חדושי הרי"ם צז

ותשלחו לאיזה גדול הסומך על דעתו. ולא הייתי כותב כלל בזה אולם לבקשת רו"מ ולהפצרת העגונה וכאמרם ז"ל זכות לעני כו' להקל על המורה הטורח: וכמה תמיהות עליכם שלא כתבתם לשון העדים שמסתמא העידו בלשון הרגיל ושניתם ללה"ק שבדבר קל משתנה. וגם לא כתבתם שנקבר. וזה יכול להתברר. גם לא כתבתם מהבגדים שנמצא בהם שאם הי' ט"ע בבגדיו הי' עמודים גדולים לסמוך עליהם מהר"ל ותי"ט והרבה גדולים. אולי יזכרו עוד ט"ע בבגדים או בנקל להתירה בצירוף הנ"ל לא כן עתה שבדבר שאין ראי' ברורה לא אוכל. גם לא כתבתם אם הי' עכ"פ שלום ביניהם שיהי' עכ"פ אומדנא שלא עזבה. והי' זה אתו ברכה ושלום כנפשו ונפש ידידו הק' יצחק מאיר: סימן ו ב"ה יום ד' ו' תמוז תרי"ו לפ"ק: החיים והשלום וכל טוב לכבוד אהו' ידיד נפשי הרב המאה"ג חריף ובקי נ"י פ"ה החסיד מפורסיס מוה' שמואל נ"י אבד"ק לוביטש: מכתבו קבלתי אודות העגונה לע"ד שיש להתירה דזה ששמו מאטיל והוא כהן וגרוש ולו בן זכר מאשתו ראשונה ושהוא אצל חמיו ושהוא מסאקלוב וב' פרסאות מווענגראבע הוי טפי משם אביו. דתוס' ריש מגילה גבי לוד ואונו כ' דעל עיר א' שייך תרי הוי משא"כ ב' ואף דשם במדינה א' משא"כ בכל עולם כמ"ש תוס' ערכין ל"ב ע"ב לחלק ע"ש. מ"מ כיון שבמדינה זו אין לחוש ממילא ממדינות אחרות הוי אין ש"מ ולא הוחזק דלכ"ע לא חיישי' שידוע שזה מאטיל יצא מסאקלוב לסבב במדינתינו וממדינה אחרת אינו מצוי מסבבים במדינתינו שנחוש לעיר סאקלוב ממדינה אחרת וסמוכה ב' פרסאות לעיר ווענגראב. והגם דבשוירי ג"כ כ' דעל רכיס נהרא ואעפ"כ לרבה חיישינן. י"ל דנהר הולך למרחקים ולא דמי להנ"ל: שוב מצאתי מפורש ת' הרמב"ם ז"ל הובא בתשו' מהר"מ אלשקר סי' פ"ז על איש א' שהלך מביתו ועברו עליו כמה שנים ולא ידענו מה הי' לו ואח"ז בא עכו"ם אמר מסל"ת בא אצלינו לדמשק איש א' שמו כלף סימניו בינוני הקומה וזקנו שחור ומת זה האיש היום כג' שנים וחצי וראיתי מיתתו וקבורתו וכבר שמעתי מזה כלף הנזכר שאמר לי שהי' מארץ מצרים ממנית זפתא וכן זכר ג"כ פלוני בן אלמרדי שאיש א' שמו כלף מת בדמשק וקברתיו ושהי' סימנים כו"כ והי' זה כלף אומר שהוא ממנית זפתא והשיב ז"ל הנראה לי שאם באו עדים ממנית זפתא ויעידו שזה כלף בעלה של אשה זו הי' בינוני הקומה וזקנו שחור יכולה להנשא בזאת העדות לפי ששמו ושם מקומו עם אלו הסימנים שאינם מובהקים ספיקא בהודאתו לענין התרת עגונה כו' משה עכ"ל אולם אין הספר ת"י העתקתי לשונו ז"ל וה"ז סמנים גרועים כחוורי וסומקי ארוך וגוץ ומ"מ פסק דמהני כ"ש נ"ד דעדיף הרבה. ואף דשם אמר מארץ מצרים. ויכול להיות שהיה ידוע שאין במצרים מקום ששמו כנ"ל רק אותו מקום שבעלה הי' משם מ"מ הרי לא הזכיר כלל שיחפשו באותו העיר להתיר רק שבעלה הי' בו סימנין אלו ורק משום שלא הזכירו אחר מעיר הזו ששמו כן הרי לא הוחזק וסגי לי' עם סי' גרועין כנ"ל דגם אין ש"מ הוי כש"מ דא"י אם בעלה הלך לשם. א"כ כ"ש דמהני בנ"ד. גם הראיה מהפאשפורט חשיב סי' מובהק דכיון דלא הי' אחר שלקח פאס כזה ע"ש בעריל קליצקי רק הוא. ומהר"י שלח לשם שמת זה שודאי אצלו שע"י הפאס כתב הוי כחיפוש דחשש שאלה כבר כ' הפוסקים דפאס הוי לא מושלי ורק משום דלא היה ע"ש האמת י"ל דנתישב שלא להחזיק פאס כזה והשליכו ומצא אחר זה הוי שוב נפילה