חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א ק

ושאר דברים דבעי בב"ד דוקא י"ל דגם זה נקרא בב"ד כיון שטוענים בב"ד ועדים שומעין דבריהם ומתרגמון אותו לפני הב"ד ושוב לא שייך משטה ושאר דברים כנ"ל

ולפ"ז אששר לומר דגם בעדים כן ומהני בב' מתרגמין כיון שמעידין לפני ב"ד ויודעין שהב' מתרגמין דבריהם ולא הוי עד מפי עד דהוי כראינו עדות שנחקרה כו' ורק תורגמן א' לא מהני כנ"ל: או י"ל טעם הגאונים ז"ל אף בבע"ד למ"ש הכה"ג לקמן בהא דאין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד דגם כשהבע"ד לפנינו רק שאין העדים מכירין אותו מי הוא ג"כ הוי שלא בפני בע"ד ואין מקבלין. דהטעם הוא דבפניו לא חציפי להעיד שקר ע"ש. וא"כ י"ל גם כאן במתרגמין כיון שאין הבע"ד מכיר הלשון שמעידין בו בפנינו א"כ הוי כשלא בפני בע"ד דלא שייך לא חציפי כו' כיון שאינו יודע מה שמעידין: ואף דיש לדחות מ"מ י"ל דהגאונים סברי כן ולכך גם בשנים לא מהני דיש לחוש דמשקרי כנ"ל. ולכך בדיני נפשות לא מהני כלל אבל בדיני ממונות היכא דאין ב"ד אחר שמבינים ממילא הוי כהיו עדיו חולים או מבקשים לילך כו' דכיון דאי אפשר בענין אחר מקבלין אף שלא בפני בע"ד ולכך גם כאן בממון היכא דאי אפשר שפיר מהני במתרגמין אבל היכא דאפשר לא מהני וא"ש כדברי הב"ח ז"ל דבהנהו לעוזאי כיון דהי' אפשר באחרים פריך שפיר ממתניתין כנ"ל. משא"כ בדיני נפשות לא מהני אך דאי אפשר כנ"ל וא"ש

או אפשר דדברי הגאונים ז"ל הם מטעם תקנה שתיקנו כדי שלא יבא כל א' שאין מבינים לשונו כו' ולא נוכל להוציא ממנו. ולפ"ז אפשר דגם תורגמן א' מהני מטעם הנ"ל

סעיף י' אם העדים אומרים עדותם מכוונת בלשון א' יש לחוש שמשקרים ובעצה א' כוונו לשונם וצריך לחקור ולדרוש אותם ואם העד הא' אמר עדותו בפירוש והשני אמר אף אני כמוהו ידעתי לא מהני אלא א"כ הלך למד"ה וא"א לו להעיד בפירוש

(יז) ואם העד הא' אמר כו'. וכ' הסמ"ע משום דמן התורה בכה"ג הוי עדות אלא שהחכמים הצריכו לומר בפירוש וכה"ג העמידו על דין תורה ע"ש. והוא בש"ס (סנהדרין נ"ו) גבי מגדף דהב' אומר לכתחילה אף אני כמוהו ואמר ר"ל דמדאורייתא כו' ומעלה הוא דעביד רבנן והיכא דלא אפשר כו' ומזה הוציא המרדכי שם דאם הלך למד"ה דג"כ אי אפשר מהני והראב"ן שם חולק דדוקא התם רשאי לכתחילה אבל בשאר דברים כיון דעבדו עלה ותיקנו לפרש ממילא היכא דלא פריש לא מהני אף דאי אפשר ע"ש. ולכאורה קשיא לי למאי דפסקו הרבה פוסקים דכשהעידו שלא בפני בע"ד דלא מהני ממילא אף שמעידין אח"כ לפני בע"ד ג"כ לא מהני דעביד איניש לאחזוקי דיבורי' והם נוגעין כו' ע"ש. ואף דפ' הרמ"א לקמן דיכולין לחזור ולהעיד הוא דוקא משום שלא הועיל עדותם כלום ואינם נוגעין דאף כשהוא שקר לא הוי עדות שקר כלל אבל היכא שהועיל לדבר מה ודאי הם נוגעין דעברו אלא תענה ע"ש וא"כ הכא כיון דאם הלך אח"כ למד"ה מהני עדותו וא"כ הועיל עדותו בשעת עדות שאמר אף אני כמוהו שיהי' מהני כשהלך למד"ה וא"כ אף שלא הלך מאי מהני שיחזור ויעיד בפירוש הא הוא נוגע דעביד לאחזוקי דיבורי' כנ"ל שכבר אמר אף אני כמוהו וכיון שלא הועיל עדותו הראשון גם עדות השני אינו מועיל וא"כ שוב יועיל העדות הראשון ג"כ דאף בלא הלך למד"ה הוי כהלך דג"כ אי אפשר כנ"ל אי לא מהני ושוב מהני כנ"ל דהוי דיעבד

