חדושי הלכות על קידושין יד.

גמרא ובמיתת היבם מנ"ל ק"ו ומה א"א כו' מה לא"א כו' יש לדקדק לפי מה שכתבו התוס' לעיל דאצטריך קראי לאסור עריות משום דלא נילף מא"א להיתר והיינו במה מצינו ה"נ הכא ביבמה כיון דליכא קרא לאיסור נילף במה מצינו מא"א להיתר ויש ליישב דקושטא דהכי הוא אלא לרווחא דמלתא קאמר דק"ו נמי הוא וק"ל:

שם אלא מה לא"א שכן אוסרה כו' הא נמי אוסרה מתירה יבם כו' יש לדקדק במאי קמפלגי המקשה והמתרץ ויש ליישב דהמקשה קאמר דאינו דומה דבא"א אוסרה ע"י מעשיו ומש"ה נמי דמתירה אבל יבם אינו אוסרה ע"י מעשיו אלא ע"י מעשי אחיו ואע"ג דהך פירכא אינו אלא סברא אין מכניסין אותה בק"ו כעין שכתבו התוס' לעיל בשם ר"א משזנ"א גבי הא דפרכינן מה ליבמה שכן זקוקה ועומדת ורב אשי סבר כיון דמ"מ ביבם נמי הוא אוסרה דאי לאו יבם היתה מותרת לשוק הוא שרי לה ושפיר מכניסין הך פירכא דא"א אוסרה ע"י מעשיו בתוך הק"ו ותו ל"מ וק"ל:

שם ותהא א"א יוצאה בחליצה כו' ותהא יבמה יוצאה בגט כו' לכאורה קשה השתא דלא אסיק אדעתיה דאיכא מיעוטי דקראי לית לן למגמר הני ק"ו כלל כיון דאיכא למימר הכי וא"ל הכי אוקי כל חד וחד אדוכתיה כדאי' הך סוגיא במס' זבחים פ"ב והתוס' פ"ק דחולין בד"ה ותהא פרה כו' כתבו דלא הוי האי ק"ו דהכא אלא כמו מה מצינו וע"ש באורך ומיהו בהאי ק"ו דיבמה תצא בגט איכא למיעבד בדרך אחרת כדלעיל ומה א"א שהיא בחנק יוצאה בגט יבמה שהיא בלאו לא כ"ש שיוצאה בגט וק"ל:

תוס' בד"ה ותהא א"א יוצאה בחליצה וא"ת איכא למיפרך מה ליבמה שכן בלאו כו' עכ"ל ה"מ למיעבד ק"ו מגט אחליצה מה גט שאין יבמה יוצאת בו אשה יוצאת בו חליצה דיבמה יוצאת בו אינו דין שתהא אשה יוצאת בו דהשתא ליכא למיפרך מה ליבמה שהיא בלאו כו' דהא לאו אשת איש מיבמה ילפינן אלא חליצה מגט וכן לקמן דקאמר ותהא יבמה יוצאה בגט מק"ו ה"מ למיעבד כה"ג מחליצה אגט וליכא למפרך כמ"ש התוס' מה לאשת איש שכן נקנית בשטר כו' וצ"ל דאית ליה לתלמודא שום פירכא או יוכיח אהני ק"ו ודו"ק: