חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א קא

אחרת שיהי' מהני שפיר הוי עדות ושייך על זה הזמה כנ"ל

(יח) אף אני כמוהו ידעתי לא מהני כו'. וקשיא לי דהריטב"א ריש מכות והמרדכי כתבו לענין מפי כתבם דלא מהני דאם מניח הכתב בב"ד ואומר מה שכתוב כאן אני מעיד שפיר מהני דזה מיקרי מפיהם ע"ש וא"כ קשה דהא הוי כאומר אף אני כמוהו שאומר ג"כ אני מעיד מה שאומר העד הראשון ולא מהני עד שיעיד עדותו בפירוש וגם התם למה מהני שאומר שמעיד מה שכתוב בכתב כיון שאינו מעיד בפירוש ומאי חילוק בין העד הראשון להכתב הא בש"ס מדמי לה ש"מ הנהו בי תרי דידעי סהדותא כו' ע"ש (כתובות כ'). וא"ל דגם הכא בכה"ג מהני כשאומר אני מעיד כו' רק הלשון דאף אני כמוהו לא מהני. דז"א דא"כ במגדף למה אומר אף אני כמוהו משום דלא אפשר הא שפיר יכול לומר אני מעיד מה שאומר הראשון דג"כ לא יזכיר הגידוף ומהני לכתחלה ולמה כשר אני כמוהו וע"כ דאף אני מעיד כו' לא מהני וקשה כנ"ל דמאי שנא מכתב דמהני כנ"ל

ויש לישב דהא קי"ל דבדרבנן מהני שפיר מפי כתבם ע"ש סי' מ"ו גבי קיום וכה"ג רק בעדות דאורייתא לא מהני וא"כ כיון דקי"ל דאף אני כמוהו מהני מדאורייתא רק מעלה עבדו רבנן ולא מהני מדרבנן וא"כ א"ש דברי הריטב"א דכשמניח הכתב בב"ד ואומר בפה אני מעיד מה שכתוב כאן וא"כ מדאורייתא מהני העדות שאומר בפה דהוי אף אני כמוהו רק מדרבנן לא יועיל וצריך עדות בפירוש מדרבנן ושוב לענין זה מהני הכתב עצמו דבדרבנן מהני מפי כתבם כנ"ל. ולכך מהני שפיר משא"כ הכא דאומר אף אני כמוהו לחוד שפיר לא מהני מדרבנן כנ"ל וא"ש

סעיף יא העדים ששלחו עדותן בכתב לב"ד אינו עדות דכתיב ע"פ ב' עדים מפיהם ולא מפי כתבם (וכן נוהגין ודלא כיש מכשירין אם העדים ראוים להעיד ואינם אלמים)

יב חותכין דיני ממונות בעדות שבשטר אע"פ שאין העדים קיימים כדי שלא תנעול דלת בפני לוין

(יט) ששלחו כו'. הוא דעת רש"י ז"ל ול"ד נקיט שלחו שיש עוד ריעותא דנהי דמה שחותמין וכותבין הוי עדות הא חוץ לב"ד העידו שאין תורת שטר שיהי' כנחקרה כו' רק אפילו שכותבין העדות בפני ב"ד ג"כ לא מהני כמבואר בש"ס גיטין ע"א מלא יגיד כו' דפריך הא יכולין להגיד בכתב ומשני שאני עדות כו'. וכן מהא דבודקין לעדות כו' ע"ש. כיון דלרש"י אין חילוק בין אלם או ראוי כו'. וכן להעיד ע"י הרכנה ושאר מעשה בגופו מוכח ג"כ משם דלא מהני דלא מיקרי על פי כו'. אף דבגט מהני שרואין שמתרצה אבל בעדות הקפידה תורה שיאמר בפירוש