ובזה יש לישב דעת הראב"ן הנ"ל שהקשו עליו מאי חילוק בין מגדף משום דלא אפשר אוקמוהו אדינא ומהני ולמה בהלך למד"ה יהי' התקנה דלא מהני כיון דג"כ לא אפשר ע"ש. ולמ"ש מיושב דע"כ הוצרכו לתקן דגם בהלך לא יהי' מהני דאם יועיל בהלך א"כ גם בלא הלך לא יוכל לחזור ולהעיד דעביד איניש כנ"ל ולכך תיקנו דגם בהלך לא יועיל וממילא לא הועיל עדותו כלל ויכול לחזור ולהעיד בפי' דלא שייך עביד איניש כו' כמו בשלא בפני בע"ד כיון שלא הועיל ג"כ כנ"ל

והחולקין צ"ל כיון דהטעם דעבדו מעלה דלא מהני אינו מחשש שקר כיון שמעיד כדין רק משום שיש לחוש דיש לו איזה כונה אחרת בדבריו כיון שאינו אומר בפירוש עדותו רק כמוהו כו' וא"כ מהני אח"כ כשחוזר ומעיד בפירוש דממ"נ אי לא הי' כונתו מקודם לפירוש אחר הי' מועיל עדותו הראשונה ואי הי' לו כונה אחרת א"כ אינו נוגע משום עביד איניש לאחזוקי דיבורי' דיכול לחזק דבריו הראשונים ולומר האמת מה שכוון כיון שלא העיד בפירוש ולכך מהני. ואף שזה דוחק דאף אם יאמר שכוון כו' הוי רשע כיון שהעיד בסתם שיועיל כשהלך אח"כ למד"ה מ"מ י"ל דלא הוי נוגע כיון שיכול לתרץ דבריו כנ"ל

ובזה יש לישב מאי דקשה לכאורה למה בהא דאף אני כמוהו דג"כ מעיד במגדף לכתחילה ולא ילפינן מינה דיהי' מהני בכל דוכתי בדיעבד רק היכא דאי אפשר כנ"ל. ולענין דיינים שקבלו עדות מעומד דג"כ במגדף הוא לכתחלה משום אי אפשר ויליף מינה בירושלמי דבדיעבד מהני בכל דוכתי ע"ש ולמה לא נימא ג"כ רק היכא דאי אפשר כגון שהלך למד"ה וכה"ג כמו הכא. ולמ"ש מיושב דבמעומד כיון שמעיד עדותו בפירוש א"כ בדיעבד אף דאפשר הוי לא אפשר דשייך שפיר עביד איניש כנ"ל כיון שהעיד בפירוש ולא הי' מהני כנ"ל משא"כ הכא באף אני כמוהו כנ"ל

או י"ל בפשיטות דהכא כיון דמדאורייתא מהני רק מדרבנן י"ל שתיקנו שלא יועיל היכא דאפשר רק בלא אפשר משא"כ לענין ישיבת הדיינים דלא הי' תקנה כלל רק מדאורייתא משום ועמדו כו' א"כ כיון דבלא אפשר מהני ע"כ דועמדו אינו לעיכובא רק למצוה לכתחלה וממילא בדיעבד מהני אף דאפשר דבדאורייתא אין חילוק בין אפשר ללא אפשר כלל וכנ"ל

ולכאורה יש להקשות עוד דהא לכאורה קשה בכל מקום כשהלכו עדים למד"ה אח"כ למה מהני הא הוי עדות שאי אתה יכול להזימו דהא אין מזימין את העדים אלא בפניהם דאין מקבלי' כו'. אך זה טעות דהא בשעת עדות הי' שפיר יכול להזימו קודם שהלכו להם ומאי בכך שהלכו אח"כ ולכך מועיל. אמנם הכא דכיון דכל זמן שהם כאן לא מהני כלל העדות דאף אני כמוהו רק כשהלכו למד"ה א"כ קשה כנ"ל דהא הוי עשאאי"ל דקודם שהלכו לא הי' מועיל כלל הזמה כיון שלא הי' מהני עדותו רק כשהלכו כו' ואז אין מזימין שלא בפניהם כנ"ל וכיון שהוא עדות שא"א יכול להזימו דלא מהני מדאורייתא אף בממון לדעת הש"ך ז"ל א"כ לא מהני כשהלכו ג"כ דבדאורייתא אף בדלא אפשר לא מהני כנ"ל

אך לא קשה דמ"מ משכחת לה הזמה כשיבאו אח"כ להזימם בפניהם דודאי אף שבאים אח"כ שכבר נגמר הדין ונעשה מעשה אינם יכולין שוב לחזור ולהעיד כיון שהי' לא אפשר וגמרו הדין. או להזימם במקום שהם לפני ב"ד ומ"מ הוי כאן לא אפשר כיון שהלכו והוי שפיר י"ל כנ"ל

ובזה מיושב מה שהקשו עוד על הראב"ן ז"ל דנהי דיש לומר דהלכו למד"ה לא מיקרי לא אפשר כל כך כיון דיש אופן שיחזורו ויעידו ולא דמי למגדף דאי אפשר כלל. אבל במתו עדים אח"כ למה לא יועיל דהא ג"כ לא אפשר כלל ודמי למגדף ע"ש ואף שהחילוק פשוט דשם במגדף נעשה לכתחלה כתיקון חכמים משא"כ במתו דבשעת העדות לא הי' כתיקונו. מ"מ למה תיקנו שלא יועיל בכה"ג כיון שלא אפשר כלל. ולמ"ש מיושב דאי נימא דלא מהני כלל רק כשמתו אח"כ ממילא לא מהני כשמתו ג"כ כנ"ל דהוי עדות שאאי"ל דבחייהם לא יהי' מהני הזמה כלל כיון שאינו מועיל כלל וכשמתו ודאי לא יועיל הזמה דאין מקבלין כנ"ל ואינו מועיל כנ"ל. ואף דלכאורה אף כשבאים אח"כ לא יועיל הזמה כמו דקי"ל בזרק כלי מראש הגג והי' תחתי' כרים וכסתות בענין שלא ישבר ואח"כ קדם הוא עצמו וסילק הכרים וכסתות פטור ע"ש לקמן סי' שפ"ח משום דעל הזריקה לא מיחייב שלא הי' ראוי להשבר ואח"כ על הסילוק ג"כ פטור דאינו רק גרמא שאינו מעשה בגוף הכלי ולכך פטור גם על שניהם ע"ש. וגם הכא על העדות אינו מתחייב שלא הי' מועיל כלל בשעת עדות רק דנחייבו על מה שהלך למד"ה וזה אינו רק גרמא בעלמא שגרם שיועיל עדותו הראשון להזיקו וגם בהזמה גרמא פטור כמ"ש הריטב"א ריש מכות ע"ש וצריך לחלק דכיון שהועיל עדות הראשון כשלא יהי' אפשר לעדות