חדושי הרי"ם פו

התם שא"י אם תפח דלאלתר סתמא לא נתפח ואח"כ סתמא תפח ולכך כתב שהה ונתפח דכששהה מסתמא נתפח. ולדיוקא כשראו שלא תפח מהני אח"כ. אבל לא להתיר בלאלתר כשרואין שתפח. והרשב"א והר"ן דחו דברי הרמב"ם גם בהנ"ל ומחמיר הר"ן ז"ל אפילו בספק אישתהי. והרשד"ם סי' ר"ד מיקל בתפח וכתב דא"א להכחיש המוחש. שמי שעומד בים ד' או ה' ימים שלא יתפח מצד המים הנכנסים בו וא"כ איך אפשר להעיד עליו. אלא שנראה ניהו שהגוף נתפח מצד המים אבל צורת הפנים עומד ואינו משתנה כי המים מעמידין צורתו וכן נראה דקדוק לשון שכתב שהמים מעמידין אותו שלא ישתנה צורתו והיה די שיאמר שלא ישתנה. מה קרא דקאמר אלא כנ"ל וכן פירש"י בפירוש צומתין צורת הפנים ואין מניחים אותו לתפוח ולהשתנות משמע בפירוש כמ"ש. ואינו מבין מדבריו אי כוונתו אף שפניו נפוח ג"כ מ"מ מעמיד הצורה שאפשר להכירו בט"ע. או כוונתו אף שהגוף נפוח מ"מ צורת הפנים מעמיד שלא יתפח וכן משמע מהוכחה שלו מלשון רש"י שכתב להדיא אין מניחין אותו לתפוח. אך אפשר דתרווייהו חדא הוא לתפוח ולהשתנות היינו שיהיה נפוח כ"כ שישתנה עי"ז. וב"כ וב"כ אין לסמוך עליו שמהרח"ש דחה דבריו והרשד"ם כתב בלי ראיה שמרש"י אין שום משמעות רק כשאין נראה פניו נפוח. ובתשובת גינת ורדים כלל י"ח מיקל בתפח והוכיח מלשון המרדכי על קושיא של ר"י שהעמיד שומרים ג' ימיס וי"ל כו' א"נ אפילו איכא שלפעמים דרכן להתנפח וא"י להכירו מיהו היכא שאנו רואין ומכירים אותו יפה יכול להעיד עליו אפילו אחר ג' כו' ומזה הוכיח דאף תפח מהני כשמכירין ע"ש. ואין ראייתו כלום דכוונתו פשוטה אף דסתמא דרך להתנפח אבל יש שאין נתפחין וממילא כשמכירין בט"ע אנו אומרים שלא נתפחו. ואין ראיה על שרואין שנתפח אמת שלדעת ר"ת אין ראיה לאסור ג"כ דמפרש עובדא דדגלת וכרמי שלא היה ט"ע רק חתיכה כו' והשאר אכלוהו כוורי ורק סימנין חשיבי וקמ"ל רבותא אפומא דשושביני אף שהיה מכירו תמיד היטב ואעפ"כ לא היה לו בו ט"ע רק סימנין שע"י החו' ומ"מ אנסבי' וא"כ עלה קאי הך דאבל אישתהי מיתפח תפח ולא הוי סימנין הט"ע של החתיכה אבל בט"ע גמור י"ל דאף וודאי תפח מהני כיון שמעידין שהכירוהו ע"כ שלא תפח כ"כ שלא יהיה ניכר. מ"מ אין הוכחה שיהיה מהני בתפח דדילמא מ"מ בתפח קים להו לחכמים שא"א שיהיה ט"ע. מ"מ משמעות דברי ר"ת מדכתב סתם דבט"ע מעשים בכל יום אפילו אחר י"ב חודש. והא מסתמא תפח שהדרך לנפוח בזמן רב. א"כ עכ"פ היה לו להתנות כשלא ראינו שנתפח. משמע דאף תפח מהני: ואף שנחלקו על ר"ת ואין הש"ע סומך עליו באישתהי.. מ"מ כבר ביארתי במ"א בעזה"י שמה שנתחבטו הפוסקים הרבה בדברי תוס' יבמות ק"כ ולא העלו דבר ברור הוא לפי שלא ראו דברי ר"ת בעצמם רק מלשון שכתבו בתוס'. ועתה שזכינו לס' הישר לר"ת הגם שיש כמה טעיות שם. יש לעמוד מתוכם על כוונת התוס'. וע"ש ד' פ"ה ר"ת דייק מדלא תני אין מעידין על האדם אלא א"כ יש בו פ"פ עם החוטם רק אין מעידין אלא על פ"פ עם החוטם. מוכח דלא קאי כשמכירין בט"ע שזה פלוני דזה ודאי מהני דמעשים בכל יום שמכירין המת אפילו אחר י"ב חודש. וכיון שאפשר להכיר ממילא אין להכחיש עדותן של עדים שאומרים שניכר להם בט"ע שזה הוא. והיינו כשגופו שלם אפילו נחתך חוטמו וכה"ג. אלא מתני' מיירי שאין רק מהחתיכה מהראש שיש בו פדחת ופניו וחוטם ובחתיכה כזו א"א להיות בו ט"ע גמור שזה פלוני שמאבד הט"ע גמור. רק סימן נקרא שאותה חתיכה נראה להם שפדחת ופנים וחוטם הוא כמו פדחת ופנים וחוטם של פלוני ובזה אמרה המשנה דכשיש כל הג' חשיב סי' מובהק דל"ש שיזדמן שיהי' לאחר אותן הג' שיהיה נדמה להרואים שהוא זה אבל כשחסר אחד מאלו לא הוי סי' מובהק ואין מעידין אע"פ שיש סי' בגופו כו' היינו סימנין פרטי ועלה קאי אין מעידין היינו על החתיכה כנ"ל שעד ג' ימים אינו משתנה ואחר ג' משתנה ושוב אינו סימן. אבל בט"ע גמור היינו כשגופו שלם שאין מאבד הט"ע מזה לא מיירי ופשוט דמהני אחר ג' כיון שמעידין בבירור שזה הוא א"א שישתנה שיהיה ט"ע להעדים שזה הוא ואינו זה וזה פשוט בעיני ר"ת ז"ל רק בזה מסתפק אם אחר ג' וגופו שלם ואין להם בו ט"ע רק ניכר להם ע"י סימני הגוף שהפדחת וראשו ופניו וחוטמו ושפתיו וסנטרו וקומתו ועביו ורגליו נראה להם שהוא כמו של פלוני אפשר דמהני ג"כ כיון דמתני' לא מיירי רק בסי' שע"י חתיכה מפ"פ ופדחת וחוטם בזה דוקא א"א להכיר אחר ג' כשהוא רק סימן בלא ט"ע אבל ע"י סימני כל גופו אף אחר ג' חשיב סי' מובהק כשנראה להם כמו של פלוני אף שאין להם בו ט"ע רק כשנראה להם כשל פלוני שהוא רק סימן י"ל דמהני ג"כ בכל גופו בתורת סימנים כנ"ל שט"ע הוא הכרה ברורה שזה הוא בלא סימנין. רק בהכרה שע"י סימני כל גופו מסתפק ר"ת אחר ג' ובאמת שחילוק זה בכמה דוכתי בקיום שמכירין בט"ע אף ביוצא מתחת ידי עצמו לא חיישינן שזייף עד שידמה בט"ע שזה כ"י וכשמקיימין ע"י דימוי דוקא יוצא מתחת יד אחר ע"ש. וכמו מקיפין בריאה. וכדימוי החתיכות דמס' ע"ז ד' מ' ובזה מיירי המשנה. משא"כ בט"ע: ובזה מבואר לשון התוס' ואומר ר"ת דהיינו דוקא כשאין שם אלא פרצוף אבל כשכל גופו שלם אפילו אין כאן פדחת וחוטם ניכר היטב ע"י סימני הגוף כו' פי' דאף שאין מעידין בט"ע שזה הוא רק סימני כל הגוף שנראה להם כשל פלוני שזה רק סימנים ג"כ י"ל דמהני כיון דמתני' מיירי בלא ט"ע רק סימנים ואעפ"כ דוקא ג' אלו צריך כל הג' משא"כ כשכל פרטי איבריו נראה להם שדומה כנ"ל: ואח"כ כתבו תוס' ועוד דשמא דוקא בסי' הוא דאמר הכי אבל בט"ע ניכר היטב ע"י סימני הגוף כיון שיש כל גופו ואפילו אחר כמה ימים כו'. פי' דדוקא בחתיכה שיש בה ג' הנ"ל שכבר אבד הט"ע וא"א שיהיה ט"ע גמור משא"כ בגופו שלם שאפשר להיות בו ט"ע גמור ע"י סי' כל גופו ואח"כ כתבו דכשאינו נחבל בפניו דבר פשוט דאפשר להכירו אפילו אחר כמה ימים. וודאי מהני שאומרים שניכר להם בט"ע שזה הוא. ואח"כ כתבו ואפילו הוא אמת דהיכא שנחבל בפרצוף אין מעידין עליו אלא תוך ג' כיון שנשאר גופו שלם וגם יכול להיות שהוא בתוך ג' כגון שא"י מתי נהרג אין לתלותו אלא בתוך ג' ימים דוקא. פי' לע"ד שאין זה כלל מדברי ר"ת שהוא אינו מסופק וכתוב מפורש בספר הישר דלא משום עיגונא מיקל אלא שהוא אמיתה של תורה וכן כ' שם אח"כ אבל בט"ע גמור שישנו רובו שלם וראשו מעידין עליו אפילו אחר זמן מרובה אבל כשסנטרו ופיו ושפתיו ושפמו וצוארו נשחת מגופו ושדרתו נחתך ליכא ט"ע בפ"פ וחוטם ופדחת אלא כמו סימנים שמעיד שדומה לשל פלוני כמו סי' מובהק לכ"ע דאורייתא אבל ט"ע ליכא אבל אי איכא ט"ע לית דין ולית דיין דמעידין אפילו אחר כמה ימים כו' וכל המחמיר בדבר אינו אלא חוטא כו' ע"ש וגם לא הוזכר כלל בדברי ר"ת בספק תוך ג' ולא דיבר מזה ע"ש. רק נראה דהתוס' כתבו זה אפילו אם אמת דהיכא שנחבל כו' היינו אפילו נימא דלא כר"ת בזה רק דבנחבל בפנים לא מהני ט"ע דגופו אחר ג' מ"מ עכ"פ הדין כיון שכל גופו שלם וגם יכול להיות שהוא תוך ג' אין לתלותו כו'. והפי' ג"כ לע"ד לא כמו שפירשו הפוסקים דתלינן לקולא בספק תוך ג' ונימא כוונתם דיש שני צדדים לקולא וניהו דבוודאי אחר ג' לא סמכינן