דיחיד שמצאו מאטיל כהן עם סי' הנ"ל. ובת' הר"ן ל"ג חשיב זה לסימן שאמר שישנה שמו ואח"כ העידו כו' והי' גם אחר דשמו כן חשיב זה להכרה אם לא הי' לאחר שם חיים ביהודית לא חיישינן שגם הב' שינה שמו דזה שאמר שישנה כו' תלינן הקלקלה כו'. ונ"ד עדיף כנ"ל. גם כששאלוהו מאיזה עיר ואמר כו' סתמא על עיר שבמדינה זו הידוע כוונתו כנ"ל. ונראה דאם בעיר סאקלוב ידוע להם מכמה שנים שלא נעלם א' שיהיה שמו כן רק בעלה של זו דיש להתירה כמ"ש רו"מ. ואין לי פנאי להאריך ויצטרף עוד רב מפורסם בהוראה ויושיב אח"כ ב"ד של ג' להתירה הנלע"ד כתבתי דברי ידידו דו"ש הק' יצחק מאיר: ובח"מ סי' צ"א מבואר דיכול לשבע על פנקסו וכן על מה שאינו כתוב היכא שדרכו לכתוב ע"ש בשם הרא"ש ז"ל. ממילא מה שכ' מהר"י לסאקלוב חשיב עדות גמור שידוע לו שלא הי' כותב אם לא שמצא פאס אצלו שהיה כ' שם בעריל קליצקי כנ"ל: ומה שהוא כהן אם חשיב כשם אביו. הנה משמע ב"ב קע"ב מרשב"ם דהוי כשם אביו שכ' יכתבו בהן יוסף כהן כו' וגבי סימן כ' יוסף בן שמעון שהוא גוץ ע"ש. אולם לע"ד מש"ס כתובות כ"ד ע"ב מהו להעלות משטרות ליוחסין כו' שכ' אני פלוני כהן לויתי כו'. ובתוס' שם דהוחזקו ודאי אכולא מלתא קמסהדי ע"ש א"כ כפי לשון הגמרא פלוני ולא כ' פלוני בן פלוני הוי כהוחזקו דע"כ צריכין לידע שזה כהן דשמו לחוד לכ"ע לא מהני. וא"כ ע"כ הפי' בש"ס פב"פ שהוזכר שם אביו. וא"כ תימה על הרמב"ם וטור וש"ע שכ' בלשון הש"ס פלוני כו' והיה להם לפרש ולחלק בין פלוני בן פלוני ובין פלוני לחוד. ומוכח מדלא חילקו דגם שנכתב כהן ג"כ ע"כ לכתוב פלוני בן פלוני. ולכך סתמו כמו שצריך לכתוב אף שכ' כהן כנ"ל. רק מ"מ צירוף סימנין הנ"ל נראה דמהני כמבואר בת' רמב"ם הנ"ל ומצאתי בת' מאיר נתיבים סי' ל"ה פשוט בעיניו להתיר ע"ש: הנלע"ד כתבתי הק' יצחק מאיר. סימן ז שאלה על דבר המעשה שאירע בפה וולאדווקי. שהלך איש אחד מוולאדווי הנקרא שמו ישראל בן דוב דרך וולאדאווקי לכפר רוטעץ הסמוך לוולאדווקי לערך פרסה לקנות דגי' כמנהגו. ונאבד. וההליכה הי' ביום ה' פ' תצא תר"ז ל' ואחר עשרה ימים מההליכה הנ"ל מביתו נמצא הרוג אחד ביער אשר דרך היער הזה הולכים מוולאדווקי לכפר רוטעץ. וההרוג נמצא בתוך היער סמוך לדרך הרבים כערך מאה אמה. ועל דבר זה ישבנו אנחנו הב"ד הח"מ במותב תלתא כחדא הוינא לחקור את הדבר היטב היטב. ואתא לקדמנא איש אחד ושמו זעליג ואמר לנו בתורת עדות באליונ"ע כדתה"ק בזה הלשון. איך בין גינאנגין פון רוטעץ לביתי היינו לק' וולאדווקי דרך היער הנ"ל ביום ה' פ' תצא הנ"ל האב איך בייגעננט נכרי אחד מכפר קאשער הסמוך לפ"ק וולאדווקי האט מיך דער נכרי גיפרעגט פון וואניט גייסטו. האב איך איהם גיענפרט איך גייא מכפר ראבעווי הסמוך לפ"ק (וראבעווי הוא רחוק מוולאדווקי ערך שני פרסאות ומכפר רוטעץ הנ"ל הוא רחוק ערך פרסה. והדרך מוולאדווקי לראבעווי הוא על כפר רוטעץ הנ"ל) און איך האב גיפירט איין סוס בתורת שליחות להשיינקר מכפר ראבעווי הנ"ל. האט מיך דער נכרי גיפרעגט האסטו שון אפ גינומין געלט פאר דעם שליחות. האב איך איהם גיענפרט איך האב נישט גינומען אף פ"א אפילו על יי"ש האב איך נישט. בין איך אוועק גינאננין מהנכרי הנ"ל לערך שני ווייארסט האב איך בייגעגנט דעם ישראל בן דוב הנ"ל געהין לכפר רוטעץ