חדושי הלכות על בכורות כט.

בפירוש רש"י בד"ה מאי טעמא לדקה כו' מומו הס"ד ובד"ה דא"כ דלא שקיל כו' ובד"ה תרי כו' אמר תם הוא הוה כו' ובד"ה להזות ממי חטאת הס"ד ובד"ה מה"מ דאין כו' שילמד הס"ד ובד"ה שכתב מילוי כו' המצוה הס"ד ואח"כ מ"ה כאן שכר הזאה כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה תרי זמני כו' רוצה לטרוח פעם כו' כדי להנצל מטורח כו' ובד"ה הנוטל שכרו כו' דתניא מכוער כו' שכר לדון אלא כו' באגר בטלה דלא מוכח אבל דמוכח שרי עכ"ל כצ"ל נ"ל להגיה כן כפי הסוגיא דר"פ ב' דייני גזירות ע"ש ושוב מצאתי כדברי בתוספות ישנים ודו"ק:

בד"ה מה אני כו' פרק בתרא דכתובות כו' להתפרנס ומה שנוהגין כו' הד"א ובד"ה המקדש במי כו' רגילים בהזאה וקידוש כו' ובד"ה היכי אזיל כו' בש"א בודקין ובה"א כו' שהוא יכול להסיטו ונותן לתוך כברה שנקביה דקין אם כו' ולכהן בבית הקברות דאמר רב כו' ומועיל ניפוח לכל כו' והכי קאמר היכי אזל כו' בסוף פ"ב דכתובות כו' וההיא דבכל מערבין אי מערבין לדבר כו' מנפח אדם כו' לעושי פסח כו' במקום כרת לאוכלי כו' במקום מיתה כו' במלתיה דרב יהודה דקאי אמתניתין דאי לא גרסינן מאי בודקין כו' כצ"ל: