חדושי הרי"ם צד

אולם מ"מ הא בשאלת נכרי לנכרי מיקל רמ"א כת"ה. והב"ש תמה דהר"ן חולק ורמ"א כתב דספק מל"ת להחמיר ורצה לומר דמודה הר''ן ודחי ומסיק דחולק. ובאמת שאינו קושיא וכתב בעצמו רק לכאורה דאטו הרמ"א ז"ל כו' והכריע מעצמו כת"ה. א"כ יצא לנו קולא שרמ"א ז"ל הכריע להקל ואנו הולכין אחר הכרעתו בכל הדינים. ולכאורה קשה למה סעיף ט"ז במפי מסל"ת הביא וי"ח דעת הר"ן כנרשם במ"מ. ודלמא הר"ן לטעמי' ויש חשש שהנכרי שאלו וכמ"ש ב"ש ס"ק מ' משא"כ להכרעתו דאין מזיק שאלת נכרי וא"ל דרמ"א לא רצה לצרף ב' הקולות מאחר דיש עוד טעם א' דריב"ש סי' שע"ז דמסל"ת חידוש ודלא לוסיף כו' וגם קולא דשאלת עכו"ם. אף דבחד מינייהו פסק להקל. דזה דוחק שהריב"ש בעצמו כ' שם זה לחד טעמא ומשמעות דבריו מאחר שאין הנכרי בקי להכיר אי מסל"ת שוב אינו בכלל הנאמנות דמל"ת אף דאומר הדברים שכך אמר נכרי הא'. אבל אם הי' הדין דבסתם שאומר לנכרי הוי מסל"ת הי' גם זה בכלל נאמנות דמסל"ת ששמע מנכרי שמת. וא"כ אינו רק קולא א'. וי"ל מאחר שכ' רמ"א סעיף י"ד ויש מחמירין דעת הר"ן דצריך קישור דברים. א"כ ע"כ מה דהקיל בשאלת נכרי הוא שהישראל שומע שמשיב בקישור דברים. ולכך במפי מסל"ת שפיר הביא המחמירין דשייך שלא אמר קישור דברים ולכך אף דבדין א' שכך שמע לא חש להריב"ש אבל בסתם חש שלא הי' ק"ד וא"כ למ"ש ח"מ וב"ש שכל הגדולים הקילו דא"צ ק"ד שוב לרמ"א אין חשש במסל"ת מפי מסל"ת: וא"כ בנ"ד אם הערויא הי' מסל"ת הי' מהני מה דשמע מסוחר עברענס שסיפר לו מיתת שמעון מאיר לעווי בקישור דברים מקרה האייזן באם והי' מדברים על אותו ש"מ לעווי שהיו מכירים: עוד נראה ע"פ מה שמצאתי חידוש גדול בפסקי מהר"י סי' רל"ז בסופו שמשמעות דבריו במתכוון להעיד לא גרע ממשאל"ס דבזה יש מ"ד בגמ' דשרי' ובמשאל"ס ליכא מ"ד להתיר לכתחילה. ולכך גם בזה לא תצא ע"ש ואף שהדמיון קשה לומר בכל פלוגתא שבגמ' כנ"ל. מ"מ ידוע דרב גוברי' דת"ה ושקיל כחד מקאמייא. וצ"ל דסובר דרק מתכוון להתיר הוא הפסול רק בלהעיד חוששין שמא נתכוין להתיר והוא חשש רחיק כמשאל"ס. ולכך אפשר דרמ"א אף דבשאר ספק מחמיר דלפני ישראל יש חשש שנתכוין להתיר משא"כ שאלת נכרי אין חשש להתיר רק להעיד ושוב הוי ס' דרבנן כמשאל"ס כנ"ל ומיקל. וא"כ בנ"ד שעבערנס לא ידע כלל מאיזה מקום הוא ואם יש לו אשה וקרובים דהוי מסל"ת אף בשאלת הערייא. והעיקר תליא אם מכתב הערויא הי' במסל"ת. דגם בענין מסל"ת בכתב לע"ד משמעות רמב"ם וטור וש"ע בלי מסל"ת. ומאחר שהה"מ כתב רק בדרך אפשר ולמרן הב"י פשיטא לי' דמהני יש לסמוך עליו ובפרט בכותב נכרי לנכרי ובק"ד כמ"ש רו"מ בשם גדולים רק עיקר הריעותא מה שכתב להודיע לאשת המת: ולכאורה יש עוד לפקפק דניהו דהוכיחו הפוס' דשמע שמו רק מהמת עצמו דמהני מהא דיוחנן כו' אולם הוא רק מטעם שכ' הרמב"ן דמה"ת לא בעי הוחזק ל' יום דלא חציף אינש לשנות שמו משא"כ כאן דזה שהוא מראוויטש לא החזיק עצמו שם. ואך להערויא לבד הגיד. וכיון דאיכא ש"מ לעווי טובא וא"כ אף דזה אמת דשמו כך אבל זה שהוא מראוויטש שהגיד רק למומר הנ"ל מנ"ל דנאמן שיועיל דלא מיקרי הוחזק כלל וניהו דבשאר דוכתי י"ל דחשיב לפ"ת מה שאמר דשמו כך וממקום פ'. היינו כשלא הי' נצרך לכך משא"כ כאן שרצה ליחס עצמו לדודו של הערוי' הנ"ל לקרבו מנ"ל שתועיל הך הגדה וא"כ מעולם לא נודע שזה שהי' שם הי' בעלה של זו. אולם אם הי' שבא איזה פעם איגרת ממנו מפולעדעלפי וכ' בו שהוא אצל הערוי וניכר שזה הי' חתימתו הי' יוצאין מחשש זה. ועוד דלענין זה אפשר כיון דלענין השם הוחזק ואין צריך לחוש דאיש אחר ששמו כן שמע מזה שנסע לשם שהוא דודו. והגיד כן להערויא הנ"ל. זה שוב הוי כלא הוחזק יב"ש אחר אף דאיכא טובא מ"מ שיבא לשם ממקום אחר ושיהי' ידוע לו משפחה של זה חשש רחוק כלא הוחזק. דידעינן שזה יודע ועל אחר לא ידעינן ועדיין צ"ע וגם מ"ש הרב מקראטשין שמכתב הערויא לאביו הי' קודם דרישת האשה. סתם דבריו מאין יודע זה דמסתמא לא ראה הרב הנ"ל המכתב עד שדרשו מראוויטש ענין זה. ולע"ד דהוי כיודע עדות עד שלא נעשה גזלן דב"ב פ' י"נ דדוקא הוחזק כו' קודם ואל"ה חיישינן שהקדים. וכיון שלא נראה המכתב עד אחר דרישת האשה שאינו מסל"ת וחשיד לשקר אין האמירה בכתב יותר מבפיו שאומר על זמן הקדום. והוי כאומר אחר שאלת האיש ששמע מפי מסל"ת דכיון דהוא אינו מסל"ת לא מהני: גם חזינא תיוהא בענין זה שמכתב הארוך של הערויא המועתק תחלת מכתב רו"מ מבואר בו כמעט מפורש שהוא תשובה על דרישת האשה וקרוביו מראוויטש והמכתיב שכ' הערויא הנ"ל לאביו שבהמבורג שהי' בני שאלה. מבליט הרב מקראטשין בקצרה בדבריו שכ' לו והודיע כו' וכ' להודיע לקרובים והי' לו להעתיק מכתב הזה שהוא העיקר. ונראה מהרב הנ"ל שעיקר סמיכתו על כתב תעודת המות וזה הבל. ואף לעשות מזה דרבנן שכ' רו"מ רחוק בעיני שיודעין שודאי הוחזקו טובא בשם זה וגם האומדנא של המבי"ט ז"ל אין כאן שהרי הליכתו למקום שרצה הי' בשלום ומקרה הנ"ל של הנ"ל הי' בשוב האייזנבאם באמצע הדרך ולא נודע כלל אם זה האיש שב כלל בדרך זה ושמא ש"מ לעווי אחר נסע משם או ממקום אחר על האייזנבאם לפעלדעלפי' כיון דשיירו' מצויות והוחזק. ועדות הי"ב אנשים רק שש"מ לעווי. ואף מאיזה מקום הוא לא הוזכר בדבריהם כלל שהוא אותו שנסע מפולדעלפי' ומ"ש הרב הנ"ל שנראה מדבריהם שהכירו אותו. א"י מה שהכירו ששמו כן מה מועיל זה. מאחר שאינו מבואר שהכירו שזה אותו שנסע מפולדעלפי' גם מהפאס שכתב אב הנ"ל שנמצא אצלו להגיווערביס שיין ג"כ לא כתב רב הנ"ל מי הגיד זאת ומה הי' כתוב בהפאס. לזאת קשה עלי לצרף כל הקולות באיסור תורה החמור כזה. ואפילו אומדנא וסברת הלב אין כאן כמו בהולך מביתו ולא שב דידוע שהאנשים ההולכים לאמעריקא משתוקעים שם ולא נשמע אחד מאלף ששב וגם מה שנסע מפולעדעלפי' למקום אחר ולא שב אין שום אומד כי אין שם ביתו והי' בע"ח ואל אשר יהי' הרוח ללכת ילך. ואפילו לדינא יש מקום עיון שמבואר בגמרא יבמות קי"ו ע"ב באשה עצמה ב"ה או' אלא בבאה מן הקציר ופירש"י שהי' קרוב לנו ומירתתא אבל ממדה"י אינה נאמנת וב"ש או' אחת הבאה ממדינה למדינה כו' וחזרו כו' ואמר בגמ' ב"ה כו' באותה מדינה דשכיחא אינשי מירתתא כו' וב"ש ה"נ שכיחא שיירתא ע"ש דמשמע דוקא עכ"פ ממדינה דשכיח שיירתא. וגם למה דאמרי אח"כ אנא דאמרי כו' ע"כ לא קאמר ב"ש אלא משום דאיהי דייקא ומנסבא מ"ל מקום קרוב מ"ל רחוק כו' והיינו באשה עצמה דדייקא לחוד סגי, משא"כ בע"א דמספקא לש"ס ואי משום עבידא לגלויי לא משקרי שפיר יש לחלק בין מדינה אחרת. וכזאת דל"ש שיירתא כלל. אולם אין להוסיף חומרות שלא מצינו בפוסקים שחילקו בכך. אולם קשה עלי המשא. כי א"א לדון מדברי הרב מקראטשין כי כותב כמה דברים שידוע ואינו ידוע איך כי אחשוב כי אמעריקא רחוק מעירו כמו מכאן. והרי רו"מ רב גוברי'. והגאון מהר"ש נ"י אבד"ק פוזנא יותר מבפנים בהענין ויודע מכתבי הערויא היך הי' ידין בדבר ע"פ ידיעתו. והנראה לע"ד כתבתי והי' זה שלום למר ולתורה כנפש הדו"ש הק' יצחק מאיר בהרב מור"י ז"ל