חדושי הרי"ם ט

שוב שלחתי אחר ס' כנסת יחזקאל וראיתי שדיברו הרבה מזה ודב' הגאון מהר"ש ברורים גם כשיש כפור וגליד דהרי מבואר בש"ס ב"ב כ' ובמשנה דאהלות דכפור וגליד אין כו' משום שימסו ויהי' מים. וברמב"ם בפ"י כשעשה אוהל מהם אינו כלום. ואף בחורף וע"ג נהר. והרי הרמ"א ז"ל היה במדינתינו שנהרות נקרשים בחורף. אם כן ליש אומרים וחושש לשירטון היה לו להזכיר חשש זה דאפשר שגם מ"ד ל"ת לשרטון מודה בכפור דודאי הוא בכל שנה. וכן הפו' שכ' שבנהרות ל"ח לשרטון לא כתב שום דבר מכפור משמע דס"ל כנ"ל שגם בשעת הכפור מותר כנ"ל. שוב קניתי ס' חתם סופר על א"ח ומאריך בזה הרבה וגם כן דעתו כנ"ל. הנלע"ד כתבתי הק' יצחק מאיר: סימן ה החיים והשלום וכל טוב, לכבוד ידיד עליון הרב הגאון המאה"ג פאר הדור תפארת ישראל הנשר הגדול נ"י פ"ה ע"ה, מוהר"ר שלמה זלמן נ"י אבדפ"ק: תשואות חן ליקרת כבודו על התשורה אשר שלח לי ספרו הנחמד יזכהו ה' להרבות תורה בעולם כחפצו ויתחדש כנשר נעוריו. ולהראות כי ערבים וחביבים עלי דברי מר אמרתי לא אמנע להודיע את אשר פלפלתי בתשובתו סי' א'. וגם כי הוא מהשאלות השכיחים בס' קנינים הן בחמץ והן בבכור ואת אשר יבחר יקרב: על מ"ש בקנין מעות בחמץ דלא מקרי ספק כלל ממשמעות הש"ס דספק בכור דאי ת"כ מוציאין חשיב של הישראל בודאי. וא"כ גם בס' קנין מעות שלא יהיה מהני תפיסת הנכרי הוי של ישראל בודאי ולא הוי ספק דרבנן גם אחר הפסח. וכמ"ש בס' קצות החושן בכללי תפיסה לענין קדושין. וכ' רו"מ שיש ג' ספיקות לאיסור כו'. והדברים תמוהים בעיני הרבה. מאחר שרו"מ חושב זה לודאי שלו אף שע"פ הדין אינו שלו מ"מ מאחר שאין זכות להב' בתפיסה כש"ס הנ"ל דדוקא אי ת"כ א"מ היה חשיב זכות. א"כ הא קי"ל כהפו' דעכ"פ בס' דרבוותא אין מוציאין מהתופס מלבד דיכול לומר קים לי כהרמב"ם והפו' דת"כ אין מוציאין רק דגם הרי"ף ושאר פוסקים סוברים בפלוגתא דרבוותא אין מוציאין ובס' בגוף התפיסה גם כן אין מוציאין. ואם כן עכ"פ אם יתפוס הנכרי לא נוציא ממנו מס' דשמא מעות קונה ואין מוציאין בסד"ר. וא"כ שוב מאי ג"ס יש כאן הא למה שכל הפו' תפסו עיקר דלא כהרמב"ם בת"כ וכהש"ס דתלי' בהא דאי ת"כ אין מוציאין חשיב של הכהן מספק. וא"כ כאן אי מעות קונה באמת ושפיר אם יתפוס לא נוציא ממנו מאי בכך אף אם הדין כהפו' דתקפו מוציאין ומה שלא נוציא לא יהי' כהדין מ"מ לא נוציא ממנו הא כל עיקר החשש של רו"מ הוא דאף אי באמת קני ע"פ הדין מ"מ כיון שלא יועיל תפיסתו אף שמה שנפסוק שאינו מועיל יהי' שלא כדין מ"מ אין לו זכות. ומטעם זה עצמו נדחה דהא מ"מ יועיל תפיסתו מצד קים ליה כהפו' דמהני תפיסה בסד"ר וכיון שמועיל תפיסתו והוא שלו באמת על פי הדין ודאי דמותר. ואין צד לאיסור רק אולי כהרמב"ם ע"פ פי' הב"י דאף אי תקפו כהן אין מוציאין מ"מ חשיב של הבעלים קודם תפיסה. ובודאי שאין לחוש לזה באיסור דרבנן נגד פשטא דהש"ס וכל הפוסקים. דלכל החולקים על הרמב"ם הדין כאן דמותר דלדידהו באותן שאי תפס אין מוציאין הוי של הב' מספק א"כ אף שפו' ת"כ מוציאין מ"מ כיון דיועיל התפיסה מ"מ חשיב של הנכרי מס' אי קונה והוי אחה"פ ס' דרבנן ולקולא. ועוד דהא פסק בש"ע סימן ס"ו כדעת ת"ה דאי שמיט ואכיל לא מפקינן מיניה אף בלי טעם מחילה רק שהי' קנין מדעתו אף שהתפיסה שלא מדעתו. וא"כ בקנין מעות אף שלא משך לא נוציא מידו עכ"פ מטעם שמיט ואכיל אם יתפוס ושוב אף שתפיסה זו אינו מצד שהוא שלו מקודם מ"מ שוב הוי ספק שלו אי מעות