חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א קג

מהני באמת בשטר משא"כ בקידושין כנ"ל. ומיושב ממילא דברי הכ"מ שכתב דלא שייך נעילת דלת בקידושין דאם הי' שייך הי' מהני בזוכרים ע"י הכתב כמו בממון בשטר כנ"ל ורק משום דלא תיקנו כנ"ל

והנה באמת זה תימה על הרמב"ם ז"ל דנימא בכל שטרי גיטין וקידושין דכשאינן העדים לפנינו לא מהני רק מדרבנן כמ"ש הב"י וע"כ הוא נגם אפקעינהו רבנן לקידושין מיני' דאל"ה אין כח ביד חכמים נעקור דבר מן התורה בקום ועשה להתיר א"א לעלמא. וכ"כ הב"ש אה"ע סי' קמ"א להדיא ע"ש דהוא משום אפקעינהו וא"כ למה אמר דתיקנו זמן משום שמא יחפה על ב"א הא כיון דע"כ הוא כשלא יהיו העדים לפנינו דאל"כ ידעו מתי נתגרשה וא"כ כיון שנסמוך רק על השטר דהוא מפי כתבם א"כ ממילא לא נהרוג אותה אף שיהי' בו זמן כיון דאפקעינהו כמ"ש תוס' שם גיטין ל"ג. ואף די"ל דכיון דהאמת שגרשה לא הפקיעו מ"מ לא נוכל להרוג אותה. ואף לתירוץ התומים קשה כנ"ל כיון דאין סומכין על הכתב רק מדרבנן כנ"ל והוא מטעם אפקעינהו כנ"ל. וצ"ל דלא הפקיעו חכמים רק כשהוא שקר ומתירין אותה והולכת ונשאת כדי שלא להכשיל כו' אבל קודם לא הפקיעו כלל ושפיר נהרוג אותה כנ"ל. אך מ"מ הוא דוחק לומר בכ"מ שסומכין בגט כשר דאפקעינהו כו. ובזה י"ל כיון דקי"ל דעד אחד נאמן באיסורין ואפילו קרובים ופסולין מהימני וגם מפי כתבם מהני באיסורין רק דבגט לא מהני משום דהוי דבר שבערוה ואיתחזק איסורא. ורוב הפוסקים כתבו דעיקר דבר שבערוה דאמרינן אין דבר כו' היינו רק על גוף קיום הדבר שאין הגט נגמר בלא עדים אף שהוא אמת אבל לא על הנאמנות שאח"כ. וא"כ אם עד אחד מעיד שנתגרשה בפני ב' והלכו כו' הי' ראוי להיות נאמן כמו בכל איסורין כיון שמעיד שהמעשה נגמר שהי' בב' רק דאינו נאמן אעפ"כ מטעם איתחזק איסורא שאינו נאמן להוציא מחזקה ע"ש באה"ע. וא"כ הכא כשסומכין על הגט אף שהוא מפי כתבם הא מ"מ כיון דגוף הגט שפיר נגמר דכך הכשירו של גט וזה פשוט רק לענין לסמוך עליו וא"כ הוי כעדים מעידים מפי כתבם שנתגרשה בעדים כשרים וא"כ ראוי להאמינם מטעם עד א' נאמן באיסורין דמהני מפי כתבם. ואף דהוי דבר שבערום מ"מ הא מעידין שנגמר הדבר בכשרים ולענין נאמנות נאמן ג"כ כמו בשאר איסורין. רק דנימא דלא מהני מטעם איתחזק איסורא כנ"ל. והמהרי"ט ז"ל כתב בכמה דוכתי דהיכא דעכ"פ יצאה מחזקתה מדרבנן שוב לא מוקי לה אחזקה אף מדאורייתא ע"ש. וא"כ הכא כיון דאמרינן דמהני מדרבנן אף שהוא שקר אפקעינהו כו' וא"כ שוב אמרינן שהוא אמת דמהני מטעם עד א' נאמן כנ"ל ורק מטעם איתחזק נימא שאינו נאמן וא"כ עכ"פ נאמן מטעם אפקעינהו דמהני מדרבנן. וא"כ בין כך כו' יצאה מחזקת אשת אים כיון דאפקעינהו כו' וממילא לא הוי שוב איתחזק ומהני מדאורייתא מפי כתבם בלא אפקעינהו מטעם עד א' כו' וכנ"ל

