חדושי הלכות על בכורות ז:

גמ' ומעלי לירקונה כו' אך את זה תאכלו מכל שרץ וגו' כצ"ל:

בפרש"י בד"ה מטמא הוי משמע כו' ובד"ה שמכניסין כו' אותו דובשנו מגופו וקשיא כו' ובד"ה שרץ כו' מן העוף הס"ד ואח"כ מ"ה אלא שרץ כו' ואי אתה כו' דתיהדר ותידוק מיניה אבל כו' ובד"ה מאי לאו כו' דאמר שיליא לא מן הולד כו' בעלמא עכ"ל הס"ד ובד"ה דג טהור כו' בעופות הס"ד ואח"כ מ"ה אי הכי כו' דבלע אי עכ"ל והוי כו' ובד"ה דרך כו' לאשכוחי הס"ד ואח"כ מ"ה שמצאו כו' כולי האי הס"ד כצ"ל:

תוס' בד"ה הגזין כו' ול"ג חגבים שזהו עוף כו' עכ"ל מתוס' ישנים שזהו עוף קאי אגזין דהכא וק"ל:

בד"ה עור הבא כו' פי' כדלעיל עכ"ל כצ"ל ור"ל שהוא מותר מטעם דלעיל גבי יאלי דאינו אלא מזרע שנקרש כמ"ש ג"כ לקמן ודו"ק:

בד"ה לא בין כו' דאין לו סייעתא אלא כו' אין כאן סייעתא עכ"ל כצ"ל:

בד"ה דג טהור כו' שאכל בשר המת כו' ראיה עוד פר"ח כו' כצ"ל והד"א:

בד"ה רוב דגים כו' הלכתא כרב אסי כו' דדגים עול דגים נפיק אבל מים כו' טמא שבמעי אמו כו' ואין לאסור משום דג טמא כו' עכ"ל כל מה שחסר כאן בתוס' עיין ברא"ש: