא"ש

או י"ל למאי דאמר ב"ק ע"ג גבי גניבה וטביחה כיון דאיגלאי מילתא דכי אסהדו אטביחה פסולין הוו לא הוי הזמה כלל כיון שנודע שהיו פסולין בלא הזמה קודם העדות ע"ש. וא"כ כיון דמדאורייתא בעינן עדות שאתה יכול להזימו אף בממון וכיון דעדים שחתמו שקר פסולין לעדות אח"כ א"כ ממילא אינו מועיל השטר מדאורייתא דאינם ראוים להגדה עכשיו כשבא לב"ד כיון שכבר חתמו וא"כ אף אם יגידו בפיהם הא הוי עדות שאאי"ל שאם יוזמו א"כ חתמו שקר והם פסולים משעת חתימה והיו פסולים בשעת הגדה בפיהם ולא שייך בהו הזמה דעל החתימה עצמה לא מהני הזמה דהוא מפי כתבם כיון דבעינן ראוי להגדה וא"כ ממילא גם על ההגדה לא מהני ההזמה שכבר פסולין משעת חתימה ואינו יכול להזימו ולא תועיל ההגדה וממילא גם הכתב אינו מועיל דהוי כאינם זוכרים כנ"ל דג"כ אינו ראוים להגיד כנ"ל. ואף דבאינו כתוב בשטר בזמנו כתבנוהו לא יהיו נפסלים משעת החתימה די"ל איחרנוהו כו' ולא שייך איגלאי מילתא כו' מ"מ הא פסול ממ"נ השטר לחוד מדאורייתא דאי אינו כתוב בזמנו כתבנוהו ואינו פסול מחמת מפי כתבם דראוי להגדה מ"מ פסול דהשטר עצמו הוי עדות שאאי"ל כיון דיכולין לומר איחרנוהו כו' כמ"ש הרמב"ם ז"ל דהוי עשאאי"ל כשאינו כתוב בזמנו כו' ואי כתוב בזמנו כו' א"כ הוי מפי כתבם כיון דמהני הזמה על השטר ג"כ והיו פסולין קודם הגדה ואינו ראוי להגדה כנ"ל ולא מהני מדאורייתא כנ"ל. אך ז"א דשפיר ראוי להגדה דאי נימא דהכתב אינו מועיל רק בהגדתם בפה א"כ שפיר אינם נפסלים כלל משעת חתימה כמו אילו העידו חוץ לב"ד דאינם פסולין ולא נפסלו רק בהגדתם ומהני שפיר ההזמה וראוים להגיד כנ"ל וממילא מהני גם בלא הגדה כנ"ל

אמנם עכשיו דתקנו דמהני מדרבנן במתו וכה"ג א"כ כיון דמועיל הכתב מדרבנן ממילא פסולין מדאורייתא דכשמעיד שקר עדות המועיל מדרבנן נפסלים מדאורייתא כמו דהכל מודים בעד מיתה דחייב קרבן שבועה מדאורייתא ע"ש שבועות ל"ב. וא"כ ממילא פסולים כשחתמו שקר ולא תועיל ההזמה דאיגלאי מלתא כנ"ל וממילא אינו מועיל ההגדה של עכשיו בפיהם ג"כ מדאורייתא דא"א יכול להזימו ושוב הוי מפי כתבם רק דבאמת דמהני מדרבנן אף שאינם ראוים כמו במתו וכה"ג וגם דמדרבנן לא בעינן כלל בממון יכול להזימו וכ' הרמב"ם ז"ל שפיר מדברי סופרים כנ"ל ובש"ס דפריך דאורייתא כו' הוא כנ"ל דבלא תקנת חכמים שפיר הי' מהני מדאורייתא כנ"ל וא"ש אבל עכשיו דתקנו חכמים ממילא לא מהני כלל מדאורייתא רק מדרבנן כנ"ל וא"ש

או כמ"ש האחרונים דבגיטין וקידושין לא בעינן כלל יכול להזימו מדאורייתא דלא קאי עלי' כאשר זמם כמו בבן גרושה ובן חליצה ע"ש בס' נ"ב ולכך מהני מדאורייתא כנ"ל. או כמו דאין בודקין עדי נשים כו' סוף יבמות ע"ש. או י"ל לדעת בעה"מ (יבמות ל"א) משום דהוא מדעת שניהם לא הוי מפי כתבם רק מפי כתבו דשלוחי הלוה הן. או לדעת הר"י (כתובות כ') דאמרינן סתם דמשום דהוא מדעת שניהם מהני כו' ע"ש. וא"כ ג"כ כיון דאם נודע דבלא הזמה לא הי' עדות לא הוי הזמה וא"כ הוי ג"כ עשאאי"ל דאם יוזמו א"כ לא הי' מדעת שניהם וא"כ לא הי' עדות כלל דהי' מפי כתבם וממילא הי' בטל אף בלא הזמה ולא הוי הזמה וממילא לא מהני מדאורייתא דהוי עשאאי"ל רק מדרבנן לא בעינן בממון יכול להזימו של תנעול