והנה תמהו על הרמב"ם ז"ל דהא אמר להדיא פ' השולח אהא דהתקין ר"ג שיהיו עדים חותמין על הגט מפני תה"ע ופריך דאורייתא היא כו' ומשני לא נצרכא כו' זימנין דמייתי עדים כו' תיקנו רבנן כו'. ומבואר דמהני עכ"פ מדאורייתא ע"ש ובש"ך ס"ק י"ד. ויש לישב דהנה להרמב"ם ז"ל ע"כ דאמרינן דאף דעדים החתומים כמו שנחקר' כו' מ"מ אין חתימתם כהגדה בב"ד משעה שחתמו רק כשבא השטר לפני ב"ד אז הוא כאילו הגידו בב"ד עכשיו דאם הי' הגדה בשעת חתימה למה לי' שיהיו צריכין לזכור העדות בשעה שבא השטר לב"ד שיהי' ראוי להגדה הא היו ראוים להגדה בשעה שחתמו שהיו זוכרין והי' מהני הגדתם אז ומאי בכך שעכשיו שכחו כיון שכבר הגידו. וע"כ דלא הוי הגדה עד בא השטר לב"ד ולכך צריכין לזכור שיהיו ראוים להגדה אז כנ"ל. ואין להקשות דא"כ יהיו יכולין לחזור בהם קודם שבא לב"ד או תוך כ"ד ואף בכתב ידם יוצא ממקום אחר כיין דההגדה הוא אז. אך זה אינו דכיון דיכול לגבות בשטרו אף בלא הגדתם כלל כשכ"י יוצא ממ"א ואמרינן שמסתמא זוכרין ולכך שוב אינם יכולין לחזור דאין אדם משים עצמו רשע כיון שנתנו לידו שטר כזה שיכול לגבות בו בלא דיבורם ושייך כיון שהגיד ג"כ. אבל מ"מ לא הוי הגדה גמורה שיסמוך עליהם הב"ד רק בשעה שבא לב"ד ולכך צריכין לזכור כנ"ל

ולכאורה קשה למאי דסובר כר"ת דבראוי להגדה מהני וצריך להיות ראוי להגדה כשבא לב"ד כנ"ל. והנה הרבה פוסקים גבי שלא בפני בע"ד כשקיבלו עדות דלא מהני ופ' הרש"ל ומהרי"ן לב דשוב נוגעים כיון שכבר העידו ועדות הראשון לא הי' מועיל שוב אינו מועיל גם עדות השני ע"ש. ואף להחולקים כבר כתבנו דהיינו דוקא כשלא הי' מועיל עדות הראשון כלל אבל היכא ש דמועיל לא מהני כנ"ל ע"ש

וא"כ לכאורה אף בראוים להגדה כשבא לב"ד למה מהני הא כיון דכשאינם ראוים לא מהני רק כשראוים להגיד בפה וא"כ הא אינם ראוים כלל דאף אם יגידו עכשיו בפיהם לא יהי' מועיל כיון שכבר חתמו בשטר והוי הגדה כמבואר בכתובות י"ח רק דלענין עדות פסול דהוי מפי כתבם א"כ ממילא גם כשמגידים עכשיו פסול כיון שכבר הגידו ולא הי' מועיל שוב לא מהני גם כשמעידים בפיהם דעביד איניש לאחזוקי דיבורי' כנ"ל. וא"כ כיון דאמרינן שאינו מועיל רק מחמת שראוים עכשיו להעיד בפה ממילא אינם ראוים כלל דאם לא הועיל חתימתם אינו מועיל גם הגדתם בפה עכשיו ושוב אינו מועיל כלל כשאינם מעידים ג"כ דאינם ראוים להגדה כלל עכשיו שבא לב"ד ואף כשזוכרים הוי כאינם זוכרים כיון שכבר חתמו ואף דאילו לא חתמו הי' ראוים להגיד מ"מ כשכבר חתמו שוב אינם ראוים ולא מהני כנ"ל

אך י"ל דלא קשה דהא בהעידו חוץ לב"ד ודאי דיכולין לחזור ולהעיד בב"ד ולא שייך עביד איניש כו' רק כשהעידו בב"ד ולא הי' מועיל כו' וא"כ כיון דמדאורייתא לא מהני הגדתם אז כלל ולא הוי הגדה בב"ד רק כהעידו חוץ לב"ד בחתימתם וא"כ שפיר יכולין עכשיו לחזור ולהגיד בב"ד כיון דלא העידו רק חוץ לב"ד ואף דאמרינן מסתמא זוכרין זה אינו רק מדרבנן כמ"ש הב"י ע"ש ושפיר הם ראוים להגדה דאם לא יועיל יהי' מהני הגדתם ומהני שפיר אף כשאינם מעידים דראוים להגדה כנ"ל וגם דאין מועיל כלל עדותם הראשונה ובכה"ג דאינו מועיל לא אמרינן עביד איניש כו' וכדעת החולקין שם כמ"ש הרמ"א ע"ש

אמנם עכשיו שכבר תיקנו חכמים שיהי' מועיל חתימתם כשמתו או שאינם כאן ואמרינן דמסתמא זוכרין והוי מדרבנן כמו שנחקר אז לענין זה כנ"ל. וא"כ שוב לא מהני מדאורייתא כלל אף כשזוכרין דמ"מ ג"כ אינם ראוים להגדה כנ"ל דשייך שפיר עביד איניש כו' כיון שהגידו כבר לפני ב"ד המועיל מדרבנן שוב הם נוגעים מדאורייתא דלענין עביד איניש כו' אין חילוק בין העיד לפני ב"ד דאורייתא או מדרבנן כנ"ל. וגם הכא הועיל עדותם דמהני כשאינם כאן ושייך עביד איניש כו' אף להחולקים ואינם נאמנים גם עכשיו מדאורייתא דאינם ראוים להגדה כנ"ל ועדות הראשון ג"כ לא הועיל כנ"ל. אמנם מהני עכשיו באמת מדרבנן כמו במתו שבאמת זוכרין רק דאינם ראוים כנ"ל ומהני כיון דאי אפשר כנ"ל

ובזה מיושבים דברי הרמב"ם ז"ל דסובר באמת כר"ת דבראוי להגדה מהני שפיר מדאורייתא כשראוי כשבא לב"ד כנ"ל רק דעכשיו כיון שכבר תיקנו חכמים שיהי' מועיל כשמתו וכה"ג א"כ שוב אינו מועיל מדאורייתא אף כשזוכרים וראוים להגיד דג"כ אינם ראוים מטעם עביד איניש כנ"ל כיון שכבר העידו בפני ב"ד מדרבנן. ולכך כתב הרמב"ם דבאמת לא מהני רק מדרבנן. וכדעת הב"י דאף כשזוכרין אינו מועיל רק מדרבנן דהוי כאינם זוכרין וכמתו והוצרכו חכמים לתקן בשביל מתו וכה"ג דאינם ראוים אבל באמת קודם שתיקנו חכמים שיועיל במתו וכה"ג שפיר הי' מועיל מדאורייתא בזוכרין דשפיר ראוים שלא הגידו בב"ד כנ"ל ומיושב ממילא דפריך שפיר התקין ר"ג הא דאורייתא הוא דאם לא תיקון הי' שפיר מהרי מדאורייתא כנ"ל דהא כתיב כתוב בספר כו' ולמה תיקון ומשני דתיקון זמנין דמייתי עדים וכיון דהוצרכו לתקן משום זמנין דמייתי כו' ממילא אף כשהם כאן וזוכרים לא מהני רק מדרבנן כנ"ל וכדברי הרמב"ם ז"ל דבאמת אינו מועיל עכשיו רק מדרבנן וכנ"ל וא"ש

ומאי שהקשו מדאמר מדאורייתא עדים החתומים על השטר כו' כבר תירץ מהרי"ק ז"ל דאינו ענין כלל לזה דזה הוא לענין חשש זיוף דאמרינן מדאורייתא חזקה דלא חציף איניש לזייף דאף