חדושי הרי"ם צג

כפי' הב' דחכמים ס"ל משום מסל"ת לחוד. וכן מהרי"ף משמע כן. וא"כ מוכח ממש להיפוך דהא אמר מאי גריעותא דפונדקית כו'. ואף להמפרשים בדברי הרמב"ם ז"ל דצריך קישור דברים וכמ"ש שמראין הדברים כו' וי"ל שנכלל כעין הך דזה מקלו כו' אך א"כ אין עדיפות שם משאר מסל"ת ואעפ"כ אמרו לא תהא כהנת כו' ור"ע נחלק משום זה מקלו כו'. וע"כ דסבר ר"ע שהי' סימנין מוכחין כפי' ב' דרש"י. וקי"ל כחכמים דהיתה כשאר מסל"ת ואמרו לא תהא כו' וע"כ דגרוע מאשה. וכן דייק הרמב"ם ישראל ששמע מעכו"ם מסל"ת משמע דוקא ישראל. וכן לרש"י להרבה פוסקים דנאמנות ע"א באיסורין רק מסברא וכ"כ רמב"ם שאימת איסור כו' א"כ מוכח ג"כ דגרוע מסל"ת מאשה: ומהרי"ק עצמו כ' סי' קט"ו הוכחה זו של רו"מ דמסל"ת גרע מע"א דעלמא דא"נ באיסור ע"ש. אולם הר"ן בתשו' נראה דלאו מק"ו יליף לה רק כמו שהוחזקו ע"פ עד מפי עד פסול וע"כ דלא חילקו בין עד הראשון דעבידא לגלויי יותר כשימצא שקרן ובין עד הב' שמעיד רק ששמע מהעד. כן במסל"ת שהאמינו ג"כ יש בכלל הנאמנות ג"כ שמסל"ת שכך שמע מהנכרי מסל"ת כנ"ל כמו הא ואין להכריע במה שהוא ב' דעות בש"ע. אך יש להסתפק במ"ש רמ"א ויש מחמירין בזה דמשמע קצת דקאי רק בא"י איך הגיד הראשון כהר"ן. או אפשר דקאי על כל הדין במסל"ת מפי מסל"ת כהריב"ש ופי' א' עיקר ומ"ש רו"מ לסמוך על תשו' הרמב"ם שהביאו האחרונים ובס' מאיר נתיבים דאף שאומר לאנשים אמרו לאשתו של פלוני הוי מסל"ת ומיישבים אליבי' הך דפ"ב דיבמות דאמרו כו' אני הרגתי כו' ב' תירוצים. א' דישראל רשע גרע שיודע דת ישראל כו' ב' משום דהרמב"ם לטעמיה דמצריך קישור דברים ושם לא הי' קישור דברים עכ"ל רו"מ: הנה ספר מ"נ הנ"ל אין ת"י. אולם לע"ד ב' התירוצים ליתנהו. הא' נדחה כמ"ש מהר"מ בתשו' הובא בהג"מ סי' א' לה' נשים דאם היה שום סברא לחלק מנ"ל לרי"ף ורמב"ם ללמוד רשע מעכו"ם מסל"ת דילמא משום שיודע כו' ע"ש. וגם תי' הב' ליתא. דגם שם חשוב קישור דברים שמתודה שהרגו בכניסתו ללוד. ועוד דכל הפו' הסכימו דא"צ ק"ד א"כ מוכח דלא כנ"ל ותמיהני על רו"מ שסומך על ד' האחרונים. התשובה ההיא הובא רק בתשו' מהר"מ אלשקר סי' כ"ו ומלבד שמועתק מלשון הגרי כמ"ש שם עוד מוסיפין לשנות שלא כ' שם כלל אמרו לאשתו של פלוני כו' רק אמר מי יודיע לאשת ראובן שהוא טבע כו' ונזכר שם מקודם כשעבר עלינו עכו"ם מלח מכלל הספנים והוא מסל"ת כראוי ובכלל דבריו והגדתו ע"ד מי הוא הנפקד מיורדי הים אמר ומי יודיע כו' ע"ש. ומאחר שהוזכר מקודם שהיה מסל"ת כראוי. וכ' אח"כ ומי יודיע כו' והוא ממש כעובדא דחוואי מי איכא כו' וחסא כו' שהי' מתאונן וכדומה. ומה ראי' מזה על אמרו לאשת פלוני שכוונתו להגיד לה באמירה זו. ועוד דמשמע מת' הנ"ל שהטביעה הי' ידוע והוא רק דרבנן. וא"י לע"ד צד קולא באמרו לאשת פלוני שמבואר בגמ' דלא מהני: שוב נתיישבתי לחפש זכות דאפשר לדחות דמגמרא אין ראיה. דהנה מהרי"ק בת' סי' קכ"א בסוף כת' ועוד אפילו הי' סומך על השופט מכל וכל מ"מ למה לו לשוי' נפשי' רוצח נפש בכדי אם כן הוא שלא הרגו הא אין לך מרע נפשי' גדול מזה ע"ש ותמהני מאוד שלא הביא גמ' הנ"ל דיבמות פ' כיצד באומר הרגתיו הרגנוהו כו' מאי פריך אר' מנשיא ור' יוסף דרשע הוא כו' ולמהרי"ק הנ"ל מה קושיא למה לו לומר הרגתיו אם אינו אמת ואומדנא הנ"ל הוי כמסל"ת וע"כ דלא אמרינן כלל אומדנא הנ"ל לראי': ונראה לע"ד ליישב דבריו דהא חזינן דקי"ל א"א משים עצמו רשע ואף במיגו לא