חדושי הרי"ם צו

הט"ע א"כ מהני ההכרה. ואם לא מהני משום שא"א להיות כו ט"ע אחר ג' שוב ודאי הוא תוך ג' כיון שיש להם בו ט"ע כנ"ל: והחילוק פשוט דבחתיכה שאין גופו קיים דהוי רק סימן חשוב שנרא' כשל פלוני בזה לא מהני אחר ג' כסי' העשוי להשתנות ובזה שפיר י"ל גם לתוס' דלא מהני גם בספק תוך ג' דשמא אחר ג' ונדמה כשל פלוני כו' רק כשגופו שלם ויש להם בו ט"ע אין עשוי להשתנות שיהי' נדמה בט"ע. רק אי כר"ת ואי דלא כר"ת ע"כ שנתבלבל הצורה אחר ג' ואבד הט"ע ומשקרים. א"כ שוב בספק תוך ג' מותרת ממ"נ כנ"ל וא"כ ממילא ג"כ לא קשה כלל מה שתמה בשו"ת נב"י מהא דדגלת כו' וקדמו מהרי"ט להפוסקי' דס' תוך ג' מותר גם שם ממ"נ אי אינו אותו שנטבע הוי ספק תוך ג' ושרי' דלא קשה כלום דשם בתשו' שלא הי' בו ט"ע רק סימן כנ"ל לכ"ע ספק תוך ג' לא מהני: וא"כ ממילא בספק אשתהי מהני לר"ת ז"ל בט"ע לתוס' הנ"ל ממ"נ ולא שייך טעם ר"ן ז"ל לחלק בין זמן מרובה למיעוט כנ"ל. וא"כ אי ס"ל לתוס' ורא"ש כר"ת דגם אישתהי ודאי מהני בט"ע. הי' מוכח דאף דמסתמא תפח ואעפ"כ יש בו ט"ע וכשאומרים שהכירו בט"ע מהני. אך ז"א כיון שאינו ודאי תפח רק סתמא תפח א"כ עדיין אין הוכחה כלל מר"ת דאין לבטל עדות העדים אף באישתהי. כיון שמעידין בט"ע ע"כ לא תפח אבל ראינו שתפח אין ראיה דאפשר דזה ודאי אבד הט"ע. ומ"ש סתם אחר זמן ולא התנה כשרואין דתפח לא מהני. י"ל דזה בכלל שאין פ"פ קיים. דאהא דכרמי כו' כ' ר"ת דאכלוה כוורי או תפח ע"ש דמשמע דדמי לאינו קיים. וכן אח"כ חושב שם סנטרו רגליו עביו כו' ע"ש משמע דבלא תפח מיירי וא"כ אין ראיה כלל להתיר בתפח גם לר"ת אף להסוברים דר"ת מתיר באישתהי אחר שהעלו ממים. ומכ"ש שאינו מבואר כלל בתוס' ורא"ש רק בטור כ' לשון זה אפילו אישתהי שלא ראו הטביעה וכמ"ש ח"מ ס"ק נ"ה בתשו' דפנחס מארלא. ואף בס' אישתהי אינו מבואר בתוס' רק נשי אנשים שטבעו כו' אפילו אחר כמה ימים כו' ע"ש. והוא כלשון הגמרא בהא דדגלת כו' אחר ה' יומי כו' אבל י"ל בחזי' בשעתי' רק אחר הטביעה כמה ימים וזה רבותא בגמ' אף שהי' אחר ה' ימים א"כ לדבריהם שנאמר שזה הוא שנטבע א"כ אין בו הכרה שהוא אחר ג' ויש ספק שמא הי' ביבשה זמן וכה"ג. אבל אינו מבורר בספק אישתהי: ובאמת ר''ן וריב"ש כ' דמודה ר"ת בס' אישתהי. דאף למ"ש לעיל אין ראי' דר"ת לא הזכיר כלל בדבריו אישתהי דמים. ומיירי רק אחר ג' דיבשה כמ"ש תוס' וגם תוס' הביאו דבריו רק לראי' כמו באחר ג' שכ' ר"ת דט"ע מהני כן לענין בדדמי דמים ע"ש. די"ל דוקא אחר ג' מתבלבל צורתו ואין בו ט"ע. או נשאר הט"ע ואפשר להכיר אבל לא שישתנה לט"ע דאחר אבל לא חזינן בשעתי' דתפח אפשר דמשתנה גם לט"ע דאחר. דגם לשון הרמב"ם ז"ל באחר ג' דיבשה כ' משתנית צורתו. ובלא חזו בשעתי' כ' דתפח משמע דאין שוים. גם אפשר דקים להם לחז"ל דתפח א"א שיהיה בו ט"ע: ועוד דע"כ לא למדו תוס' ורא"ש מר"ת דאחר ג' דיבשה על טביעה רק ליישב המנהג שמתירין נשי כו' שטבעו אחר זמן ע"ש דלא פשיטא להו וא"כ אפילו יהי' הפי' גם באישתהי כמ"ש ב"ש ס"ק פ"ו מ"מ לא סמכו ע"ז רק במשאל"ס דרבנן ואפילו אי בלא שהו עד שת"נ מ"מ יצאה מחזקת ודאי א"א ואיך נלמוד מזה בעובדא דידן דלא איתרע כלל החזקת א"א והבע"ל בחנק קאי דמה שנעלם אינו מגרע כלל החזקת א"א. דמה שצידד מבי"ט דגם כה"ג מיקרי אתרע חלקו עליו כל הפוסקים: כד (שו"ת) ועוד