קונה. כיון דהזכות של תפיסה יש לו עכ"פ דהא א"י להוציא ממנו כל זמן שאין זה חוזר בו. ואף שהש"ך חולק שם מ"מ אין לדחות דברי הש"ע. ועוד דמלבד דלא בריר הך שכ' המל"מ פ"ח מהל' שאה"ט דס"ס בדרבנן לחומרא נראה דגם הוא מודה בספק תיקו או פלוגתא דרבוותא דהא כתב הה"מ להדיא פרק כ"ז מהל' שבת גבי בעי' דיש תחומין למעלה מי' דבנהרות שמסופק אם למעלה מי' שמותר שהוא ספק דרבנן לקולא והובא בב"י וש"ע ברמ"א סי' ת"ד בלי חולק אף שהוא ס"ס לאיסור ואיך שיהי' דעת המ"ל עכ"פ לדידן ברור הדין כן. וכ"ש בפלוגתא דרבותא שאין להכריע דקי"ל בש"ס הי' א' אוסר וא' מתיר בדרבנן הולכין אחר המיקל הא ודאי דלא מחלקין אם המתיר מתיר מטעם ספק דרבנן לקולא כיון דברור לו להתיר שהדין כן בלי סכק דסד"ר לקולא ושפיר סומכין על המתיר באיסור דרבנן וכן ממש בנ"ד. ועוד מה שמדמי מר ספק פלוגתא דרבוותא לספק בכור דמיקרי שאין זכות גם כן אינו מוכרח דלדעת הפוסקים דקני הדין ברור ויכול להוציא בב"ד אם הי' יודעין הדין ובשביל שאין ב"ד הבקיאין בדין לא נפקע זכותו. שיהי' נקרא אינו שלו: ובגוף הדבר בס' גמור שכתב רו"מ וס' קצה"ח שיהי' נקרא אינו שלו בודאי כיון שאינו מועיל תפיסה. גם כן לע"ד אינו כן. דהא מפורש בש"ס להדיא גיטין מ"ב ע"ב איבעי' להו מעוכב גט שחרור אוכל בתרומה או אינו אוכל קנין כספו אמר רחמנא והאי לאו קנין כספו א"ד כיון דמחוסר כו' ת"ש כהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה הרי אלו אוכלין בתרומה כו' ומשני הכי השתא התם אם יבא אליהו ויאמר בחד מיני' דעבד קנין כספו הוא הכא לא קנין כספו כלל ע"ש ומוכח דאף דהיכא דפקע זכותו לא מיקרי שלו מ"מ במה שנפקע זכותו מספק אף דלא מהני כלל תפיסה בעבד זה מ"מ אוכל בתרומה וחשיב עבד של הרב דאל"ה לא הי' אוכל תרומה דשמא עבד הוא ואעפ"כ אין קנין של הרב דפקע מספק כיון דאינו מועיל תפיסה. וע"כ דלא פקע. ועוד לאמימר דאמר מפקיר עבדו אין לו תקנה דגופי' לא קני כו' איך תני במתני' הגדילו משחררין זא"ז הא אין לו בו זכות אף אם עבד הוא. וכן לשמואל דאמר מפקיר אין צריך גט שחרור דאין רשות לרבו כו' אינו עבד למה צריך בס' גט שחרור. וע"כ דלא פקע זכות הס' עכ"פ. וכן בהא דאמר בש"ס ב"ב ובכורות מ"ז דבכור ופשוט שנתערבו ולא הוכרו אין כותבין הרשאה זה לזה כיון דמיעטה תורה בכור ולא ספק אין לו שום זכות להקנות. משא"כ הוכרו ואח"כ נתערבו דלא אימעוט מהני הרשאה ואם בכל ספק שאינו מועיל תפיסה לא הי' לו שום זכות מאי חילק למה יוכל להרשות כיון שאין לו כלום בודאי. וגם מוכח שם דס"ל לש"ס תקפו מוציאין בספק דאל"ה מאי פריך ב"ב דקכ"ז אהא דבכור ולא ספק לאפוקי מאי ומשני לבא בהרשא' והא בפשיטו' דהי' מועיל תפיס' משא"כ כיון דאימעוט שאין לו כלל בספק וע"כ דסבר בכל ספק דלא מהני תפיסה ואעפ"כ מהני הרשאה. וגם קושיות קצה"ח בס' נכנסין לדיר דהוי ס' לקוח. ומ"ש רו"מ דכשמוכר בעצמו וחזר ולקחה חייב במעשר ותמהני על רו"מ והגאון מליסא ז"ל שדחה מסברא. והלא מבואר ברש"י ז"ל להדיא בכורות י"א אי אתה יכול לומר בבא ליד כהן ופי' אם נתנו לכהן כו' שוב אינו נכנס להתעשר כו' ואפילו חזר ישראל ולקחו ממנו כו' ע"ש דלא כרו"מ. וכן איתא בגמ' להדיא בכורות נ"ו גבי אתנן חזר ולקח כו' ע"ש. אמנם לע"ד נראה ברור במה שנתחבטו בכה"ג ואחרונים הא ס' גזל ס' איסור הוא ותירצו דהתירה התורה ס' גזל. ותמוה מנין להם לפרש זה דאיסור זה קל משאר איסור ואם מקרא דמי בעל דברים