ואף דלכאורה למ"ש הרא"ש גיטין ע"ב ותוס' ורשב"א בהא דאמר קולו לאפוקי מר' כהנא כו'. א"כ לדידן הרכנה ומעשה בגופו עדיף מכתב והיינו קולו וכ"פ רוב הפוסקים בש"ע אה"ע סי' ק"כ וקכ"א א"כ גם לענין עדות י"ל דמהני. וכן משמע מתוס' דע"א ד"ה קתני כו' דנראה לר"י דהך פרכא לר' כהנא דוקא דאי לאו דרב ה"א דאף דלענין עדות מהני הרכנה וחשיב הגדה מ"מ פטר קרא אלם כו' דלענין קרבן שבועה לא חשיבא הגדה אלא הגדה מעליא רק לרב כו' ע"ש. וא"כ להפוסקים דלא כרב שפיר י"ל דמהני גם בכל עדיות הרכנה כנ"ל. וכן לתירוץ הב' שם וד"ה אמר ב"ז דבלא רב הוי מפרשינן פרט לאלם כו' חרש רק לרב ע"ש וא"כ להפו' דלא כרב ממילא מפרשין כנ"ל

אך א"כ אין לנו ראי' שוב לפסול גם מפי כתבם אף באלם למאי דקי"ל דלא כר' כהנא די"ל דוקא חרש אין כ"י מוציאו מס' שטותו למשוי' מדבר משא"כ בר דעת ולמה להו להתוס' יבמות פ' ד"א לר"י בשם ר"ת לחלק דהא דגיטין משום דאין ראוי לבילה כו' וכן הרא"ש ומרדכי הא פ' דלא כר"כ וי"ל דגם אלם כשר בכתב. דהא דפ' ד"א מפרשים דחזו בכתבא ויעידו על המעשה וזה שקר ע"ש. וא"כ אין הוכחה לפסול אלם בכתב ואדרבה נפרש מה דאמר ר"י פ"ב דכתובות אע"פ שאין זוכרה לגמרי ג"כ כשר ע"י הכתב אף דאינו שטר ואינו ראוי להגיד. וע"כ דלא ס"ל גם לדידן שיהי' הפי' אלם חרש רק לס"ד כתבו כן דהי' אפשר לפרש כן אבל לא למסקנא אף דקי"ל דלא כרב. מ"מ אמת המיעוט ע"פ ב' עדים ולא ע"פ כתבם. ממילא גם הרכנה ומעשה בגופו אימעוט. דאף דלענין גט חשיב שומעין קולו היינו דמהני כמו קולו אבל לא שיהי' נקרא פיהם ולכך מחלק ר"ת בין אלם כו'. ועוד דאי נימא דסבר דהרכנה לדידן כשר וחשיב כפיהם. א"כ שוב יהי' כשר אלם בכתב ג"כ דא"כ ג"כ ראוי להגדה ע"י הרכנה ומעשה בגופו והוי ראוי לבילה ויוכשר גם ע"פ כתבי כמו אינו אלם. וע"כ דסובר ר"ת דגם הרכנה אימעוט מעל פי כו'. וממילא גם לרש"י ז"ל בפקח ג"כ פסול בין בהרכנה בין בכתב דאף דהמעשה מורה שמעיד כן מ"מ התורה הקפידה על פיו דוקא כנ"ל

אך מ"מ אינו מוכרח ויש ראי' קצת להיפוך די"ל דתליא בהא דלר"ת ז"ל ע"כ אף דכ' על פי כו' מ"מ לא הוי ידעינן דפסול ואמר קרא דאם לא יגיד פרט לאלם שאינו ראוי להגיד בפה פסול דאף דלענין גט חשיב דיבור בכתב אבל בעדות דכ' מפיהם דרשינן לא יגיד לפסול כשאינו ראוי בפה. והוי פסול הגוף כמו דממעטינן סומא מאו ראה. וכמ"ש הרא"ש ב"ב קכ"ח ולהכי צריך קרא דאם לא יגיד כו'. א"כ ממילא מוכח דהרכנה אף דעדיף מכתב לדידן מ"מ פסול באלם כיון שאינו ראוי בפיו. דאל"כ עדיין אלם ראוי ומאי ממעט לי'. ובחרש לא ניחא לי' לפרושי כמ"ש תוס' גיטין ד"ה אמר ר"ז הנ"ל דאלם תני ולא חרש. ועוד דלדידן דלא קי"ל כר' כהנא א"א לפרש כלל בחרש כיון דלא מהני הרכנה וכתב לשוי' פיקח איצטרך קרא למעוטי חרש שו"ק הא לאו בר דיעה ומצוה הוא. וע"כ אלם גרידא ומוכח דלא מהני הרכנה וכתב כיון שאין ראוי להגיד בפה פסול

אבל לרש"י ז"ל דאין פסול באלם דוקא רק גם בפיקח ומשום דהגדה בכ' אינו מועיל בעדות י"ל דלא אימעוט מע"פ רק כ' אבל הרכנה דעדיף והמעשה בגופו חשיב כפיו לא אימעוט ומהני בעדות ומ"מ ממעט לי' מק"ש כתירוץ קמא שבתו' ד"ה קתני דהקושיא רק לר' כהנא אבל לדידן י"ל דהרכנה מהני בעדות ע"ש. וראי' לזה דאל"כ תמוה לרש"י ז"ל כיון דע"כ בלא קרא דאם לא יגיד ידעינן פסול מפי כתבם מקרא דעל פי כו'. א"כ למה לי למעוטי מאם לא יגיד פרט לאלם הא כיון דמפי כתבם פסול גם בפקח א"כ ממילא אינו ראוי להעיד וכמו כל הפסולין כיון שלא יועיל כלל. אך אם הרכנה מהני שפיר וכמו שפירש"י פרט שהרכין בראשו שאינו יודע ע"ש וממעטינן פרט לאלם דאף שיכול להעיד ג"כ בהרכנה מ"מ פטור מק"ש. רק ארב פריך כמ"ש תוס' ומשני שאני עדות כו' דמפי כתבם פסול אף דחשיב הגדה. והרכנה אף דכשר אימעוט מק"ש

אך ז"א דע"כ לא כ' הפ' דהרכנה עדיף מכתב רק לדידן דלא קי"ל כרב אבל לרב ודאי דעדיף כתב מהרכנה וכ"ש כותב בפני ב"ד דהוי כהרכנה. וא"כ עדיין יקשה לרב למה לי' למעוטי אלם כיון שפסול בעדות מפי כתב ומכ"ש הרכנה ממילא אינו ראוי. אך י"ל דהיינו דאשמעינן בברייתא דלא מהני גם הרכנה וכרב משא"כ לדידן

ומ"מ נראה דלא מהני גם הרכנה לרש"י כמבואר בטור וש"ע סי' ל"ה. וברי"ף ורא"ש גיטין פ' מ"ש דהא דבודקין לעדיות רק בעדות אשה ע"ש

ומ"ש לרש"י למה לי' למעוטי אלם הא פשיטא כיון דאינו מועיל י"ל דהא קרא לא מייתר דצריך דוקא בב"ד במקום שמתחייב כדאמר פ' שה"ע רק הברייתא נקיט מקרא זה למעט אלם דקמ"ל דג"כ פסול משום מפי כתבם ודוחק. או י"ל דמע"פ ה"א שאינו פסול רק מאם לא יגיד דמיעט אלם שוב ילפינן מע"פ לפסול בכתב דלא מחלקין בין אלם כו'

עוד י"ל כדאמר בירושלמי בקיבל עליו קא"פ מ"מ פטור מק"ש מקרא דוהוא עד דנאמן מצד עדותו לחוד ע"ש. וי"ל דצריך למעט באלם כשקיבל עליו הלה עדותו בכתב דשפיר יועיל אם יגיד