דמדברי מרדכי משמע דכה"ג צריכין לומר מפורש הכרתיו בט"ע יפה יפה כו' ע"ש וכ"כ רמ"א כי' י"ז ס"נ והכרתיו היטב דוקא. ואף שכ' זה רק בע"א משא"כ ב' מ"מ בתפח דאחר שנתפוס כל הקולות צ"ל דע"כ הי' להם ט"ע שלא תפח כ"כ. עכ"פ צ"ל מפורש שהכירו בט"ע היטב וכ"כ צ"צ בתשו' סי' ק"א. והגם שאינו מוכרח בב' עדים דהא אף בד"נ שאמר פ' ג"ה פלניא דהאי סימנא כו' לא קטלינן לי' רק בט"ע. ואעפ"כ בסנהדרין גבי חקירות הני מכירין אתם אותו. ומשמע התם כשמכירין אותו מהני דלא הוזכר לשאול אותם אם בט"ע דשמא ע"י סימנים וע"כ דסתם הכרה בט"ע. אך אין ראי' די"ל מטעם דאמר בחולין שם אלו אמר לשלוחי' קרא לפלניא אי אית לי' ט"ע. ובאדם חי שפיר סתם הכרה הוא בט"ע ואין ללמוד מזה על מת שתפח. ועוד דלמא גם שם הפי' מכירין אתם כו' הכרה המועלת בד"נ. דמסתמא צריכין לשאול גם זה דוהצילו כ'. וממילא י"ל כאן אף דאין בודקין ע"נ בדו"ח מ"מ בריעותא כה"ג דתפח צריך דוקא שיעידו בפירוש כנ"ל: והגם דיש לצדד גם להיפוך דאף להפוסקים דלא כר"ת מ"מ כאן שהעידו דאף דהי' פניו נפוח עכ"ז הכירו אותו שזה פלוני א"כ נאמר שהכירו אותו בסי' מובהק שהי' להם בו דלכ"ע מהני או ט"ע דבגדים דמהני למהר"ל ודעמי'. וא"כ יש מקום היתר לכל הפוסקים מ"מ אין נראה לי כלל לפרש דברי העדים מה שנראה לנו באמת שלא הי' כוונתם כן. בפרט שאפשר לכם לברר מה הי' כוונתם. ואיך נגבב כל הקולות באיסור חמור כזה. והא להפוסקי' דאיפשטא הבעיא דבדדמי ע"כ עובדא דדגלת מיירי לאלתר עם סמנין וע"כ בתפח לא מהני הכרה אף עם סי' אמצעים כנ"ל: והנה מחמת הסימנין אמת שיש הרבה פוסקים דצירוף סי' אמצעים הוי סי' מובהק והרבה חולקים ולכל כת יש קצת הוכחות כמ"ש בתשו' הקודמות. מ"מ סתמא דבגמ' משמע דלא מהני: גם יש לצדד דעכ"פ ספק הוי אי כרשד"ם ואי כר"י הלוי ותשו' גינת ורדים דעכ"פ לדעת ר"ת מהני דמשמעות דבריו קצת מורה כן מדלא חילק. וכמ"ש הב"ש בס' אישתהי דהוי ס"ס שמא כר"ת דאף אישתהי מהני. וכמו כן נימא כיון דמספקא בגמ' אי ס"ד או דרבנן דקי"ל כר' אשי א"כ ג"כ ס"ס הנ"ל שמא ס"ד ואת"ל ל"ד שמא כר"ת לפוסקים הנ"ל. או שמא כהפוסקים דצירוף סי' הוי מובהק. אך אין זה אמת דא"כ בכל צירוף הי' ראוי להתיר כנ"ל. ובאמת אינו ס"ס גמורה דהוי רק ס' אם זה פלוני רק יש צדדין להתיר. וסמך ב"ש עלה במשאל"ס דרבנן. אבל לא בדאורייתא כנ"ד. ועוד דהוא נגד חזקת א"א דל"מ ס"ס. אך י"ל שאין החזקה מכרעת הדין וכמ"ש הר"ן. מ"מ קשה להתיר מטעמים הנ"ל. ואף דלטעם הפוסקים תפח שנשתנה שדומה לזה דבר רחוק שישתנה למי שיש לו סימנים כאלו דוקא. מ"מ ז"א דלהמפו' אפי' ס' ג"כ ע"כ כנ"ל. ועוד דבתשו' פ"י כתב להיפוך זה לריעותא דע"כ אחר הוא ע"ש אף שאינו נראין דבריו כ"כ ומ"מ הרי משמעות הפוסקים עיקר דתפח א"א להכיר כלל: גם יש לצדד דסימן זה שתחת זרוע א' השטרות מראה מיוחדת ותחת זרוע הב' מראה מיוחדת כנ"ל דהוי סי' מובהק. הגם שכ' בתוס' ב"ב קנ"ד דמראה השערות עשוי להשתנות לא"מ שמחיים הי' לבנות כו' מ"מ י"ל עכ"פ זה מראה מיוחד וזה מיוחד בשינוי וחזינן שהוא כן י"ל דהוי סימן מובהק קצת ובתשו' נב"י מ"ת סי' מ"ז כ' דלר"ת כמו דמהני צירוף סי' לט"ע אחר ג' דיבשה כן באשתהי ע"ש. וכן סי' מ"י כ' להתיר אף בנפוח בצירוף הפאס ע"ש. עכ"ז אף שיש צדדים להתיר מיראי הוראה אני בדבר חמור כזה ואיני מתיר כלל