מהימן כמבואר פ"ב דכתובות וזה מלבד טעמא דאדם קרוב אצל עצמו כו' דהוי גם בע"ד מהימן במיגו. ורק משום חזקת כשרות דאלים ואינו נאמן להוציא עצמו מחזקת כשרות אף במיגו. וא"כ י"ל דמה"ט גם האומדנא של מהרי"ק לא מהני שם בהרגתיו דלא עדיף הוכחת האומדנא מהמיגו. ופריך שפיר לר' יוסף כיון דלא פלגינן דיבורי' למה תנשא דא"א מע"ר. וכיון דבתורת עדות לא מהני לר"י. ובתורת אומדנא שוב לא מהני כנ"ל דאיך נימא ע"י האומדנא שאומר אמת והוא רוצח אדרבה יש הוכחה יותר דשקר ולא רצח ממה שנאמר דאינו משקר. משא"כ מהרי"ק דמיירי בעכו"ם דליכא חזקה כ' שפיר להאמינו מטעם האומדנא כנ"ל. דשם אף שהי' ליסטים מ"מ על רציחה זו יש חזקה דמשמעות הפוס' בהך דלא מהימן בע"ד משום א"א מע"ר אף במיגו לא חלקו בין אם כבר עשה איסור כזה מ"מ אמרינן א"א מע"ר על זה שאומר כנ"ל. וא"כ שוב י"ל גם לענין מסלפ"ת דגם אמרו לאשתו של פלוני אף דחשוב מסל"ת מ"מ לא מהימן בישראל הרגתיו בתורת מסל"ת אי לא פלגינן דיבורא ונצטרך לומר ע"י הראי' דמל"ת שאומר אמת שהרגו ואדרבה מסתמא לא רצח ומשקר ולא עדיף הוכחה דמסל"ת ממיגו כנ"ל דלא מהני למשוי נפשיה רשע ושפיר הקשו רבנן לר"י כיון דלא פלגינן דיבורי' וא"א מע"ר לא הי' נאמן גם מסל"ת הרגתיו כנ"ל: ואדרבה מיושב בזה מה דתמוה שם דפריך אח"כ והא ליסטים קתני כו' והא יוצא ליהרג כו' והא פירכא זו גם לרבנן דר"י דגזלן דאורייתא פסול. והרשב"א ז"ל הקשה זה ותי' בדוחק דבאמת הפירכא לכ"ע ע"ש ומשמעות הגמ' אינו כן. ולמ"ש מיושב שפיר דלרבנן דפלגינן דיבורי' היה נאמן שוב בתורת מסל"ת. דרק מאמינים שמת לא שהרגו משא"כ לר"י דלא פלגי' דיבורי' ואאמע"ר ויש לדחות. מ"מ מאחר שהרשב"א וריטב"א ונ"י כ' להדיא שם דאמרו לאשתו כו' חשיב מתכוין. איך אפשר להקל נגדם: גם מ"ש רו"מ בשם הגאון מליסא ז"ל שהביא מספר ע"ל בכותב נכרי לנכרי דמהני בכתב. ולא ראיתי ס' הנ"ל ובתשו' מהר"ם אלשקר סי' ס"ז מפורש להיפוך. גם כ' שם כשכתב לקחת המעות דהוי מידי דשייך ביה ע"ש ואחשוב שטעם ספר הנ"ל שמפרשים טעם רמב"ם דלא מהני בכתב דדוקא בע"פ אנו רואין שאינו ע"י שאלה משא"כ כתב שמא כתב לו א' מקודם ושאלו והכין כתב זה להשיב לשואל שאינו מסל"ת ולכך בכותב לנכרי דאף ששאלו חשיב מסל"ת שפיר מהני כנ"ל. וא"כ עדיין תליא במחלוקת ב' דעות בש"ע אם שאלת נכרי חשיב מסל"ת או לא: וגם סתימת הש"ע שיהי' כתב ישראל לא משמע כדבריו ויותר יש לסמוך על מ"ש רו"מ בשם הגאון דמיירי בלא קישור דברים מצאו כתוב והוא פי' הב"י בס' בד"ה שאם הכתב מסל"ת למה לא מועיל. והנה ב' הטעמים שאפשר לפרש דברי הה"מ דלא מהני בכתב מסל"ת או כמ"ש לבוש דהוי תרי קולי. או דא"א להבחין מכתב אי מסל"ת וא"כ למהרי"ק ות"ה שייך הק"ו גם בזה מאשה בכתב דמהני. וגם טעם הב' מאחר דמתירין מסל"ת מפי נכרי אף שאינו ידוע אם היה מסל"ת כראוי א"כ אין סוברין ב' הטעמים. והיינו רק הב' דיעות שבש"ע במסל"ת מפי מסל"ת. וע"ז הוא שכ' רמ"א ויש מחמירין ואין עכ"פ ב' ריעותות להחמיר והגם דשם הספק על נכרי הראשון שמא לא היה מסל"ת. וכאן עוד ריעותא הס' על הב' ג"כ שהוא בכתב וספק אי מסל"ת. מ"מ משמע מש"ע דאין חילוק ואף בג' נכרי מסל"ת ששמע מנכרי ששמע מנכרי דג"כ לדעה א' מותרת אף דמוסיף ספק. הגם די"ל דמ"מ הב"ד שומעין עכשיו מפיו משא"כ כשהאחרון הוא בכתב. והרי הטור כ' בשם הרא"ש אף בישראל בכתב שלא הכריע. והגמ' ביבמות מחשיב זה לב' ריעותות אף בישראל בכתב מפי עד ע"ש: